הרעב באתיופיה (1984 - 1985)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הרעב האתיופי הוא שם כולל לשתי תקופות רעב שחלו במקביל באתיופיה של שנות השמונים. הראשון הוא הרעב בצפון המדינה, שהתרחש בסביבות 1984 ונחשב אחד הקשים באתיופיה, בגלל ההתנגשויות בין כוחות המורדים המקומיים - הוויאנה, יחאפה וטארנפית, שמנעו הגעה של סיוע סוכנויות בינלאומיות ועזרה ממשלתית. הרעב השני הוא בדרום אתיופיה, שגרם למות רבים, גם שם בגלל תנועת ההתנגדות המקומית, אבו. תקופת הרעב האתיופי היא בין החריפות ביותר באתיופיה ובעולם כולו, קורבנות הרעב כוללים למעלה ממליון איש.

הרעב[עריכת קוד מקור | עריכה]

החונטה הצבאית האתיופית
Derg-badge.jpg

בתחילת שנות השמונים ברור היה שעומד לפרוץ רעב חדש באתיופיה לאחר תקופת בצורת קשה, אך לא העריכו את ההיקף שלו. הרעב שהחל בדרום המדינה היה בלתי נמנע, הן בגלל הבצורת והן בשל תנועת ההתנגדות המקומית, החזית לשחרור אורומו, שתקפה את משאיות אספקת המזון של הממשלה האתיופית. בהמשך, במהלך שנת 1983, החל גם בצפון אתיופיה רעב. מקורו היה באריתריאה ווואלו, והוא התפשט לאזורי אריתריאה, צפון שאווה ודרום מזרח באגמדיר, מסיבות דומות לאלו שבדרום.

הסברה הכללית בישראל בשנים אלו הייתה שהרעב התפשט גם באזור היהודים בסאמיאן ודאמבייה. נראה כי סברה זו אינה מבוססת, מכיוון שהבצורת לא הגיעה לאזורים אלו והיהודים שקיבלו אדמות מהממשל עיבדו אותם וכך ניצלו מהרעב. פוליטיקאים ישראלים רבים ראו ברעב כסיבה להעלאת יהודי אתיופיה לישראל, אך ייתכן כי תואנה זו נועדה לצרכים פוליטיים בלבד.‏‏‏[1]

הוועדה האתיופית לסעד ולשיקום העריכה שלרעב יהיו השלכות קשות על האוכלוסייה. לפי ההערכות היו ב-1981 כ-4.5 מיליון נפגעים מהרעב, ב-1982 2.8 מיליון ו-1983 3.9 מיליון.

תוצאות הרעב נודעו תחילה בפברואר 1983, אז לראשונה היו איכרים רעבים במזרח טיגראי, דבר שעורר את הקהילה הבינלאומית. הבצורת בטיגראי החלה להתפשט והגיעה גם לצפונם של גוג'אם ובאגמדיר. חוסר הגשמים באזור הוביל לבצורת קשה, מהחמורות בהיסטוריה העולמית. להתפשטות הרעב ואי העזרה של הממשל תרמו גם תנועות במימון מדינות המערב כגון ארצות הברית, שהתנגדו לדרג שנתמך על ידי ברית המועצות.

הרעב הקשה בצפון אתיופיה המשיך, והממשל צפה שבשנת 1985 הבצורת תמשיך ולא יירדו גשמים עד לשנת 1986. הרעב התשפט לדרום אתיופיה וכלל הנפגעים הוערכו כ-5.8 מיליון.

התמודדות הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אי יכולת הממשל האתיופי בראשות מנגיסטו היילה מריאם להתמודד עם הרעב, הרגיזה רבים בקהילה הבינלאומית, והדרג הפסיד תומכים רבים בגלל אי ההתמודדות. הרעב ומלחמת האזרחים במקביל הובילו את אתיופיה להתמוטטות כלכלית ושלטונית. התוכנית העיקרית של הממשלה האתיופית להתמודדות עם הרעב הייתה הוילגיזציה האתיופית. מיזם זה, שעיקריו היו העברת אוכלוסייה ממוקדי הרעב, הצליח חלקית, ובין השנים 1985 - 1986 הועברו כ-600,000 אזרחים אתיופים בעל כורחם לדרום. למרות זאת רבים מהמתיישבים עזבו את היישובים בדרום וחזרו למקום מגוריהם הקודם. ההעברה לכפרים לא היטיבה עם האוכלוסייה, ונראה כי הבטחות הממשלה שהיישובים יהיו בעלי שירותי חינוך ובריאות הולמים, לא יושמו.

העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך 8 מיליון קורבנות הרעב, כמיליון נהרגו כתוצאה ממנו ב-1984. באותן שנים החלו כלי התקשורת לשדר על הרעב המתרחש באתיופיה. התגובות היו נזעמות והיו שכינו את הרעב בשם "רעב תנ"כי". בינואר 1985 חיל האוויר המלכותי החל להצניח משלוחי מזון גדולים באזורים מוכי הרעב באמצעות מטוסי C-130 הרקולס. לאחר מכן החלה להגיע עזרה מהקהילה הבינלאומית, בייחוד ממערב גרמניה, ארצות הברית, קנדה וברית המועצות.

גם זמרים רבים באו לעזרת הרעבים. ב-1985 הזמר בוב גלדוף יצא לסיבוב הופעות שההכנסות הופנו לסובלים מהרעב. למעלה ממיליארד איש צפו בהופעת הטלוויזיה. אחד השירים המפורסמים שמזוהים עם הרעב הוא "Do They Know It's Christmas?", שהכנסותיו הופנו גם לרעבים.

זיכרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום אתיופים רבים רואים בארגון המחתרת הוויאנה כאחראי העיקרי לרעב, ולכן רבים לא תומכים בראש ממשלת אתיופיה מלס זנאווי שהיה מפקד הארגון במהלך הרעב. ארגונים נוספים שהאתיופים האשימו אותם היו הארגונים האריתריאים הג'אבחה והשעביה, בנוסף ליחאפה השמאלני.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דני בודובסקי ודוד יוסף: יהודי אתיופיה, סדרת מורשת יהודי אתיופיה מס' 1, בהלצ'ין, תל אביב, 1996.‏

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]