הרמן פון הלמהולץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
הרמן פון הלמהולץ
Hermann von Helmholtz
1821 –‏ 1894 (בגיל 73)
Hermann von Helmholtz.jpg
תרומות עיקריות
גילוי חוק שימור האנרגיה.

הרמן לודוויג פון הלמהולץ (31 באוגוסט 1821 - 8 בספטמבר 1894) היה רופא ופיזיקאי גרמני אשר תרם משמעותית למגוון של תחומים נרחבים של המדע המודרני. בפיזיולוגיה ובפסיכולוגיה, הוא ידוע בשל התאוריה המתמטית שלו על העין, תאוריות על הראייה, רעיונות על התפיסה הוויזואלית של המרחב, מחקריו על ראיית צבעים, על חישה של צלילים ותפיסה של הקול, ואמפיריציזם. בפיזיקה, הוא ידוע בשל התאוריות שלו על שימור האנרגיה, עבודתו באלקטרודינמיקה, תרמודינמיקה של תגובות כימיות, ובשל הביסוס המכני של התרמודינמיקה. כפילוסוף, הוא ידוע בשל פילוסופיית המדע שלו, רעיונות על הקשר שבין חוקי התפיסה וחוקי הטבע, מדע האסתטיקה, ורעיונות על הכח המאזרח של המדע. האיגוד הגרמני הגדול ביותר של מכוני מחקר, התאגדות הלמהולץ, נקרא על שמו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים ראשונות

הלמהולץ היה בנו של מנהל הגימנזיום של פוטסדם, פרדיננד הלמהולץ, אשר למד פילולוגיה קלאסית ופילוסופיה ואשר היה חבר קרוב של הפילוסוף עמנואל הרמן פיכטה. עבודתו של הלמהולץ הושפעה מהפילוסופיה של פיכטה וקאנט. הלמהולץ ניסה תמיד למצוא עקבות לתאוריות שלהם בנושאים אמפיריים כמו פיזיולוגיה.

כאיש צעיר, הלמהולץ התעניין במדעי הטבע, אבל אביו רצה שילמד רפואה מכיוון שהייתה תמיכה כלכלית לתלמידי רפואה בלבד.

בעוד שהוא מקבל הכשרה פורמלית בפיזיולוגיה בלבד, הלמהולץ כתב על נושאים רבים אחרים, החל מפיזיקה תאורטית ועד לגיל כדור הארץ ולמקורה של מערכת השמש.

קריירה

משרות אקדמיות

המשרה האקדמית הראשונה של הלמהולץ הייתה כפרופסור לפיזיולוגיה באוניברסיטה הפרוסית בקוניגסברג, אליה מונה ב-1849. ב-1855 הוא קיבל משרת פרופסורה מלאה באנטומיה ופיזיולוגיה באוניברסיטת בון, בנוסף לזו שבפרוסיה. הוא לא היה מרוצה בבון, ושלוש שנים מאוחר יותר הוא עזב לאוניברסיטת היידלברג בבאדן, בה כיהן כפרופסור לפיזיולוגיה. ב-1871 הוא קיבל את המשרה האקדמית הסופית שלו, פרופסור לפיזיקה באוניברסיטת ברלין.

מכניקה

ההישג המדעי החשוב הראשון שלו, חיבור בפיזיקה משנת 1847 על שימור האנרגיה, נכתב בהקשר של מחקריו הרפואיים ומנקודת מוצא פילוסופית. הוא גילה את העקרון של שימור האנרגיה בעת שחקר את המטבוליזם של שרירים. הוא ניסה לקבוע כי אין איבוד אנרגיה בתנועת שריר,

פסלו של הלמהולץ בחזית אוניברסיטת הומבולדט בברלין

כשהוא מתבסס על עבודות קודמות של סאדי קרנו, אמיל קלפרון וג'יימס ג'ול, הלמהולץ שיער את קיומו של קשר בין מכניקה, חום, אור, חשמל ומגנטיות בכך שטיפל בהם כהתגלויות של כח אחד (אנרגיה במונחים מודרניים). הוא פרסם את התאוריות שלו בספרו Über die Erhaltung der Kraft (על השימור של כח,1847). האם או לא הלמהולץ ידע על גילוי חוק שימור האנרגיה בידי רוברט מאייר בתחילת שנות ה-40 של המאה הוא נושא למחלוקת. הלמהולץ לא ציטט את מאייר בעבודתו והואשם על ידי בני דורו בגניבה ספרותית.

בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-19, בהתבסס על פרסומים קודמים של ויליאם תומסון, הלמהולץ ווויליאם רנקין פיתחו את הרעיון של מות החום של היקום.

במחקריו על דינמיקת נוזלים, הלמהולץ עשה מספר תרומות חשובות, וביניהם משפטי הלמהולץ על מערבולות בנוזלים חסרי צמיגות.

פיזיולוגיה חושית

הפיזיולוגיה החושית של הלמהולץ הייתה הבסיס לעבודתו של וילהלם וונדט, תלמיד של הלמהולץ, הנחשב לאחד המייסדים של הפסיכולוגיה הניסויית. הוא, באופן מפורש יותר מהלמהולץ, תיאר את מחקריו כמעין צורה של פילוסופיה אמפירית וכחקר של התודעה כמשהו נפרד. הלמהולץ לעומתו הדגיש את חשיבות המטריאליזם, והתמקד יותר באחדות של התודעה והגוף.

מחקריו על הראייה

הלמהולץ חולל מהפכה בתחום האופתלמולוגיה בזכות המצאתו את האופתלמוסקופ, מכשיר הנעזרים בו כדי לבחון את החלק הפנימי של העין האנושית. ההמצאה הפכה אותו למפורסם בן לילה. תחומי ההתעניינות של הלמהולץ הלכו והתרכזו בהדרגה בפיזיולוגיה של מערכות החושים. ספרו המרכזי, שכותרתו Handbuch der Physiologischen Optik (חיבור על אופטיקה פיזיולוגית) סיפק תאוריות אמפיריות על תפיסת עומק, ראיית צבעים, ותפיסת תנועה, והוא הפך לעבודה המרכזית בתחום הזה במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19. התאוריה שלו על היענות העין לא אותגרה עד העשור האחרון של המאה ה-20.

הלמהולץ המשיך לעבוד במשך מספר עשורים על עריכות של ספרו, ועדכן אותה לעתים קרובות בגלל חילוקי דעות עם אדווארד הרינג אשר החזיק בהשקפות מנוגדות על ראיית צבעים. המחלוקת הזו חילקה את ענף הפיזיולוגיה במשך המחצית השנייה של המאה ה-19.

פיזיולוגיה של העצבים

ב-1849, כששהה בקוניגסברג, הלמהולץ מדד את המהירות שבה אות מועבר לאורך סיב עצבי. באותה תקופה רוב האנשים האמינו שאותות עצביים חולפים דרך העצבים במהירות גבוהה מכדי למדוד אותה. בניסוי הוא השתמש בעצב ירך חתוך טרי של צפרדע המחובר בקצהו לשריר של יונק. הוא השתמש בגלוונומטר כאמצעי מדידת זמן רגיש, וחיבר מראה למחט שלו על מנת להחזיר אלומת אור לסדר גודל שמקנה למערכת המדידה רגישות גבוהה בהרבה . הלמהולץ דיווח על מהירויות התקדמות בטווח 38.4 - 24.6 מטרים לשנייה.

אקוסטיקה ואסתטיקה

ב-1863 הלמהולץ פרסם את Die Lehre von den Tonempfindungen als physiologische Grundlage für die Theorie der Musik ( על החישה של צלילים כבסיס הפיזיולוגי לתאוריה של המוזיקה), ופעם נוספת חשף את העניין המיוחד שיש לו בחקר התפיסה. הספר הזה השפיע רבות על מוזיקולוגים במהלך המאה ה-20. הלמהולץ המציא את מהוד הלמהולץ על מנת לזהות את התדירויות וה-"טונים" שמכילים קולות מסוימים. אלכסנדר גרהם בל היה מעוניין באופן במיוחד בדרך שבה הלמהולץ השתמש במהודים כדי לדמות קולות תנועה.

אלקטרומגנטיות

בין השנים 1869 ל-1871 הלמהולץ חקר את התופעה של אוסצילציות חשמליות, ובהרצאה משנת 1869 באוניברסיטת היידלברג שכותרתה על אוסצילציות חשמליות

ב-1871 הוא עבר מהיידלברג לברלין לרגל מינויו לפרופסור בפיזיקה. הוא החל להתעניין באלקטרומגנטיות ומשוואת הלמהולץ נקראת על שמו. אף על פי שהוא לא עשה תרומות משמעותיות לתחום, תלמידו היינריך הרץ התפרסם כראשון שהוכיח את קיומה של קרינה אלקטרומגנטית.

אותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]