הרעלת עופרת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הרעלת עופרת היא מצב רפואי בבני אדם ובחולייתנים אחרים המאופיין ברמות גבוהות של המתכת עופרת בגוף. עופרת משפיעה על תהליכים פיזיולוגיים מגוונים ורעילה לאיברים שונים ביניהם הלב, העצמות, המעיים, הכליות, מערכת הרבייה ומערכת העצבים. סימפטומים של ההרעלה כוללים בין היתר כאבי בטן, כאב ראש, בלבול, אנמיה, עצבנות, ובמקרים חמורים יותר עלולה להוביל לתרדמת ומוות.

סימפטומים והשפעות פיזיולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן כללי: כאב ראש, רגזנות, אי יציבות, תשישות, קשיי הרדמות, קושי ללמוד ולהתרכז, התנהגות אגרסיבית, כאבי בטן, עצירות, הקאות, בחילות, אובדן משקל, פגיעה בשמיעה, אנמיה, חוורון, גדילה איטית, התפרצויות, קומה, הליכה מתנדנדת, נזק לכליות, אובדן תיאבון, ירידה בתחושה וחולשת שרירים. ייתכנו שילובים של סימפטומים אלו בדרכים שונות ובאופן מגוון ושונה מאדם לאדם. כמו כן שוני בין מבוגר לילד.

הסימטומים העיקריים אצל מבוגרים הם כאבי ראש, כאבי בטן, אובדן זיכרון, כשל כלייתי, בעיות במערכת הרבייה ובתפקוד המיני, חולשה, כאב, ותחושת עקצוץ בגפיים ופגיעה במערת העצבים.


סמנים מוקדמים אצל מבוגרים אינם ספציפיים וכוללים דיכאון, אובדן תיאבון, כאבי בטן, בחילות, שלשולים, עצירות וכאבי שרירים. כמו כן, ייתכנו עייפות, ליבידו מוגדל, טעם מוזר בפה ושינויי באישיות.

אצל ילדים ייתכן פגיעה במנת המשכל (IQ), פיגור שכלי, בעיות ריכוז וקשב, היפראקטיביות, אגרסיביות, בעיות קריאה ושמיעה וכן בעיות בלימודים, חסכים התנהגותיים וחברותיים.‏[1]

ילדים רגישים במיוחד לחשיפה לעופרת בשל תהליכי גדילה שמרחשים בגופם. העופרת במצב זה נספגת מהר יותר.

עובר שנמצא ברחם אישה עם רמות גבוהות של עופרת עשוי לפתח הרעלת עופרת. מצב זה מגדיל את הסיכוי ללידה מוקדמת ולידה במשקל נמוך.

נזק למערכת העצבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוחם של מבוגרים שנחשפו לעופרת הראה הפחתה בנפח בצילומי MRI. מערכת העצבים הפריפרלית מושפעת באופן בולט יותר אצל מבוגרים ומערכת העצבים המרכזית מושפעת באופן בולט יותר אצל ילדים.‏[2]

העופרת גורמת לאקסון של תאי העצב להתנוון ולאבד את עטיפת המיילין שלהם. המוח הוא האיבר הרגיש ביותר לחשיפה לעופרת‏[2]. אצל מוחם המתפתח של ילדים העופרת פוגעת במבנה הסינפסות בקורטקס המוחי ובהתפתחות נוירוכימית[3]. מצב זה גורם לאובדן עטיפת המיילין של הנוירונים, הפחתה של מס' הנוירונים, פגיעה בתקשורת בין הנוירונים והפחתת גדילת הנוריונים.‏[4]
עופרת יוצרת נזק לתאים בהיפוקמפוס, חלק של המוח המעורב בזיכרון. היפוקמפוס של חולדות שנחשפו לעופרת הראה נזק מבני כמו גרעינים במבנה לא סדיר ושינוי מבנה ברקמת המיילין.‏[5]

נזק לכליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות עדויות לנזק לכליות גם כתוצאה מחשיפה נמוכה.‏[6]

נזק למערכת הקרדיו-וסקולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עדויות מצביעות שחשיפה לעופרת מקושרת עם לחץ דם גבוה. ומחקרים מצביעים גם על קשר עם מחלות לב קורונריות, שינויי קצב לב ומוות משבץ, אך העדויות לכך מוגבלות.‏[7] אנשים שנחשפו לעופרת בריכוז גבוה יהיו בסיכון גבוה לאי תפקוד אוטונומי של הלב (cardiac autonomic dysfunction) בימים בהם ריכוז האוזון וחלקיקים הקטנים באוויר עולה.‏[8]

נזק למערכת מערכת הרבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עופרת משפיעה על מערכת הרבייה הזכרית והנקבית. כאשר ריכוז העופרת בדם עולה על 40 מיקרוגרם לדציליטר ספירת הזרע יורדת, חל שינוי בנפח ויכולת התנועה של הזרע פוחתת.‏[9]
אצל אישה הרה, שיעורים גבוהים של עופרת עלולים לגרום להפלה, לידה מוקדמת, משקל נמוך של העובר ובעיות התפתחותיות לאורך הילדות‏[10]. העופרת יכולה לחזור לתוך השליה וגם לחלב האם. בהתאם לכך רמות העופרת אצל אמהות ועוברים נוטות להיות זהות‏[11]
עובר עלול לעבור הרעלת עופרת אם עופרת מעצמות האם יועברו בתהליכי מטבוליזם. צריכת סידן מוגברת עלולה להקל בתופעה זו.‏[12]

העופרת כמחוללת סרטן ומחלות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חשיפה לעופרת הוכחה כגורמת בעיקר לסרטן ריאות, סרטני המעי הגס והכליות, וסרטן שלפוחית השתן.‏[13]

מנגנון פיזיולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגורם העיקרי לרעילות העופרת היא היכולת שלה להתקשר למגוון גדול של אנזימים. לעופרת יש יכולת להתחלף עם מתכות האחרות החיוניות לתפקידים ביולוגיים מגוונים‏[14]. אך מכיוון שהתכונות הכימיות של העופרת שונות משל המתכות אותן היא מחליפה, היא לא ממלאת התפקיד הביולוגי. חלק מהמתכות אותן יכולה העופרת להחליף הן סידן, ברזל ואבץ. אחת ההשפעות העיקריות של עופרת נובעת משיבוש פעילות אנזים delta-aminolevulinic acid dehydratase -ALAD. אנזים החשוב לתהליך סינתזה של תרכובות אורגניות המצויות בהמוגלובין[15]. תרכובות אלו מכונות heme והם בעלות חשיבות ביולוגית רבה. עופרת מונעת גם את יצורו של אנזימים אחרים המעורבים בתהליך יצור heme.

חשיפה לעופרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמות העופרת בדם וברקמות, יחד עם זמן החשיפה קובעים את מידת הרעילות. הרעלת עופרת עשויה להיות חמורה עקב חשיפה קצרה ומשמעותית לרמות גבוהות או כרונית בשל חשיפה בריכוזים נמוכים לפרק זמן ארוך. הרעלה מסוג זה היא הנפוצה יותר. כמו כן, תיתכן חשיפה של עופרת בתרכובות אורגניות ובתרכובות אנאורגנית. תרכובות אורגניות הן כאלו המכילות פחמן. חשיפה מסוג זה הצטמצמה באופן יחסי בשל מדיניות של ממשלות אשר מגבילה את השימוש בחומרים אורגניים המכילים עופרת, בין היתר הוגבל שימוש בדלקים המכילים רכיב עופרת. כמו כן, סוג חשיפה זה נחשב למסוכן יותר בשל אופיים ויכולתם של החומרים האורגניים להשתלב בפעילויות ביולוגיות, ולהשפיע באופן מהיר יותר.

מקורות החשיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עופרת היא מזהם סביבתי נפוץ וחומר נפוץ בתעשייה . ניתן להחשף אליה בעבודה, כמו במפעלים לייצור סוללות עופרת, מגני קרינה, ציוד רפואי, מנועי סילון, מעגלים אלקטרוניים, זכוכית, גומי, הדפסות, שריפת פסולת מוצקה ופיתוח סרטי צילום רפואיים. כמו כן, תהליכים אלו בתעשייה עלולים להשפיע על הסביבה ובין היתר לגרום לזיהום עופרת של הקרקע, ושל מקורות המים. פיגמנטים של צבעים מסוימים מכילים עופרת , כך שמיכל צבע או דלק המכיל עופרת אשר נשפכים בטעות עלולים לגרום לזיהום סביבתי בעופרת. שימוש בנשק חם מגדיל את רמת החשיפה לעופרת בשל הקליעים אשר ברובם מיוצרים מעופרת. ציד ואכילת בשר בעל חיים שנורה בקליע עופרת נחשבת גם כן לגורם חשיפה.

חשיפה מתרחשת על ידי שאיפה, עיכול או מגע עורי או מגע ישיר עם הפה, אף או עיניים או חתכים בעור. עופרת ממקור אורגנית נכנסת גם דרך מערכת העיכול. שיעור העופרת המגיע אל זרם הדם בכל דרכי החשיפה הללו משתנה. חלקי הגוף העיקריים המאכסנים עופרת הם הדם, רקמות רכות ועצמות. מחצית אורך החיים של העופרת ברקמות אלו נמדד בשבועות בדם, חודשים ברקמות רכות ושנים בעצמות.‏[16] עופרת בעצמות, שיניים, שיער וציפורניים מקובעת היטב ונחשבת ללא מסוכנת. האיברים עם ריכוז העופרת הגבוהה ביותר בגוף הם המוח, הטחול, הכליות הכבד והריאות. העופרת מפונה מזרם הדם באיטיות רבה, בעיקר דרך שתן, ובאופן משני דרך צואה, שיער, ציפורניים וזיעה.‏[17]

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לאתר עופרת בדם על ידי איתור שינויים בתאי הדם תחת מיקרוסקופ או בצילום רנטגן לעצמות ילדים. אולם השיטה היעילה ביותר היא בדיקת רמת עופרת בדם. בדיקה זו מוצאת את רמת העופרת במחזור הדם ולא רמת העופרת המאוחסנת על ידי הגוף.
יחידות המשמשות למדידת רמות עופרת בדם:
מיקרוגרם לדציליטר או מיקרוגם ל-100 גרם. שתי היחידות שוות.

הטיפול בהרעלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול בהרעלת עופרת יהיה על ידי הרחקת מקור החשיפה, וטיפול כלציה- chelation שמאפשר את הפרשתה של העופרת ממחזור הדם. העיקרון בטיפול בתכשירי כלציה הוא בהגברת פינוי עופרת בשתן, וסילוקה מרקמות ואברים בגוף בהם היא שקעה.‏[18]

הפיכות המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן כללי, השפעת העופרת עם הכליות וכל הדם הן הפיכות.‏[19] ההשפעות על מערכת העצבים המרכזית הן לא‏[20]. בעוד שההשפעה על מבוגרים דועכת עם הפסקת החשיפה לעופרת, אצל ילדים המצב שונה וייתכן שימשיכו לסבול מבעיות קוגניטיביות והתנהגותיות גם בבגרות.

מניעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הימנעות מחשיפה לעופרת נעשית על ידי מאמצים אישיים להימנע ממוצרים המכילים עופרת , וגם לעתים על ידי מדיניות ממשלתית שמגדירה ואוסרת רמות עופרת במוצרים, בקרקע, במים, במקום העבודה וכו'. מדיניות ממשלתית כזו למשל, ננקטה על ידי ממשלת ארצות הברית מחייבת עובדים שנחשפים לעופרת בערכים מסוימים לעבוד מעקב. כמו כן, אוסרת על שימוש בדלק המכיל עופרת.

העופרת הוגדרה בישראל כרעל לפי חוק החומרים המסוכנים, תשנ"ג- 1993. אחסונה ואחזקתה יהיו בהתאם לסעיף 6 בחוק העוסק באחסון רעלים:
"החסנת רעלים רעלים יאוחסנו תחת מנעול ובריח ויישמרו בנפרד מחמרים לא רעילים. על מכלים וצרורות המכילים רעלים יותוו ברורות שמו של החומר והמילה "רעל" בעברית, בערבית ובאנגלית.לא יאוחסנו, לא יוצגו למכירה ולא יימכרו צרכי מזון ומשקה בבית עסק רשוי לסחר ברעלים.."
הרעלת עופרת הוכרה כבר בשנת 1954 כמחלת מקצוע בתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד – 1954. הרעלת עופרת הוכרה גם כמחלת מקצוע, החל משנת 1956, בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956. על פי החוק, על כל העובדים בעופרת או החשופים לעופרת חובה לקיים בדיקות רפואיות תקופתיות.‏[21][22]


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הפנייה לויקי- רפואה: http://www.wikirefua.org.il/index.php/%D7%A2%D7%95%D7%A4%D7%A8%D7%AA_-_Lead
  2. ^ 2.0 2.1 http://www.plosmedicine.org/article/info:doi/10.1371/journal.pmed.0050112
  3. ^ Mycyk, Hryhorczuk, Amitai (2005) p. 462
  4. ^ Pearson H.A.; Schonfeld, D.J. (2003). "Lead". In Rudolph, C.D. Rudolph's Pediatrics (21st ed.). McGraw-Hill Professional. ISBN 0-8385-8285-0.
  5. ^ ^ Jump up to: a b Xu, J; Yan, HC; Yang, B; Tong, LS; Zou, YX; Tian, Y (2009). "Effects of lead exposure on hippocampal metabotropic glutamate receptor subtype 3 and 7 in developmental rats". Journal of negative results in biomedicine 8: 5. doi:10.1186/1477-5751-8-5. PMC 2674876. PMID 19374778.
  6. ^ ^ Jump up to: a b Grant (2009) p. 789
  7. ^ ^ Navas-Acien, A; Guallar, E; Silbergeld, EK; Rothenberg, SJ (2007). "Lead Exposure and Cardiovascular Disease—A Systematic Review". Environmental health perspectives 115 (3): 472–82. doi:10.1289/ehp.9785. PMC 1849948. PMID 17431501.
  8. ^ ^ Park, SK; O'Neill, MS; Vokonas, PS; Sparrow, D; Wright, RO; Coull, B; Nie, H; Hu, H et al. (2008). "Air Pollution and Heart Rate Variability: Effect Modification by Chronic Lead Exposure". Epidemiology (Cambridge, Mass.) 19 (1): 111–20. doi:10.1097/EDE.0b013e31815c408a. PMC 2671065. PMID 18091001.
  9. ^ ^ Grant (2009) p. 792
  10. ^ Jump up to: a b c d e Cleveland, LM; Minter, ML; Cobb, KA; Scott, AA; German, VF (2008). "Lead hazards for pregnant women and children: part 1: immigrants and the poor shoulder most of the burden of lead exposure in this country. Part 1 of a two-part article details how exposure happens, whom it affects, and the harm it can do". The American journal of nursing 108 (10): 40–9; quiz 50. doi:10.1097/01.NAJ.0000337736.76730.66. PMID 18827541.
  11. ^ ^ Jump up to: a b c d e f g h i Dart, Hurlbut, Boyer-Hassen (2004) p. 1426
  12. ^ ^ Bellinger, DC (2005). "Teratogen update: lead and pregnancy". Birth defects research. Part A, Clinical and molecular teratology 73 (6): 409–20. doi:10.1002/bdra.20127. PMID 15880700.
  13. ^ ^ http://www.wikirefua.org.il/index.php/%D7%A2%D7%95%D7%A4%D7%A8%D7%AA_-_Lead
  14. ^ ^ Jump up to: a b c d e f g h i Dart, Hurlbut, Boyer-Hassen (2004) p. 1426
  15. ^ ^ Jump up to: a b c d e f g h i j k l m n o p Patrick, L (2006). "Lead toxicity, a review of the literature. Part 1: Exposure, evaluation, and treatment". Alternative medicine review : a journal of clinical therapeutic 11 (1): 2–22. PMID 16597190.
  16. ^ ^ Jump up to: a b c d e f g h Karri, SK; Saper, RB; Kales, SN (2008). "Lead Encephalopathy Due to Traditional Medicines". Current drug safety 3 (1): 54–9. doi:10.2174/157488608783333907. PMC 2538609. PMID 18690981.
  17. ^ ^ Jump up to: a b Kosnett (2006) p.238
  18. ^ http://www.wikirefua.org.il/index.php/%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A8%D7%A4%D7%95%D7%90%D7%94:%D7%90%D7%95%D7%93%D7%95%D7%AA_%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A8%D7%A4%D7%95%D7%90%D7%94
  19. ^ ^ Chisolm (2004) p. 223
  20. ^ ^ Jump up to: a b c Rubin, Strayer (2008) p. 267
  21. ^ הפנייה לויקי- רפואה:http://www.wikirefua.org.il/index.php/%D7%A2%D7%95%D7%A4%D7%A8%D7%AA_-_Lead
  22. ^ המועצה הציבורית למניעת רעש וזיהום אוויר בישראל http://www.malraz.org.il/?CategoryID=254&ArticleID=3986
התייחסויות
  • Chisolm, J.J.. “Lead poisoning”, Crocetti, M.; Barone, M.A.; Oski, F.A.: Oski's Essential Pediatrics, 2nd, Lippincott Williams & Wilkins, 2004. ISBN 0-7817-3770-2. 
  • Dart, R.C.; Hurlbut, K.M.; Boyer-Hassen, L.V.. “Lead”, Dart, RC: Medical Toxicology, 3rd, Lippincott Williams & Wilkins, 2004. ISBN 0-7817-2845-2. 
  • Grant, L.D.. “Lead and compounds”, Lippmann, M.: Environmental Toxicants: Human Exposures and Their Health Effects, 3rd, Wiley-Interscience, 2009. ISBN 0-471-79335-3. 
  • Kosnett, M.J.. “Lead”, Olson, K.R.: Poisoning and Drug Overdose, 5th, McGraw-Hill Professional, 2006. ISBN 0-07-144333-9. 
  • “Environmental and nutritional pathology”, Rubin, R.; Strayer, D.S.: Rubin's Pathology: Clinicopathologic Foundations of Medicine, 5th, Lippincott Williams & Wilkins, 2008. ISBN 0-7817-9516-8.