רפורמה ביהדות
הרפורמה ביהדות היא תהליך שהחל בקרב חלק מיהודי אירופה בסוף המאה ה-18 ובמחצית הראשונה של המאה ה-19, לאחר המהפכה הצרפתית, בתגובה לראשית האמנציפציה וכהמשך לתנועת ההשכלה היהודית ולחילון. תהליך זה כלל רפורמות במנהגים ובהמשך גם בריטואל היהודי. חלוצי הרפורמה, דוגמת אהרון חורין, ראו את עצמם כממשיכי המסורת היהודית, שלדעתם הצטיינה תמיד בגמישות ובפתיחות עד להתאבנותה בשלהי ימי הביניים.
ברוריה מכמן, מגדירה את הרפורמה ביהדות כך:
|
המונח רפורמה (רה-פורמה) פירושו עיצוב מחדש, והוא משמש ביהדות מאז ראשית המאה התשע עשרה לציון זרם יהודי הדוגל ב"תיקונים" בדת היהודית, כדי "להתאימה" לנורמות הזמן והסביבה, שלא מתוך מחויבות להלכה |
||
| – רפורמים - מאמר של ברוריה מכמן | ||
[עריכה] הרקע הכללי להופעת הרפורמה ביהדות
הרפורמה הייתה, במידה רבה, תוצאה של תנועת ההשכלה היהודית, שרוב מייסדיה היו שומרי מצוות, אשר חשבו ששמירת מצוות הדת אינה מנוגדת לדרישה לאמנסיפציה ולהשתלבות בחברה הסובבת אותם. חלק מממשיכיהם היו קיצוניים יותר ברעיונותיהם וביקשו לבטל את אותן המצוות המנוגדות לעידן האורות והמהוות סלע מחלוקת עם העמים האחרים לדוגמה: כל נדרי ששימשה תירוץ לאילוץ היהודים להישבע שבועת היהודים בבתי המשפט.
במחשבה הפילוסופית השלטת במערב ומרכז אירופה בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19 הייתה השפעה גדולה מאוד ל"אתיקה" של ברוך שפינוזה, וגם היחס ליהודים נגזר במידה רבה מתורתו הפילוסופית, תורה שנדחתה על ידי היהודים. חשיבתו של שפינוזה ותפיסתו את מהות האלוהות והיהדות השפיעו ישירות על תורותיהם של גוטהולד אפרים לסינג (חברו ובן שיחו של המשכיל היהודי משה מנדלסון) ושל עמנואל קאנט.
משה מנדלסון גרס שמצוות התורה אינן אלא חוקי המדינה היהודית הקדומה, שהועתקו אל קהילות הגולה. מכאן החלה התלבטותם של יהודים משכילים לגבי הנאמנות לחוקי מדינה קדומה, שאבדה, לעומת חוקי המדינות בהן חיו בהווה. שאול אשר, מחבר המסה לוויתן גרס שאת החוקה היהודית אפשר לשנות ביוזמה אנושית וקרא ל"רפורמציה" בתוך היהדות., רפורמציה שכתוצאה ממנה החוקה תהפוך לאמונה שתיתן למאמיניה סיפוק רוחני, תמורת חיובם להאמין באלוהים, מבלי להגביל את חופש הרצון.[1]
המצדדים ברפורמה בחינוך היהודי, כדי שהיהודים יוכלו ליהנות מהידע של עידן הנאורות, לא הסתפקו בהוספת לימודים כלליים ללימודי היהדות המסורתיים, אלא ביקשו שגם לימודי היהדות יתנהלו על פי ספרי לימוד מסודרים, ספרים בהם יופרדו עיקרי האמונה מהמנהגים ומהאמונות הטפלות, כדי שהילדים יבחינו בנקל במה חשוב יותר.
הכיוון שהותווה על ידי משה מנדלסון יצר תנועה של הדוגלים בשינויים (התיקונים), תנועה שכונתה בשם "רפורמה" בארצות הגרמניות ובשם "ניאולוגיה" במרחב ההונגרי.[2]
רפורמציה מסוימת הייתה גם מנת חלקם של זרמים שלא ראו עצמם רפורמיים, אלא אורתודוקסים, כמו הנאו אורתודוקסיה. הנאו-אורתודוקסיה, מבית מדרשו של רש"ר הירש, מבדילה בין "מנהג" ובין "מצווה" - מנהגים אפשר לשנות, אך מצוות לא. לפי תפיסתו של הירש ההלכה קדושה וניתנה משמיים כשהיא שלמה, לכן אין להכניס בה שום שינוי ובזה מתבדלת הנאו-אורתודוקסיה מהגישות הרפורמיות היותר שמרניות, אפילו מהקונסרבטיבים המוכנים להתאים את ההלכה לרוח הזמן.[3]
[עריכה] נפוליאון והיהודים
 |
ערכים מורחבים – נפוליאון והיהודים, הסנהדרין של פריז |
המהפכה הצרפתית הביאה את הקץ על האפליה בין אנשים בשל אמונתם או מוצאם. הצהרת זכויות האדם והאזרח משנת 1789 הבטיחה חופש דת וחופש פולחן. רוב מדינות אירופה נקטו באותה תקופה בגישה שהגבילה את זכויות בני המיעוטים ובמיוחד זכויות היהודים, שנתפסו כגורם זר. מסעות הכיבוש של נפוליאון הפיצו את רעיונות המהפכה הצרפתית בנוגע לשוויון בין אזרחים.
[עריכה] ראשית הרפורמה
העדה היהודית הראשונה, שהתארגנה לשם התנהלות רפורמית, הייתה עדת ישורון באמסטרדם, בהנהגת רבם, יצחק גראנבום ובבית הכנסת שלהם הונהגו לראשונה שינויים שונים בתפילה בציבור, בסידרי בית הכנסת ובתכני התפילה, למשל: ביטול תפילת אב הרחמים. שינוי המשטר בהולנד לאחר נפילת נפולאון הביא לאיחוד כפוי של הקהילה היהודית וחיסול עדת ישורון. במקביל, בממלכת וסטפליה, עמד בראש הקונסיסטוריה היהודית של וסטפליה ישראל יעקבסון והוא הנהיג רפורמות שהוטלו על כל הקהילה היהודית של וסטפליה, עד נפילת נפולאון וחיסול ממלכת וסטפליה.
[עריכה] הרפורמה במרחב הגרמני
[עריכה] נוסח וינה
|
|
ערך מורחב – נוסח וינה |
[עריכה] הרפורמה בצרפת הקונסיסטוריאלית
[עריכה] הרפורמה בבריטניה
מהציבור היהודי הרפורמי של בריטניה התפתחו שלוש התארגנויות, היהדות המסורתית של בריטניה, היהדות הרפורמית של בריטניה והיהדות הליברלית של בריטניה. שני הארגונים האחרונים, הרפורמים והליברלים, מסונפים לארגון העולמי של היהדות המתקדמת, המסורתיים מסונפים לתנועה הקונסרבטיבית.
במחיצית הראשונה של המאה ה-19, ביהדות בריטניה, שכלל חבריה בשנת 1851 לא עלו על 35,000 נפש, מרביתם מרוכזים בלונדון, התחילה הרפורמה ביהדות. מרבית בני הקהילה לא הקפידו על קיום מצוות ועל פי מפקד, שנערך ב-1850, רק 10% מחברי הקהילה השתתפו בתפילת שחרית. ב-1833 פורסם חיבור בעילום שם (נכתב על ידי אייזק ד'יזראלי, אביו של בנימין ד'יזראלי), אשר טען, שכל מצוות היהדות, הן מעשה ידי אדם, לכן ניתן לתקנן או לבטלן, לפי הצורך. היו בין יהודי בריטניה גם כאלה שהכירו רק בחוקי התנ"ך ודחו מעליהם את התורה שבעל פה.[4]
בשנות העשרים של המאה ה-19, בבית הכנסת הגדול (האשכנזי) של לונדון ובבית הכנסת העתיק (הספרדי והפורטוגזי) נעשו ניסיונות, שלא עלו יפה, להנהיג תיקונים, כגון: הקטנת מספר הברכות של "מי שבירך" לעלוה לתורה. בעל ההון יצחק ליאון גולדסמיד איים בעזיבת בית הכנסת הגדול ובהקמת בית כנסת שיתנהל בדומה להיכל בהמבורג. בעקבות סירוב הרוב פתחו הלא מרוצים, שרבים מהם באו מהמשפחה הספרדית מוקאטה ומהמשפחה האשכנזית גולדסמיד (שתי המשפחות היו קשורות גם בקשרי נישואין ובקשרים עסקיים) את "בית כנסת מערב לונדון של יהודים בריטיים", בית כנסת משותף ליהודים אשכנזים וספרדים. בין מנהיגי הקהילה הרפורמית, שקמה סביב בית כנסת זה היו יצחק ליאון גולדסמיד האשכנזי והוריישו מונטפיורי (אחיו של משה מונטפיורי) מהצד הספרדי.
[עריכה] הרפורמה במרחב ההונגרי
|
|
ערכים מורחבים – הקרע ביהדות הונגריה, יהדות ניאולוגית |
ב-1868, בהונגריה, נערכה ועידה של הקהילות היהודיות במרחב ההונגרי. לקראת הוועידה נוצרו שתי מפלגות, שואפי הרפורמות, ה"מתקדמים", שכונו באופן לא רשמי בשם "ניאולוגיים".[5] ו"שומרי הדת", האורתודוקסים. נערכו בחירות שבהן נבחרו 126 נציגים ניאולוגיים ו-94 נציגים אורתודוקסים. בוועידה עצמה היו ניסיונות לייצור מבנה משותף, בדומה למבנה הקוסיסטוריאלי של יהדות צרפת, אך לאחר שהרב של ארד אמר שאחת ממטרות הניאולוגיות היא הנהגת תיקונים בבית הכנסת ועל רקע חששם של האורתודוקסים מהכוונה להקים סמינר לרבנים, סמינר בו ילמדו ביקורת המקרא, תבעו האורתודוקסים התחייבות שהקהילות המאוחדות ינהלו את ענייניהן על יסוד השולחן ערוך. הניאולוגים סירבו לכך, וחלק מהנציגים האורתודוקסים פרשו מהכינוס.[6] לאחר שהרוב הניאולוגי קיבל את החלטותיו, האורתודוקסים סירבו להישמע להן, פנו לשלטונות ההונגריים ותבעו לעצמם ייצוג נפרד. השלטונות נענו להם וכך נוצרו שלושה זרמים, כפי שמגדיר אותם יצחק פרי בכרך השלישי של "תולדות היהודים בהונגריה" ע' 362:
- הזרם האורתודוקסי שבהמשך התפלג לאורתודוקסיה מסורתית ולאולטרא אורתודוקסיה (החל בחסידות ועד לקהילות החרדיות).
- הזרם המסורתי-מפשר (האמצעי), שנקרא בהונגריה "הסטטוס-קוו-אנטה" (הקונסרבטיבים).
- הזרם הניאולוגי (לימים סיגל לעצמו את הכינוי "רפורמיים") שאף הוא עבר מאז ייסודו תהפוכות ושינויים של התנגדות תחילה לציונות ומאז הקמת מדינת ישראל בשל להזדהות הלאומית עם מדינת ישראל.
זרם הקונגרס, שמאוחר יותר כונה "ניאולוגי", הקים את הסמינר הרבני של בודפשט, שהכשיר דורות של רבנים שפעלו במרחב ההונגרי ובכל מזרח אירופה ומרכזה.
[עריכה] הרפורמה במזרח אירופה
הרפורמה חדרה למזרח אירופה במיוחד לקהילות בהם היו יהודים דוברי גרמנית . בעיר לבוב (למברג ) אף הוכתר הרב הרפורמי אברהם כהן לרב העיר . זה מצא את מותו בנסיבות אשר הטילו חשד כבד על רצח מכוון של הרעלה בידי הקהילה האורתודוקסית . מערכת המשפט האוסרו הונגרית זיכתה את החשודים ברצח .
|
|
ערך מורחב – הזרם המערבי |
[עריכה] בתי המדרש לרבנים
[עריכה] הרפורמה בצפון אמריקה
ועידת פיטסבורג, שהתכנסה בימים שבין 16–19 בנובמבר 1885, בפיטסבורג, ארצות הברית, הייתה כנס היסוד של התנועה ליהדות מתקדמת בארצות הברית וגיבשה את שמונת העיקרים שלה.
בסוף המאה ה-19 ייצגה התנועה ליהדות מתקדמת רק 40,000 נפש מתוך ציבור של יותר ממיליון יהודים אמריקאים.[7]
[עריכה] התנועה הרפורמית
|
|
ערך מורחב – יהדות רפורמית |
[עריכה] התנועה הקונסרבטיבית
|
|
ערך מורחב – יהדות קונסרבטיבית |
התנועה הקונסרבטיבית בצפון אמריקה נוצרה כתוצאה מהתפלגות התנועה הרפורמית. פורשי התנועה, שהעדיפו שינויים מתונים יותר, הקימו תנועה עצמאית, שאינה מקדשת את ההלכה, מכניסה שינויים בפולחן ובמנהגים, אך שומרת על קרבה רבה לפולחן המסורתי.
הארגונים היהודים המשתייכים לתנועה זו מחוץ לצפון אמריקה משתמשים בשם "מסורתי" במקום "קונסרבטיבי". המונח "מסורתי" במקרה זה אינו זהה לתיאור שומרי המסורת במדינת ישראל.
[עריכה] הרפורמה בדרום אמריקה
יהודים גרמנים שנמלטו מפני המשטר הנאצי הגיעו לכל מיני קהילות יהודיות ויחד איתם הגיעו גם רעיונות הרפורמה. כ-50,000 יהודים גרמנים הגיעו לארצות דרום אמריקה, בעיקר לארגנטינה וברזיל, למדו את השפות המקומיות, אך שימרו את הגרמנית ואת תרבותם. רבים ממהגרים אלה השתייכו בעבר לבתי כנסת ליברלים בגרמניה וניסו להעתיק את פולחנם גם למקומות החדשים אליהם הגיעו. ישיבתם של הגברים והנשים יחד, ויתר איפיוני הריטואל, משכו יהודים נוספים מבני המקום ומהגרים ממקומות אחרים.
ב-1936 נוסדה, בסאו פאולו, הקהילה הרפורמית הראשונה, "הקהילה הישראלית הפאוליסטית", שהונהגה על ידי הרב פרדריקו פינקוס, בוגר בית המדרש הליברלי של ברלין. קהילה זו איחדה שתי סיעות, האחת קונסרבטיבית והשנייה, הגדולה יותר, ליברלית. הסיעות ערכו תפילות נפרדות והקהילה, בניגוד לרב שלה, לא השתייכה לאף איגוד עולמי.[8]
[עריכה] הפולחן הרפורמי
ההבדלים בין הפולחן האורתודוקסי והפולחן הרפורמי באים לידי ביטוי בסידורים שונים, בהימנעות של רפורמים מנוהגים מסורתיים מסוימים, שעדיין מקובלים אצל האורתודוקסים ובהוספת נוהגים חדשים, דוגמת הקונפירמציה.
הבדלים מצויים גם במבנה בית הכנסת וסידורו הפנימי, בשימוש בכלים מוזיקליים ובמקהלה, על טהרת הגברים או מעורבת, ואפילו בשימוש ברמקולים בשבתות ובחגים.[9]
[עריכה] הקונפירמציה
בימי "הרפורמה הקלאסית" ביהדות, מראשית המאה ה-19 עד לאמצע המאה ה-20, הונהג בקהילות רפורמיות רבות טקס קונפירמציה, ברוח טקס הקונפירמציה הפרוטסטנטי, שהחליף את טקס בר המצווה המסורתי. בין הסיבות להעדפת טקס הקונפירמציה: הרצון להביע בטקס ידע רחב יותר ביהדות, ולא רק יכולת לקרוא מפרשת השבוע ו/או מההפטרה, וההעדפה של טקס קבוצתי על טקס אישי. במהלך המאה ה-20 עלה בהדרגה גיל הקונפירמציה מ-12 או 13 לגיל 16 או 18, כדי לבטא את עליית גיל הבגרות בחברה המודרנית, וכדי למשוך את התלמידים להתמיד בבתי ספר יהודיים במשך זמן רב יותר.
קונפירמציה הייתה נהוגה מראשיתה לנערות ונערים. הקונפירמציה הראשונה לנערות נערכה ככל הנראה בברלין, ב-1815. בקהילות מסוימות במזרח אירופה, כמו בריגה ובלבוב, הונהגה קונפירמציה רק לנערות, משום שלא היה טקס בת מצווה מסורתי; לבנים המשיכו לחגוג בר מצווה.
החל משנות ה-30 של המאה ה-20 חזרו הקהילות הרפורמיות לחגוג בר מצווה והחלו לחגוג בת מצווה במתכונת דומה; החל משנות ה-50 עורכים את הטקס המסורתי בכל הקהילות. עם זאת, בחלק מהקהילותה הרפורמיות והקונסרבטיביות בארצות הברית ממשיכים, במקביל, לערוך טקס קונפירמציה, שנתפס כבר כחלק מהמסורת היהודית הרפורמית. הטקס מתקיים בגיל תיכון, מציין את סיום הלימודים במסגרות הקהילתיות, ומבטא שלב נוסף במעבר לבגרות. הטקס הוא קבוצתי ונערך בדרך כלל בשבועות. התלמידים מתכוננים אליו ומכינים אותו ביחד; לעתים קרובות ההכנה כוללת פרויקט צדקה או התנדבות.
[עריכה] לקריאה נוספת
- מיכאל מאיר, "בין מסורת לקדמה - תולדות תנועת הרפורמה ביהדות", מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל.
- דיוויד פיליפסון, "תנועת הרפורמה ביהדות" - The Reform Movement in Judaism, David Philipson
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הרפורמה ביהדות מנקודת מבטה של התנועה הרפורמית ב-JewishEncyclopedia (באנגלית)
- אלינה סאבין - חסידות והשכלה במולדובה (ברומנית)
- "אתיקה" לברוך שפינוזה, בוויקיטקסט (באנגלית)
- מאמר מבוא של פרופ' מיכאל מאיר לאנציקלופדיה של יהודי מזרח אירופה (באנגלית)
- הונגריה ב-JewishEncyclopedia (באנגלית)
- Toward Modernity - The European Jewish Model (באנגלית)
[עריכה] הערות שוליים
- ^ מיכאל מאיר, בין מסורת לקדמה - תולדות תנועת הרפורמה ביהדות, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, עמ' 34–37.
- ^ "תולדות היהודים בהונגריה", יצחק פרי (פרידמן), כרך שלישי, עמודים 84, 86, 235, 362
- ^ בין מסורת לקדמה, עמ' 98.
- ^ בין מסורת לקדמה, עמ' 199–200.
- ^ ניאולוגיה, בספרייה היהודית המקוונת (באנגלית)
- ^ בין מסורת לקדמה, עמ' 226.
- ^ בין מסורת לקדמה, עמ' 335.
- ^ בין מסורת לקדמה, עמ' 394.
- ^ מיקרופון והגברת קול
| זרמים ביהדות | ||
|---|---|---|
| אורתודוקסים |
חרדים: חסידים • ליטאים • חרדים ספרדים • העדה החרדית • חרדים מודרניים • דתיים לאומיים • חרדים לאומיים • אורתודוקסים מודרנים • נאו-אורתודוקסיה • סטטוס קוו אנטה • הזרם המערבי ברומניה |
 |
| רפורמה ביהדות | ||
| עדות |
אשכנזים • ספרדים • תימנים • רומניוטים • ביתא ישראל (אתיופיה) • בני ישראל (הודו) |
|
| תקופת בית שני | ||
| ראו גם | ||
