הרמן כהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרמן כהן, כפי שצויר על ידי קארל דובקר

הרמן (יחזקאל) כהןגרמנית: Hermann Cohen‏, 4 ביולי 1842, קוֹסְוִויג4 באפריל 1918, ברלין) היה פילוסוף יהודי-גרמני, מראשי מייסדיה של האסכולה הנאו-קאנטיאנית של אוניברסיטת מרבורג.

חייו והגותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כהן נולד בקוסוויג שבאנהלט (כיום בגרמניה). החל ללמוד פילוסופיה, ותוך זמן קצר נודע כתלמיד מעמיק של עמנואל קאנט. הוא למד בגימנסיום בדסאו, בבית המדרש לרבנים בברסלאו ובאוניברסיטאות ברסלאו, באוניברסיטת ברלין (אוניברסיטת הומבולדט בשמה הנוכחי), והאלה. ב1873 הוא החל להרצות באוניברסיטת מרבורג. ב-1875 נבחר כהן לפרופסור במרבורג. עם פרישתו לגמלאות החל ללמד בבית המדרש הגבוה למדעי היהדות הליברלי בברלין ופיתח באורח שיטתי את פילוסופיית הדת היהודית שלו. את הפילוסופיה של הרמן כהן ניתן לתאר כמכוונת על ידי שני עניינים:

  1. הרצון לפתח שיטה פילוסופית אידאליסטית שתיתן דין וחשבון כולל על המציאות.
  2. ההתייחסות ליהדות כדת אמת אוניברסלית – ומכאן הבנה מחדש של היהדות ושל תרומתה לאנושות.

את המתודה המוצעת על ידי הרמן כהן ניתן לתאר באופן הבא: האדם על כל סגולותיו מתגלה ביצירה התרבותית, ובגישתו לסביבתו הטבעית והאנושית. פעולתו הייחודית של האדם באה לידי ביטוי בהכרה וברצון. את סגולותיו הייחודיות אין אדם מכיר דרך ההתבוננות בתודעתו, אלא דרך התבוננות ביצירה האנושית שבה משוקעות סגולותיו האנושיות. תפקידה העיקרי של הפילוסופיה הוא להתבונן בתרבות האנושית כדי לגזור ממנה את החוקיות של ההכרה ושל הרצון. את תחומי העבודה הפילוסופית חילק הרמן כהן לשלוש: לוגיקה, אתיקה ואסתטיקה – המקבילים לשלושה תחומי נפש: ההכרה, הרצון והרגש.

עבודתו הפילוסופית הנאו-קאנטיאנית הביאה את הרמן כהן לחקר הדת ולחקר הדת היהודית בפרט. הפילוסופיה יכולה להביא את האדם להכיר את האדם כבן אנוש, כפרט של הכלל האנושי, ואילו הדת מאפשרת לאדם להכיר את הייחודי שבכל אדם. ההתייצבות מול האל כיחיד היא המאפשרת לאדם את ההכרה והחובה אל יחידותו הוא.

יחסו לציונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמן כהן היה ידוע בהתנגדותו לציונות. הוא טען כי הציונות מנסה להחזיר את היהדות אל ההיסטוריה, בעוד היהדות היא א-היסטורית.

בהרצאתו של א. ב.יהושוע, בקבלת דוקטור לשם כבוד, הוא מספר על גישתו הציונית של הרמן כהן כלהלן:

'"בתחילת המאה ה-20 פנה הפילוסוף היהודי מרטין בובר אל חברו הפילוסוף היהודי הרמן כהן, והציע לו להצטרף לתנועה הציונית. הרמן כהן דחה את הבקשה הזאת מכל וכל: האם באמת היהודים מבקשים להיות סתם מאושרים כמו כולם? - שאל בסרקזם מר. האם בשביל להקים עוד אלבניה קטנה ולאומנית במזרח התיכון סבלנו את הסבל הגדול של ההיסטוריה היהודית? האם נמיר את השליחות הגדולה שנטל על עצמו העם היהודי להיות אור מוסרי ורוחני לגויים בשעשועי דגלים ומצעדים?"' (מתוך ספרו של א.ב.יהושוע "אחיזת מולדת" הוצאת הקיבוץ המאוחד)

למרות התנגדותו זאת לציונות, עירית תל אביב קראה רחוב על שמו של הרמן כהן.

ספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]