הרצח בברנוער

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף הרצח בבר-נוער)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית אגודת הלהט"ב ברחוב נחמני בתל אביב, בו אירע הפיגוע
נרות זיכרון בעצרת בכיכר רבין (8 באוגוסט 2009), שבוע לאחר פיגוע הירי בברנוער

הרצח בברנוער היה פיגוע ירי שהתרחש במוצאי שבת, 1 באוגוסט 2009, בבית אגודת הלהט"ב בתל אביב, בעת פעילות "ברנוער". בפיגוע נרצחו שניים - ניר כץ וליז טרובישי - ונפצעו אחד עשר. לאחר ארבע שנים הוגש כתב אישום נגד חשוד בביצוע הרצח, אך לאחר שהתגלו בקיעים בעדות המרכזית נגדו הוא שוחרר וכתב האישום בוטל.

הרצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

במוצאי שבת, 1 באוגוסט 2009, בשעה 22:40, התפרץ אדם חמוש ל"ברנוער" בתל אביב, מועדון למפגש חברתי של בני נוער, הממוקם בבית אגודת הלהט"ב. החמוש, לבוש בבגדי הסוואה שחורים ומסכה על פניו, ירה בנוכחים ללא הבחנה ונמלט מהמקום.‏‏[1] מהירי נהרגו במקום ניר כץ - מדריך בברנוער, וליז טרובישי - נערה בת 16. מדריך נוסף ותשעה בני נוער נפצעו, חלקם קשה. שניים מתוכם נותרו נכים לצמיתות‏[2].

השלכות הרצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

אאוטינג[עריכת קוד מקור | עריכה]

החשיפה הציבורית של הפצועים באירוע על ידי התקשורת בתוכניות החדשות, הובילה למספר מקרים בהם בני הנוער שטרם גילו לאיש על נטייתם המינית השונה, ולא יצאו מהארון, נדרשו להתמודד במקביל לפציעה גם עם חרדה מתגובת הוריהם וחבריהם לכיתה שלא ידעו על נטייתם המינית קודם האירוע. במספר מקרים הורים ובני משפחות סירבו להגיע בשלב הראשוני לסעוד את מיטת קרובם‏[3], או לאפשר את חזרתו לבית הוריו[4].

בדצמבר 2009, חמישה חודשים לאחר הפיגוע, התנצלה חברת החדשות של ערוץ 2 באופן רשמי על כך שבליל הרצח צולמו ושודרו תמונות הנערים הפצועים ללא אישור, ועל עוגמת הנפש שנגרמה בשל כך‏[5].

מעמד הנפגעים וזכויותיהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאלת הסיוע והפיצוי לנפגעים עוררה, בין השאר, גם את סוגיית מעמדם בפני החוק והרשויות. שניים מפצועי הפיגוע נותרו נכים בדרגת נכות קשה, ויזדקקו לסיעוד כל חייהם, ופצועים אחרים נזקקו לטיפולים שונים. בניגוד לנפגעי פעולות איבה הזכאים לסיוע ממשלתי מהמוסד לביטוח לאומי על פי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, או לנפגעים בתאונות דרכים המבוטחים במסגרת ביטוח החובה לרכב, פצועים אלה (בדומה לפצועים אחרים על רקע מגוון) אינם זכאים אלא לסיוע מינימלי מהמוסד לביטוח לאומי, שאינו נותן מענה לעלויות הטיפול. המעמסה נופלת ברובה המכריע על כתפי המשפחות‏[6][7]. שניים מן הנפגעים ניסו לתבוע גורמים שונים, ובכלל זה את אגודת הלהט"ב, כדי לקבל סיוע‏[8][9]. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה את תביעתו של אחד המדריכים כי ביטוח לאומי יכיר בו כנפגע עבודה, כיוון שמעמדו כמתנדב לא הוסדר בעיריית תל אביב קודם לאירוע‏[10][11].

לאור מצוקתם של הנפגעים הגישו ביולי 2010 כמה חברי כנסת, ובראשם ניצן הורוביץ, הצעת חוק - הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – פשעי שנאה, התש"ע-2010) – המציעה לכלול בהגדרת "פעולת איבה" שבחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970 גם "פגיעה ממניעי שנאה - פגיעה שנגרמה כתוצאה ממעשה אלימות המכוון כלפי דרך חיים של קבוצה בציבור מחמת דת, מוצא עדתי, נטייה מינית, זהות מגדרית או היותם עובדים זרים."‏[12][13]

סוגיה אחרת התעוררה ביחס למעמדו של בן-זוגו של ניר כץ שנרצח באירוע. בן-הזוג הוא אזרח זר, והשניים החלו בהסדרת תושבותו במשרד הפנים בתור 'ידוע בציבור'. אולם לאחר הרצח, משתמה אשרת השהייה שלו, הורה לו משרד הפנים לעזוב את הארץ. בעקבות לחץ ציבורי, ניאות משרד הפנים לאפשר את המשך שהייתו בארץ‏[14].

המשך פעילותו של המועדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

המועדון המשיך את פעילותו לאחר הרצח, אך התקשה מאז להשיג את התקציב הנחוץ להפעלתו. אחד הקשיים נבע מעלות ההחזקה של מאבטח שהוצב במקום לאחר האירוע‏[15]. יו"ר אגודת הלהט"ב טען באותו זמן כי חברות מסחריות ישראליות חוששות לתרום למקום‏[16]. קושי נוסף בהמשך הפעלת המקום נבע מרתיעתן של חברות ביטוח מלבטח את המקום‏[17].

בעקבות האירוע שופץ המועדון בעלות של רבע מיליון ש"ח. עיריית תל אביב השתתפה במקצת המימון, אך במאי 2011 איימה להוציא צו הריסה לחלק מן המבנה‏[18]. עם זאת, המועדון המשיך להתקיים.

תגובות לרצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגל הגאווה עם "סרט אבלות" שחור. דגל זה נפוץ לאחר האירוע כסמל לאבלה של הקהילה
עצרת מחאה נגד אירוע הירי בכיכר רבין, תל אביב

הזדהות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרצח עורר גלי הזדהות עם חברי קהילת הלהט"ב בישראל. אף שהמניע לרצח לא התברר בתקופה הקצרה שלאחר האירוע, הוא הוצג בקרב ציבור רחב וגורמי תקשורת רבים כפשע שנאה נגד קהילת הלהט"ב. בעקבות זאת, קיימו ארגוני הלהט"ב מספר עצרות הזדהות ומחאה נגד ההומופוביה בישראל. לעצרות אלו הצטרפו גם ארגונים נוספים, בהם תנועות נוער, תנועות מפלגתיות וארגונים לזכויות אדם ואזרח. ב-8 באוגוסט, כשבוע לאחר הירי, נערכה בכיכר רבין בתל אביב עצרת הזדהות, שבה נכחו רבבות משתתפים, הופיעו אמנים חברי הקהילה ותומכיה, ואישי ציבור שנשאו נאומים, בהם נשיא המדינה שמעון פרס, שרים וחברי הכנסת. עצרות זיכרון התקיימו בנוכחות אישי ציבור וקהל של אלפים לרגל יום השנה לרצח בשנת 2010,‏[19] ובשנת 2011 בגן מאיר בתל אביב‏[20]. קהילות להט"ב במדינות אחרות יצאו אף הן בעצרות הזדהות. בברלין, בירת גרמניה, התקיימה ב-4 באוגוסט הפגנת הזדהות ותמיכה של כ-1,500 איש עם קורבנות הירי‏[21].

אנשי ציבור ומנהיגים מתנועות נוער בישראל הגיבו על הרצח בזעזוע עמוק. בכנסת הוקדש דיון מיוחד לנושא הרצח וההומופוביה בישראל. ב-6 באוגוסט ביקר ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, בבית אגודת הלהט"ב שבו אירע הרצח, מלווה בשר החינוך גדעון סער. חלק ניכר מהמחאה בעקבות הרצח הופנה כלפי חבר הכנסת נסים זאב מסיעת ש"ס שאמר כשנה וחצי לפני הירי כי "צריך לטפל בהומואים כמו בשפעת העופות"‏[22]. רבים ראו בהתבטאות זו כהתרת דמם של חברי הקהילה הלהט"בית.

האשמת גורמים דתיים וחרדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הרצח, כתב חוקר התקשורת ד"ר גלעד פדבה טור בשם "גם טרור נגד הומו הוא טרור", ובו האשים את הציבור הדתי לאומי והציבור החרדי בהסתה. בטור זה הוזכרו עמדותיהם השליליות של דתיים לאומיים ושל חרדים גם כלפי מצעדי גאווה קודם לכן, והוזכרה דקירה של צועדים במצעד הגאווה בירושלים בשנת 2005, על ידי חרדי. גורמים במגזר החרדי יצאו במתקפה תקשורתית משלהם וקראו לתקשורת להתנצל בפומבי.‏[23] פובליציסטים אחדים השייכים לפי הגדרתם למגזר הדתי לאומי יצאו נגד הגדרת הרצח כפשע שנאה ונגד ההאשמות כלפי ש"ס ואחרים בטרם נודע המניע לרצח‏[24].

גילויי הומופוביה בעקבות הירי[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שלא הוכח כי אירוע הירי נעשה על רקע הומופובי, עצם חשד זה עורר דיון ציבורי ותקשורתי בנושא ההומופוביה בישראל, דבר שגרר מנגד גילויי תמיכה בירי בעיקר ברשת האינטרנט בדמות טוקבקים ותגובות ברחבי הרשתות החברתיות בדמות קבוצות שנפתחו במטרה לעודד ולהצדיק את הרצח, אליהן הצטרפו מאות משתמשים. באותו שבוע התפרסמה במקומון "העיר ת"א" כתבה תחת הכותרת "לקרוא ולשרוף – החומרים שמהם עשויה שנאה", ובה הוצגו עשרות דוגמאות לטוקבקים הומופוביים שפורסמו לאחר הרצח בערוצי החדשות של אתרי האינטרנט השונים, אשר מביעים תמיכה באירוע, מעודדים את הרוצח עצמו וביצוע אירועים דומים בעתיד. בכתבה מצוינים טוקבקים שצונזרו על ידי מנהלי האתרים, וכן כאלה שאושרו לפרסום.

לקראת העצרת שנערכה באוגוסט 2009 בכיכר רבין לזכר קרבנות הרצח, קיבלו פעילים שעסקו בארגון העצרת איומים בטלפון ובאינטרנט. בעקבות זאת עצרה המשטרה חייל מגדוד הנח"ל החרדי בחשד שאיים באמצעות אתר אינטרנט על משתתפי העצרת‏[25][26].

גינת הקקטוסים והסוקולנטים, בסמוך למרכז הגאה בתל אביב, לזכרם של ליז טרובישי וניר כץ שנרצחו בפיגוע בבר-נוער.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 2009 העניקה האגודה לזכויות האזרח בישראל את "אות זכויות האדם ע"ש אמיל גרינצוויג ז"ל" לניר כץ. את הפרס קיבלה בשמו אמו, איילה כץ[27]. בנימוקי הוועדה שבחרה לתת את האות לכץ נכתב‏[28]:

Cquote2.svg

עבורו, ההתנדבות, התרומה לקהילה והחינוך היו לדרך חיים. הוא פעל מתוך גישה הומניסטית ואוהבת אדם, האמין שיש לתת לזולת, ובפרט לבני נוער וצעירים, את מירב התמיכה והכלים על מנת שיוכלו להתעצם ולמצות את יכולותיהם, כדי שבתורם יוכלו גם הם לתרום לחברה [...] על פעילותו האמיצה והתומכת בקרב בני נוער אשר נעשתה בהתנדבות ובצנעה; על נכונותו לתרום מזמנו וממרצו לקידום הסובלנות ולמאבק בדעות קדומות ובגזענות, החליטה האגודה לזכויות האזרח בישראל להעניק לניר כץ את אות זכויות האדם ע"ש אמיל גרינצוייג.

Cquote3.svg

באוגוסט 2011 הוצגה בדיזנגוף סנטר תערוכת כרזות שעיצבו סטודנטים לגרפיקה תחת הכותרת "חוזרים לברנוער"‏[29][30].

בשנת 2013 הוצבה בסמוך למרכז הגאה בתל אביב, גינת זיכרון של קקטוסים וסוקולנטים, לזכרם של ליז טרובישי וניר כץ.

חקירת המשטרה ופרשת פליסיאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר חקירת הרצח שנמשכה קרוב לארבע שנים, בידי חוקרי היחידה המרכזית בתל אביב, והייתה אחת החקירות היקרות ביותר בתולדות משטרת ישראל,‏[31] הוגש כתב אישום כנגד חגי פליסיאן, בחשד שהוא הרוצח. לאחר מאסר שארך תשעה חודשים, שוחרר פליסיאן מחוסר ראיות וכתב האישום כנגדו בוטל.

הנחות העבודה בפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנחת העבודה הייתה שמבצע הרצח בברנוער פעל לבד והחקירה התמקדה תחילה בשלושה כיוונים אפשריים:

  • רצח ממניע דתי או הומופובי.
  • רצח ממניע לאומני.
  • נקמה או חיסול חשבונות בתוך הקהילה ההומו-לסבית‏[32].

בתחילת שנת 2013 נמצא במקרה אקדח על ידי מטיילים ביער סמוך לראש העין. בדיקה בליסטית שנערכה קבעה שמאקדח זה נורו הקליעים בברנוער. האקדח היה קצה חוט ממשי ראשון, אך לא קידם את החוקרים משום שלא נמצאו טביעות אצבעות או כל ראיות פורנזיות אחרות, העשויות להוות ראיות נגד חשודים.‏[33]

מעצר חשודים והגשת כתבי אישום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כארבע שנים לאחר הרצח טען צעיר מוכר למשטרה ( בשנת 2014 פורסם שמו, זאור חנקישייב), שהוא מכיר את החבורה שהשתתפה ברצח בברנוער, היה חלק ממנה וחבר קרוב של הרוצח. לדבריו הוא סיפק לחשודים תיאור מבנה הברנוער ואיתור דרכי הגישה למקום וההימלטות ממנו, אך לא ידע שבכוונתם לבצע רצח במקום. מחשש לחייו ביקש הצעיר מעמד של עד מדינה ולאחר העִסקה פעל כסוכן סמוי בשירות המשטרה במשך כחודשיים וחצי, בהם ביצעה המשטרה מעקבים והאזנות סתר. הצעיר הקליט לפי דבריו את החשודים ברצח בשיחותיהם על ליל הרצח.

לפי אותה גרסה, כמה חודשים לפני הרצח התחבט אחיו של המואשם ברצח, אז קטין בן 15, בסוגיית זהותו המינית, נפגש במועדון הברנוער עם מנהל המקום, בטענה שהוא בן 20, ושם קיימו יחסי מין. לפי אותה טענה, שהוכחשה בהמשך, הנער התחרט על כך וסיפר לאחיו, חגי פליסיאן, שהותקף מינית. בעקבות כך תכננו לכאורה פליסיאן ועד המדינה, לפגוע במנהל הברנוער שאול גנון. במשך תקופה השיגו אמצעי לחימה, תכננו מהלכים לרצח ותרגלו את ההימלטות מהזירה. על פי כתב האישום שבוטל, הגיע חגי פליסיאן בליל האירוע לברנוער, חבוש כובע גרב חיפש את גנון, שלא היה במועדון באותו זמן, ופתח באש על כל מי שהיה במקום, מחמת עוינותו לנטייתם המינית של באי המקום.

במשטרה הוחלט שיש בידיהם די ראיות, בנוסף לעד המדינה. ב-5 ביוני 2013 עצרה המשטרה את החשודים‏[34] חגי פליסיאן, החשוד ברצח, אחיו וטרלן חנשיקייב כשותפים. שלושת החשודים ברצח מוכרים למחוז תל אביב מעיסוקים פליליים קודמים. בנוסף נעצר מנהל הברנוער בעת הרצח, וכשבוע אחר כך שוחרר מבלי שהואשם בפועל בדבר, ובהמשך לא הוגש כנגדו כתב אישום.

כנגד פליסיאן הוגש כתב אישום בגין הרצח הכפול של ניר כץ וליז טרובישי ואחד עשר ניסיונות רצח, שנבע מניסיון לנקמה אישית, ומשנאה ועוינות לבאי המקום.‏[35] לפי כתב האישום, שבוטל בהמשך, היה המניע הראשוני להגעה למקום, רצון לפגיעה בשאול גנון מנהל הברנוער, בו חשד כי קיים מגע מיני עם אחיו. גנון אישר כי קיים יחסים חד-פעמיים עם אדם צעיר שהיה קטין בשעתו, מבלי שזיהה את פליסיאן כאותו צעיר, מבלי שידע באותה עת שהוא קטין.‏[36]. אחיו של פליסיאן, שלפי כתב האישום נפגע מינית, לכאורה, הכחיש מכל וכל את מעורבותו ואת הטענה כי נפגע מינית.‏[37]

על פי כתב האישום, אמנם ביקש פליסיאן לפגוע במנהל המועדון, אך במקביל לגרום למותם בכוונה תחילה של באי המועדון, וזאת מתוך זעם על הפגיעה ומחמת עוינות ושנאה לבאי המקום עקב נטייתם המינית.‏[38]

ביטול כתב האישום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 2014 נעצר עד המדינה בעקבות מידע חדש שנתגלה, ממנו עולה החשד שהוא בדה חלקים מעדותו.‏[39]. במרץ 2014 בוטל סופית כתב האישום. חגי פליסיאן שוחרר לביתו לאחר תשעה חודשים, בהיעדר ראיות הקושרות אותו לרצח.‏[40] הפרקליטות קבעה כי עד המדינה בדה את הראיות, והכתיב לפליסיאן את הדברים שנשמע אומר בהקלטה המפלילה.‏[41] במקביל לשיחרורו של פליסיאן מחוסר ראיות, הוחלט להגיש כתב אישום נגד עד המדינה בעבירות שעיקרן בידוי ראיות, שיבוש הליכי משפט וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.‏[42] באפריל 2014 התיר בית המשפט העליון לפרסם את שמו של עד המדינה, זאור חנקישייב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏דורון נחום, ירי במרכז הומו-לסבי בת"א: 2 הרוגים ו-10 פצועים, באתר נענע 10, 2 באוגוסט 2009‏
  2. ^ יעל לוי, ללא סיוע: רקדנים מה"בר-נוער" משותקים ברגליים, באתר ynet‏, 12 באוקטובר 2009
  3. ^ אורית נבון, ‏היי גיי, איפה אמא שלך?, באתר ‏mako‏‏, ‏5 באוגוסט 2009‏
  4. ^ נועה קושרק, הפיגוע בבר נוער: "התקשרתי לאבא וסיפרתי שנפצעתי, הוא אמר: סוטה, חבל שאתה לא מת", באתר הארץ, 1 בדצמבר 2009
  5. ^ יניב הלפרין, ערוץ 2: "מתנצלים שצילמנו נוער בארון", באתר GoGay,‏ 17 בדצמבר 2009
  6. ^ בועז פיילר, שנה ל"בר-נוער": עוד אוספים כסף למען הנפגעים, באתר ynet‏, 1 באוגוסט 2010
  7. ^ יואב זיתון, נפצעה בפיגוע ב"ברנוער" ותיזרק מהשיקום לרחוב, באתר mynet‏, 15 בספטמבר 2009
  8. ^ נעמה לניר ודניאל אדלסון, תביעה נגד הבר-נוער: "מבינים, אבל איך נשלם?", באתר ynet‏, 8 בדצמבר 2009
  9. ^ קובי מנדל וגלעד גרוסמן, אחד מפצועי הירי בבר נוער תובע מיליונים, באתר וואלה!, 30 באוגוסט 2011
  10. ^ מתנדב בבר נוער תבע את ביטוח לאומי להכיר בו כנפגע עבודה בעקבות הרצח בבר נוער, באתר what2do עיתון משפטי און ליין
  11. ^ נדחתה תביעה להכיר במדריך שנפצע בפיגוע ב'בר נוער' כנפגע עבודה, באתר PsakDin, ‏10 ‏באוגוסט ‏2011
  12. ^ חברי הכנסת ניצן הורוביץ, דב חנין, אילן גילאון, עפו אגבאריה, הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – פשעי שנאה, התש"ע-2010), באתר הכנסת
  13. ^ אריק בנדר, האם המדינה תסייע לפצועי ה"ברנוער"? כמעט שנה לאחר פיגוע הירי בפעילות הנוער הגאה הוגשה הצעת חוק להשוות את הסיוע לנפגעי פשע שנאה לזה של נפגעי פעולות איבה, באתר nrg מעריב, 22 ביוני, 2010
  14. ^ בועז ווליניץ, בן זוגו של הנרצח בבר נוער לא יגורש מהארץ, באתר וואלה!, 10 בפברואר 2011
  15. ^ אילן ליאור ויניב קובוביץ, שנתיים אחרי הרצח, מועדון הבר נוער בסכנת סגירה, באתר הארץ, 29 ביולי 2011
  16. ^ עינת טורס, בזכות תרומות: "ברנוער" ניצל מסגירה, בינתיים, באתר nrg מעריב, 18 באוגוסט 2011
  17. ^ רחלי בינדמן, הפניקס סירבה - הראל תבטח את הנוער הגאה, באתר ynet‏, 31 בינואר 2010
  18. ^ אילן ליאור, זעם בקהילה הגאה: צו הריסה הוצא לבר-נוער, באתר הארץ, 25 במאי 2011
  19. ^ בועז פיילר, אם הנרצח ב"ברנוער": "הגיע הזמן לקבל כל אחד", באתר ynet‏, 1 באוגוסט 2010
  20. ^ צפו: עצרת זיכרון לציון שנתיים לרצח בברנוער, באתר הבנ"ה, 7 באוגוסט 2011
  21. ^ ‏יעל לוי, ברלין: הפגנה בעקבות הירי במרכז ההומו-לסבי, באתר ynet‏, 5 באוגוסט 2009‏
  22. ^ פנחס וולף ושרון נובק, "הומואים מחדירים רעל לחברה", באתר וואלה!, 29 בינואר 2008
  23. ^ ישי: להתנצל בפני החרדים על ההאשמות ברצח בבר-נוער
  24. ^ אראל סג"ל וקלמן ליבסקינד, לקהילה ההומו-לסבית מותר להסית נגד חרדים, באתר nrg מעריב, 3 באוגוסט 2009
  25. ^ איילה חננאל, רמי שני וקובי מנדל, חייל חרדי איים על מארגני עצרת הגאווה, באתר וואלה!, 8 באוגוסט 2009
  26. ^ יהונתן ליס, הוארך מעצרו של שמואל פריימרק החשוד באיומים על משתתפי עצרת הגאווה, באתר הארץ, 9 באוגוסט, 2009‏
  27. ^ ענת שלו, אות זכויות האדם לנרצח בבר-נוער: "מרגש ועצוב", באתר ynet‏, 6 בדצמבר 2009
  28. ^ אות זכויות האדם – לניר כץ, באתר GoGay,‏ 6 בדצמבר 2009
  29. ^ "חוזרים לברנוער" תערוכת כרזות, באתר עכבר העיר, תל אביב, אוגוסט 2011
  30. ^ תערוכת כרזות בנושא הברנוער בדיזנגוף סנטר, באתר הבנ"ה, 14 אוגוסט 2011
  31. ^ ‫אמנון אברמוביץ', ‏הרצח בברנוער: תיק יקר של כ-10 מיליון ש"ח, באתר ‏mako‏‏, ‏7 ביוני 2013‏‬
  32. ^ אבי אשכנזי, האסיר שסייע למשטרה הפליל החשודים והפך לעד מדינה, באתר nrg מעריב, 7 ביוני 2013
  33. ^ מור שמעוני, חקירת הבר-נוער: "אם לא יהיה אישום - אפשר לסגור את הימ"ר", באתר וואלה!, 17 ביוני 2013
  34. ^ יניב קובוביץ, אילן ליאור, הוארך מעצרם של שלושת החשודים ברצח בבר-נוער ב-11 יום, באתר הארץ, 6 ביוני 2013
    רועי מנדל וגלעד מורג, חשוד, לא ברצח: הלם ממעצר הפעיל שדאג לנערים, באתר ynet‏, 6 ביוני 2013
  35. ^ עזרי עמרם, ‏כתב אישום על הרצח בברנוער: "רצח בני נוער חפים מפשע בשל נטייתם המינית", באתר ‏mako‏‏, ‏8 ביולי 2013‏
  36. ^ אלי סניור, גנון בחקירה: "היו יחסי מין, לא ידעתי שהוא קטין", באתר ynet‏, 17 ביוני 2013
  37. ^ מור שמעוני, הקטין החשוד ברצח בבר-נוער: "בחיים לא נאנסתי", באתר וואלה!, 16 ביוני 2013
  38. ^ נעמה כהן פרידמן, פליסיאן הואשם: נקמה ועוינות לנטייה המינית, באתר ynet‏, 8 ביולי 2013
  39. ^ עזרי עמרם, ‏המפכ"ל דנינו מתייחס לקריסת תיק הברנוער: "נוודא שלא יעמדו לדין חפים מפשע", באתר ‏mako‏‏, ‏21 בפברואר 2014‏
  40. ^ גיא פלד, תיק הברנוער קרס סופית: כתב האישום נגד חגי פליסיאן בוטל, חדשות ערוץ 2, מאקו, 9 במרץ 2014
  41. ^ רויטל חובל, המידע החדש בתיק הבר־נוער: מסרונים ששלח עד המדינה לפליסיאן, ובהם הוא מכתיב את דבריו, הארץ, 10 במרץ 2014
  42. ^ כתב האישום נגד חגי פליסיאן בוטל, מעריב nrg‏, 9 במרץ 2014


לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב)
Rainbow flag and blue skies.jpg
בישראל
מעמד אישי וחברתי זכויות להט"ב · הומופוביה · נישואים חד-מיניים · פונדקאות גאה בישראל · מצעד הגאווה בירושלים · מצעד הגאווה בתל אביב · כרונולוגיה · פעילים למען זכויות להט"ב · להט"ב דתיים
ארגונים ומוסדות אגודת הלהט"ב · הבית הפתוח · חושן · נוער גאה · תהל"ה · הו"ד · חברותא · כמוך · בת קול · בית דרור · סגו"ל · העשירון האחר · המרכז הגאה · הפורום החיפאי · כביסה שחורה · הצבעים שלנו
לקטגוריה · לפורטל