הרצחת וגם ירשת
הביטוי "הרצחת וגם ירשת?" משמעותו שנעשה עוול על גבי עוול, כאשר בנוסף יש בהן הפקת הנאה ותועלת מפירות העוולה שהיא בחינת הגדלת העוולה מבחינת עושה העוולה, ומנגד "הוספת חטא על פשע" בבחינת הגדלת העוולה כלפי הקורבן.
תוכן עניינים |
[עריכה] מקור
מקורו של הביטוי הוא בספר מלכים א' (פרק כ"א פסוק י"ט):
שם מתוארים סיפור כרם נבות היזרעאלי ודברי התוכחה של אליהו הנביא כלפי אחאב.
- וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְהוָה, הֲרָצַחְתָּ, וְגַם-יָרָשְׁתָּ; וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְהוָה, בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת-דַּם נָבוֹת, יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת-דָּמְךָ גַּם-אָתָּה.
הסיפור המקראי על כרם נבות מציג במלוא עוזה את עוולת הנישול ורמיסת הצדק הטבעי, ומהווה אחד מהלקחים המוסריים העזים והנוקבים ביותר בקוד האתיקה היהודי. למן ימי המקרא ועד ימינו - משמש ביטוי זה להצגת הכשל המוסרי של הפקת הנאה וטובה מפירותיה של עוולה חמורה.
הסיפור שזור בשרשרת עוולות, הסתה וכזב שנעשים כלפי נבות על ידי איזבל ואחאב. אחאב חשק בכרם נבות ומנסה לשדלו להעבירו לידיו בתשלום, נבות מסרב לוותר על נחלתו.
איזבל אשת אחאב מסיתה את הציבור כנגד נבות, תוך שימוש כוזב במערכת המשפט, בשם ה' ובשם המלכות, בבידוי ראיות על ידי סוכניה, ומביאה לסילוקו ולסקילתו למוות של נבות. עם מות נבות יורשים אחאב ואיזבל את כרם נבות, כדין מי שפשע כנגד המלך.
[עריכה] פרשנים ותלמוד
על פי הפרשנים, השאלה היא דברי תוכחה שמשמעותם היא "היתכן שרצחת את נבות כאויב, וגם ירשת אותו כקרוב אהוב (מצודת דוד, שם)?" אפשרות נוספת מתבססת על הקוד המקראי על פיו נכסיו של אדם שבגד במלך והוצא להורג עוברים למלך, כך שהשאלה היא "האם הריגתו של נבות הייתה בדין, כך שאחאב לוקח לו את נכסיו?" (מלבי"ם, שם)
ניתן לבצע הקבלה של הדבר לחוק המקראי והתלמודי על פיו לא עונשים את האדם בעונש כפול. כך למשל, אדם שעשה מעשה שיש בו מוות וגם תשלום ממוני, כמו למשל רציחת אדם תוך כדי הריסת רכושו, אם עונשו מוות – יהיה פטור מהעונש הממוני הקל. עם זאת, אין מדובר בפירוש רווח לדעת רוב החוקרים, אשר רואים בביטוי "הרצחת וגם ירשת" כדברי תוכחה, ולא כשאלה משפטית ו/או דברים הבאים לסנגר על הרוצח בניסיונו לרשת את הקורבן (מצודת דוד, שם) [1].
[עריכה] לקריאה נוספת
- דניאל פרידמן, הרצחת וגם ירשת: משפט, מוסר וחברה בסיפורי המקרא, תל אביב: דביר,2000.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ אליאב שוחטמן, "הרצחת וגם ירשת?!", אתר דעת
