הרצח בבר-נוער
הרצח בבר-נוער היה פיגוע ירי שהתרחש במוצאי שבת, 1 באוגוסט 2009, בבית אגודת הלהט"ב בתל אביב, בעת פעילות "בר-נוער". בפיגוע נרצחו שניים ונפצעו רבים. מבצע הפיגוע טרם נתפס.
תוכן עניינים |
[עריכה] "בר-נוער" בבית האגודה
"בר-נוער" הוא מועדון למפגש חברתי של בני נוער להט"בים המתקיים באופן קבוע בבית אגודת הלהט"ב בתל אביב במוצאי-שבתות מאז 2005. המפגשים כוללים משחקי חברה, שיחות והרצאות. המקום נועד לספק לבני נוער המגבשים את זהותם המינית סביבה תומכת והכוונה בבעיותיהם המיוחדות. את המפגשים מנחים מתנדבים בוגרים. הפעילות היא בליווי ופיקוח של עובד סוציאלי. מפגשי "בר-נוער" החלו ב-2010 גם בבאר שבע.[1]
[עריכה] אירוע הרצח
במוצאי שבת, 1 באוגוסט 2009, בשעה 22:40, התפרץ אדם חמוש, לבוש בגדי הסוואה שחורים ועטוי מסיכה לבית אגודת הלהט"ב בתל אביב, בעת מפגש ה"בר-נוער", והחל לירות בנוכחים. היורה נמלט מהמקום והמשטרה פתחה במצוד אחריו.[2] מהירי נהרגו מדריך בן 26 ואורחת במקום בת 16. עשרה בני-אדם נפצעו, חלקם קשה, כאשר שניים מתוכם, בן 15 ובן 19, נפגעו בגבם ונותרו נכים.[3]
העובדה שהרצח לא נעשה באופן ספונטני ואירע במרכז רשמי של קהילת הלהט"ב, עוררה את חשדם של רבים כי מדובר בפשע שנאה שהמניע לו הוא הומופוביה. לחשדות אלה לא נמצא ביסוס עובדתי שכן חקירת המשטרה והשב"כ עד כה, לא הצליחה לגלות את זהות מבצע הירי ומניעיו.[4] על פי מפקד מחוז תל אביב שחר איילון, הרצח היה מתוכנן, מעשה אדם בודד, כנראה ללא שותפים, כשחקירת הרצח הייתה היקרה ביותר שנוהלה בתולדות ישראל.[5]
[עריכה] בעקבות הרצח
[עריכה] הזדהות
הרצח עורר גלי הזדהות בקרב חברי קהילת הלהט"ב בישראל, ואף קהילות להט"ב במדינות אחרות יצאו בעצרות הזדהות. בברלין, בירת גרמניה, התקיימה ב-4 באוגוסט הפגנת הזדהות ותמיכה של כ-1,500 איש עם קורבנות הירי[6]. ארגוני הלהט"ב בישראל הגדילו את מספר הקווים הפתוחים לסיוע נפשי לחברי קהילת הלהט"ב, וקיימו מספר עצרות הזדהות ומחאה נגד ההומופוביה בישראל. לעצרות אלו הצטרפו גם ארגונים נוספים, בהם תנועות נוער, תנועות מפלגתיות וארגונים לזכויות אדם ואזרח.
אנשי ציבור ומנהיגים מתנועות נוער בישראל הגיבו על הרצח בזעזוע עמוק. בכנסת הוקדש דיון מיוחד לנושא הרצח. חבר הכנסת ניצן הורוביץ מסיעת מרצ, השווה את הרצח לנסיון הדקירה שאירע במצעד הגאווה בירושלים בשנת 2005.
ב-6 באוגוסט ביקר ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, בבית אגודת הלהט"ב שבו אירע הרצח, מלווה בשר החינוך גדעון סער, וזאת לאחר שספג ביקורת על כך שבנאום שנשא לאחר הרצח לא התייחס לזהותם המינית של הנרצחים ולנסיבות שבהן נרצחו. בביקורו קרא נתניהו למצות את הדין עם הרוצח, ואמר כי הוא מודע לצרכיה המיוחדים של הקהילה ההומו-לסבית וכי יפעל לקדם את הנושא[7].
חלק ניכר מהמחאה בעקבות הרצח הופנה כלפי חבר הכנסת נסים זאב מסיעת ש"ס שאמר כשנה וחצי לפני הירי כי "צריך לטפל בהומואים כמו בשפעת העופות"[8]. רבים ראו בהתבטאותו כהתרת דמם של חברי הקהילה הלהט"בית.
ב-8 באוגוסט, כשבוע לאחר הירי, נערכה בכיכר רבין בתל אביב עצרת הזדהות, שבה נכחו רבבות משתתפים. בעצרת נאמו אחותו של ניר כץ, שנרצח באירוע ביחד עם ליז טרובישי, ושניים מפצועי הירי, בהם המדריך חן לנגר, ישוב על כיסא גלגלים עקב הפציעה, שמירר בבכי בזמן שקרא את דבריו וסיפר על הזיכרונות מהאירוע שרודפים אותו[9]. מלבדם הופיעו אמנים חברי הקהילה ותומכיה, ונאמו אישי ציבור בהם נשיא המדינה שמעון פרס, שרים וחברי הכנסת. עצרות זיכרון התקיימו בנוכחות אישי ציבור וקהל של אלפים גם לרגל יום השנה ב-2010[10] וב-2011 בגן מאיר בתל-אביב.[11]
[עריכה] אאוטינג
 |
ערך מורחב – אאוטינג |
למרות שרוב בני הנוער ששהו במקום טרם גילו לאיש על נטייתם המינית השונה, ולא יצאו מהארון, צילמה אותם התקשורת כשהם פצועים ועולים לאמבולנסים וכן בהגיעם לבית החולים. בני הנוער הפצועים, שחבריהם נרצחו, נדרשו להתמודד במקביל לפציעה גם עם חרדה מתגובת הוריהם וחבריהם לכיתה שלא ידעו על נטייתם המינית. חששם של חלק מהנערים היה מוצדק לאור תגובה קשה של מיעוט קטן מההורים ובני המשפחות שסירבו להגיע בשלב הראשוני לסעוד את מיטת בנם[12], או לאפשר את חזרתו לבית הוריו.[13]
בני נוער להטב"ים אחרים, שאמנם לא נכחו באירוע עצמו אך היו גם הם מלאי זעזוע וחרדה, לא הרשו לעצמם להראות סימני מצוקה או אבל, מחשש שתגובתם תוציא אותם מהארון. אחת התגובות שצוטטו בעיתון, למשל, היא תגובת נערה לסבית בפריפריה, שכתבה באחד הפורומים למשמע הרצח[14]:
 |
זה הורג אותי. ההורים שלי ראו איתי חדשות, ואני יושבת, וכולי בלחץ, משתדלת שלא לבכות, לא להחשיד. והם פשוט לא מבינים מה קרה לי, מנסים להרגיע, שאֵלה רק כמה אנשים, שזה לא אמור לעניין אותי. ואז אמא שלי פשוט מעבירה ערוץ בצורה מאוד אפאטית, כאילו כלום לא קרה. ואסור לי להיות עצובה. |
 |
בדצמבר 2009, חמישה חודשים לאחר הפיגוע, התנצלה חברת החדשות של ערוץ 2 באופן רשמי על כי בליל הרצח צולמו ושודרו תמונות הנערים הפצועים ללא אישור, ועל עוגמת הנפש שנגרמה בשל כך[15].
[עריכה] גילויי הומופוביה בעקבות הירי
על אף שלא הוכח כי אירוע הירי נעשה על רקע הומופובי, עצם העובדה שהוא נעשה בכוונה תחילה לפגוע בנוער להט"ב עוררה דיון ציבורי ותקשורתי בנושא ההומופוביה בישראל, דבר שגרר מנגד גילויי תמיכה בירי בעיקר ברשת האינטרנט בדמות טוקבקים ותגובות ברחבי הרשתות החברתיות בדמות קבוצות שנפתחו במטרה לעודד ולהצדיק את הרצח, אליהן הצטרפו מאות משתמשים.
באותו השבוע התפרסמה במקומון "העיר ת"א" כתבה תחת הכותרת "לקרוא ולשרוף – החומרים שמהם עשויה שנאה", ובה הוצגו עשרות דוגמאות לטוקבקים הומופוביים שפורסמו לאחר הרצח בערוצי החדשות של אתרי האינטרנט השונים, אשר מביעים תמיכה באירוע ומעודדים את הרוצח עצמו ומעודדים אירועים דומים. בכתבה מצוינים טוקבקים שצונזרו על ידי מנהלי האתרים, וכן כאלה שאושרו לפרסום.
דוגמה לגילוי הומופובי הוא קריאתו של אתר האינטרנט החרדי "צופר" להעמיד לדין את מנהלי המועדון "בר-נוער", שבו בוצע הירי, בשל "המעשים שבוצעו בקטינים בין כותלי מועדון הסוטים הזה"[16]. בתגובה לפרסום הגישה אגודת הלהט"ב תביעת דיבה על סך 100 אלף שקל נגד אתר "צופר" ונגד ישראל ארצי, מפרסם המאמר[17].
לקראת העצרת שנערכה באוגוסט 2009 בכיכר רבין לזכר קרבנות הרצח בבר-נוער קיבלו פעילים שעסקו באירגון העצרת איומים בטלפון ובאינטרנט. בעקבות זאת עצרה המשטרה חייל מגדוד הנח"ל החרדי בחשד שאיים באמצעות אתר אינטרנט על מתכנסי העצרת.[18][19]
[עריכה] הנצחה
שני הנרצחים בפיגוע הירי היו ניר כץ, בן 26, שהתנדב כמדריך במקום, וליז טרובישי, בת 16 וחצי. בחודש דצמבר 2009 העניקה האגודה לזכויות האזרח בישראל את "אות זכויות האדם ע"ש אמיל גרינצוויג ז"ל" לניר כץ. את הפרס קיבלה בשמו אמו, איילה כץ.[20] בנימוקי הוועדה שבחרה לתת את האות לניר כץ נכתב[21]:
|
עבורו, ההתנדבות, התרומה לקהילה והחינוך היו לדרך חיים. הוא פעל מתוך גישה הומניסטית ואוהבת אדם, האמין שיש לתת לזולת, ובפרט לבני נוער וצעירים, את מירב התמיכה והכלים על מנת שיוכלו להתעצם ולמצות את יכולותיהם, כדי שבתורם יוכלו גם הם לתרום לחברה [...] על פעילותו האמיצה והתומכת בקרב בני נוער אשר נעשתה בהתנדבות ובצנעה; על נכונותו לתרום מזמנו וממרצו לקידום הסובלנות ולמאבק בדעות קדומות ובגזענות, החליטה האגודה לזכויות האזרח בישראל להעניק לניר כץ ז"ל את אות זכויות האדם ע"ש אמיל גרינצוייג. |
|
באוגוסט 2011 הוצגה בדיזנגוף סנטר תערוכת כרזות שעיצבו סטודנטים לגרפיקה תחת הכותרת "חוזרים לבר-נוער".[22] [23]
[עריכה] מעמד הנפגעים וזכויותיהם
שאלת הסיוע והפיצוי לנפגעים עוררה, בין השאר, גם את סוגיית מעמדם בפני החוק והרשויות. שניים מפצועי הפיגוע נותרו נכים בדרגת נכות קשה, ויזדקקו לסיעוד משך כל חייהם. גם הפצועים האחרים נזקקים לטיפולים שונים. בניגוד לנפגעי פעולות איבה או לנפגעים בתאונות דרכים, פצועים אלה אינם זכאים על פי החוק אלא בסיוע מינימאלי מביטוח לאומי, סיוע שאינו מתקרב לעלויות הטיפול. המעמסה נופלת ברובה המכריע על כתפי המשפחות.[24][25] שניים מן הנפגעים ניסו לתבוע גורמים שונים, ובכלל זה את האגודה הלהט"ב, כדי לקבל סיוע.[26][27] בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה את תביעתו של אחד המדריכים כי ביטוח לאומי יכיר בו כנפגע במקום עבודה כיוון שמעמדו כמתנדב לא הוסדר אצל עיריית תל-אביב קודם לאירוע.[28][29]
לאור מצוקתם של הנפגעים הגישו ביולי 2010 כמה חברי כנסת, ובראשם ניצן הורוביץ, הצעת חוק - הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – פשעי שנאה, התש"ע-2010) – המציעה לכלול בהגדרת "פעולת איבה" שבחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970 גם "פגיעה ממניעי שנאה - פגיעה שנגרמה כתוצאה ממעשה אלימות המכוונת כלפי דרך חיים של קבוצה בציבור מחמת דת, מוצא עדתי, נטייה מינית, זהות מגדרית או היותם עובדים זרים."[30][31] במרץ אותה שנה הגיש הורוביץ גם הצעה להרחבת החקיקה נגד הסתה לגזענות כך שתכלול גם הסתה על רקע נטייה מינית.[32]
סוגיה אחרת התעוררה ביחס למעמדו של בן-זוגו של ניר כץ שנרצח באירוע. בן-הזוג הוא אזרח זר, והשניים החלו בהסדרת תושבותו במשרד הפנים בתור 'ידוע בציבור'. אולם, אחרי הרצח, משתמה אשרת השהייה שלו, הורה לו המשרד לעזוב את הארץ. בעקבות לחץ ציבורי, ניאות המשרד בסופו של דבר לאפשר את המשך שהייתו.[33]
[עריכה] המשך פעילותו של המועדון
המועדון המשיך את פעילותו אחרי הרצח, אך התקשה מאז להשיג את התקציב הנחוץ להפעלתו. אחד הקשיים נובע מעלות ההחזקה של מאבטח.[34] לדברי יו"ר אגודת הלהט"ב חברות מסחריות ישראליות חוששות לתרום למקום.[35] קושי אחר הוא רתיעתן של חברות ביטוח מלבטח את המקום.[36] בעקבות האירוע המועדון שופץ בעלות של רבע מיליון שקל. עיריית תל-אביב השתתפה במקצת המימון, אך במאי 2011 איימה להוציא צו הריסה לחלק מן המבנה.[37]
[עריכה] חקירת המשטרה
מאז 2006 היו בידי המשטרה ידיעות המעוררות חשד בדבר התארגנות לפגיעה בהומואים. מטען חבלה קטן ועליו כתובת "סדומאים החוצה" התגלה באותה שנה על יד היישוב עלי בשומרון. שני מטענים אחרים, שהוכנו להערכת המשטרה על ידי אותו גורם, התפוצצו באביב 2007 בבית ג'מאל ובשכונת רמות. לאחד המטענים הוצמד כרוז נגד הומואים. חודשיים לאחר הרצח בבר-נוער הביא מידע מודיעיני של השב"כ למעצרו של יעקב טייטל, שהודה בהנחת המטענים. כשנעצר, היה טייטל בדרך לחלוקת כרוזים נגד הומואים, ונשא אקדח עם כדור בקנה. בחקירתו בשב"כ ייחס לעצמו את ביצוע הרצח בבר-נוער, אך השב"כ שלל אפשרות זו. בשל צו איסור פרסום, נאסר לפרט את אתגרי המשטרה בחקירה.[38][39]
[עריכה] ראו גם
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
 |
פורטל להט"ב | ||
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- סיכום הפרסומים בתקשורת הישראלית סביב הרצח, מהדורה מיוחדת של מידעון צבעוני
- קובי בן-שמחון, סיכום העשור | השגרה שאחרי הרצח במועדון הנוער ההומו-לסבי "בר-נוער", באתר הארץ, 30 בדצמבר 2009
- בן שני ושרית מגן, גאווה פצועה, כתבת וידאו מהתוכנית "עובדה", באתר mako
- הרוצח עדיין חופשי – פרויקט מיוחד של העיר בוורוד, באתר אגודת הלהט"ב, 26 ביולי 2010
- נטע בר־יוסף ועמית לוינטל, הרוצח ניצח, באתר ישראל היום, 12 באוגוסט 2011
- הרוצח בשחור מהבר-נוער עוד חופשי. תיק פתוח, ynet
[עריכה] הערות שוליים
- ^ ברנוער, באתר אגודת הלהט"ב. עודכן 6 באוגוסט 2008
- ^ דורון נחום, ירי במרכז הומו-לסבי בת"א: 2 הרוגים ו-10 פצועים, באתר נענע 10, 2 באוגוסט 2009
- ^ יעל לוי, ללא סיוע: רקדנים מה"בר-נוער" משותקים ברגליים, באתר ynet, 12 באוקטובר 2009
- ^ אורי קוואל, שנה אחרי: אין התקדמות בחקירת הרצח ב"בר נוער", באתר גלי צה"ל, 28 ביולי 2010
- ^ שחר איילון: "כבר לא אזכה להביא לדין את הרוצח מבר-נוער", חדשות 10, 28 באפריל 2011
- ^ יעל לוי, ברלין: הפגנה בעקבות הירי במרכז ההומו-לסבי, באתר ynet, 5 באוגוסט 2009
- ^ דורון הרמן, רה"מ הגיע לביקור במרכז של הקהילה הגאה ברחוב נחמני בת"א, אתר נענע10, 6 באוגוסט 2009
- ^ פנחס וולף ושרון נובק, "הומואים מחדירים רעל לחברה", באתר וואלה!, 29 בינואר 2008
- ^ אטילה שומפלבי, פצוע בעצרת: אף פסיכופט לא יחזיר אותי לארון, באתר ynet, 8 באוגוסט 2009
- ^ בועז פיילר, אם הנרצח ב"ברנוער": "הגיע הזמן לקבל כל אחד", באתר ynet, 1 באוגוסט 2010
- ^ צפו: עצרת זיכרון לציון שנתיים לרצח בברנוער, באתר הבנ"ה, 7 באוגוסט 2011
- ^ אורית נבון, היי גיי, איפה אמא שלך?, באתר mako, 5 באוגוסט 2009, על תגובת הורים לפציעת ילדם בפיגוע בבר נוער
- ^ נועה קושרק, הפיגוע בבר נוער: "התקשרתי לאבא וסיפרתי שנפצעתי, הוא אמר: סוטה, חבל שאתה לא מת", באתר הארץ, 1 בדצמבר 2009
- ^ גלי גינת, ואמא יודעת? הרצח הוציא את הנערים מהארון, באתר nrg מעריב, 3 באוגוסט 2009
- ^ יניב הלפרין, ערוץ 2: "מתנצלים שצילמנו נוער בארון", באתר GoGay, 17 בדצמבר 2009
- ^ אורי בלאו, אתר אינטרנט חרדי מצא את האשמים בפרשת הרצח במועדון ההומו-לסבי: מנהלי המועדון, באתר הארץ, 20 באוגוסט 2009
- ^ התביעה הוגשה באמצעות עו"ד ערן לב, לבית משפט השלום בתל-אביב כשנה לאחר האירוע (28 ביולי 2010). ראו ילדים נרצחו, מישהו זוכר? באתר גלובס
- ^ איילה חננאל, רמי שני וקובי מנדל, חייל חרדי איים על מארגני עצרת הגאווה, באתר וואלה!, 8 באוגוסט 2009
- ^ יהונתן ליס, הוארך מעצרו של שמואל פריימרק החשוד באיומים על משתתפי עצרת הגאווה, באתר הארץ, 9 באוגוסט, 2009
- ^ ענת שלו, אות זכויות האדם לנרצח בבר-נוער: "מרגש ועצוב", באתר ynet, 6 בדצמבר 2009
- ^ אות זכויות האדם – לניר כץ, באתר GoGay, 6 בדצמבר 2009
- ^ "חוזרים לברנוער" תערוכת כרזות, באתר עכבר העיר, תל אביב, אוגוסט 2011
- ^ תערוכת כרזות בנושא הברנוער בדיזנגוף סנטר, באתר הבנ"ה, 14 אוגוסט 2011
- ^ בועז פיילר, שנה ל"בר-נוער": עוד אוספים כסף למען הנפגעים, באתר ynet, 1 באוגוסט 2010
- ^ יואב זיתון, נפצעה בפיגוע ב"ברנוער" ותיזרק מהשיקום לרחוב, באתר mynet, 15 בספטמבר 2009
- ^ נעמה לניר ודניאל אדלסון, תביעה נגד הבר-נוער: "מבינים, אבל איך נשלם?", באתר ynet, 8 בדצמבר 2009
- ^ קובי מנדל וגלעד גרוסמן, אחד מפצועי הירי בבר נוער תובע מיליונים, באתר וואלה!, 30 באוגוסט 2011
- ^ מתנדב בבר נוער תבע את ביטוח לאומי להכיר בו כנפגע עבודה בעקבות הרצח בבר נוער, באתר what2do עיתון משפטי און ליין
- ^ נדחתה תביעה להכיר במדריך שנפצע בפיגוע ב'בר נוער' כנפגע עבודה, באתר PsakDin, 10 באוגוסט 2011
- ^ חברי הכנסת ניצן הורוביץ, דב חנין, אילן גילאון, עפו אגבאריה, הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – פשעי שנאה, התש"ע-2010), באתר הכנסת
- ^ אריק בנדר, האם המדינה תסייע לפצועי ה"ברנוער"? כמעט שנה לאחר פיגוע הירי בפעילות הנוער הגאה הוגשה הצעת חוק להשוות את הסיוע לנפגעי פשע שנאה לזה של נפגעי פעולות איבה, באתר nrg מעריב, 22 ביוני, 2010
- ^ ענבל בר-און, מה עשתה הכנסת ה-18 למען הקהילה הגאה?, באתר "חדשות מחלקה ראשונה", 9 באוקטובר, 2010
- ^ בועז ווליניץ, בן זוגו של הנרצח בבר נוער לא יגורש מהארץ, באתר וואלה!, 10 בפברואר 2011
- ^ אילן ליאור ויניב קובוביץ, שנתיים אחרי הרצח, מועדון הבר נוער בסכנת סגירה, באתר הארץ, 29 ביולי 2011
- ^ עינת טורס, בזכות תרומות: "ברנוער" ניצל מסגירה, בינתיים, באתר nrg מעריב, 18 באוגוסט 2011
- ^ רחלי בינדמן, הפניקס סירבה - הראל תבטח את הנוער הגאה, באתר ynet, 31 בינואר 2010
- ^ אילן ליאור, זעם בקהילה הגאה: צו הריסה הוצא לבר-נוער, באתר הארץ, 25 במאי 2011
- ^ חיים לוינסון, הרצח בבר-נוער: מחוז ירושלים לא עידכן את ת"א, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2011
- ^ שירות הביטחון הכללי, יעקב (ג'ק) טייטל - פענוח שרשרת פיגועים, באתר השב"כ
