הרצחת וגם ירשת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הביטוי "הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ?" משמעותו שנעשה עוול על גבי עוול, כאשר בנוסף יש בהן הפקת הנאה ותועלת מפירות העוולה שהיא בחינת הגדלת העוולה מבחינת עושה העוולה, ומנגד "הוספת חטא על פשע" בבחינת הגדלת העוולה כלפי הקורבן.

מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – כרם נבות
פסל אליהו הנביא בקרן הכרמל

מקורו של הביטוי הוא במקרא בתיאור סיפור כרם נבות היזרעאלי ודברי התוכחה של אליהו הנביא כלפי אחאב.

וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר, כֹּה אָמַר ה', הֲרָצַחְתָּ, וְגַם-יָרָשְׁתָּ; וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר, כֹּה אָמַר ה', בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת-דַּם נָבוֹת, יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת-דָּמְךָ גַּם-אָתָּה.

הסיפור המקראי על כרם נבות מציג במלוא עוזה את עוולת הנישול ורמיסת הצדק הטבעי, ומהווה אחד מהלקחים המוסריים העזים והנוקבים ביותר בקוד האתיקה היהודי. למן ימי המקרא ועד ימינו - משמש ביטוי זה להצגת הכשל המוסרי של הפקת הנאה וטובה מפירותיה של עוולה חמורה.

הסיפור שזור בשרשרת עוולות, הסתה וכזב שנעשים כלפי נבות על ידי איזבל ואחאב. אחאב חשק בכרם נבות ומנסה לשדלו להעבירו לידיו בתשלום, נבות מסרב לוותר על נחלתו.

איזבל אשת אחאב מסיתה את הציבור כנגד נבות, תוך שימוש כוזב במערכת המשפט, בשם ה' ובשם המלכות, בבידוי ראיות על ידי סוכניה, ומביאה לסילוקו ולסקילתו למוות של נבות. עם מות נבות יורשים אחאב ואיזבל את כרם נבות, כדין מי שפשע כנגד המלך.

פרשנים ותלמוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הפרשנים, השאלה היא דברי תוכחה שמשמעותם היא ”הייתכן שרצחת את נבות כאויב, וגם ירשת אותו כקרוב אהוב?”[1] אפשרות נוספת מתבססת על הקוד המקראי על פיו נכסיו של אדם שבגד במלך והוצא להורג עוברים למלך, כך שהשאלה היא ”האם הריגתו של נבות הייתה בדין, כך שאחאב לוקח לו את נכסיו?”[2]

ניתן לבצע הקבלה של הדבר לחוק המקראי והתלמודי על פיו לא עונשים את האדם בעונש כפול. כך למשל, אדם שעשה מעשה שיש בו מוות וגם תשלום ממוני, למשל רציחת אדם תוך כדי הריסת רכושו, אם עונשו מוות – יהיה פטור מהעונש הממוני הקל. עם זאת, אין מדובר בפירוש רווח לדעת רוב החוקרים, אשר רואים בביטוי "הרצחת וגם ירשת" כדברי תוכחה, ולא כשאלה משפטית ו/או דברים הבאים לסנגר על הרוצח בניסיונו לרשת את הקורבן[3].

בחוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק הירושה הישראלי קובע "אלה פסולים לרשת את המוריש: מי שהורשע על שגרם במתכוון למותו של המוריש או שניסה לגרום למותו ...".

בתי משפט השתמשו בביטוי לנמק שלילת זכותו של אדם ליהנות מפירות עוול שעשה. בפסק דין Riggs v. Palmer (אנ') במדינת ניו יורק נקבע שנכד שרצח את סבו לא יירש אותו, למרות הוראות הצוואה של הסב. בישראל, נימק השופט מישאל חשין את הסירוב לאפשר לאדם לגדל את בנו שנולד לו מקטינה בניגוד לחוק, תוך שימוש בביטוי "הרצחת וגם ירשת?"[4].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]