הרמן פגליין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרמן פגליין

הרמן פֶגלייןגרמנית Hermann Fegelein‏; 30 באוקטובר 190628 באפריל 1945) היה גנרל בוואפן אס אס ופושע מלחמה. היה נשוי לאחותה של אווה בראון, פילגשו של אדולף היטלר. לקראת סופה של מלחמת העולם השנייה הוצב למטהו של היטלר ונמנה עם מקורביו. בימיה האחרונים של המלחמה ניסה למלט נפשו, נתפס והוצא להורג כעריק בפקודת היטלר.

ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנס גאורג אוטו הרמן פגליין נולד בעיירה אנסבאך (Ansbach) במדינת בוואריה בשנת 1906. אביו היה קצין צבא בדימוס שניהל בית ספר לרכיבה על סוסים במינכן. כילד עבד בבית הספר של אביו והתמחה ברכיבה תוך דילוג על מכשולים. בתקופה זו פגש את כריסטיאן ובר (אנ'), מראשוני החברים של המפלגה הנאצית ומי שיהיה לאחר מכן לקצין באס אס ויגיע לדרגת גנרל. בשנת 1925, לאחר תקופת לימודים קצרה באוניברסיטת מינכן, התגייס לרגימנט פרשים בצבא גרמניה, הרייכסווהר. בשנת 1927 התגייס כצוער למשטרת בוואריה. בשנת 1930 הצטרף כחבר למפלגה הנאצית. ב-10 באפריל 1933, זמן קצר לאחר עליית היטלר לשלטון, הצטרף פגליין לאס אס כמפקד פלוגת פרשים. באלימפידת ברלין, שנערכה בשנת 1936, היה פגליין האחראי על הכנת מסלולי ומתקני הרכיבה. בשנת 1937 יסד היינריך הימלר, מפקד האס אס, את בית הספר לרכיבה של האס אס. פגליין נתמנה למפקד בית הספר והועלה לדרגת קולונל באס אס - שטנדרטנפיהרר. פגליין, שתואר כאופורטוניסט, נדחף לקרבתו של הימלר, דבר שעזר לקידומו במעלה דרגות האס אס.

אופיו ותכונותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם בחוגו הפנימי של היטלר, שלא חסרו בו דמויות שליליות, התבלט פגליין לרעה. ההיסטוריון איאן קרשו מתאר את פגליין כ"איש ציני, רברבן, רודף נשים ואופורטוניסט",‏[1] ובמקום אחר כ"גיסה של אוה בראון המופקר והברוטלי".‏[2]

קרשו מספר כי פגליין הִרבה לצפות בסרטים שבהם הונצחו ההוצאות להורג האיטיות ורבות הייסורים, בתלייה על מיתרי פסנתר, של קושרי העשרים ביולי "באורח מעורר דחייה".‏[3]

ויליאם שיירר מתאר אותו בספרו המונומנטלי עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי כ"נציגו של הימלר בחצר, הטיפוסי לגרמני שעלה לגדולה בשלטונו של היטלר, מהיותו סייס לשעבר ואחר כך פרש-מירוצים...הוא היה בן- חסותו של כריסטיאן ואבאר הנודע לשמצה, אחד ממרעיו הוותיקים של היטלר ובעצמו חובב סוסים, שבמרמה צבר הון ואורוות סוסי- מרוץ גדולה לאחר 1933. בעזרת ואבאר טיפס די גבוה ב"רייך השלישי".‏[4]

דווקא תכונות אלה חיבבו אותו על היינריך הימלר. הימלר התייחס אליו כאל בן, העניק לו את המשימות הטובות ביותר (בעיקר בכל הקשור לסוסים), מינה לו את הצוות הטוב ביותר והעניק תקציבים נדיבים. פגליין זכה בשל כך לכינוי "נער הזהב של הימלר".

פושע מלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939 ולאחר הניצחון הנאצי במערכה בפולין נתמנה פגליין למפקד של רגימנט של פרשים שנקרא בשם Totenkopf Reiterstandarte- "רגימנט הרכיבה גולגולת המת". הרגימנט שהה בוורשה הכבושה ואז פוצל לשני רגימנטים שפגליין היה מפקדו של אחד מהם. הרגימנט השתתף בפעולות נגד פרטיזנים ובין היתר הרג כ-1,700 אזרחים ביער מערבית לוורשה. באפריל 1941 נתפסו פגליין ופיקודיו כשהם גונבים מהשלל כסף וחפצי מותרות שהיו מיועדים למשלוח לגרמניה. הרכב של בית דין צבאי שנועד לשפוט את פגליין פוזר בהוראת פטרונו הימלר.

עם תחילת מבצע הפלישה לברית המועצותמבצע ברברוסה, ב-22 ביוני 1941 מינה ראש האס אס היינריך הימלר את קצין האס אס אריך פון דם באך-צלבסקי למפקד כוחות המשטרה והאס אס שנעו במהלך המבצע עם "קבוצת ארמיות מרכז". ב-17 ביולי 1941 הכפיף ראש האס אס היינריך הימלר את הרגימנט שבפיקודו של פגליין לפיקודו של באך צלבסקי והוטל עליו לסרוק באופן שיטתי את ביצות הפריפיאט שבאזור דרום בלארוס וצפון-מערב-אוקראינה כדי להשמיד את היהודים שגרו באזור ואת הפרטיזנים שפעלו בו. המבצע החל ב-19 ביולי והתנהל בשני שלבים. בתום השלב הראשון דיווח פגליין לבאך צלבסקי שאנשיו חיסלו 13,778 יהודים. בתום השלב השני שנערך במהלך המחצית השנייה של חודש אוגוסט דיווח פגליין כי שארית התושבים היהודים של האזור,כ- 3,500 במספר חוסלו.

במטהו של היטלר ונישואיו לאחותה של אווה בראון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 1941 נפצע פגליין בקרב מיריות צלפים רוסים. לאחר שהחלים מפציעתו נתמנה ב-20 באפריל 1942 למפקד אוגדת פרשים בחזית המזרחית, בה שירת עד ספטמבר 1943. הוא נפצע פעמיים נוספות ולאחר פציעתו השלישית הציב אותו הימלר ב-1 בינואר 1944 למטהו של היטלר, כקצין קישור וכנציג של האס אס במטה. ב-10 ביוני 1944 הועלה לדרגת גרופנפיהרר (גנרל) של האס אס ובמקביל לגנרל לויטננט של הוואפן אס אס.

ב-3 ביוני 1944 נשא פגליין לאשה את גרטל בראון, אחותה של אווה בראון, בת זוגו של היטלר. שירר וקרשו סבורים כי היו אלה נישואי נוחות, שמטרתם מבחינת פגליין הייתה לקדם את מעמדו בחצרו של היטלר. העדים בטקס הנישואין היו הינריך הימלר ומרטין בורמן, מזכירו האישי של היטלר ואחד האנשים רבי ההשפעה ביותר ברייך השלישי. פגליין, שהיה ידוע כרודף נשים, לא שינה דרכיו לאחר הנישואין והיו לו פרשיות רבות עם נשים מחוץ לנישואין.

גרטל בראון מצידה לא הייתה קורבן תמים לפרשיות האהבים של בעלה. עוד קודם לכן יצא שמה בחוגי האס אס כמופקרת, והיא קיבלה את הכינוי "הנימפומנית מאוברזלצבורג". היטלר ניסה עוד קודם לנישואיה לפגליין להשיאה לאחד מקציני האס אס, אך הלה העדיף לבקש להישלח לחזית המזרחית מאשר לשאתה לאישה. בעת נישואיה לפגליין הייתה כבר גרטל בהריון מגבר אחר.‏[5] היטלר מצידו נקט בדרך של עצימת עיניים לגבי נאפופיו של פגליין, שלא היו חזיון נפרץ בצמרת הנאצית.

הוצאתו להורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

פגליין היה נוכח במטה הקדמי של היטלר, מאורת הזאב בפרוסיה המזרחית ב-20 ביולי 1944, כאשר התחולל קשר העשרים ביולי ופצצה שהניח הקולונל שטאופנברג התפוצצה, אך לא גרמה למותו של היטלר. בהתפוצצות נפצע פגליין קלות בירך רגלו השמאלית.

בימיו האחרונים של הרייך השלישי, כאשר היטלר היה נצור בפיהררבונקר מתחת לחצר משרד הקאנצלר בברלין וכוחות הצבא האדום נלחמו ברחובות בקרב על ברלין, החלו הנאמנים של היטלר לנסות ולהציל את נפשותיהם. הרמן גרינג מראשי המשטר ומפקד הלופטוואפה שלח ב-23 באפריל 1945 שדר להיטלר, שבו התיימר ליטול את תפקידיו, בתואנה שהיטלר נצור בברלין ואינו יכול למלא עוד את תפקידיו, ומכיוון שכך יש להכניס לתוקפו את הצו הממנה אותו ליורשו של היטלר. גרינג קיווה להתחיל במגעים עם צבאות ארצות הברית ובריטניה בחזית המערבית כדי שגרמניה תוכל להיות בעלת בריתן ולהילחם ביחד איתן נגד ברית המועצות. כשנודע הדבר להיטלר הוא ראה במכתבו של גרינג בגידה, ובתגובה פיטר אותו מכל תפקידיו והורה על מעצרו. בצוואתו הפוליטית, שנכתבה ב-29 באפריל 1945, הורה היטלר על הרחקתו של גרינג מן המפלגה. אלא שגרינג לא היה אז בהישג ידו ולא נעצר.

היינריך הימלר ראש האס אס והגסטפו, שכבר בשנת 1943 הגיע למסקנה כי המלחמה אבודה, החל לחשוש לעורו. ופתח בניסיונות להתקשר לבעלות הברית המערביות כדי להציע שלום נפרד עמן. באביב 1945 יצר הימלר קשר עם הדיפלומט השבדי הרוזן פולקה ברנדוט וניסה לדון אתו על כניעה נפרדת, או על מתן חסינות אישית, תוך שהוא מחזיק בחיי מיליוני האסירים במחנות הריכוז כקלף מיקוח אישי. באפריל 1945 הגיע הימלר לפגישה עם ברנדוט וביקש ממנו להודיע לגנרל דווייט אייזנהאואר המפקד העליון של כוחות בעלות הברית המערביות על נכונות לכניעת הכוחות הגרמנים במערב, ואף חתם על מסמך שניסח ברנדוט.

גם הרמן פגליין החליט לבחור בחיים. ב-26 באפריל 1945 יצא בחשאי מן הבונקר. למחרת אחר הצהרים הבחין היטלר בהיעלמו. חשדותיו נתעוררו והוא שלח פלוגת אנשי אס אס חמושים לנסות למצוא את פגליין. הוא נמצא נח בביתו שברובע שרלוטנבורג בברלין, שהצבא האדום עמד לכובשו, לבוש בבגדים אזרחיים, תשוש ושיכור בחברת אישה, כשהוא מתכוון להימלט לשבדיה או שווייץ. ברשותו נמצאו כספים גרמניים ומטבע זו ותכשיטים, חלקם תכשיטיה של גיסתו אווה בראון. משהוחזר ללשכתו של היטלר ניטלה ממנו דרגת הגנרל שלו כותפותיו ותגי הצווארון שלו הוסרו והוא הושם במעצר.

ניסיונו של פגליין לערוק עורר מיד את חשדו של היטלר לגבי הימלר, שנעדר דווקא אז מברלין ב-28 באפריל, יום שהיה קשה להיטלר בלאו הכי, שבו הצבא האדום הלך והתקרב לבונקר, ובו נתברר כי התקפת הנגד שציוה היטלר על הגנרל ולטר ונק [2] לא יצאה כלל אל הפועל, הגיעה ידיעה שנקלטה משידורי הבי בי סי על ידי תחנת ההאזנה של משרד התעמולה, כי הימלר מנהל משא ומתן סודי עם ברנדוט על כניעת צבאות גרמניה במערב לכוחותיו של אייזנהאואר. היטלר שלא הטיל ספק מעולם בנאמנותו המוחלטת של הימלר וכינה אות בשם "דאר טרוייה היינריך" – היינריך הנאמן, השתולל מזעם, ולאחר מכן שקע למשך זמן מה בעלפון חושים. לכך נצטרפה ידיעה נוספת שהגיעה לבונקר, כי הצבא האדום נמצא במרחק של גוש בניינים אחד מן הבונקר וקרוב לוודאי שיכבוש את הבונקר בבוקר ה-30 באפריל. היטלר החליט לשים קץ לחייו, נשא את אווה בראון לאישה, וערך את צוואתו הפוליטית. בצוואתו ציווה היטלר כי "לפני מותי אני מגרש מן המפלגה וכן מכל משרותיו הממלכתיות את הרייכספירר של האס.אס. ושר הפנים לשעבר היינריך הימלר".

היטלר ציווה לעצור את הימלר כבוגד, אך הימלר, שהיה אז בצפון גרמניה, לא היה אז בהישג ידו. לא נותר להיטלר, לאחר שהחליט כבר להתאבד, להמתין לנטילת נקמתו מהימלר, אך בידיו היה נתון פגליין, איש הקשר של הימלר. פגליין הובא מן המעצר, נחקר על בגידתו של הימלר, הואשם בסיוע לבגידתו, הועמד למשפט צבאי מאולתר וקצרצר ונדון למוות. לפי פקודת היטלר נלקח פגליין מיד אל גן לשכת הקאנצלר ושם נורה על ידי כיתת יורים. גיסתו, אווה בראון, לא עשתה כל מאמץ להצילו.

קרשו מתאר כי "כמה משוכני הבונקר היו מזועזעים מעצם הדבר שאחד מאנשי 'החוג הפנימי' נמצא אשם ב'בגידה' חמורה כל כך וחוסל במהירות שכזאת. מבחינתו של היטלר, היה זה הדבר הקרוב ביותר לנקמה ברייכספיהרר עצמו".‏[6]

בקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפור הוצאתו להורג של הרמן פגליין מופיע ב-8 סרטי קולנוע וטלוויזיה. הידוע בהם הוא סרט הקולנוע הגרמני "הנפילה" (בגרמנית: Der Untergang) המתאר את ימיהם האחרונים של אדולף היטלר וגרמניה הנאצית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ויליאם שיירר, עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי, שוקן, 1976, עמ' 920 - 922
  • איאן קרשו, הסוף, עבד עובד, 2011, עמ' 344
  • איאן קרשו, היטלר, עם עובד, 2005, עמ' 686
  • אנטוני ביוור, נפילת ברלין, יבנה, 2003
  • קורנליוס ראיין, הקרב האחרון, הוצאת א. לוין אפשטין, 1985
  • ג'ון טולאנד, 100 ימים אחרונים, מערכות, 1968
  • יואכים פסט, בתוך הבונקר של היטלר : 14 הימים האחרונים, אחוזת בית, 2006

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ איאן קרשו, היטלר. הוצאת עם עובד, 2000. עמ' 683
  2. ^ איאן קרשו, הסוף. הוצאת עם עובד, 2012. עמ' 344
  3. ^ איאן קרשו, היטלר. הוצאת עם עובד, 2000. עמ' 893
  4. ^ ויליאם שירר, עליתו ונפילתו של הרייך השלישי. הוצאת שוקן, 1976. עמ' 920
  5. ^ על הרמן פגליין באתר greyfalcon.us[1]
  6. ^ איאן קרשו, היטלר. הוצאת עם עובד, 2000. עמ' 686