הרפובליקה הצרפתית הרביעית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הממשלה הזמנית של הרפובליקה הצרפתית (עבר')
- gouvernement provisoire de la République française) (צרפ')
Flag of France.svg

דגל

Francecoatofarms1898-2.png
סמל

מוטו לאומי
"Liberté, égalité, fraternité"
"חירות, שוויון ואחווה".
אירועי הקמה משאל עם ובחירות שהביאו לסיום תקופת הממשלה הזמנית של הרפובליקה הצרפתית
הוקמה 1946
אירועי פירוק הקמת הרפובליקה הצרפתית החמישית
התפרקה 1958
ישות קודמת Flag of France.svg הממשלה הזמנית של הרפובליקה הצרפתית
ישות יורשת Flag of France.svg הרפובליקה הצרפתית החמישית
משטר רפובליקה
שפה צרפתית
יבשת אירופה
עיר בירה פריז
קואורדינטות הבירה 48°52′0″N 2°19′59″E / 48.86667°N 2.33306°E / 48.86667; 2.33306קואורדינטות: 48°52′0″N 2°19′59″E / 48.86667°N 2.33306°E / 48.86667; 2.33306
מטבע פרנק צרפתי
Flag of France.svg
ערך זה הוא חלק מסדרת
היסטוריה של צרפת

צרפת בעת החדשה

המהפכה הצרפתית

הרפובליקה הראשונה

הקיסרות הראשונה

הרסטורציה של ממלכת צרפת

המונרכיה של יולי

הרפובליקה השנייה

הקיסרות השנייה

הרפובליקה השלישית

צרפת של וישי

צרפת החופשית

הממשלה הזמנית

הרפובליקה הרביעית

הרפובליקה החמישית

צרפת

הרפובליקה הצרפתית הרביעית היא כינוי לתקופה בהיסטוריה של צרפת בין השנים 1946 ל-1958 בהן נשלטה צרפת על פי חוקה שכונתה "חוקת הרפובליקה הרביעית", שהתקבלה ב-13 באוקטובר 1946. במובנים רבים הייתה רפובליקה זו המשך לרפובליקה השלישית שהתמוטטה בתבוסה צבאית במהלך מלחמת העולם השנייה, וסבלה מאותן בעיות.

תקופת הרפובליקה הרביעית אופיינה בצמיחה כלכלית, ובניין הכלכלה והתעשייה הלאומית בצרפת לאחר ההרס של תקופת המלחמה. אוכלוסיית המדינה גדלה, התעשייה עברה מודרניזציה, וניכרה עלייה ברמת החיים‏[1] כן התאפיינה התקופה בתיקונים סוציאליים מהותיים, ובהנהגת מדיניות רווחה. צרפת נטלה חלק בתהליכי האיחוד של יבשת אירופה, ששינו במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20 את פני היבשת.

עם כל זאת נותר המשטר בלתי יציב מבחינה פוליטית, על אף נסיונות לחזק את הרשות המבצעת כחלק מלקחי התמוטטות הרפובליקה השלישית. אך חוסר היציבות נותר, ואף החמיר בשל משברי מדיניות החוץ ותהליכי הדקולוניזציה, ששיאם השלילי במעורבות צרפת במלחמת העצמאות האלג'יראית. בתקופה של עשר שנים החליפה הרפובליקה 20 ממשלות, ואף ממשלה לא הצליחה ליישם את עיקרי מדיניותה, ולהכריע הכרעות חשובות וארוכת טווח בנושאים עקרוניים. כתוצאה מכך התמוטטה הרפובליקה בתהליך שהוביל בתחילה לעלייתו לשלטון של הגנרל שארל דה גול ב-1958, באופן שנתפס על ידי רבים כבלתי חוקתי, ולאחריו לאימוץ חוקת הרפובליקה הצרפתית החמישית ב-1959.

הקמת הרפובליקה הצרפתית הרביעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שחרור צרפת במלחמת העולם השנייה, והתמוטטות משטר צרפת של וישי הוקמה הממשלה הזמנית של הרפובליקה הצרפתית. במצב בו רוב הממסד הפוליטי הוכתם בשיתוף פעולה עם האויב במסגרת שלטון וישי, הפכו הגוליזם והקומוניזם לשני הכוחות הפוליטיים הפופולריים בצרפת.

שארל דה גול עמד בראש הממשלה הזמנית בין 1944 ל-1946, ובשלב זה נבחנו הצעות לחוקה חדשה שתועמד למשאל עם. דה גול תמך במשטר נשיאותי והתנגד ל"משטר המפלגות". כאשר התברר לו כי הוויכוח התחוקתי נוטה כנגדו, החליט כי לא יוכל לשמש בכל תפקיד במסגרת החדשה המתגבשת ובמילותיו "בטוח הייתי שאם אשאר בתוך המשטר הקם והולך לא אוכל להכתיר את השקפותי בניצחון אף לא להחזיק בהן"‏[2]. בינואר 1946 הודיע על פרישתו, והוחלף בפליקס גואן, איש המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית. בסופו של דבר תמכו רק הסוציאליסטים והקומוניסטים בחוקה המוצעת, שהייתה מבוססת על ממשלה הנסמכת על בית אחד, הבוחר בראש ממשלה על בסיס סיעתי. במשאל עם שהתקיים ב-5 במאי 1946 נדחתה ההצעה ברוב קטן‏[3].

ביוני 1946 נבחרה אסיפה לאומית חדשה, בה הייתה הסיעה הדומיננטית סיעת ה-MRP, התנועה הרפובליקנית העממית, מפלגה נוצרית דמוקרטית בעלת נטייה קתולית, כאשר ל"ברית שלוש המפלגות" של הקתולים, הסוציאליסטים והקומוניסטים רוב מוחלט, כשהם דוחקים אל הצד גורמים רדיקלים ושמרנים. ז'ורז' בידו, ראש הממשלה החדש, הביא לעיבוד חוקה חדשה, שהייתה דומה מאוד לחוקת הרפובליקה השלישית, והתבססה על פרלמנט בן שני בתים, בו עיקר הכוח הפוליטי נמצא בידי "נשיא האסיפה" (הוא ראש הממשלה) ולצידו מכהן נשיא בעל סמכויות סמליות בעיקרן. החוקה התקבלה ברוב קטן במשאל עם שנערך ב-13 באוקטובר 1946. האסיפה הלאומית החדשה, שנבחרה ב-10 בנובמבר 1946, הביאה להמשך שליטת ברית שלוש המפלגות - הקתולים, הקומוניסטים והסוציאליסטים, שביחד זכו לרוב מוחלט, ודחקו אל הצד גורמים רדיקלים ושמרנים. בין דצמבר 1946 לינואר 1947 כיהן לאון בלום כראש ממשלה לתקופה קצרה. לאחר הבחירות לנשיאות נבחר וינסן אוריו לנשיא הרפובליקה, ובלום התפטר ופינה את מקומו לפול רמדייה שכיהן כראש הממשלה הראשון של הרפובליקה הרביעית.

כישלון הנסיון הפרלמנטרי ברפובליקה הרביעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוונת מנסחי החוקה הייתה ליצור מערכת חוקתית רציונלית, שבה השרים יהיו אחראים כלפי גוף מחוקק, האספה הלאומית אך ננקטו אמצעים לחיזוק כוחו של נשיא האסיפה שעמד בראש הקבינט. המטרה הייתה ליצור מעין פשרה בין המשטר הנשיאותי והמשטר הפרלמנטרי.

על פי החוקה נשיא המועצה היה ראש הרשות המבצעת. נשיא צרפת שנבחר על ידי הפרלמנט ו"מועצת הרפובליקה" שימש בתפקיד סמלי, ואישר את כהונת נשיא המועצה לאחר שזה נבחר בפרלמנט. נשיא המועצה היה היחיד שבכוחו לקרוא להצעת אמון לממשלה בפרלמנט, ואם רוב מוחלט של חברי הפרלמנט הצביע אי אמון, הייתה הממשלה מתפזרת.

עם זאת, אמצעים אלו לרציונליזציה של ההליך הפוליטי לא פעלו. ובמשך כל שנות קיומה סבלה הרפובליקה הרביעית מאי יציבות שלטונית, וממשלות התחלפו מדי מספר חודשים. התפרקות "ברית שלוש המפלגות" ב-1947, כאשר הקומוניסטים עזבו את הקואליציה, האופוזיציה הגוליסטית, ושיטת הייצוג היחסי לא איפשרו יציבות מיניסטריאלית. הקמת הקואליציה הייתה לרוב מעשה טלאים של מפלגות שפעלו מאינטרסים אד הוק, ברשת של שאיפות אישיות ופוליטיות מנוגדות. הזעזועים בעקבות התמוטטות האימפריה הקולוניאלית הצרפתית, ששיאם במלחמת העצמאות האלג'יראית תרמו והאיצו את חוסר היציבות החוקתי.

לאחר פרישת הקומוניסטים מן הממשלה עלה רעיון "הכוח השלישי", של ממשלות המתבססות על גורמים פוליטיים בספקטרום שאינו כולל את הקומוניסטים משמאל ואת הגוליסטים מימין. רעיון זה הביא למעשה לשלטון סיעות הקתולים בתמיכת המפלגות הרדיקליות הקטנות, כאשר הסוציאליסטים משחקים תפקיד משני, ממשלות שאף הן נטו להתפרק כעבור זמן קצר. מ-1952 עד 1954 משלו ממשלות ימין מובהקות, שדיכאו את ארגוני העובדים ואת הקומוניסטים ובמאבק הבין גושי נקטו בעמדות פרו אמריקאיות מובהקות‏[4]. נסיון שונה הייתה ממשלתו של פייר מנדס פראנס שנתמכה גם על ידי הסוציאליסטים והקומוניסטים ושלטה בין יוני 1954 לפברואר 1955. לאחר נפילת ממשלה זו, ותקופה קצרה של שלטון ממשלת המרכז של אדגר פור עלו לשלטון ממשלות שמאל, שמשלו בין 1956 ל-1958.

אחדות אירופית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירת קהילת הפחם והפלדה האירופית הוצעה לראשונה על ידי שר החוץ הצרפתי רוברט שומאן והכלכלן ז'אן מונה ב-9 במאי 1950 כדרך למנוע מלחמה עתידית בין צרפת לגרמניה. על אף שבריטניה הוזמנה להצטרף, ממשלת הלייבור לא הצטרפה ליוזמה. "אמנת פריז" שנחתמה ב-1951 איחדה את תעשיות הפחם והפלדה של צרפת, איטליה, שלוש מדינות בנלוקס וגרמניה המערבית. הצלחתה של קהילה זו הביאה לחתימתו של הסכם רומא בשנת 1957 שהיה תחילתו של השוק האירופי המשותף, שיהפוך בשנת 1993 לאיחוד האירופי. בהתפתחות זו הייתה לממשלות הרפובליקה הרביעית תפקיד חשוב.

דקולוניזציה וסופה של הרפובליקה הרביעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת העצמאות האלג'יראית החלה לאחר כשלונה של צרפת במלחמת הודו-סין הראשונה. תהליכי הדקולוניזציה הביאו לדרישות לעצמאות במרוקו, תוניסיה ואלג'יריה, מושבות צרפת בצפון אפריקה, שהיו מאוכלסות במתיישבים צרפתים. בתחילה נקטו ממשלות הרפובליקה הרביעית בצעדים תקיפים נגד המורדים באלג'יריה, והצליחו להכיל את המרידה, אך בסופו של דבר הביא המרד לפילוג בעם, ובעוד שהכוחות הצרפתים הצליחו בצעדים הצבאיים לדכא את המרד, העלה חלק גדול מן הציבור שאלות מוסריות ואחרות באשר לצעדים שננקטו, ולאפשרות להחזיק לטווח הארוך במושבות בניגוד לרצונן.

במאי 1958 הציע ראש הממשלה הנבחר פייר פלימלן, איש המפלגה הקתולית, לשאת ולתת עם הלאומנים האלג'ירים. אנשי הימין בצבא הצרפתי בראשות הגנרל ז'אק מאסו תפסו את השלטון בעיר אלג'יר ואיימו להתקיף את פריז אם לא יועמד הגנרל דה גול בראשות הרפובליקה. משהסתבר כי הציבור אינו מוכן להגן על הרפובליקה מפני המורדים, פנו ראשי הרפובליקה אל הגנרל דה גול, שהסכים להרכיב ממשלה, וזאת בתנאי שתתקבל חוקה חדשה שתבסס משטר נשיאותי. לאחר קבלת השלטון על ידי דה גול ב-1 ביוני 1958 באה אל קיצה הרפובליקה הרביעית. לאחר קבלת החוקה שהציע דה גול, ב-28 בספטמבר 1958, החלה תקופת הרפובליקה החמישית.

יחסי הרפובליקה הרביעית עם ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחסי הרפובליקה הרביעית עם ישראל היו יחסים של בעלות ברית אסטרטגיות. הרפובליקה הרביעית קיימה עם ישראל יחסים ביטחוניים הדוקים, והיה ביניהם שיתוף פעולה אסטרטגי שהגיע לשיאו במלחמת סואץ. עד לשנת 1954 חיפשה ישראל את ידידותה של צרפת, כאשר ארצות הברית סירבה למכור לה נשק, ופניה לבריטניה הייתה בלתי אפשרית בשל משקעי העבר. ‏‏‏[5]. מעורבותה של צרפת במלחמת העצמאות האלג'ירית הובילה אותה לעימות עם העולם הערבי, שהפך להיות חריף יותר עם עלייתו לשלטון של גמאל עבד אל נאצר. בתקופה זו נראה היה איחוד אינטרסים בין ישראל שחששה מן הנאצריזם, ובין צרפת. על אף התנגדות משרד החוץ הצרפתי, יצרו בכירים במשרד ההגנה קשרים טובים עם ישראל, ועיסקאות הנשק הראשונות מומשו בתחילת שנת 1954.

אמצעי הלחימה הצרפתיים איפשרו לישראל ליזום מהלכים לקראת מלחמת מנע נגד מצרים לפני שזו תשיג עליונות צבאית‏‏‏[6]. ב-26 ביולי 1956 הלאים נשיא מצרים נאצר את תעלת סואץ באורח חד צדדי. צרפת ובריטניה תכננו, בשיתוף פעולה עם ישראל, ליטול חזרה את השליטה בתעלה ולהדיח את נאצר מן השלטון. בסוף חודש אוקטובר התרחשה מלחמת סיני שהסתיימה בנסיגה של צרפת, בריטניה וישראל מאזור סיני בעקבות לחץ שהפעילו ברית המועצות וארצות הברית. הכישלון בהשגת יעדי המלחמה החמיר את הקרירות והחשדנות שהפגינו הבריטים כלפי ישראל והוביל לפירוקה של הברית המשולשת שרק נוצרה. בניגוד לכך, יחסי ישראל וצרפת יצאו מחוזקים משיתוף הפעולה במלחמה. בשנת 1957 הסכימו כל ממשלות צרפת לספק לישראל נשק מכל הסוגים באופן סדיר, מתוך שיקולים שהם לא רק פוליטיים, צבאיים וכלכליים, אלא מתוך רצון לקיים יחסים מיוחדים עם ישראל שנובעים מאהדה ומידידות של ההנהגה בצרפת כלפי ישראל‏‏‏[7].

במסגרת הברית הבלתי כתובה שנוצרה בין צרפת לבין ישראל, נחתם באוקטובר 1957 בפאריס הסכם רשמי על רכישת כור גרעיני מצרפת. תחת ההסכם, צרפת מכרה לישראל מידע טכנולוגי ושלחה פועלים שיסייעו בהקמת כור גרעיני בדימונה. בנייתו של הכור הגרעיני נמשכה חמש שנים והסתיימה בשנת 1963‏‏‏[8].

ראשי הממשלה ברפובליקה הרביעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תאריך תחילת כהונה מפלגה
פול רמדייה 22 בפברואר 1947 SFIO
רובר שומאן 24 בנובמבר 1947 MRP
אנדרה מארי 26 ביולי 1948 המפלגה הרדיקלית
רובר שומאן 5 בספטמבר 1948 MRP
אנרי קיי 11 בספטמבר 1948 המפלגה הרדיקלית
ז'ורז' בידו 28 באוקטובר 1949 MRP
אנרי קיי 2 ביולי 1950 המפלגה הרדיקלית
רנה פלוון 12 ביולי 1950 UDSR
אנרי קיי 10 במרץ 1951 המפלגה הרדיקלית
רנה פלוון 11 באוגוסט 1951 UDSR
אדגר פור 20 בינואר 1952 המפלגה הרדיקלית
אנטואן פינאי 8 במרץ 1952 CNIP
רנה מאייר 8 בינואר 1953 המפלגה הרדיקלית
ז'וזף לניאל 27 ביוני 1953 CNIP
פייר מנדס פראנס 18 ביוני 1954 המפלגה הרדיקלית
אדגר פור 23 בפברואר 1955 המפלגה הרדיקלית
גי מולה 31 בינואר 1956 SFIO
מוריס בורז'ס מונורי 12 ביוני 1957 המפלגה הרדיקלית
פליקס גאיאר 6 בנובמבר 1957 המפלגה הרדיקלית
פייר פלימלן 13 במאי 1958 MRP
שארל דה גול 1 ביוני 1958 UNR

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ד"ר ש.י. בלוך, ארצות אירופה המערבית אחרי מלחמת העולם השנייה, תולדות המאה ה-20, הוצאת יזרעאל, 1963, כרך ב', עמ' 100
  2. ^ שארל דה גול, המאבק לחרות, כרך שלישי "עם נושע", הוצאת עם הספר, תשי"ח, עמ' 285
  3. ^ חיים מסינג, אנציקלופדיה היסטורית של מדינות העולם, הוצאת עמיחי, 1966, עמ' 936.
  4. ^ ד"ר ש.י. בלוך, ארצות אירופה המערבית אחרי מלחמת העולם השנייה, תולדות המאה ה-20, הוצאת יזרעאל, 1963, כרך ב', עמ' 104
  5. ^ שרביט, ד. (2008). "יחסי ישראל צרפת: מחדוות הברית למרירות שלאחר הגירושין", בתוך: ב. נויברגר וא. גרוניק (עורכים), מדיניות חוץ בין עימות להסדרים ישראל 2008-1948 מקראה חלק ב' (1051-1026), רעננה: האוניברסיטה הפתוחה. ע' 1032‏‏
  6. ^ שרביט, ד. (2008). "יחסי ישראל צרפת: מחדוות הברית למרירות שלאחר הגירושין", בתוך: ב. נויברגר וא. גרוניק (עורכים), מדיניות חוץ בין עימות להסדרים ישראל 2008-1948 מקראה חלק ב' (1051-1026), רעננה: האוניברסיטה הפתוחה. ע' 1034‏‏
  7. ^ ‏‏פינקוס, ב. (2005). מאמביוולנטיות לברית בלתי כתובה. ישראל, צרפת ויהודי צרפת 1957-1947. מכון בן-גוריון: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. ע' 666
  8. ^ ‏‏פינקוס, ב. (2005). מאמביוולנטיות לברית בלתי כתובה. ישראל, צרפת ויהודי צרפת 1957-1947. מכון בן-גוריון: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. ע' 706