הרפורמה הדתית ברוסיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הצגת ספרים חדשים על ידי ניקון

הרפורמה הדתית ברוסיה - רפורמה דתית שבוצע במהלך המאה ה-17 בכנסייה הרוסית ביוזמת פטריאך ניקון.

בסוף שנות ה-40 של המאה ה-17 הגיעו למוסקבה ידיעות על שרפת ספרים דתיים רוסים במנזרים יוונים. פטריארך ירושלים בדק את הנושא וגינה אותו, אך ציין שספרים דתיים רוסים אינם תואמים את הנוהג המקובל.

במהלך כהונה של אלכסיי הראשון יחסים עם יוון התחממו וצאר בעצמו היה אוהד גדול של התרבות היוונית-ביזנטית. בהתכתבות עם ראשי הכנסייה היוונית הוא ציין שברצונו להתאים את המנהגים ברוסיה עם מנהגים ביוון. בשנת 1653 במוסקבה ביקר פטריארך של קונסטנטינופול שניהל הרבה שיחות בנושא זה עם הצאר. כל זה הביא לכך שאלכסיי הראשון ופטריאך ניקון סיכמו על הצורך ביוזמת רפורמה דתית.

מהות הרפורמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימת הערכה, שבמאה ה-10 בזמן שרוס של קייב קיבלה על עצמה את הנצרות, באימפריה ביזנטית היו כמה נוהגים של עריכת טקסים דתיים. עם הזמן נוהג אחד השתרש ברוסיה והנוהג השני השתרש ביוון.

במהלך הזמן, בעקבות פלישת המונגולים לרוסיה המסורת הרוסית בצפון-מזרח (נסיכות ולדימיר ובהמשך נסיכות מוסקבה) התרחקה מהמסורת היוונית שהייתה נהוגה בדרום רוסיה (בשטחים שהיו בשליטת הדוכסות הגדולה של ליטא). עם הצטרפות השטחים של אוקראינה לרוסיה הצארית הנושא הועלה ביתר חוזק.

הרפורמה ביוזמן ניקון כללה מספר היבטים:

  • שינוי ספרים רוסיים דתיים והתאמתם לספרים יוונים
  • שינוי צורת התפילות
  • שינוי כיוון ההליכה בצעדות דתיות

מהלך הרפורמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרפורמה החלה בשנת 1654. התנהגות של ניקון במהלך הרפורמה הייתה ברוטאלית וללא פשרות. התנהגות זו גרמה להתמרמרות ותחילת תנועת ההתנגדות נגד ניקון. בשנת 1658 ניקון עזב את התפקיד של פטריארך רוסי לאור התקררות היחסים עם הצאר. בשנת 1666 נשללו ממנו כל תפקידיו והוא נשלח להיות נזיר במנזר. למרות זאת, בשנת 1667 באסיפת ראשי הכנסייה סוכם על המשך ביצוע הרפורמה שהוא יזם. כל מתנגדי הרפורמה כונו "מפלגים"רוסית:раскольники) והם נרדפו על ידי השלטונות גם מצד המדינה וגם מצד הכנסייה.

המשך המצב בכנסייה הרוסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות רדיפת הכנסייה הרשמית והשלטונות, הפילוג בכנסייה נמשך. תומכי הנוהג הישן התרכזו ביישובים מרוחקים בצפון ובסיביר. בשנת 1800 הסינוד נתן היתר לעריכת תפילות לפי הנוהג הישן. בהתאם לצו משנת 1905 הוחלט לא לקרוא יותר את תומכי המנהג הישן "מפלגים" לאור הקונוטציה השלילית ולקרוא להם "תומכי המנהג הישן" (ברוסית:старообрядцы). כמו כן, הותר להקים כנסיות חדשות בהם תפילות יהיו לפי הנוהג הישן. זה גם המצב שנשמר עד היום.

בהתאם לנתוני מפקד האוכלוסין משנת 1897 ברוסיה התגוררו כ-2.2 מיליון תומכי המנהג הישן. בהתאם להערכה נוכחית, בתחומי רוסיה מתגוררים עתה כ-1 מיליון מתומכי המנהג הישן. בנוסף לכך, קיימות קהילות באוקראינה, בלרוס, רומניה, ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה, רומניה, פולין והמדינות הבלטיות.