הרמן כהן

הרמן כהן, כפי שצויר על ידי קארל דובקר

הרמן (יחזקאל) כהן (4 ביולי 1842, קוֹסְוִויג – 4 באפריל 1918, ברלין) היה פילוסוף יהודי-גרמני, מראשי מייסדיה של האסכולה הנאו-קאנטיאנית של אוניברסיטת מרבורג.

חייו והגותו

כהן נולד בקוסוויג שבאנהלט (כיום בגרמניה). החל ללמוד פילוסופיה, ותוך זמן קצר נודע כתלמיד מעמיק של עמנואל קאנט. הוא למד בגימנסיום בדסאו, בסמינר התאולוגי היהודי של ברסלאו, ובאוניברסיטאות ברסלאו, באוניברסיטת ברלין (אוניברסיטת הומבולדט בשמה הנוכחי), והאלה. ב1873 הוא החל להרצות באוניברסיטת מרבורג. ב-1875 נבחר כהן לפרופסור במרבורג. בסוף ימיו חזר ליהדות בפן המעשי של קיום המצוות.

את הפילוסופיה של הרמן כהן ניתן לתאר כמכוונת על ידי שני עניינים:

1. הרצון לפתח שיטה פילוסופית אידאליסטית שתיתן דין וחשבון כולל על המציאות.
2. ההתייחסות ליהדות כדת אמת אוניברסלית – ומכאן הבנה מחדש של היהדות ושל תרומתה לאנושות.

את המתודה המוצעת על ידי הרמן כהן ניתן לתאר באופן הבא: האדם על כל סגולותיו מתגלה ביצירה התרבותית, ובגישתו לסביבתו הטבעית והאנושית. פעולתו הייחודית של האדם באה לידי ביטוי בהכרה וברצון. את סגולותיו הייחודיות אין אדם מכיר דרך ההתבוננות בתודעתו, אלא דרך התבוננות ביצירה האנושית שבה משוקעות סגולותיו האנושיות. תפקידה העיקרי של הפילוסופיה הוא להתבונן בתרבות האנושית כדי לגזור ממנה את החוקיות של ההכרה ושל הרצון. את תחומי העבודה הפילוסופית חילק הרמן כהן לשלוש: לוגיקה, אתיקה ואסתטיקה – המקבילים לשלושה תחומי נפש: ההכרה, הרצון והרגש.

עבודתו הפילוסופית הנאו-קאנטיאנית הביאה את הרמן כהן לחקר הדת ולחקר הדת היהודית בפרט. הפילוסופיה יכולה להביא את האדם להכיר את האדם כבן אנוש, כפרט של הכלל האנושי, ואילו הדת מאפשרת לאדם להכיר את הייחודי שבכל אדם. ההתייצבות מול האל כיחיד היא המאפשרת לאדם את ההכרה והחובה אל יחידותו הוא.

יחסו לציונות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הרמן כהן היה ידוע בהתנגדותו לציונות. הוא טען כי הציונות מנסה להחזיר את היהדות אל ההיסטוריה, בעוד היהדות היא א-היסטורית.

ספריו שתורגמו לעברית

• כתבים על היהדות (תרגם מגרמנית: צבי וויסלבסקי), ירושלים: הוצאת הספרים שעל יד האוניברסיטה העברית, 1935.
• דת התבונה ממקורות היהדות (תרגם: צבי וויסלבסקי; ערכו והוסיפו הערות: שמואל הוגו ברגמן ונתן רוטנשטרייך; פרקי מבוא וחתימה: סיני אוקו ויוסף בן שלמה), ירושלים: מוסד ביאליק והמכון על שם ליאו בק, 1971 – מחשבתו של הרמן כהן בספר זה סובבת על ציר ששני קטביו הם האידאה של אלוהים כהכרח התבונה והאוטונומיה של האדם כהכרח התבונה. שניהם מונחים ביסוד התבונה האנושית. לאורם רואה ומבאר המחבר את היהדות בעיקרי גלויה ובהם הוא רואה את סגולת תרומתה לתרבות האנושית ואת ערכה להווה ולעתיד.
• עיונים ביהדות ובבעיות הדור: פרקים מתוך כתבים יהודיים (תרגם מגרמנית: צבי וויסלבסקי; הקדים מבוא: נתן רוטנשטרייך), ירושלים: מוסד ביאליק, 1978.

לקריאה נוספת

• הוגו ברגמן, הוגי הדור, תל אביב : הוצאת מצפה, תרצ"ה.
• אליעזר שביד, 'הרמן כהן כמפרש המקרא', דעת, 10 (תשמ"ג), עמ' 122-93.
• אליעזר שביד, 'יסודות הפילוסופיה הדתית של הרמן כהן', מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, ב, 2 (טבת תשמ"ג), עמ' 255–306.
• יהוידע עמיר, "לפיכך נברא אדם יחידי: פרטיקולריזם ואוניברסליזם בפילוסופית הדת של הרמן כהן", דרך הרוח, תשס"ה, ב, עמ' 643–675.
• אלי שיינפלד, "חיי המצווה: הרמן כהן וביקורת החוק של פאולוס", ראשית תש"ע, עמ' 80-110.

קישורים חיצוניים

• הרמן כהן, בספרייה היהודית המקוונת (באנגלית)
• משה גליקסון, הרמן כהן (במלאת לו שבעים שנה), העולם, גליונות 13, 14 תרע"ב, גל' 7 תרע"ד
• פ. לחובר, הרמן כהן, הצפירה, 11 באפריל 1918 (עם מותו)
• הרמן כהן גזלשפט (בגרמנית)
• הרמן כהן בארכיון (בגרמנית)