הרצח המסתורי בסטאייל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרצח המסתורי בסטאייל
The Mysterious Affair at Styles
מידע כללי
מאת אגתה כריסטי
שפת המקור אנגלית
תורגם לשפות ערבית, צ'כית, דנית, הולנדית, אסטונית, קרואטית, צרפתית, גרמנית, הונגרית, איטלקית, יפנית, פולנית, פורטוגזית, רוסית, סרבית, ספרדית, שוודית, טורקית וסינית.
סוגה ספרות בלשית
מקום התרחשות אסקס עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה הוצאת מ. מזרחי
תאריך הוצאה

בריטניה 1920

ישראל 1993
מספר עמודים 254 (במהדורה העברית)
הוצאה בעברית
תרגום א. בן-דן
סדרה
הספר הבא תעלומת המסמכים הסודיים עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 002703536, 001795434
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרצח המסתורי בסטאייל (אנגלית: The Mysterious Affair at Styles) הוא ספרה הבלשי הראשון של אגתה כריסטי, אשר מאז יציאתו לאור העניק לה מוניטין רב בתחום הספרות הבלשית ותורגם לשפות רבות. הוא נכתב בשנת 1916 ופורסם לראשונה בשנת 1920. הספר מציג לראשונה את הרקול פוארו הבלש הבלגי הנודע, אינספקטור ג'אפ מהסקוטלנד יארד וקפיטן הייסטינגס, דמויות שיופיעו בהמשך ברבים מספריה של כריסטי. הספר יצא לאור בעברית על ידי הוצאת מ. מזרחי, בשנת 1993 ותורגם על ידי א. בן-דן. תרגום חדש של הספר על ידי מיכל אלפון יצא בשנת 2016 בהוצאת עם עובד תחת השם "הפרשה המסתורית בסטיילס"

בספר זה משתמשת כריסטי בטכניקה בלשית חוזרת שלה. היא מציגה בפני הקורא מספר רב של חשודים כאשר מידע נוסף נחשף בפני הקורא במהלך הסיפור, באופן שיוכל לפענח את התעלומה בעצמו. הספר מתאר רצח על רקע אחוזה אנגלית מבודדת. ישנם מספר חשודים, רובם מסתירים מידע אודות עצמם. הספר כולל את מפת הבית, מפת החדר בו אירע הרצח וציור חלק מצוואה.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מוצג מנקודת ראותו של קפיטן הייסטינגס. קפיטן הייסטינגס הוא קצין בריטי שחזר מהחזית לאחר שנפצע בקרבות מלחמת העולם הראשונה ונשלח חזרה לביתו באנגליה. הוא פוגש בידידו ג'ון קאוונדיש במקרה, וזה מזמינו להתארח בביתו, באחוזת סטאייל שבמחוז אסקס. האחוזה נרכשה על ידי אביו המנוח של ג'ון ובמותו הוא הוריש אותה יחד עם רוב כספו ונכסיו לאשתו ואמו החורגת של ג'ון, אמילי אינגלתורפ, שמכונה 'הגבירה'. אף על פי שהייתה אמם החורגת של ג'ון ולאורנס, אחיו הצעיר, היא תמיד התנהגה אליו בנדיבות והם גרו איתה באחוזה. לאורנס הוא בעל השכלה אקדמאית של רופא, אך עוסק בפועל בכתיבה וג'ון הוא פרקליט, אך כבר אינו עוסק במקצוע.

קפטן הייסטינגס מופתע לשמוע על נישואיה של הגבירה עם אלפרד אינגלתורפ. נישואים אלו מעמידים את שוכני האחוזה ובייחוד את ג'ון ולאורנס במצב לא נעים מבחינת ירושה. לאחר מותה של הגבירה, לפי צוואתו של האב, אחוזת סטאייל תועבר לג'ון. לאורנס יקבל סכום כספי משמעותי. אולם סכום הכסף המשמעותי שירשה הגבירה מבעלה המנוח הוא שלה להוריש כראות עיניה. ואכן, כמעט מדי שנה שינתה הגבירה את צוואתה כך שבשלב זה רוב דיירי האחוזה היו מועמדים לרשת את הכסף בעבר. מאחר שהגבירה נישאה מחדש, אם היא לא תשאיר צוואה כספה יעבור לבעלה הצעיר החדש, מר אלפרד אינגלתורפ. שילוב עובדה זו, ביחד עם התנהגותו החנפנית כלפי אשתו, גורמים לרוב דיירי האחוזה לתעב את אלפרד אינגלתורפ. בייחוד שונאת אותו ידידתה הקרובה של אמילי, אווילין.

הגבירה נרצחת בליל יום שלישי, 17 ביולי. אמילי אינגלתורפ מצלצלת בפעמון ורוב דיירי הבית רצים לחדרה. היא מתפתלת בעוויתות במיטתה. ד"ר באורשטיין, מכר המשפחה, עובר במקרה ליד האחוזה ונכנס לחדר כשהוא שומע על מה שקרה. אמילי מתעוותת ונפטרת. הד"ר באורשטיין מנסה להחיות אותה ללא הצלחה. הוא מספר לד"ר וילקינס, רופאה האישי של אמילי אינגלתורפ, על העוויתות. נתיחת הגופה מגלה שסיבת המוות היא הרעלת סטריכנין. לא ברור איך הגיע הסטריכנין אל גופה של אמילי - האם דרך הקקאו, הקפה, האוכל או התרופה שנוהגת אמילי לקחת.

הייסטינגס פוגש במפתיע את חברו הרקול פוארו, פליט מלחמה בלגי ובלש דגול ויחד הם מנסים לפענח את התעלומה.

בתחילה חושדים כולם באלפרד אינגלתורפ ובאופן מוזר מתגלות עוד ועוד ראיות התומכות בכך שהוא המרעיל. הוא גם מתנהג בצורה מחשידה ונצפה רוכש סטריכנין בבית המרקחת. המשטרה כבר מתכננת לעצור אותו אך הרקול פוארו מתערב ומגלה שיש לו אליבי לשעת מתן הסטריכנין המשוערת.

לאורך כל הספר, פוארו מקדים את הייסטינגס בחשיבה, על אף ששניהם נמצאים יחד בחקירות. הייסטינגס חושד כמעט בכל הדמויות המוצגות בספר, כל אחת בתורה, שרצחה את ה'גבירה'. לאט לאט מתגלים מניעים כספיים ורגשיים שונים של הדמויות המעורבות. הייסטינגס מגלה שסינתיה יכלה להרעיל את התרופה שלוקחת הגבירה מדי יום. לאורנס וג'ון נמצאים שניהם בבוץ כלכלי. ג'ון נראה מסתובב עם צעירה בשם מרת רייקי. מרי קוואנדיש נראתה מסתובבת לבדה בחברת מר באורשטיין. הגבירה נשמעה בבירור רבה עם בעלה. אחד מספלי ארוחת הערב, שחשוד כדרך ההרעלה, אבד. ולבסוף נמצא שהגבירה ערכה צוואה חדשה ערב הרעלתה, וכן נמצאו שרידי הצוואה באח. הד"ר באורשטיין נאסר באשמת ריגול לטובת גרמניה.

לבסוף מוחלט להעמיד את ג'ון קוואנדיש לדין. הוא היורש לפי צוואתה האחרונה של מרת אינגלתורפ וכן ישנה עדות המצביעה על כך שהוא התחזה לאלפרד אינגלתורפ ורכש את הסטריכנין תחת זהות זו. מרי אשתו זונחת את הד"ר באורשטיין, עוברת לגור בדירה שכורה בלונדון יחד עם ג'ון ומתכננת בלהט את ההגנה. הרושם המתקבל מהמשפט הוא שלג'ון ולאורנס מניעים שווים לרצוח את הגבירה ולכן המושבעים מזכים את ג'ון מחוסר ראיות וכנראה מחשש שלאורנס הוא הרוצח אחרי הכל.

דמויות ראשיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קפיטן הייסטינגס - קצין בריטי בדימוס המספר את פרטי העלילה בגוף ראשון.
  • הרקול פוארו - בלש בלגי ידוע, פותר את התעלומה.
  • אמילי אינגלתורפ - עשירה זקנה, אמם החורגת של ג'ון ולאורנס קוואנדיש. הורעלה למוות.
  • אלפרד אינגלתורפ - בעלה הצעיר של אמילי.
  • ג'ון קוואנדיש - בנה החורג של אמילי ובנו של רוכש האחוזה.
  • מרי קוואנדיש - אשתו של ג'ון.
  • לאורנס קוואנדיש - רופא ומשורר. אחיו הצעיר של ג'ון.
  • סינטיה מורדוק - צעירה בת טיפוחיה של אמילי אינגלתורפ, מתגוררת באחוזה. רוקחת ומכינה את התרופות של אמילי.
  • דוקטור באורשטיין - מומחה עולמי ברעלים, גרמני.
  • אוולין הוארד - ידידתה של אמילי. קולנית.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבועון הביקורת הספרותי The Times Literary Supplement מתאריך 03.02.1921 נתן לספר ביקורת חיובית נלהבת[1] וכך גם עיתוני ביקורת ספרותיים רבים אחרים.

עיבוד לטלוויזיה, לרדיו ולתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

"הרצח המסתורי בסטאייל" עובד כפרק מיוחד בן 103 דקות של הסדרה הבריטית "פוארו מאת אגתה כריסטי", ב-16 בספטמבר 1990, כדי לחגוג מאה שנים להיוולדה של כריסטי. בארצות הברית הסדרה שודרה תחת השם "פוארו". העיבוד ברובו נאמן למקור אף על פי שד"ר באורשטיין ודמויות נוספות לא מופיעות בו.

הספר עובד לסדרה בת 5 פרקים ברדיו 4 של ה-BBC הבריטי בשנת 2005. הסדרה שודרה אחת לשבוע החל מיום שני, 5 בספטמבר עד ליום שני, 3 באוקטובר בין השעות 11:30-12:00 בבוקר.

ב-14 בפברואר 2012, התיאטרון האמריקאי Great Lakes Theater, השני בגודלו בצפון אוהיו, הציג לראשונה הצגת תיאטרון בת 65 דקות המבוססת על הספר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The Times Literary Supplement, 03.02.1921 (עמוד 78)