הרצליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הרצליה היא עיר חוף בשרון הדרומי, בין נתניה לתל אביב, על מישור החוף. גובהה כ-50 מ' מעל פני הים. הרצליה נוסדה כמושבה ב-13 בדצמבר 1924 ונקראת על שם בנימין זאב הרצל, חוזה מדינת ישראל. העיר משתרעת מחוף הים מזרחה, ומכילה פני שטח מגוונים. כבר בשלב תכנונה המוקדם הוקצו בה אזורים מיוחדים לקיט, לחקלאות ולאזור עירוני. הרצליה הוכרזה כעיר בשנת 1960, והיא שייכת כיום למחוז תל אביב. כמו כן, העיר חברה בארגון פורום ה-15.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 1.1 שכניה הערבים של הרצליה בין השנים 1924-1948 2 מבנה העיר 2.1 חלוקה גאוגרפית 2.2 שכונות 2.3 הרצליה פיתוח 2.4 חוף הים 2.5 המרינה 2.6 שטחים ירוקים 2.7 רחובות ראשיים 2.8 המרכז החדש של הרצליה 3 אוכלוסייה 4 חינוך 5 דת 6 תיירות 7 תחבורה 7.1 כבישים בין עירוניים 7.2 אוטובוסים 7.3 רכבות 7.4 אופניים 8 תרבות ואמנות 8.1 אומנויות הבמה 8.2 תרבות ומוזיאונים 9 תנועות נוער 10 ספורט 10.1 אתרי ספורט בעיר 10.2 ספורט מקצועי 10.2.1 כדורסל 10.2.2 כדורגל 10.2.3 ענפי ספורט נוספים 10.2.4 נוער 11 נציגויות זרות 12 ערים תאומות 13 ראשי העיר הרצליה 14 ראו גם 15 קישורים חיצוניים 16 הערות שוליים

[עריכה] היסטוריה

חלק ממייסדיה של המושבה הרצליה נמנו עם אנשי "קהילת ציון", קבוצה ציונית מארצות הברית שרכשה אדמות עבור יהודים אמריקניים שתכננו לעלות לארץ. את האדמות רכש יהושע חנקין מהאפנדים של הכפרים אג'ליל (ג'ליל) ואלחרם (סידנא עלי). בשנת 1924 עלתה למקום על גבעה שוממה, קבוצה של 7 אנשים ובנתה את הצריף הראשון. כעבור 40 שנה הוקם באותו מקום (ברחוב ויצמן), גלעד לשבעת המייסדים של הרצליה. אל מייסדיה הצטרפה ב-1925 קבוצה נוספת, קבוצת חקלאים בני מושבות ותיקות, שנקראה "בני בנימין".הם בחרו להיבדל מאנשי המושבה ודרשו להקים שכונה נפרדת מהרצליה,היה להם ניסיון בחקלאות והמשקים שלהם שיגשגו לעומת משקי המתיישבים האחרים,

בשנת 1926 תוארה הרצליה:

"הרצליה - מושבה חדשה זו הנמצאת מצפון לת"א. מעבר לירקון."
"האדמה נקנתה על ידי 'קהילת ציון אמריקאית' בש' 1924. לפי תוכנית החברה מתחלקת הרצליה ל-4 אזורים: א'- לרובע עירוני ב'- למעונות קיץ ובתי-רחצה ג' וד'-להתיישבות חקלאית. עבודת ההתיישבות התחילה באזור ד'. במשך השנה נבנו במושבה 101 בית ו-35 רפתים." ("מסחר ותעשייה" עתון לשאלות המסחר, החרושת והחקלאות בארץ ישראל, גיליון י"ד ט"ו 27 באוגוסט 1926 עמ' 381).

בשנת 1948 מנתה הרצליה 5,300 תושבים. תוך שנתיים, עם גלי העלייה ההמונית, הוכפלה האוכלוסייה והגיעה לכ- 12,000 תושבים. דרומית מערבית למושבה, מול אזור התעשייה של ימינו, שכן הכפר הערבי אג'ליל שננטש במלחמת העצמאות. במקום הכפר הוקמה "מעברת ג'ליל" שנקראה "גלילות", בה שוכנו עולים חדשים, בשנת 1954 צורפה גלילות לתחום הרצליה‏‏^[1]. סמוך לנוף-ים ליד מסגד סידנא עלי, והכפר הערבי אלחרם הוקמה מעברה נוספת, "מעברת סידנא עלי" שנקראה "רשף", בשנת 1952 צורפה רשף לתחום הרצליה‏‏^[2]. לאחר בנייתם של שיכונים חדשים בשכונות שונות פונו המעברות והעולים פוזרו בשכונות. עם חלוף השנים הפכה הרצליה, בדומה למושבות אחרות בשרון, ממושבה חקלאית ליישוב שכלכלתו מבוססת על ענפי שירותים ומפעלי תעשייה מתקדמת.

[עריכה] שכניה הערבים של הרצליה בין השנים 1924-1948

בכל שטחי הרצליה, אשר מונה היום כמעט 100,000 יהודים, חיו בעשורים שלפני קום המדינה כ-4,100 כפריים ועוד כ-1,100 בדואים. היחסים בין השכנים הערביים לבין תושבי המושבה היהודיים היו ידידותיים מאוד, בארכיון "בית ראשונים" ניתן למצוא מסמכים המצביעים על היחסים החמים בין הנהגת המושבה לבין ההנהגה הערבית. ביניהם ניתן למצוא מכתב מהועד המקומי של המושבה שנשלח למוכתר של ג'ליל המערבית חג' חסיין אלעסי בזו הלשון: "ידידי היקר והמכובד כבוד חג' אחסין אל עסי... בשמי ובשם כל תושבי המושבה הרצליה אני מברך אותך, את בניך ואת כל משפחתך הנכבדה והיקרה ליום שמחתכם - ליום נשואי בנך הצעיר הנכבד והחשוב חג' מחמוד... אני מברך אתכם גם כראש המושבה הרצליה וגם כידיד נאמן, מסור, הקשור בקשרי אחוה ורעות עם כבוד החג' אחסין אל עסי עוד מיום הוסד הרצליה. אני רוצה להביע כאן את תקוותי כי הידידות הזו תמשך ותתחזק ותעבור מאבות לבנים, ומבנים לבני בנים."‏‏^[3]. קשרי החברות התבטאו גם בהזמנות חמות לאירועים ולשמחות, כך לדוגמה הזמין השייח' מחמד שקר אבו קישק את תושבי הרצליה להשתתף בחתונת אחיו: "לכבוד האדונים הנכבדים ממושב הרצליה, הנני מזמין את המתיישבים הנכבדים ממושבתכם להשתתף בשמחת חתונת אחיי אבדאללה וסיף אל-דין. ואהיה שמח אם תמלאו את הזמנתי. בכבוד וברכת אחים...". ‏‏^[4]. בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 נקנה חלק ניכר מאדמות הכפרים הערביים על ידי קהילת ציון אמריקאית. על אדמות אלה הוקמו היישובים הרצליה, רשפון וכפר שמריהו. ואלה שמות השבטים והכפרים:

1. שבט ערב אל-קורעאן, שבט בדואי אשר שכן באוהלים על הדיונות מעט דרומית לתל-מיכל. בשטחי הרצליה מנה השבט כ-150 נפש אשר עבדו בחלקם כפועלים שכירים בפרדסי כפר שייח' מואניס (בין הירקון לג'ליל)וחלקם עסק בהובלת זיפזיף ואבטיחים על-גבי גמלים. כמה בודדים מהם עסקו בדיג.
2. אל-עוואסאת, חמולה בדואית ששכנה באוהלים בין אבו קישק לבין שובאקי, כיום שכונת "נווה עמל". השבט, אשר הונהג על ידי חאג' איברהים אל עוואסי, מנה כ-150 נפש.
3. ערב אבו גנדיל (ערב אל-חג'ג'וי) חמולה בדואית בת כ-80 נפשות ששכנה על שפת הבצה (ה"באסה") לרגלי רכס הכורכר.
4. ערב אל-עבאשה, שבט בדואי שמנה כ-100 נפשות אשר שכנו במאהל, צפונית מזרחית לכפר-שמריהו.
5. אלחרם (סידנא עלי), כפר שהתפתח בסמיכות למסגד סידנא-עלי, בסמוך לחוף הים. שכן צפונית מערבית להרצליה וגבל בכפר שמריהו. הכפר מנה כ-800 נפש והונהג על ידי המוכתר אל-כרים. רבים מבני הכפר עבדו בבניית המושבה הרצליה.
6. שובאקי, שבט בדואי אשר התגורר באזור שכונת "יד התשעה" ("שביב") של היום, השבט מנה כ-50 נפש.
7. אבו קישק, שבט בדואי ששטחו השתרע מצפון לירקון ועד מזרח רמת-השרון והרצליה. בראש השבט עמד שייח' שאקר ולו שישה בנים שהנהיגו את השבט. חלקו של השבט אשר התגורר באזור הרצליה מנה כ-300 נפש. היחסים בין מתיישבי הרצליה לבין אנשי השבט היו ידידותיים על-פי רוב, אם כי המתיישבים היהודיים סבלו לא אחת מגניבות שנערכו על ידי בני השבט. אלכסנדר שולץ, שומר המושבה הרצליה, היה בן-בית של ממש בשבט, קשריו ההדוקים סיכלו לא אחת גניבות והוא אף דאג להחזרת הגזל‏‏^[5].
8. ג'ליל א-קבלייה וג'ליל א-שאמלייה, שני כפרים אשר שכנו דרומית-מערבית להרצליה.

עם הכרזת העצמאות ופרוץ מלחמת העצמאות, חששו תושבי הכפרים לחייהם על-אף קשרי הידידות שהוזכרו בראש הפרק. לכן, לאחר כיבוש יפו נמלטו התושבים מהאזור, בהוראת ההנהגה הערבית, והתמקמו בעיקר בטייבה ובכפר מוקיבלה בכוונה לשוב לביתם עם תום המלחמה. חלקם הועברו למחנות פליטים מחוץ לקו הירוק. על-פי עדויות של כמה מהמתיישבים הראשונים בהרצליה, התושבים היהודיים הגיעו לכפרים ושוחחו עם תושביהם לפני פרוץ המלחמה, הללו הודיעו כי היהודים מתחייבים לשמור על שלום של הכפרים וכי לא נשקפת סכנה לתושבים. מאמצי המתיישבים היהודיים להשאיר את תושבי הכפרים בבתיהם עלו בתוהו.

[עריכה] מבנה העיר

[עריכה] חלוקה גאוגרפית

הרצליה שוכנת לחוף הים התיכון, ולה רצועת חוף ים ארוכה ורחבה.

הרצועה הראשונה, שבין חוף הים לכביש החוף היא חלקה המערבי של העיר, הקרויה "הרצליה פיתוח" הבנויה ברובה כוילות צמודות קרקע. על רכס הכורכר הצמוד לחוף הים נבנו וילות יוקרה, בתי מלון והמרינה. בקצה הצפוני של רצועה זו נמצאות עתיקות אפולוניה. בחלק הדרום מזרחי של רצועה זו נמצא אזור התעשייה של הרצליה. בין כביש החוף לנתיבי איילון נמצאת שכונת מגורים הקרויה "הרצליה ב", שנקראה בעבר גם "אזור ג'". הרחוב המרכזי בשכונה הוא רחוב נורדאו הנמשך מדרום לצפון, לכיוון כפר שמריהו, ובנוי על רכס הכורכר המרוחק מן הים.

בנתיבי איילון עוברת גם הרכבת, ומצפון למחלף שבעת הכוכבים, נמצאת תחנת הרכבת הרצליה.

ממזרח לנתיבי איילון נמצאת רצועה של שטחים ציבוריים, שבהם מגרש הכדורגל העירוני, קניון שבעת הכוכבים, הספורטק העירוני, בית חיל האוויר (שהוא גם משכנו של תיאטרון הרצליה), המרכז הבינתחומי הרצליה, בתי ספר אחדים, פארק הרצליה וכן בית הקברות העירוני. בחלקה הצפוני של רצועה זו, ממערב לשכונת גן רש"ל ומדרום לשכונת נחלת עדה, הוקם בעת מלחמת העצמאות שדה התעופה הרצליה, במיוחד עבור ה"מסרשמיטים" של טייסת 101 שעברה להרצליה מ"שדה עקרון" מאחר שהיה קרוב מדי לחזית‏‏‏‏‏‏‏^[6].

מדרום-מזרח לרצועה זו נמצא אזור המגורים העיקרי של העיר, שבו מתגוררים מרבית תושביה. הרחובות הראשיים באזור זה הם רחוב בן-גוריון, העובר מצפון לדרום ומוביל מהרצליה לרמת השרון, ורחוב סוקולוב, העובר ממזרח למערב ובו מתרכזות מרבית החנויות. באזור זה הייתה תחילת דרכה של המושבה הרצליה והוא נקרא בעבר "המושבה".

עד לשנת 1983 שכן בפינת הרחובות בן-גוריון וסוקולוב עד רחוב בר-אילן השוק העירוני, שכלל גם בתי מלאכה קטנים, קיוסקים ודוכני ירקות לאורך רחוב בן-גוריון. שטח השוק היה שייך לאגודת "מפעל המים" של הרצליה, שבין חבריה היו פרדסנים וחקלאים שרכשו מניה. ברשות האגודה היו גם רוב הבארות ובריכות המים של הרצליה; ברבות השנים נפטרו רבים מחברי האגודה, הנהלת מפעל המים הגיעה להסדר עם העירייה וכל רכוש האגודה הועבר לידי העירייה ללא תשלום, למעט מתחם בית האזרח שלפי סיכום יעבור גם הוא לידי העירייה כעבור מספר שנים. עם פינוי השוק הוקם במקומו מגדל "לב העיר" ומרכז מסחרי (פסג').

[עריכה] שכונות

נחלת עדה: השכונה הצפונית ביותר בהרצליה. מרוחקת כשני ק"מ ממרכז העיר, נקראת על שם עדה סילברמן מארצות הברית שתמכה בפיתוח השכונה. השכונה הוקמה באמצע שנות הארבעים והתיישבו בה בעיקר עולים מתימן. לאחר קום המדינה, עם התגברות גלי העלייה, הוקמה בה מעברה גדולה, מעברת "נחלת עדה". המעברה נהרסה סופית בתחילת שנות האלפיים, כשנבנו שם בתי מגורים חדשים. בשכונה שני בתי כנסת: טריפולטאי ותימני.

נחלת ישראל: "שכונת התימנים" ע"ש ישראל פיין, שתרם 50 דונם עבור עשר משפחות מהקהילה התימנית בהרצליה. השכונה נמצאת ברחוב שד"ל והיא מחולקת לעשר חלקות בנות "דונם הרצלייני"; כל משפחה קיבלה חלקה בת דונם והפרישה מאדמתה עבור בניית בית כנסת בשכונה. תחילה כל משפחה בנתה צריף ובשנים יותר מאוחרות נבנה בית. המשפחות ברובן היו ברוכות ילדים. בנוסף, קיבלה כל משפחה מהשכונה חלקת אדמה בת כארבעה דונם כדי להקים משק עזר לכלכלת משפחותיהם הגדולות.

גן רש"ל: הוקמה בשנות ה-50 המוקדמות, דרומית לפרדסי גן רש"ל. גן רש"ל נקרא על שם ראשי התיבות רחל, שרה ולאה, נשותיהם של בעלי הקרקעות הראשונים של הבעלים של פרדס גן רש"ל. בחלק המערבי, שהוא החלק החדש ביותר בשכונה, נמצאים כ-30 בניינים שהוקמו באמצע שנות השבעים לזוגות צעירים. בחלק המזרחי, הוותיק יותר, נמצאים בתים צמודי קרקע דו משפחתיים. בשכונה נמצאים ביה"ס היסודי "אילנות" וארבעה בתי כנסת: שניים לעדה הפרסית, אחד אשכנזי ואחד תימני.

שכונת נוה עובד: נמצאת בין רחוב לייב יפה לרחוב העלייה השניה ורחוב הדר. בניית השכונה הסתיימה בספטמבר 1947.את השכונה איכלסו משוחררי הצבא הבריטי וותיקים בהרצליה שלא היה להם בית משלהם. הבתים נבנו כיחידה אחת על כל מגרש.

שכון החילים המשוחררים: נמצא בין רחוב הדר במערב, רחוב ההגנה במזרח ורחוב גולומב בצפון. אוכלס בסוף 1947 על ידי משפחות חיילים משוחררים מהצבא הבריטי. הבתים בשיכון הם דו משפחתיים.

"שיכון מפ"ם": בין רחובות הדר והבריגדה היהודית, נבנה ב-1951 עבור חברי מפ"ם בהרצליה, בניינים בני שתי קומות וארבע דירות בכל בניין.

יד התשעה: השכונה מוכרת בשם "שכונת שביב" ונמצאת במזרח העיר, על גבול תחום השיפוט של רעננה. חלק מאוד גדול מן הבתים הם "בנייני רכבת" שהוקמו בסוף שנות החמישים למען העולים החדשים, בעיקר מצפון אפריקה. השכונה קלטה מאוחר יותר גם עולים מאתיופיה ומרוסיה. בשביב נמצאת חטיבת הביניים "רעות" וביה"ס היסודי "הרצל". בשכונה צולם חלק מן הסרט סלאח שבתי. כן נמצאת ליד דרך ירושלים מובלעת של כארבעה בתים שהיו שייכים לחמולת שובאקי שננטשו ערב מלחמת העצמאות, הבתים אוכלסו על ידי משפחות שמחזיקות בהם עד היום.

הרצליה הצעירה: בשכונה זו התגוררו בעבר מעט עולים מתימן ועוד כארבע משפחות אשכנזיות, ללא חשמל וללא תחבורה ציבורית. רק עם השלמת בניית "שיכון חרות" חוברו הבתים לרשת החשמל. היו בה פרדסים רבים ושטחים חקלאיים. בשכונה נמצאת חטיבת הביניים "זאב". השכונה גם היא נמצאת על הגבול שבין רמת השרון להרצליה, כיום נמצאות בשכונה וילות מרשימות ויקרתיות. השם "הרצליה הצעירה" ניתן למקום על שם ארבעה בניינים שנבנו בתקופת ראש המועצה פסח יפהר, עבור זוגות צעירים והקטע הזה נקרא הרצליה הצעירה. הרצליה הצעירה "בלעה" גם את שכונת הפועלים המשתרעת מרחוב ארלוזורוב בצפון עד שכון דרום בדרום ועד רחוב בן יהודה במזרח, כולל שני צדי "שדרות בן-גוריון".

נוה עמל: נמצאת מדרום ליד התשעה/שביב (ברובה על שטחו לשעבר של שבט אבו קישק) ומצפון לשטח מפעל התעשייה הצבאית שברמת השרון. במערב הגבול הוא כביש ירושלים ובמזרח רחוב פורצי הדרך שנושק לפרדסי מושב גבעת חן. בחלקה הצפוני נושקת נוה עמל לבתיה הדרומיים של שביב. גם נוה עמל מחולקת לשכונות שהוגדרו לפי סוגי הבתים והצריפים שבנו עבור העולים, אזבסטונים, בלוקונים, צריפים שבדיים, יותר מאוחר בתים של שתי קומות (רחוב צה"ל והמשך רחוב כצנלסון, נבנו שכונות של הפועל המזרחי ושכונות נפרדות לעולי תימן. בתחילת שנות השישים בנו בחלק המזרחי מעברת אסבסטונים לעולים, בעיקר יוצאי צפון אפריקה. בתחילת שנות התשעים פונתה סופית המעברה ונבנה אזור חדש עבור זוגות צעירים מהרצליה ועולים מברית המועצות, בנו רחוב חדש שנקרא רחוב "פורצי הדרך" שבתיו נושקים לגדר של שדות מושב גבעת חן. במשך השנים החליפו בתים חדשים ומודרניים חלק מהבתים הישנים והוקמו במקומם וילות מפוארות. בשכונה בתי הספר היסודיים "גורדון" והדתי "רמב"ם" ומתנס "בית פוסטר" הכולל בריכת שחיה ומגרש טניס. השכונה משופעת בבתי כנסת וחלק מתושביה מסורתיים-דתיים.

נוף ים: נמצאת במערב העיר, מצפון להרצליה פיתוח, כשבינה לבין הים נמצא הכפר הערבי הנטוש אל-חראם ומסגד סידנא עלי. השכונה הוקמה ב-1946, על ידי אנשי "נווה עובד", לאחר קום המדינה. בשכונה הייתה מעברת נוף ים, שחלק מבתי האסבסט עדיין קיימים ומאוכלסים. בנוסף לבנייני הרכבת שהוקמו בראשיתה, נמצאים בשכונה בתים פרטיים ישנים, שאחדים מהם נהרסו והוקמו תחתיהם בתים חדשים ומפוארים. מצפון מערב לשכונה, סמוך מאוד לבתי התושבים, שכן מפעל של התעשייה הצבאית. בשנת 1992 אירע פיצוץ גדול במפעל שהותיר אחריו נזק רב לבתי התושבים ושני הרוגים. בעקבות הפיצוץ ולחץ התושבים נסגר המפעל תוך שנים אחדות, אך רוב שטחו עדיין סגור בשל חשש מחומרים רעילים. לידו נמצא הגן הלאומי אפולוניה. קבוצת הכדוריד אליצור נוף ים/הרצליה מייצגת את העיר (הרצליה) ואת השכונה בפרט. את השכונה ייצגה בעבר קבוצת הכדורגל הפועל נוף ים ששיחקה בליגה הראשונה בשנות ה-70 והתפרקה. בשכונה פועל ביה"ס היסודי "נוף ים". בשכונה ארבעה בתי כנסת: מרוקאי, עיראקי, אשכנזי וטריפולטאי.ליד חוף הים, ממערב לשכונה, שוכן מוסד שיקומי לעבריינים קטינים, "מצפה ים". מבנה המוסד שימש לפני קום המדינה כתחנת משטרה בריטית שהיה מותקן עליה זרקור לגילוי ספינות מעפילים, המבנה פוצץ על ידי "ההגנה" יחד עם מבנה דומה בחוף חדרה (גבעת אולגה).

שיכון גורדון: שוכנת מדרום-מערב לשכונת נווה עמל. השיכון הוא בעצם שלושה רחובות: פתח תקווה, החשמונאים ויוסף נדבה. כיום היא חלק מהרצליה הצעירה.

שיכון ויצמן: נמצא בין רחוב ויצמן במזרח לרחוב אבן עזרא במערב ורחוב הרב קוק בדרום. נבנה עבור מפוני המעברות בסוף שנות החמישים. בקרבת כבישי הגישה לתל אביב ולחיפה. אוכלוסיית השכונה מעורבת, וכוללת עולים חדשים (ברובם עולים ממדינות חבר העמים) לצד ותיקים.

נווה ישראל: נמצאת בדרום העיר, על גבול רמת השרון. גם שכונה זו מאופיינת בבתים צמודי קרקע ישנים ובבלוקים מרובי דירות קטנות. בשנות השבעים התקיים בשכונה פרויקט "שיקום השכונות", שהעלה את רמת החיים בשכונה. בשכונה נמצא ביה"ס היסודי "בן צבי".

שיכון דרום: כשמו כן הוא, בדרום העיר. נמצא מהצד המזרחי של שדרות בן-גוריון. בין היתר נמצאים בשכונה רחובות הקרויים ע"ש אישים ובמוסדות הקשורים בדת היהודית (כמו רבי עקיבא, הגאון מווילנה, חת"ם סופר). בשטח השכונה נמצא בית ספר "לב-טוב".

שיכון "משה"ב": נמצא מול שיכון דרום, מערבית לשדרות בן-גוריון. נבנה עבור המגזר הדתי על ידי חברת הבנייה משה"ב. ליד השכונה, ברחוב ביל"ו, נמצא המרכז הרפואי "דרום".

נווה אמירים: שכונה של רבי קומות מפוארים בדרום הרצליה, ממערב לרחוב בן-גוריון, סמוך לגבולה של הרצליה עם רמת השרון.

צמרות: שכונה של רבי קומות מפוארים בדרום הרצליה, ממזרח לרחוב בן-גוריון, סמוך לגבולה של הרצליה עם רמת השרון.

הרצליה ב': נקראה בעבר אזור ג', שכונה הנמצאת בין כביש החוף ממערב, מחלף "שבעת הכוכבים" מדרום, כפר שמריהו מצפון, ומסילת הרכבת ממזרח, ציר מרכזי בשכונה הוא רחוב נורדאו מדרום לצפון. בתי השכונה הם בניינים של 2 עד 4 קומות, רובם ישנים, לצד וילות מרשימות. בשכונה ביה"ס היסודי הוותיק "ברנדייס" על שם לואיס דמביץ ברנדייס שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית ומנהיג ציוני, בו למדו גם ילדי הרצליה פיתוח. ממערב לכביש החוף, מול פתח המנהרה הרומית, יש שכונה קטנה שהייתה חלק מהרצליה ב' (אזור ג')והיום היא חלק מ"הרצליה פיתוח".

הרצליה הירוקה: אזור במרכז-צפון הרצליה, מרחוב הבריגדה היהודית מצפון ורחובות בני בנימין וטשרניחובסקי ממערב. רחוב יגאל אלון בדרום ורחוב ירושלים במזרח. באזור נמצאים בתי הספר "יוחנני" ו"ברנר".

[עריכה] הרצליה פיתוח

האזור המערבי של העיר הרצליה קרוי הרצליה פיתוח. האזור גובל בים התיכון ממערב, בכביש החוף ממזרח, בשכונת נוף ים מצפון, ובשטחים ריקים בדרום. בעבר רוב שטחי הרצליה פיתוח היו מכוסים בדיונות חול, בין הדיונות היו מפוזרים בוסתנים של תאנים וענבי דבוקי.

בהרצליה פיתוח נמצאות שכונת ריבלין, שיכון אכדיה (שיכון חיילים ועולים) ושיכון הפרוגרסיבים. כמו כן, נמצא באזור בית הכנסת המרכזי הספרדי של האזור וחטיבת הביניים "סמדר". רחובות ראשיים של האזור: הנשיא, וינגייט, רמת-ים ומדינת היהודים.

האזור נחשב לאחד מאזורי המגורים היוקרתיים בישראל, ומרבית בתי המגורים שבו הם וילות. רחוב גלי-תכלת, שצדו המערבי נמצא על המצוק הצמוד לחוף הים ומשקיף על הים, מאכלס את הבתים היקרים ביותר בארץ, ובו ממוקם גם ביתו של שגריר ארצות הברית. שגרירים נוספים מתגוררים בהרצליה פיתוח. דיירים נודעים בשכונה היו נשיא המדינה חיים הרצוג ושר החוץ אבא אבן (אחד הרחובות הראשיים באזור, המוביל ממזרח למערב, נקרא על שמו לאחר מותו).

ברצועה הצמודה לחוף נמצאים בתי מלון אחדים, ובהם "השרון", "דניאל" ו"דן אכדיה". בקצה הדרומי של רצועת המלונות נמצאת המרינה של הרצליה. ברצועה זו נמצא גם בית החולים "הרצליה מדיקל סנטר". במרכז הרצליה פיתוח נמצא מלון "תדמור", המשמש להוראת מקצועות המלונאות. בשכונה נמצאים גם בתי דירות יוקרתיים.

אזור התעשייה נמצא בחלקה הדרום מזרחי של הרצליה פיתוח. בשנות השישים אזור זה היה מרוחק משכונות המגורים ולמעשה אז היה זה אזור תעשייה נפרד ולא שייך להרצליה פיתוח. שכנו שם מפעלים ובתי חרושת בלבד, בהם: אדרת - מפעל לטקסטיל, תגום -מפעל למוצרי גומי, אמרון - מפעל למקלטי רדיו, ארדי - מפעל למוצרי מזון וכן מפעלי חמצן וארגון - מייצר ומפריד גזים שונים ומספקו לצרכנים. עם הזמן נסגרו מרבית המפעלים ובמקום התפתחה תעשיית היי-טק. חברת "סאיטקס" מחלוצות ההיי-טק בישראל, הקימה בו את מפעליה, ובעקבותיה הגיעו מפעלי היי-טק נוספים ונציגויות של חברות היי-טק רב-לאומיות, להם נבנו מגדלי משרדים חדשים. היום נחשב האזור לאחד מאזורי התעשייה המתקדמים בישראל. יש באזור מסעדות רבות ושטחי מסחר נרחבים, המושכים גם לקוחות רבים שמחוץ להרצליה פיתוח.

הרצליה פיתוח מחוברת לחלקה המזרחי (העיקרי) של הרצליה ולכביש החוף בשני מחלפים: מחלף כפר שמריהו ומחלף הסירה. בנוסף לכך יש גישה מכביש החוף להרצליה פיתוח בכבישים נוספים.

[עריכה] חוף הים

לעיר הרצליה חוף ים שאורכו כ-7 ק"מ. החופים מתוחזקים היטב ונהנים מקרקע חולית וזהובה. מלבד תושבי העיר, משרתים חופי הים של הרצליה את תושבי ערי השרון הסמוכות המשוללות חוף ים, כדוגמת רעננה, כפר סבא, רמת השרון, הוד השרון ועוד, וכן מבקרים ותיירים מחו"ל ומהארץ הנופשים בעיר.

לעיר מספר חופים (מצפון לדרום):

• חוף אפולוניה: רצועת חוף צרה בין חורבות אפולוניה לים, חוף זה אינו חוף מוכרז. מעליו נמצאים מצוקים המטים ליפול, ובעבר אף התרחשו שם כמה התמוטטויות של הסלעים. רצועת חוף זו צרה יחסית וכמעט שאין בה חול. בשנות השמונים צולם בחוף זה קטע מהסרט "ספיחס".
• חוף סידנא עלי (נוף ים): חוף זה קרוי על שם המסגד העתיק המצוי בסמוך לכניסתו הדרומית. רצועת החוף הסמוכה למסגד הינה מוכרזת. מנגד, חלקו הצפוני החוף אינו מוכרז בגלל קרבתו לחוף אפולוניה ובשל כתם בים שנגרם כתוצאה מהזרמת שפכים על ידי מפעל התע"ש הסמוך, ששכן בעבר מצפון לשכונת נוף ים. במקום מצוי מתחם של מערות החצוב בסלע של "ניסים איש המערות" וכן התיישבות מצומצת של דייגים, המתגוררים במתחם בקצהו הצפוני של החוף, המכונה "כפר הדייגים".
• חוף השרון: חוף זה הוא מהחופים העמוסים ביותר בעיר. שוכנות בו מספר מסעדות וכניסתו מתחברת לכיכר דה שליט. לחוף ירידה מלאכותית, עשויה מדרכה היורדת לים, וכוללת גם גישה לנכים. במקום שוכנת גלידריית "גלידת אריה", ממוסדות העיר הרצליה, המוכרת כמעט לכל תושביה. מחוף זה ואילך רצועת החול מתרחבת כשנעים דרומה.

• חוף זבולון: קרוי על שם מבנה הבטון שנבנה ב-1939 על ידי אגודת יורדי ים זבולון, שהיה חלק מתנועת נוער ימית ושכן במקום עד שנות השמונים. כיום שוכן במקום שבט צופי ים העירוני, המשלב לימודי ימאות עם ערכי תנועת הצופים. בחלקו העליון של החוף נמצאים מרבדי דשא וכן מספר מסעדות. החוף נחשב למוכרז ואינו כולל שובר גלים. "חוף זבולון", מסעדת הדגים המפורסמת ששכנה בחוף נהרסה זה מכבר על ידי העיריה, וזאת כחלק מאכיפת החוק האוסר על הקמת מבנים ברדיוס של 100 מטרים מחוף הים.
• חוף אכדיה/דבוש: נקרא על שם מלון "דן אכדיה" השוכן מעל החוף או לחלופין על שם "דבוש", על שם מסעדת החוף שנשאה את שם זה, שפעלה עד ל-2006-7 במקום יותר מ-50 שנה. ליד חוף זה נמצאים מגרשי טניס גדולים. חוף זה התברך ברצועת החול הרחבה ביותר בעיר, שרוחבה כמה עשרות מטרים.

החוף שליד מלון אכדיה היה חוף הרחצה של הרצליה עד בניית מלון השרון שלאחר סיום בניתו הכשירו ירידה לים עבור מתרחצים, עד אז חוף הרחצה של הרצליה היה ליד היכן שנבנה יותר מאוחר מלון אכדיה, זה היה החוף היחידי שהייתה לו ירידה אל החוף, הירידה שימשה לבני אדם וכן לעגלות רתומות לסוסים שתושבי הרצליה וגם רעננה ורמת השרון היו מגיעים בשבתות לים עם העגלות שלהם או עם עגלות שכורות, את הסוסים היו רוחצים באותה הזדמנות בים.על החוף היה קיוסק וכן מבנה שנבנה למלתחה. בדרך חזרה היו עוזרים לסוסים לעלות עם העגלות על ידי דחיפה מאחור. הייתה עוד ירידה לחוף היכן שהיה הוואדי שניקז את מי הגשמים מהבאסה, אולם הדרך הייתה משובשת והחול היה עמוק. הדרך עברה ליד המבנה הנטוש של בית החרושת לספירט שננטש על ידי משפחת פלוטקין בעלי "ויטה".

• חוף אכדיה דרום ("הנכים"): זהו החוף הצמוד למרינה העירונית, ומותאם בגישה ברכב לנכים (מכאן שמו). כמו חוף השרון ודבוש, גם חוף זה עמוס במשך רוב חודשי הקיץ.
• חוף הסירות: חוף זה אינו מיועד לרחצה, אלא לשיט סירות מהירות ואופנועי ים ולכן מהווה סכנה לרוחצים. החוף שוכן מדרום למרינה, ולאחרונה נהנה מפיתוח עירוני כחלק מפיתוח המרינה. במסגרת פיתוח זה, נשתלו בסמוך לחוף כרי דשא והוכשר מעבר להולכי רגל מהמרינה.
• החוף הנפרד: חוף זה מופעל במשותף על ידי עיריית הרצליה ועיריית בני ברק, והוא מיועד לציבור הדתי. בימי ראשון, שלישי וחמישי הוא פתוח לרחצת נשים, ובימי שני, רביעי ושישי הוא פתוח לרחצת גברים.

[עריכה] המרינה

פרויקט המרינה הוקם בחוף הרצליה, דרומית למלון "אכדיה", ומשתרע על שטח של כ-500 דונם - מחציתו שטח ציבורי פתוח אשר כולל שטחי תיירות ונופש, כיכר עירונית, שטחי בידור ומסחר, מועדוני ספורט ימי ומלון מפואר עם דירות נופש. מחציתו השנייה - המעגנה - פתוחה לכ-800 כלי שיט.

לדעת מומחים רבים, המרינה גרמה להרס רב של רצועת החוף מאז הוקמה, עקב עצירת החול הבא מדרום. ההרס עליו מדובר הוא צמצום רוחב החוף החולי אשר בין קו המים לבין הצוקים, מצב הגורם לצמצום משמעותי מאוד בשטח לנופשים בחוף, ובחופים הצפוניים גלים המתנפצים ישירות לצוקים.

בית מנהלת המרינה מספק את השירותים הדרושים לעוגנים ולמעגנה, בהם החרפת הסירות בחודשי החורף, אחזקה ושירותי מנהלה. במרינה מתקיימות פעילויות ימיות לשייט, לחינוך ימי ותחרויות שיוט ארציות ובינלאומיות. המרינה בהרצליה מהווה חוליה במערך התיירות והספורט בים התיכון.

בפרויקט המרינה מתוכנן מלון אשר לכשיושלם יציע עוד 750 יחידות דיור לנופש ותיירות.

[עריכה] שטחים ירוקים

ב17 ביולי 2008 נחנך השלב הראשון של פארק הרצליה שישתרע על שטח של 700 דונם, בין הרחובות יוסף נבו במזרח, נתיבי איילון במערב, שדרות מנחם בגין בצפון ושדרות בן ציון מיכאלי מדרום. בפארק יש מרחבי דשא גדולים, שבילים להולכי רגל ולרוכבי אופניים, מתקני שעשועים, אתרים לפיקניקים ובית קפה. לצד הפארק נשמר חלק משלולית החורף - "הבאסה".^[7]

[עריכה] רחובות ראשיים

• שדרות שבעת הכוכבים: רחוב העובר ממזרח למערב ומחבר בין הרצליה פיתוח במערב (רחוב שדרות אבא אבן) ורחוב הרב קוק במזרח. הרחוב מהווה את הגישה המרכזית אל מחוץ לגבולות הרצליה, דרך מחלף הסירה בכביש 2 ומחלף שבעת הכוכב בנתיבי איילון. רחוב הרב-קוק נגזר לשני רחובות ששדרות שבעת הכוכבים מהווה אחד מהם, בעוד שהרחוב השני הוא רחוב בן ציון מיכאלי שבסמוך לו ממקום קניון שבעת הכוכבים.
• רחוב הרב קוק: רחוב העובר ממזרח למערב בדרום הרצליה. תחילתו בצומת כדורי במזרח ובשדרות שבעת הכוכבים במערב. כמו כן, בסמוך לו נמצא תיכון הראשונים.
• רחוב דוד בן-גוריון: רחוב העובר מצפון לדרום, ממשיך אתת שדרות ח"ן בצפון ושם חותך את רחוב סוקולוב, במרכזו צומת כדורי שם הוא חותך את רחוב הרב קוק, ובחלקו הדרומי הוא הופך לרחוב סוקולוב של רמת השרון. הרחוב משמש בעיקר למגורים, ובנוסף יש חנויות בחלק ניכר ממנו. ברחוב נמצאת התחנה המרכזית של "אגד". הרחוב מהווה ציר מרכזי ליציאה מהרצליה דרך כביש 4. לעליה לכביש 4 מהרצליה יש לחצות את הרחוב הזה, לעלות על ציר הרוחב כביש 5 ולצאת במחלף מורשה.
• רחוב ארלוזורוב: רחוב העובר ממזרח למערב, ומחבר בין צומת כדורי לבין דרך ירושלים.
• דרך ירושלים: רחוב ראשי במזרח העיר, העובר מדרום לצפון. חלקו הדרומי נחשב להרצליה וחלקו הצפוני לרעננה. ישנה פניה מרחוב ירושלים לרחוב אחוזה ממזרח, שהוא הרחוב הראשי של רעננה. חלקו הדרומי הוא גם הכניסה לשכונות נווה עמל ויד התשעה אשר נמצאות ממזרח לו. רחוב זה מתחבר ממערב לרחובות הראשיים (מצפון לדרום) הבריגדה היהודית, סוקולוב, העצמאות וארלוזורוב.
• רחוב סוקולוב: רחוב העובר ממזרח למערב. בחלקו המזרחי הוא נחתך על ידי רחוב ירושלים בצומת מרומזר, ובחלקו המערבי הוא נחתך על ידי רחוב בן-גוריון ונמשך לרחוב ויצמן הנחתך על ידי רחוב הרב קוק בהמשך. ברחוב זה מסחר רב והוא מכיל חנויות רבות.
• רחוב העצמאות: רחוב העובר ממזרח למערב. בחלקו המזרחי הוא נחתך במעגל תנועה על ידי רחוב ירושלים, ובהמשכו הוא נחתך על ידי רחוב בן-גוריון. לאחר שהוא נחתך על ידי רחוב בן-גוריון הוא מתעקל דרומה ונחתך בסוף על ידי רחוב הרב קוק. המשכו הוא רחוב בר כוכבא שמהווה את הכניסה לשכונת נווה ישראל. רחוב זה משמש בעיקר למגורים.
• רחוב הבריגדה היהודית: רחוב העובר ממזרח למערב. בחלקו המזרחי הוא נחתך על ידי רחוב ירושלים ובחלקו המערבי ממשיך אותו רחוב מנחם בגין הממשיך לכיוון הרצליה פיתוח וחוף הים. מן הרחוב נגזרות רחובות שכונות גן רש"ל ונחלת עדה.
• רחוב מנחם בגין: רחוב הממשיך את רחוב הבריגדה היהודית ממערב. חלקו הצפוני מכיל את שדה התעופה הרצליה. חלקו הדרומי מכיל את שלולית הבעסה והוא מהווה את סוף ציר איילון צפון. הרחוב הממשיך אותו ממערב - רחוב המעפילים, נחשב לחלקו הדרומי של כפר שמריהו, ובסופו מחלף רבין המחבר אותו לכביש 2.
• מדינת היהודים: רחוב ראשי במערב העיר, המוביל מכביש החוף אל הים. משמש בעיקר לתעשייה, מלאכה ומשרדים.
• אבא אבן: רחוב ראשי במערב העיר, המוביל ממזרח למערב. ממזרח הוא ממשיך את רחוב שבעת הכוכבים וממערב לו קניון "ארנה" וחוף הים. משמש לתעשייה, מלאכה ומשרדים.

[עריכה] המרכז החדש של הרצליה

המרכז החדש הוא פרויקט שיקום מרכז רחוב סוקולוב בהרצליה, הפיכתו למדרחוב, ולמרכז מרכז עסקי ומסחרי תוסס יותר. הבנייה בו החלה בסוף שנת 2005 ונסתיימה בתחילת שנת 2008.

במשך שנים רבות סבל רחוב סוקולוב, העובר במרכז העיר הרצליה, מהעדר שטח לפעילות של הולכי רגל ועסקים, העדר אופי וייחודיות, ריבוי נכסים קטנים, אי גיוון מסחרי ומחסור עצום בשטחים ירוקים. פרויקט "המרכז החדש" בא ליצור מרכז עירוני חי ותוסס במרכזה של העיר.

המרחב הציבורי תוכנן כך שיהווה מרחב מטופח ונעים להולכי הרגל תוך קיום פעולות של עסקים מגוונים. שדרת עצי הדולב הקליפורני שתינטע תאפשר לתכנן את המרחב לפעילות לחיים בצוותא של הולכי הרגל, המסחר והשוהים ברחוב. מתקני הרחוב מאפשרים לציבור שימוש נוח ובטוח בספסלים, מתקני קשירת האופניים ומתקני המשחקים. בצומת המרכזי (בין שדרות ח"ן, בית הכנסת הגדול ובניין לב העיר) נבנתה כיכר.

המרכז תוכנן לספק מרחב פעילות עסקית משולבת. רחוב בוטיק עם חנויות קטנות לצד רשתות בתי קפה, ביגוד, הנעלה ועוד. במרכז נערכים אירועים, פסטיבלים, שווקים ותערוכות פתוחות.

במרכז יפעל אינטרנט אלחוטי לשימוש הציבור.

אחת ממטרות התכנון הייתה להפחית את נפח התנועה העוברת ברחוב (תנועה עוברת - תנועה שיעדה אינו הרחוב), ולהאט את מהירות הנסיעה לכלל התנועה, כך שתתאפשר תנועת הולכי רגל ורוכבי אופניים בטוחה, הן לאורך המדרכות והן במעברי החצייה.

המרכז החדש הפך את רחוב סוקולוב מעורק תחבורה ראשי בעיר הרצליה לרחוב שרובו חד-סטרי בעל נתיב בודד, כאשר על חשבון המסלולים שבוטלו הורחבו המדרכות ונסללו שבילי אופניים. צמצום העבירות התחבורתית פוגע בנגישות לבתי העסק ברחוב. ברוב שעות היום קיים עומס תנועה לאורך המרכז החדש.

[עריכה] אוכלוסייה

שנה	אוכלוסייה
1931	1,210
1948	5.287
1950	12,000
1961	26.934
1972	41.356
1983	63.155
1995	82.759
2000	83,300
2005	83,744
2008	84,500

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון ליוני 2009, יש בהרצלייה 84,900 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎1.1%‏.

לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2007, העיר מדורגת 8 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשס"ז (2006/2007) היה 68.8%. השכר הממוצע של השכירים בשנת 2006 היה 8,713 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,466 ש"ח).

כמחצית מתושבים הם ילידי הארץ, והיתר עלו מכל גלויות ישראל, כשמתוכם כ-40 משפחות מאתיופיה. עם גל העלייה מברית המועצות בתחילת שנות ה-90, הגיעו גם להרצליה מתוכם כ-7,000 עולים.

[עריכה] חינוך

מערכת החינוך בהרצליה הינה במקום השני מבחינת השקעה כספית. היא מדורגת במקומות הראשונים בבחינות הבגרות והמיצ"ב.

• בתי ספר:
  • יסודיים: ויצמן, אילנות, בן-צבי, ברנר, א.ד. גורדון, יגאל אלון, רמב"ם (דתי), הרצל-רעות, נוף-ים, אילנות, יוחנני, שז"ר, הנדיב, לב-טוב, בר-אילן (ממלכתי-דתי).
  • חטיבות ביניים, בסוגריים היסודיים המופנים אל כל חטיבה: יד גיורא (אילנות ושז"ר), זאב (גורדון ולב טוב), בן-גוריון (בן צבי ואלון), הנגיד (ויצמן והנדיב),הרצל-רעות (ברנר, יוחנני והרצל), סמדר (נוף ים וברנדיס).
  • תיכונים, בסוגריים חטיבות-הביניים המופנות אל כל תיכון: תיכון עירוני "הראשונים" (יד גיורא וזאב), תיכון-מקיף "היובל" (לשעבר: "קריית חינוך") (בן-גוריון ורעות), התיכון העירוני "החדש" (לשעבר: "אורט") (סמדר והנגיד), אולפנת צביה (לבנות דתיות), בית-הספר להנדסאים, על"ה- תיכון למדעים, תיכון דור.
  • תיכונים אקסטרניים ופרטיים: זיו כספי, תיכון תל אביב, יות' טאונס אוף ישראל.

[עריכה] דת

• הרב הראשי האשכנזי של העיר הוא הרב יצחק יחיאל יעקובוביץ'. בשנת 2005 נפטר הרב הספרדי של העיר, הרב יצחק הלוי.

בעיר פועלים כ-80 בתי כנסת בכל רחבי העיר, ומתוכם שלושת הגדולים:

• "בית הכנסת הגדול"- המרכזי האשכנזי ברח' בן-גוריון 1.
• "מקדש מלך" המרכזי הספרדי, ברח' מוהליבר 8.
• "היכל מרדכי"- המרכזי הספרדי של הרצליה פיתוח, ברח' הנשיא יצחק בן צבי 137.

בעיר מס' מקוואות, מתוכם:

• המרכזי, ברח' סירקין 4.
• בשכונת נווה עמל, ברח' ד"צ פנקס 54.
• בשכונת שביב, ברח' א"ל זיסו 9 (לנשים).
• בשכונת גן רש"ל, ברח' הצברים 12 (לגברים).
• ועוד מקוואות הפזורות בכל רחבי העיר.

[עריכה] תיירות

במהלך המחצית הראשונה של שנת 2006 ערכה חברת "ארנסט אנד יאנג" מחקר של שוק התיירות הנכנסת של מדינת ישראל מטעם משרד התיירות. בתקציר הדו"ח ‏‏^[8] נקבע כי "ניתוח של ההכנסות מלינה של תייר בינלאומי מלמד כי בין השנים 1996 ל-2005 , ההכנסה הגבוהה ביותר נרשמה באופן עקבי בהרצליה ובתל אביב...".

הפוטנציאל התיירותי העצום הגלום בהרצליה נובע מקרבתה לים (תיירות נופש), מאזור-התעשייה המשגשג שלה (תיירות עסקים), מתרבות הקולינריה העשירה שלה וממיקומה הגאוגרפי האטרקטיבי (מרכז מישור החוף).

עובדות סטטיסטיות שונות תומכות בטענה לפיה הרצליה היא אחד מיעדי התיירות בעלי הפוטנציאל הכלכלי הגבוה ביותר בישראל. מלבד העובדה שצוינה לעיל, ידוע גם כי שווקים כמו תל אביב, חיפה והרצליה, המושכים מספר גדול יותר של נוסעים עסקיים מחו"ל היו הראשונים שהתאוששו מאינתיפאדת אל-אקצה. ולכן, לפי תחזיתו של אותו דו"ח, השווקים המסוגלים לחולל את ההכנסה הגבוהה ביותר מתיירים בינלאומיים לחדר אירוח זמין הם באופן עקבי ומתמשך (בסדר יורד) הרצליה, תל אביב וירושלים.

כמו כן, מנתונים סטטיסטיים נובע כי בהרצליה תפוסת המלונות היא השנייה בגודלה בישראל (67% מחדרי המלון) – אחרי ים המלח (71%).

בשנים האחרונות הבינו משקיעים שונים וכן עיריית הרצליה את הפוטנציאל הכלכלי העצום הגלום בתיירות בעיר והחלו להשקיע בה כספים. וכך, לאחר שנים של תרדמה יחסית (שהתבטאה בין השאר בגידול זעום במספר חדרי המלון בעיר: מ-681 ב-1999 ל-691 ב-2009 ^[9] ‏), ניכר כי השוק מתחיל להתעורר ולהתפתח בשנים האחרונות. לאחר עשרות שנים שבהן היו רק חמישה מלונות בעיר (אשל, דן אכדיה, דניאל, השרון ותדמור. לא כולל מלונות-דירות), שני בתי-מלון נוספים צפויים להיפתח בשנים הקרובות ולהוסיף מאות חדרים. האחד בשטח המרינה והשני באזור-התעשייה. המלון באזור התעשייה הוא תוצאה של הבנת פוטנציאל תיירות-העסקים בעיר: עיריית הרצליה אישרה לבעלי חברת הנסיעות איסתא לשנות את ייעוד הקרקע שרכשו ממסחר ומשרדים למלונאות. וכעת מוקם בשטח מלון הכולל 100 חדרים בצומת הרחובות גלגלי הפלדה ואבא אבן ^[10].

על תחום התיירות בעיר מופקדת "החברה העירונית לפיתוח תיירות בהרצליה" שבראשה עומד חבר המועצה הצעיר יריב פישר. החברה שוקדת על פיתוח התיירות בעיר, בין השאר באמצעות פרסום ושיווק. אחת לתקופה מסוימת מוצאות על ידי החברה חוברות חינמיות לתיירים בעברית ובאנגלית המציעות להם לבקר במגוון אתרי התיירות שמציעה העיר למבקריה וביניהם:

• פארק הרצליה והספורטק העירוני.
• קו החוף, המרינה, מכוני הספא, מועדוני הצלילה והגלישה.
• חיי הלילה במתחם ההיי-טק: מועדוני-לילה ופאבים.
• מסעדות גורמה ובתי-קפה.
• אתרים היסטוריים כמבצר אפולוניה, מסגד סידנא עלי ותל מיכל.
• האנסמבל העירוני, ההיכל לאומנויות הבמה, סינמטק הרצליה, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית ובית ראשונים.
• קניון "שבעת הכוכבים", קניון "אאוטלט הרצליה" מקבוצת קניוני עזריאלי, קניון "ארנה" ו"המרכז החדש".

[עריכה] תחבורה

העיר ממוקמת לצד כבישים בין עירוניים, ופועלים בה קווי אוטובוס רבים ורכבת. כמו כן נמצאים בעיר שדה תעופה למטוסים קלים ומרינה.

[עריכה] כבישים בין עירוניים

• כביש נתיבי איילון מסתיים בצפונו בעיר הרצליה, ומהווה ציר מרכזי המקשר את הרצליה לתל אביב ולכביש 1. נקודת הגישה המרכזית לנתיבי איילון היא מחלף שבעת הכוכבים, ובנוסף קיים מחלף המעפילים ("הרצליה צפון") שבו מתאפשרת רק יציאה ימינה (לכיוון הרצליה ורעננה, אך לא לכיוון כפר שמריהו וכביש 2).
• ליד הרצליה פיתוח עובר כביש 2, הציר המרכזי המקשר את הרצליה לצפון הארץ.
• הגישה לכביש 4 נוחה פחות וכרוכה בנסיעה עירונית החוצה את הערים רמת השרון בדרום או רעננה בצפון.

[עריכה] אוטובוסים

מרבית האוטובוסים העוברים בעיר הם של חברת "אגד": הן קווים פנימיים וקווים בין עירוניים. כמו כן עוברים בעיר 4 קווים של חברת "דן".

בהרצליה פועלת תחנה מרכזית, המשמשת את קווי "אגד".

[עריכה] רכבות

ליד קניון שבעת הכוכבים ומחלף הסירה נמצאת תחנת הרכבת הרצליה, אשר ממוקמת על מסילת החוף. עוצרות בתחנה רכבות הקו הפרברי בנימינה - אשקלון, אשר עוצרות אף בתחנות תל אביב. לצורך הגעה לתחנות נוסעים בקווי רכבת אחרים, יש להחליף רכבת בתחנת הרכבת בנימינה (לכוון נהריה), בתחנת הרכבת לוד (לכוון באר שבע) או בתחנות הרכבת של תל אביב.

בהרצליה מתוכננת לעבור הרכבת הקלה של מטרופולין תל אביב. על פי התכנון, שלושה קווים יעברו בשטחי הרצליה: הקו הירוק יעבור בהרצליה פיתוח, הקו הצהוב במרכז העיר והקו הורוד יעבור הן במרכז והן בהרצליה פיתוח.^[11] בניית קווים אלו היא בגדר תוכנית עתידית ובשלבי תכנון בלבד.

[עריכה] אופניים

בשנים האחרונות נסללו מספר שבילי אופניים לאורך העיר, הארוכים שבהם ברחוב סוקולוב וברחוב ז'בוטינסקי.

[עריכה] תרבות ואמנות

[עריכה] אומנויות הבמה

בעיר מתקיימים מפעלי תרבות שונים:

• התזמורת הקאמרית הרצליה: בניצוחו של הרווי בורודוביץ'.
• מקהלת לי-רון: בניצוחה של רונית שפירא.
• היכל אומנויות הבמה: שני אולמות תיאטרון ב"בית חיל האוויר".
• להקת "על הבמה": להקת אומנויות הבמה הייצוגית של הרצליה.
• להקת "שבעת הכוכבים": להקת המחול הייצוגית של הרצליה בכוריאוגרפיה של רן הירש.
• האנסמבל לתיאטרון הרצליה: תיאטרון השוכן ב"בית האזרח".
• מגמת התיאטרון של תיכון "היובל" אשר הצמיחה אמנים כמו לירז צ'רכי, מירי מסיקה ועודד פז.

[עריכה] תרבות ומוזיאונים

• מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית: שוכן ב"בית יד לבנים", ומהווה משכן לתערוכות של אמנות מודרנית.
• גן בן שפר: נערכים בו קונצרטים, מופעי מקהלות ולהקות זמר והוא משמש גן משחקים לילדים. הגן נקרא על שם צבי בן-שפר (1904 - 1943), מראשוני הרצליה ומעסקניה הבולטים. לאחרונה שופץ הגן ושודרג. הוקמה בו במה להופעות, פינת זהירות בדרכים לילדים ובריכה אקולוגית בה פורחים פרחי נימפאה בצבעים שונים. בגן נמצאת אנדרטה לבני הרצליה שנפלו במערכות ישראל. כמו כן ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל נערך בגן הטקס העירוני.
• מוזיאון בית הראשונים: מוזיאון לתולדות הרצליה. במוזיאון צילומים, מצגות אור-קוליות ומוצגים רבים המדגימים ומשחזרים את ההיסטוריה של הרצליה מיום היווסדה, ואתר אינטרנט עשיר ובו סיפורים של ותיקי הרצליה ומשפחות המייסדים.
• הביאנלה בהרצליה: אירוע המתקיים אחת לשנתיים וכולל תערוכת אמנות גדולה במרכז העיר הפתוחה לקהל הרחב. הראשונה התקיימה מה-23 בספטמבר 2007 עד ה-1 באוקטובר 2007. הביאנלה השנייה עתידה להתקיים באוקטובר 2009.
• סינמטק הרצליה: נפתח באוגוסט 2008. ^[12]

[עריכה] תנועות נוער

בעיר פועלות מספר תנועות נוער:

• תנועת הצופים העבריים: צופי-ים שבט דקר, שבט רשפים ושבט שחף ונכון לשנת 2009 נפתחת שלוחה לפתיחת שבט חדש במרכז העיר על ידי שבט רשפים.
• הנוער העובד והלומד
• השומר הצעיר
• בני עקיבא
• צמר"ת
• המחנות העולים: מחנה הרצליה

[עריכה] ספורט

בעיר קיימת מסורת ארוכת שנים של ספורט חובבני ומקצועני. "צעדת הרצליה" נערכת מזה מספר שנים: בתחילה יועדה לתלמידים, אך בשנים האחרונות הצעדה מיועדת לכל המעוניין.

עמותת "בני הרצליה" מפעילה בעיר חוגים במסגרת ענפי ספורט מגוונים.

[עריכה] אתרי ספורט בעיר

בהרצליה מספר אתרי ספורט למקצוענים ולחובבים:

• אצטדיון כדורגל גדול, האצטדיון העירוני הרצליה.
• אולמות כדורסל משובחים וביניהם אולם "היובל" ששימש בין השאר את משחקי המכביה השמונה-עשרה, אולם "הראשונים", אולם "ריבוק" בשכונת יד-התשעה, אולם "תיכון חדש" ואולם "אלון".
• ה"ספורטק" הכולל ארבעה מגרשי כדורסל/קט-רגל ומשטח החלקה לגלגיליות ורולר בליידס.
• מרכז הקליעה האולימפי המשוכלל, הנחשב לאחד משלושת המרכזים המובילים בעולם. ‏‏^[13]
• מגרשי טניס מחימר במתנ"ס "בית פוסטר", ברחבה הסמוכה ל"קאונטרי קלאב" וכן דרומית למלון "דניאל".
• מרכז הסקווש הרצליה הוא המועדון השני הגדול בישראל (אחרי מרכז הסקווש ברעננה) אשר מונה שמונה מגרשים מפוארים, נמצא בסמוך לקניון "שבעת הכוכבים".
• 2 בריכות שחייה עירוניות: בריכת רזיאל ובריכת נורדאו, ובריכה אולימפית ב"קאנטרי קלאב".
• אולמות ומגרשים נוספים בשכונות ובבתי הספר.

[עריכה] ספורט מקצועי

בפן הספורט המקצועי, התפארה הרצליה במשך שנים בקבוצות בליגות העליונות של הענפים השונים:

[עריכה] כדורסל

בני הרצליה בכדורסל, מחזיקת גביע המדינה בשנת 1995, בה שיחקו שחקני חיזוק זרים כגון טרנס סטנסברי, דייוויד ת'רדקיל וארל ויליאמס. בקיץ 2002 התאחדה בני הרצליה עם אגודת הכדורסל מכבי רעננה, והפכה לקבוצה מאוחדת שנקראת בני השרון. בני השרון הצליחה להתברג בצמרת הכדורסל מאז שנוצרה. בעונת 2006/7 הגיעה לשיא מבחינתה, כשהצליחה להעפיל לגמר גביע המדינה מול הפועל ירושלים, בהדרכתו של המאמן הוותיק אפי בירנבוים, לאחר ניצחון על מכבי תל אביב בחצי הגמר.

[עריכה] כדורגל

• מכבי הרצליה בכדורגל, ששבה ב-2006 לליגת העל לאחר היעדרות בת 6 שנים במהלכה שיחקה בליגת המשנה. הקבוצה שבה לליגת המשנה בשנת 2009.
• הפועל הרצליה בכדורגל שמשחקת לעונת 2007/08 בליגה א' -צפון.

[עריכה] ענפי ספורט נוספים

• אליצור הרצליה בכדוריד, שהתפרקה בינתיים, ביתם של כדורידנים מצטיינים, ביניהם המאמן עקיבא לפלר, שחקן ברצלונה לשעבר. כמו כן, בני הרצליה משחקת בליגת העל לבוגרים נכון לעונת 2007/08.
• בני הרצליה בענף השחייה, אגודה ותיקה בענף.
• כמו כן, גם אגודות הכדורעף והטניס שולחן הגיעו להשגים מרשימים בתחומם.

[עריכה] נוער

הרצליה ידועה בנבחרות הנוער החזקות שלה, הן בכדורסל (תיכון "היובל" ונוער "בני הרצליה") והן בכדוריד (תיכון "הראשונים"). נבחרות אלה ביססו את מעמדן כטוענות קבועות לכתר האליפות מדי שנה.

במגמת הכדורסל של תיכון "היובל" צמחו הספורטאים טל בורשטיין ויניב גרין, ובפברואר 2009 אף זכתה נבחרת התיכון בתואר אלופת בתי-הספר התיכוניים בישראל כשניצחה את נבחרת תיכון עירוני ט' מתל אביב.

[עריכה] נציגויות זרות

בהרצליה פיתוח שוכנות הנציגויות הדיפלומטיות הבאות:

• אורוגוואי
• ארגנטינה
• גואטמלה
• הונדורס
• ונצואלה - בעקבות מבצע עופרת יצוקה ניתקה ונצואלה את קשריה הדיפלומטיים עם ישראל. בינואר 2009 נסגרה הנציגות והסגל הדיפלומטי עזב את ישראל.
• פרו
• הרפובליקה של קונגו

[עריכה] ערים תאומות

• מארל, גרמניה
• הוליווד, פלורידה, ארצות הברית
• סן ברנרדינו, קליפורניה, ארצות הברית
• טולון, צרפת
• אליקנטה, ספרד
• פונצ'ל, מדיירה, פורטוגל
• דנייפרופטרובסק, אוקראינה
• קולומבוס, אוהיו, ארצות הברית
• באנסקה ביסטריצה, סלובקיה
• בורסה, טורקיה (הופסק על ידי טורקיה בעקבות מבצע עופרת יצוקה.)
• סן איסידרו, פרו

---

• ירוחם, ישראל
• טייבה, ישראל

[עריכה] ראשי העיר הרצליה

ראשי עיריית הרצליה
אברהם הירש שמעון זאב לוין בן ציון מיכאלי פסח יפהר נתן רוזנטל יוסף נבו אלי לנדאו יעל גרמן 1937 - 1938 1938 - 1943 1943 - 1960 1960 - 1966 1966 - 1967 1969 - 1983 1983 - 1998 1998 –

[עריכה] ראו גם

• המרכז הבינתחומי הרצליה

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: הרצליה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הרצליה

• אתר העיר
• בית ראשונים - המוזיאון לתולדות הרצליה
• מורשת העיר
• בית חב"ד הרצליה

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ ‏טבלת שינויים ברשויות מקומיות 1948 עד 2004 - מסמך של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שורה 319, גלילות‏
2. ^ טבלת שינויים ברשויות מקומיות 1948 עד 2004 - מסמך של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שורה 1455, רשף ‏
3. ^ ‏ברכת הוועד המקומי למוכתר. ארכיון הרצליה, 1-1/2/25, חטיבה 1.‏
4. ^ ‏הזמנה לחתונה, ארכיון הרצליה, 1-1/3/25, חטיבה 1‏
5. ^ ‏הרצליה - אם הקיבוצים והקבוצות, דן יהב, הוצאת ירון גולן, 1994‏
6. ^ ‏עזר ויצמן, לך שמים לך ארץ, ספרית־מעריב, 1975 עמ' 63,‏
7. ^ הריאה הירוקה של הרצליה תישמר באתר החברה להגנת הטבע
8. ^ ‏http://www.tourism.gov.il/NR/rdonlyres/DA41633B-99F1-483B-AEC0-674C861DC94F/15767/ArnestYanghebrew.pdf‏
9. ^ http://www.cbs.gov.il/www/tourism_q/t23.pdf‏
10. ^ http://www.calcalist.co.il/real_estate/articles/0,7340,L-3269962,00.html
11. ^ פירוט קווי הרכבת הקלה מאתר נ.ת.ע.
12. ^ סינמטק הרצליה באתר עיריית הרצליה
13. ^ http://www.shooting.org.il/Shoot/1/13/128.aspx

השרון
ערים	הוד השרון · הרצליה · טייבה · טירה · כפר סבא · כפר קאסם · נתניה · קלנסווה · ראש העין · רמת השרון · רעננה
מועצות אזוריות	מועצה אזורית עמק חפר · מועצה אזורית לב השרון · מועצה אזורית חוף השרון · מועצה אזורית דרום השרון
מועצות מקומיות	זמר · אבן יהודה · אליכין · כפר יונה · פרדסיה · קדימה-צורן · תל מונד · כפר שמריהו · ג'לג'וליה

מחוז תל אביב
ערים	אור יהודה · בני ברק ·בת ים · גבעתיים · הרצליה · חולון · קריית אונו · רמת גן · רמת השרון · תל אביב-יפו
מועצות מקומיות	אזור · כפר שמריהו