הרצליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף הרצליה פיתוח)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרצליה
COA of Herzliya.svg

סמל עיריית הרצליה

Flag of Herzliya.svg

דגל עיריית הרצליה

Herzliya.jpg

הרצליה במבט אווירי

מחוז תל אביב
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה משה פדלון
גובה ממוצע ‎20‏ מטר
תאריך ייסוד 1924
סוג יישוב עיר בעלת 50 - 100 אלף תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2012:
  - אוכלוסייה 89,232 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎0.2%‏ בשנה עד דצמבר 2012
  - צפיפות אוכלוסייה 4,134 תושבים לקמ"ר
תחום שיפוט 21,585 דונם
מיקום הרצליה
הרצליה
הרצליה
דירוג חברתי-כלכלי 8 מתוך 10
מדד ג'יני 0.5000
פרופיל הרצליה נכון לשנת 2011 באתר הלמ"ס
http://www.herzliya.muni.il
קודחי הבאר הראשונה בהרצליה בשנת 1925 - פסל בגינת מוזיאון בית הראשונים
מגדל המים הראשון בהרצליה בגבעת המייסדים, 1926
מסגד סידנא עלי בכפר אל-חרם
אנדרטה בגן בן שפר, לנופלים במערכות ישראל
בית העירייה, המשמש למטרתו הנוכחית משנת 1947, וקודם לכן, מאז הקמתו בשנת 1932, שימש כבניין בית הספר העממי
הרצליה, מבט מהאוויר

הרצליה היא עיר חוף בשרון הדרומי, כ-10 ק"מ צפונית לתל אביב, על מישור החוף. גובהה נע בין 0 ל-120 מ' מעל פני הים. הרצליה נוסדה כמושבה ב-13 בדצמבר 1924 ונקראת על שם בנימין זאב הרצל, חוזה מדינת ישראל. העיר משתרעת מחוף הים מזרחה, ומכילה פני שטח מגוונים. כבר בשלב תכנונה המוקדם הוקצו בה אזורים מיוחדים לקיט, לחקלאות ולאזור עירוני. הרצליה הוכרזה כעיר בשנת 1960, והיא שייכת כיום למחוז תל אביב. כמו כן, העיר חברה בארגון פורום ה-15.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק ממייסדיה של המושבה הרצליה נמנו עם אנשי "קהילת ציון", קבוצה ציונית מארצות הברית שרכשה אדמות עבור יהודים אמריקניים שתכננו לעלות לארץ. את האדמות רכש יהושע חנקין מהאפנדים של הכפרים אג'ליל (ג'ליל) ואל-חרם (סידנא עלי). בשנת 1924 עלתה למקום על גבעה שוממה, קבוצה של 7 אנשים ובנתה את הצריף הראשון. כעבור 40 שנה הוקם באותו מקום (ברחוב ויצמן), גלעד לשבעת המייסדים של הרצליה. אל מייסדיה הצטרפה ב-1925 קבוצה נוספת, קבוצת חקלאים בני מושבות ותיקות, שנקראה "בני בנימין". הם בחרו להבדל מאנשי המושבה ודרשו להקים שכונה נפרדת מהרצליה, היה להם ניסיון בחקלאות והמשקים שלהם שיגשגו לעומת משקי המתיישבים האחרים. בין הקבוצה האמריקאית היה גם ש.ז. לוין, לימים ראש המועצה המקומית הרצליה ואביו של יוסף נבו ראש העירייה הראשון.

בשנת 1926 תוארה הרצליה:

"הרצליה - מושבה חדשה זו הנמצאת מצפון לתל אביב. מעבר לירקון."
"האדמה נקנתה על ידי 'קהילת ציון אמריקאית' בשנת 1924. לפי תוכנית החברה מתחלקת הרצליה ל-4 אזורים: א' - לרובע עירוני ב' - למעונות קיץ ובתי-רחצה ג' וד' - להתיישבות חקלאית. עבודת ההתיישבות התחילה באזור ד'. במשך השנה נבנו במושבה 101 בתים ו-35 רפתות‏[1].

שכניה הערבים של הרצליה בין השנים 1924-1948[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל שטחי הרצליה חיו בעשורים שלפני קום המדינה כ-4,100 כפריים ועוד כ-1,100 בדואים. היחסים בין השכנים הערביים לבין תושבי המושבה היהודיים היו ידידותיים מאוד. בארכיון "בית ראשונים" ניתן למצוא מסמכים המצביעים על היחסים החמים בין הנהגת המושבה לבין ההנהגה הערבית; ביניהם ניתן למצוא מכתב מהועד המקומי של המושבה שנשלח למוכתר של ג'ליל המערבית חג' חסיין אלעסי, בו הם מברכים אותו לרגל נישואי בנו ומביעים תקווה כי הידידות בין היישובים תמשך ותתחזק.‏‏‏[2] קשרי החברות התבטאו גם בהזמנות חמות לאירועים ולשמחות, כך לדוגמה הזמין השייח' מחמד שקר אבו קישק את תושבי הרצליה להשתתף בחתונת אחיו.

בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 נקנה חלק ניכר מאדמות הכפרים הערביים על ידי קהילת ציון אמריקאית. על אדמות אלה הוקמו היישובים הרצליה, רשפון וכפר שמריהו. ואלה שמות עיקר הכפרים שהיו שכניה של הרצליה בין השנים 1924-1948:

  1. שבט ערב אל-קורעאן, שבט בדואי אשר שכן באוהלים על הדיונות מעט דרומית לתל מיכל. בשטחי הרצליה מנה השבט כ-150 נפש אשר עבדו בחלקם כפועלים שכירים בפרדסי כפר שייח' מואניס (בין הירקון לג'ליל) וחלקם עסק בהובלת זיפזיף ואבטיחים על-גבי גמלים. כמה בודדים מהם עסקו בדיג.
  2. אל-עוואסאת, חמולה בדואית ששכנה באוהלים בין אבו קישק לבין שובאקי, כיום שכונת "נווה עמל". השבט, אשר הונהג על ידי חאג' איברהים אל עוואסי, מנה כ-150 נפש.
  3. ערב אבו גנדיל (ערב אל-חג'ג'וי) חמולה בדואית בת כ-80 נפשות ששכנה על שפת הבצה (ה"באסה") לרגלי רכס הכורכר.
  4. ערב אל-עבאשה, שבט בדואי שמנה כ-100 נפשות אשר שכנו במאהל, צפונית מזרחית לכפר-שמריהו.
  5. שובאקי, שבט בדואי אשר התגורר באזור שכונת "יד התשעה" ("שביב") של היום, השבט מנה כ-50 נפש.
  6. אל-חרם (סידנא עלי), כפר שהתפתח בסמיכות למסגד סידנא-עלי, בסמוך לחוף הים. שכן צפונית מערבית להרצליה וגבל בכפר שמריהו. הכפר מנה כ-800 נפש והונהג על ידי המוכתר אל-כרים. רבים מבני הכפר עבדו בבניית המושבה הרצליה.
  7. אבו קישק, שבט בדואי ששטחו השתרע מצפון לירקון ועד מזרח רמת-השרון והרצליה. בראש השבט עמד שייח' שאקר ולו שישה בנים שהנהיגו את השבט. חלקו של השבט אשר התגורר באזור הרצליה מנה כ-300 נפש. היחסים בין מתיישבי הרצליה לבין אנשי השבט היו ידידותיים על-פי רוב‏‏‏[3].
  8. ג'ליל א-קבלייה וג'ליל א-שאמלייה, שני כפרים אשר שכנו דרומית-מערבית להרצליה.

עם הכרזת העצמאות ופרוץ מלחמת העצמאות, חששו תושבי הכפרים לחייהם על-אף קשרי הידידות שהוזכרו בראש הפרק. לכן, לאחר כיבוש יפו נמלטו התושבים מהאזור, חלקם בהוראת ההנהגה הערבית (שעודדה את פינוי הנשים והילדים והישארות הגברים בגיל הלחימה), וחלקם בגלל התקפות ארגוני הפורשים (האצ"ל והלח"י). מי שנסו עברו בעיקר לטייבה ולכפר מוקיבלה, בכוונה לשוב לביתם עם תום המלחמה. חלקם הועברו למחנות פליטים מחוץ לקו הירוק. על-פי עדויות של כמה מהמתיישבים הראשונים בהרצליה, התושבים היהודיים הגיעו לכפרים ושוחחו עם תושביהם לפני פרוץ המלחמה, הללו הודיעו כי היהודים מתחייבים לשמור על שלום של הכפרים וכי לא נשקפת סכנה לתושבים. מאמצי המתיישבים היהודיים להשאיר את תושבי הכפרים בבתיהם עלו בתוהו.

לאחר המלחמה נמנעה שיבת הערבים לכפרים, האדמות הוכרזו נכסי נפקדים, ומאוחר יותר סופחו ליישובי האזור - בעיקר הרצליה ורמת השרון.

מהקמת המדינה ועד היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1948 מנתה הרצליה 5,300 תושבים. תוך שנתיים, עם גלי העלייה ההמונית, הוכפלה האוכלוסייה והגיעה לכ- 12,000 תושבים. דרומית מערבית למושבה, מול אזור התעשייה של ימינו, שכן הכפר הערבי אג'ליל שננטש במלחמת העצמאות. במקום הכפר הוקמה "מעברת ג'ליל" שנקראה "גלילות", בה שוכנו עולים חדשים, בשנת 1954 צורפה גלילות לתחום הרצליה‏‏‏[4]. סמוך לנוף-ים ליד מסגד סידנא עלי, והכפר הערבי אל-חרם הוקמה מעברה נוספת, "מעברת סידנא עלי" שנקראה "רשף", בשנת 1952 צורפה רשף לתחום הרצליה‏‏‏[5]. לאחר בנייתם של שיכונים חדשים בשכונות שונות פונו המעברות והעולים פוזרו בשכונות.

עקב גרעון כספי גדול פיזר שר הפנים בדצמבר 1967 את מועצת העיר ואת ראש העיר ומינה ועדה קרואה, לתקופה של שנתיים, תחתיה. בראש הוועדה עמד יעקב שרייבום, מבקר העירייה הראשון של ירושלים, ששימש גם כיושב ראש הוועדה הקרואה בנתניה בסוף שנות ה-50.

עם חלוף השנים הפכה הרצליה, בדומה למושבות אחרות בשרון, ממושבה חקלאית ליישוב שכלכלתו מבוססת על ענפי שירותים ומפעלי תעשייה מתקדמת.

סמל העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמלה של העיר הינו מגן בצבע כחול תכלת כצבע דגל ישראל ובראשו שם העיר. על המגן מופיעים שבעה כוכבים בצבע דמוי-זהב כסמל לחזון שבע שעות העבודה של הרצל. הכוכבים הופיעו לראשונה בשרטוט של הרצל לדגל המדינה הציונית העתידי, הם מופיעים גם בסמלה של העיר תל אביב ועל שמם נקראים בעיר גם שדרה ראשית, מחלף וקניון. בתחתית המגן מופיע גלגל תעשייתי - סמל לענפי החרושת והמלאכה ומצדיו ענפי שיבולת ופרי הדר כסמל לענפי החקלאות. במרכז המגן מופיעה ספינה המציינת את קרבתה של העיר לים התיכון.

בקיץ 2011, לאחר שנתיים וחצי של עבודת הכנה, השיקה עיריית הרצליה מיתוג מחדש תחת הסיסמה "אם נרצה", פרפרזה על הציטטה המפורסמת של הרצל. הלוגו החדש שבשימוש העירייה כולל כוכב תלת-ממדי בחמישה צבעים (המסמלים את ערכי העיר) אך שומר גם, בשינויים קלים, על סמל העיר המקורי בעל שבעת הכוכבים, מגמה שהחלה עם סמל העיר תל אביב-יפו. את המהלך ביצעה חברת המיתוג OPEN.

סמליל העיר לאחר המיתוג מחדש
השינויים בסמל

מבנה העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלעד למייסדי הרצליה
בית משפט השלום בהרצליה
בניין "צמרות" הוא סימן ההיכר של הרצליה לבאים אליה מרמת השרון
אחד מסימני ההיכר של העיר - קניון לב העיר ומגדל המגורים שמעליו בפינת הרחובות סוקולוב ובן-גוריון
רבי קומות בנווה אמירים
חוף הרצליה
שלולית החורף בהרצליה, שריד מביצת באסה
המרינה בשעת ערב
דמותו של הרצל, על-גבי מגדל מים בכניסה להרצליה, בסמוך למחלף הסירה
אנדרטת יד למעפיל האלמוני במחלף הסירה
רחוב סוקולוב
בית הכנסת הגדול
מתקן שעשועים בפארק הרצליה
מלון "דן אכדיה" ורצועת החוף שלידו
הרצל משקיף ממרפסת מוזיאון בית הראשונים
פסל הג'ירפות היושבות במעגל התנועה ליד תחנת הרכבת בהרצליה
שלט מספר בית בהרצליה, המעוצב בדמות סמל העיר ונושא שבעה כוכבים בראשו
המרכז הרפואי בהרצליה
ספסל מעוצב בצורת דג באזור התעשייה בהרצליה
בתים על רכס הכורכר בהרצליה ב'
שרידי המצודה הרומית בתל מיכל
פסל "רוכבת השלום" של הפסל מוטי מזרחי ליד חוף מלון השרון בהרצליה

חלוקה גאוגרפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרצליה שוכנת לחוף הים התיכון, ולה רצועת חוף ים ארוכה ורחבה.

הרצועה הראשונה, שבין חוף הים לכביש החוף היא חלקה המערבי של העיר, בה נמצאות השכונות "נוף ים" ו-"הרצליה פיתוח" הבנויות ברובן כווילות צמודות קרקע. על רכס הכורכר הצמוד לחוף הים נבנו וילות יוקרה, בתי מלון ומרינה הרצליה. בקצה הצפוני של רצועה זו נמצאות עתיקות אפולוניה, ובדרומה תל מיכל. בחלק הדרום מזרחי של רצועה זו נמצא אזור התעשייה של הרצליה. בין כביש החוף לנתיבי איילון נמצאת שכונת מגורים הקרויה "הרצליה ב", שנקראה בעבר גם "אזור ג'". הרחוב המרכזי בשכונה הוא רחוב נורדאו הנמשך מדרום לצפון, לכיוון כפר שמריהו, ובנוי על רכס הכורכר המרוחק מן הים.

בנתיבי איילון עוברת גם המסילת החוף של רכבת ישראל, ומצפון למחלף שבעת הכוכבים, נמצאת תחנת הרכבת הרצליה.

ממזרח לנתיבי איילון נמצאת רצועה של שטחים ציבוריים, שבהם מגרש הכדורגל העירוני, קניון שבעת הכוכבים, הספורטק העירוני, בית חיל האוויר (שהוא גם משכנו של תיאטרון הרצליה), המרכז הבינתחומי הרצליה, בתי ספר אחדים, פארק הרצליה וכן בית הקברות העירוני הישן. בית הקברות החדש של העיר נמצא בין נתיבי איילון לקיבוץ גליל ים ונפתח בשנת 2011. בחלקה הצפוני של רצועה זו, ממערב לשכונת גן רש"ל ומדרום לשכונת נחלת עדה, הוקם בעת מלחמת העצמאות שדה התעופה הרצליה, במיוחד עבור ה"מסרשמיטים" של טייסת 101 שעברה להרצליה מ"שדה עקרון" מאחר שהיה קרוב מדי לחזית.‏[6].

מדרום-מזרח לרצועה זו נמצא אזור המגורים העיקרי של העיר, שבו מתגוררים מרבית תושביה. הרחובות הראשיים באזור זה הם רחוב בן-גוריון, העובר מצפון לדרום ומוביל מהרצליה לרמת השרון, ובו ממוקמת התחנה המרכזית של הרצליה, ורחוב סוקולוב, העובר ממזרח למערב ובו מתרכזות מרבית החנויות. באזור זה הייתה תחילת דרכה של המושבה הרצליה והוא נקרא בעבר "המושבה".

מרכז העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז העיר הוא אזור פינת הרחובות בן-גוריון וסוקולוב, שבו נמצאים המרכז המסחרי של העיר, משרדי העירייה, התחנה המרכזית, בית הכנסת הגדול ועוד.

קיוסק "טוקר", הקיוסק הראשון לגזוז בהרצליה, נבנה בשנת 1935 בפינת הרחובות בן-גוריון וסוקולוב, על ידי המועצה המקומית הרצליה. הקיוסק הופעל על ידי גדליהו טוקר, אשתו טובה ובניהם משה ויחיאל, שהיו בין המתיישבים הראשונים בהרצליה כשנוסדה. במשך שנים היה הקיוסק מרכז הבילוי והמפגשים של המושבה.

עד לשנת 1983 שכן בפינת הרחובות בן-גוריון וסוקולוב עד רחוב בר-אילן השוק העירוני, שכלל גם בתי מלאכה קטנים, קיוסקים ודוכני ירקות לאורך רחוב בן-גוריון. שטח השוק היה שייך לאגודת "מפעל המים" של הרצליה, שבין חבריה היו פרדסנים וחקלאים שרכשו מניה. ברשות האגודה היו גם רוב הבארות ובריכות המים של הרצליה; ברבות השנים נפטרו רבים מחברי האגודה, הנהלת מפעל המים הגיעה להסדר עם העירייה וכל רכוש האגודה הועבר לידי העירייה ללא תשלום, למעט מתחם בית האזרח שלפי סיכום יעבור גם הוא לידי העירייה כעבור מספר שנים. עם פינוי השוק הוקם במקומו מגדל "לב העיר" ומרכז מסחרי (פסג').

המרכז החדש של הרצליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרכז החדש הוא פרויקט שיקום מרכז רחוב סוקולוב בהרצליה, הפיכתו למדרחוב, ולמרכז מרכז עסקי ומסחרי תוסס יותר. הבנייה בו החלה בסוף שנת 2005 והסתיימה בתחילת שנת 2008.

במשך שנים רבות סבל רחוב סוקולוב, העובר במרכז העיר הרצליה, מהעדר שטח לפעילות של הולכי רגל ועסקים, העדר אופי וייחודיות, ריבוי נכסים קטנים, אי גיוון מסחרי ומחסור עצום בשטחים ירוקים. פרויקט "המרכז החדש" בא ליצור מרכז עירוני חי ותוסס במרכזה של העיר.

המרחב הציבורי תוכנן כך שיהווה מרחב מטופח ונעים להולכי הרגל תוך קיום פעולות של עסקים מגוונים. שדרת עצי הדולב הקליפורני שתינטע תאפשר לתכנן את המרחב לפעילות לחיים בצוותא של הולכי הרגל, המסחר והשוהים ברחוב. מתקני הרחוב מאפשרים לציבור שימוש נוח ובטוח בספסלים, מתקני קשירת האופניים ומתקני המשחקים. בצומת המרכזי (בין שדרות ח"ן, בית הכנסת הגדול ובניין לב העיר) נבנתה כיכר.

המרכז תוכנן לספק מרחב פעילות עסקית משולבת. רחוב בוטיק עם חנויות קטנות לצד רשתות בתי קפה, ביגוד, הנעלה ועוד. במרכז נערכים אירועים, פסטיבלים, שווקים ותערוכות פתוחות.

במרכז פועל אינטרנט אלחוטי לשימוש הציבור.

אחת ממטרות התכנון הייתה להפחית את נפח התנועה העוברת ברחוב (תנועה עוברת - תנועה שיעדה אינו הרחוב), ולהאט את מהירות הנסיעה לכלל התנועה, כך שתתאפשר תנועת הולכי רגל ורוכבי אופניים בטוחה, הן לאורך המדרכות והן במעברי החצייה.

המרכז החדש הפך את רחוב סוקולוב מעורק תחבורה ראשי בעיר לרחוב שרובו חד-סטרי בעל נתיב בודד, כאשר על חשבון המסלולים שבוטלו הורחבו המדרכות ונסללו שבילי אופניים. צמצום העבירות התחבורתית פוגע בנגישות לבתי העסק ברחוב. ברוב שעות היום קיים עומס תנועה לאורך המרכז החדש.

שכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחלת עדה: השכונה הצפונית ביותר בהרצליה. מרוחקת כשני ק"מ ממרכז העיר, נקראת על שם עדה סילברמן מארצות הברית שתמכה בפיתוח השכונה. השכונה הוקמה באמצע שנות הארבעים והתיישבו בה בעיקר עולים מתימן. לאחר קום המדינה, עם התגברות גלי העלייה, הוקמה בה מעברה גדולה, מעברת "נחלת עדה". המעברה נהרסה סופית בתחילת שנות האלפיים, כשנבנו שם בתי מגורים חדשים. בשכונה שני בתי כנסת: טריפולטאי ותימני.

נחלת ישראל: "שכונת התימנים" ע"ש ישראל פיין, שתרם 50 דונם עבור עשר משפחות מהקהילה התימנית בהרצליה אשר ראשוניה עלו בשנת 1924, העליה הרביעית. השכונה נמצאת ברחוב שד"ל והיא מחולקת לעשר חלקות בנות "דונם הרצלייני"; כל משפחה קיבלה חלקה בת דונם והפרישה מאדמתה עבור בניית בית כנסת בשכונה. תחילה כל משפחה בנתה צריף ובשנים יותר מאוחרות נבנה בית. המשפחות ברובן היו מרובות ילדים. בנוסף, קיבלה כל משפחה מהשכונה חלקת אדמה בת ארבעה דונם באיזור הבאסה כדי להקים משק עזר לכלכלת משפחותיהם הגדולות.

גן רש"ל: הוקמה בשנות ה-50 המוקדמות, דרומית לפרדסי גן רש"ל. גן רש"ל נקרא על שם ראשי התיבות רחל, שרה ולאה, נשותיהם של בעלי הקרקעות הראשונים של הבעלים של פרדס גן רש"ל. בחלק המערבי, שהוא החלק החדש ביותר בשכונה, נמצאים כ-30 בניינים שהוקמו באמצע שנות השבעים לזוגות צעירים. בחלק המזרחי, הוותיק יותר, נמצאים בתים צמודי קרקע דו משפחתיים. בשכונה נמצאים ביה"ס היסודי "אילנות" וארבעה בתי כנסת: שניים לעדה הפרסית, אחד אשכנזי ואחד תימני.

שכונת נוה עובד: נמצאת בין רחוב לייב יפה לרחוב העלייה השנייה ורחוב הדר. בניית השכונה הסתיימה בספטמבר 1947.את השכונה איכלסו משוחררי הצבא הבריטי וותיקים בהרצליה שלא היה להם בית משלהם. הבתים נבנו כיחידה אחת על כל מגרש.

שכון החיילים המשוחררים: נמצא בין רחוב הדר במערב, רחוב ההגנה במזרח ורחוב גולומב בצפון. אוכלס בסוף 1947 על ידי משפחות חיילים משוחררים מהצבא הבריטי. הבתים בשיכון הם דו משפחתיים.

"שיכון מפ"ם": בין רחובות הדר והבריגדה היהודית, נבנה ב-1951 עבור חברי מפ"ם בהרצליה, בניינים בני שתי קומות וארבע דירות בכל בניין.

יד התשעה: השכונה מוכרת בשם "שכונת שביב" ונמצאת במזרח העיר, על גבול תחום השיפוט של רעננה. כמעט כל הבתים הם "בנייני רכבת" שהוקמו בסוף שנות החמישים למען עולים חדשים, בעיקר מצפון אפריקה. השכונה קלטה מאוחר יותר גם עולים מאתיופיה ומרוסיה. בשביב נמצאת חטיבת הביניים "רעות" וביה"ס היסודי "הרצל". בשכונה צולם חלק מן הסרט סאלח שבתי. כן נמצאת ליד דרך ירושלים מובלעת של כארבעה בתים שהיו שייכים לחמולת שובאקי שננטשו ערב מלחמת העצמאות, הבתים אוכלסו על ידי משפחות שמחזיקות בהם עד היום. השכונה נקראת על שם תשעה יהודים מבצרה שבעיראק שהואשמו בריגול לטובת מדינת ישראל ונתלו בפומבי ב-27 בינואר 1969.

הרצליה הצעירה: בשכונה זו התגוררו בעבר מעט עולים מתימן ועוד כארבע משפחות אשכנזיות, ללא חשמל וללא תחבורה ציבורית. רק עם השלמת בניית "שיכון חרות" חוברו הבתים לרשת החשמל. היו בה פרדסים רבים ושטחים חקלאיים. בשכונה נמצאת חטיבת הביניים "זאב". השכונה גם היא נמצאת על הגבול שבין רמת השרון להרצליה, בשכונה נבנו קוטג'ים רבים. השם "הרצליה הצעירה" ניתן למקום על שם ארבעה בניינים שנבנו בתקופת ראש המועצה פסח יפהר, עבור זוגות צעירים והקטע הזה נקרא הרצליה הצעירה. הרצליה הצעירה "בלעה" גם את שכונת הפועלים המשתרעת מרחוב ארלוזורוב בצפון עד שכון דרום בדרום ועד רחוב בן יהודה במזרח.

נווה עמל: נמצאת מדרום ליד התשעה/שביב (ברובה על שטחו לשעבר של שבט אבו קישק) ומצפון לשטח מפעל התעשייה הצבאית שברמת השרון. במערב הגבול הוא דרך ירושלים ובמזרח רחוב פורצי הדרך שנושק לפרדסי מושב גבעת חן. בחלקה הצפוני נושקת נווה עמל לבתיה הדרומיים של שביב. גם נווה עמל מחולקת לשכונות שהוגדרו לפי סוגי הבתים והצריפים שנבנו עבור העולים: אזבסטונים, בלוקונים, צריפים שבדיים ומאוחר יותר בתים של שתי קומות (רחוב צה"ל והמשך רחוב כצנלסון). בתחילת שנות השישים נבנו בחלק המזרחי מעברת אזבסטונים לעולים, בעיקר יוצאי צפון אפריקה. בתחילת שנות התשעים פונתה סופית המעברה ונבנה אזור חדש עבור זוגות צעירים מהרצליה ועולים מברית המועצות ונבנה רחוב חדש שנקרא רחוב "פורצי הדרך" שבתיו נושקים לגדר של שדות מושב גבעת חן. במשך השנים החליפו בתים חדשים ומודרניים חלק מהבתים הישנים והוקמו במקומם וילות מפוארות. בשכונה בתי הספר היסודיים "גורדון" והדתי "רמב"ם" ומתנ"ס "בית פוסטר" הכולל מגרש טניס. השכונה משופעת בבתי כנסת וחלק מתושביה מסורתיים-דתיים.

נוף ים: נמצאת במערב העיר, מצפון להרצליה פיתוח, כשבינה לבין הים נמצא הכפר הערבי הנטוש אל-חראם ומסגד סידנא עלי. השכונה הוקמה ב-1946, על ידי אנשי "נווה עובד". לאחר קום המדינה, התקיימה בשכונה מעברת נוף ים, כשחלק מבתי האסבסט עודם קיימים ומאוכלסים. בנוסף לבנייני הרכבת שהוקמו בראשיתה, נמצאים בשכונה בתים פרטיים ישנים, שאחדים מהם נהרסו והוקמו תחתיהם בתים חדשים ומפוארים. מצפון מערב לשכונה, סמוך מאוד לבתי התושבים, שכן מפעל של התעשייה הצבאית. בשנת 1992 אירע פיצוץ גדול במפעל שהותיר אחריו נזק רב לבתי התושבים ושני הרוגים. בעקבות הפיצוץ ולחץ התושבים נסגר המפעל תוך שנים אחדות, אך רוב שטחו עדיין סגור בשל חשש מחומרים רעילים. לידו נמצא הגן הלאומי אפולוניה. קבוצת הכדוריד אליצור נוף ים/הרצליה מייצגת את העיר (הרצליה) ואת השכונה בפרט. את השכונה ייצגה בעבר קבוצת הכדורגל הפועל נוף ים ששיחקה בליגה הראשונה בשנות ה-70 והתפרקה. בשכונה פועל ביה"ס היסודי "נוף ים". בשכונה ארבעה בתי כנסת: מרוקאי, עיראקי, אשכנזי וטריפוליטאי. ליד חוף הים, ממערב לשכונה, שוכן מוסד שיקומי לעבריינים קטינים, "מצפה ים". מבנה המוסד שימש לפני קום המדינה כתחנת משטרה בריטית שהיה מותקן עליה זרקור לגילוי ספינות מעפילים, המבנה פוצץ על ידי "ההגנה" יחד עם מבנה דומה בחוף חדרה (גבעת אולגה).

שיכון גורדון: שוכנת מדרום-מערב לשכונת נווה עמל. השיכון הוא בעצם שלושה רחובות: פתח תקווה, החשמונאים ויוסף נדבה. כיום היא חלק מהרצליה הצעירה.

שכונת ויצמן: נמצא בין רחוב ויצמן במזרח לרחוב אבן עזרא במערב ורחוב הרב קוק בדרום. נבנה עבור מפוני המעברות בסוף שנות החמישים. בקרבת כבישי הגישה לתל אביב ולחיפה. אוכלוסיית השכונה מעורבת, וכוללת עולים חדשים (ברובם עולים מחבר המדינות) לצד ותיקים.

נווה ישראל: נמצאת בדרום העיר, על גבול רמת השרון. גם שכונה זו מאופיינת בבתים צמודי קרקע ישנים ובבלוקים מרובי דירות קטנות. בשנות השבעים התקיים בשכונה פרויקט "שיקום השכונות", שהעלה את רמת החיים בשכונה. בשכונה נמצא ביה"ס היסודי "בן צבי".

שיכון דרום: כשמו כן הוא, בדרום העיר. נמצא מהצד המזרחי של שדרות בן-גוריון. בין היתר נמצאים בשכונה רחובות הקרויים ע"ש אישים ובמוסדות הקשורים בדת היהודית (כמו רבי עקיבא, הגאון מווילנה, חת"ם סופר). בשטח השכונה נמצא בית ספר "לב-טוב".

שיכון "משה"ב": נמצא מול שיכון דרום, מערבית לשדרות בן-גוריון. נבנה עבור המגזר הדתי על ידי חברת הבנייה משה"ב. ליד השכונה, ברחוב ביל"ו, נמצא המרכז הרפואי "דרום".

נווה אמירים: שכונה של רבי קומות מפוארים בדרום הרצליה, ממערב לרחוב בן-גוריון, סמוך לגבולה של הרצליה עם רמת השרון. השכונה תוכננה בדומה לשכונת נווה אביבים בצפון תל אביב על ידי האדריכלים זוכי פרס רוקח אהרון דורון וצבי שילוח.

צמרות: שכונה של רבי קומות מפוארים בדרום הרצליה, ממזרח לרחוב בן-גוריון, סמוך לגבולה של הרצליה עם רמת השרון.

הרצליה ב': נקראה בעבר אזור ג', שכונה הנמצאת בין כביש החוף ממערב, מחלף "שבעת הכוכבים" מדרום, כפר שמריהו מצפון, ומסילת הרכבת ממזרח, ציר מרכזי בשכונה הוא רחוב נורדאו מדרום לצפון. בתי השכונה הם בניינים של 2 עד 4 קומות, רובם ישנים, לצד וילות מרשימות. בשכונה ביה"ס היסודי הוותיק "ברנדייס" על שם לואי דמביץ ברנדייס שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית ומנהיג ציוני, בו למדו גם ילדי הרצליה פיתוח. ממערב לכביש החוף, מול פתח המנהרה הרומית, יש שכונה קטנה שהייתה חלק מהרצליה ב' (אזור ג')והיום היא חלק מ"הרצליה פיתוח".

הרצליה הירוקה: אזור במרכז-צפון הרצליה, מרחוב הבריגדה היהודית מצפון ורחובות בני בנימין וטשרניחובסקי ממערב. רחוב יגאל אלון בדרום ורחוב ירושלים במזרח. באזור נמצאים בתי הספר "יוחנני" ו"ברנר".

הרצליה פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

באזור המערבי של העיר הרצליה נמצאת הרצליה פיתוח, הגובלת בים התיכון ממערב, בכביש החוף ממזרח, בשכונת נוף ים מצפון, ובשטחים ריקים בדרום. בעבר רוב שטחי הרצליה פיתוח היו מכוסים בדיונות חול, בין הדיונות היו מפוזרים בוסתנים של תאנים וענבי דבוקי.

בהרצליה פיתוח נמצאות שכונת ריבלין, שיכון אכדיה (שיכון חיילים ועולים) ושיכון הפרוגרסיבים. כמו כן, נמצא באזור בית הכנסת "אוהל משה" המשרת את בני כל העדות, בית הכנסת המרכזי הספרדי וחטיבת הביניים "סמדר". רחובות ראשיים של האזור: הנשיא, וינגייט, רמת-ים, קרן היסוד ומדינת היהודים.

האזור נחשב לאחד מאזורי המגורים היוקרתיים בישראל, ומרבית בתי המגורים שבו הם וילות. רחוב גלי-תכלת, שצדו המערבי נמצא על המצוק הצמוד לחוף הים ומשקיף על הים, מאכלס את הבתים היקרים ביותר בארץ, ובו ממוקם גם ביתו של שגריר ארצות הברית. שגרירים נוספים מתגוררים בהרצליה פיתוח. דיירים נודעים בשכונה היו נשיא המדינה חיים הרצוג ושר החוץ אבא אבן (אחד הרחובות הראשיים באזור, המוביל ממזרח למערב, נקרא על שמו לאחר מותו).

ברצועה הצמודה לחוף נמצאים בתי מלון אחדים, ובהם "השרון", "דניאל" ו"דן אכדיה". בקצה הדרומי של רצועת המלונות נמצאת המרינה של הרצליה. ברצועה זו נמצא גם בית החולים "הרצליה מדיקל סנטר". במרכז הרצליה פיתוח נמצא מלון "תדמור", המשמש להוראת מקצועות המלונאות. בשכונה נמצאים גם בתי דירות יוקרתיים.

הרצליה פיתוח מחוברת לחלקה המזרחי (העיקרי) של הרצליה ולכביש החוף בשני מחלפים: מחלף כפר שמריהו ומחלף הסירה. בנוסף לכך יש גישה מכביש החוף להרצליה פיתוח בכבישים נוספים.

אזור התעשייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור התעשייה נמצא בחלקה הדרום מזרחי של הרצליה פיתוח. בשנות השישים אזור זה היה מרוחק משכונות המגורים ולמעשה אז היה זה אזור תעשייה נפרד ולא שייך להרצליה פיתוח. שכנו שם בעיקר בתי חרושת, בהם: אדרת - מפעל לטקסטיל, תגום -מפעל למוצרי גומי, אמרון - מפעל של קבוצת אמקור שייצר תחילה מקלטי רדיו והחל מאמצע שנות השישים של המאה העשרים גם מקלטי טלוויזיה ברישיון של חברת נורדמנדה הגרמנית, ארדי - מפעל למוצרי מזון וכן מפעלי חמצן וארגון לייצור והפרדה של גזים. עם הזמן נסגרו מרבית המפעלים ובמקום התפתחה תעשיית היי-טק. חברת "סאיטקס" מחלוצות ההיי-טק בישראל, הקימה בו את מפעליה, ובעקבותיה הגיעו מפעלי היי-טק נוספים ונציגויות של חברות היי-טק רב-לאומיות, להם נבנו מגדלי משרדים חדשים. היום נחשב האזור לאחד מאזורי התעשייה המתקדמים בישראל. יש באזור מסעדות רבות ושטחי מסחר נרחבים, המושכים גם לקוחות רבים שמחוץ להרצליה פיתוח.

חוף הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעיר הרצליה חוף ים שאורכו כ-7 ק"מ. החופים מתוחזקים היטב ונהנים מקרקע חולית וזהובה. מלבד תושבי העיר, משרתים חופי הים של הרצליה את תושבי ערי השרון הסמוכות המשוללות חוף ים, כדוגמת רעננה, כפר סבא, רמת השרון, הוד השרון ועוד, וכן מבקרים ותיירים מחו"ל ומהארץ הנופשים בעיר.

לעיר מספר חופים (מצפון לדרום):

  • חוף אפולוניה: רצועת חוף צרה בין חורבות אפולוניה לים, חוף זה אינו חוף מוכרז. מעליו נמצאים מצוקים המטים ליפול, ובעבר אף התרחשו שם כמה התמוטטויות של הסלעים. רצועת חוף זו צרה יחסית וכמעט שאין בה חול. בשנות השמונים צולם בחוף זה קטע מהסרט "ספיחס".
  • חוף סידנא עלי (נוף ים): חוף זה קרוי על שם המסגד העתיק המצוי בסמוך לכניסתו הדרומית. רצועת החוף הסמוכה למסגד הינה מוכרזת. מנגד, חלקו הצפוני החוף אינו מוכרז בגלל קרבתו לחוף אפולוניה ובשל כתם בים שנגרם כתוצאה מהזרמת שפכים על ידי מפעל התע"ש הסמוך, ששכן בעבר מצפון לשכונת נוף ים. במקום מצוי מתחם של מערות החצוב בסלע של "ניסים איש המערות"‏[7] וכן התיישבות מצומצמת של דייגים, המתגוררים במתחם בקצהו הצפוני של החוף, המכונה "כפר הדייגים".
  • חוף השרון: חוף זה הוא מהחופים העמוסים ביותר בעיר. שוכנות בו מספר מסעדות וכניסתו מתחברת לכיכר דה שליט. לחוף ירידה מלאכותית, עשויה מדרכה היורדת לים, וכוללת גם גישה לנכים. במקום שוכנת גלידריית "גלידת אריה", ממוסדות העיר הרצליה, המוכרת כמעט לכל תושביה. מחוף זה ואילך רצועת החול מתרחבת כשנעים דרומה.
  • חוף זבולון: קרוי על שם מבנה הבטון שנבנה ב-1939 על ידי אגודת יורדי ים זבולון, שהיה חלק מתנועת נוער ימית ושכן במקום עד שנות השמונים. כיום שוכן במקום שבט צופי ים העירוני, המשלב לימודי ימאות עם ערכי תנועת הצופים. בחלקו העליון של החוף נמצאים מרבדי דשא וכן מספר מסעדות. החוף נחשב למוכרז ואינו כולל שובר גלים. "חוף זבולון", מסעדת הדגים המפורסמת ששכנה בחוף נהרסה זה מכבר על ידי העירייה, וזאת כחלק מאכיפת החוק האוסר על הקמת מבנים ברדיוס של 100 מטרים מחוף הים.
  • חוף אכדיה/דבוש: נקרא על שם מלון "דן אכדיה" השוכן מעל החוף או לחלופין על שם "דבוש", על שם מסעדת החוף שנשאה את שם זה, שפעלה עד ל-2006-7 במקום יותר מ-50 שנה. ליד חוף זה נמצאים מגרשי טניס גדולים. חוף זה התברך ברצועת החול הרחבה ביותר בעיר, שרוחבה כמה עשרות מטרים.

החוף שליד מלון אכדיה היה חוף הרחצה של הרצליה עד בניית מלון השרון שלאחר סיום בניתו הכשירו ירידה לים עבור מתרחצים, עד אז חוף הרחצה של הרצליה היה ליד היכן שנבנה יותר מאוחר מלון אכדיה, זה היה החוף היחידי שהייתה לו ירידה אל החוף, הירידה שימשה לבני אדם וכן לעגלות רתומות לסוסים שתושבי הרצליה וגם רעננה ורמת השרון היו מגיעים בשבתות לים עם העגלות שלהם או עם עגלות שכורות, את הסוסים היו רוחצים באותה הזדמנות בים.על החוף היה קיוסק וכן מבנה שנבנה למלתחה. בדרך חזרה היו עוזרים לסוסים לעלות עם העגלות על ידי דחיפה מאחור. הייתה עוד ירידה לחוף היכן שהיה הוואדי שניקז את מי הגשמים מהבאסה, אולם הדרך הייתה משובשת והחול היה עמוק. הדרך עברה ליד המבנה הנטוש של בית החרושת לספירט שננטש על ידי משפחת פלוטקין בעלי "ויטה".

  • חוף אכדיה דרום ("הנכים"): זהו החוף הצמוד למרינה העירונית, ומותאם בגישה ברכב לנכים (מכאן שמו). כמו חוף השרון ודבוש, גם חוף זה עמוס במשך רוב חודשי הקיץ.
  • חוף הסירות: חוף זה אינו מיועד לרחצה, אלא לשיט סירות מהירות ואופנועי ים ולכן מהווה סכנה לרוחצים. החוף שוכן מדרום למרינה, ולאחרונה נהנה מפיתוח עירוני כחלק מפיתוח המרינה. במסגרת פיתוח זה, נשתלו בסמוך לחוף כרי דשא והוכשר מעבר להולכי רגל מהמרינה.
  • החוף הנפרד: חוף זה מופעל במשותף על ידי עיריית הרצליה ועיריית בני ברק, והוא מיועד לציבור הדתי. בימי ראשון, שלישי וחמישי הוא פתוח לרחצת נשים, ובימי שני, רביעי ושישי הוא פתוח לרחצת גברים‏[8].

המרינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מרינה הרצליה

מרינה הרצליה היא המרינה הגדולה בישראל, והיא שוכנת בחופה של העיר הרצליה, מדרום למלון "אכדיה", ובעורפו של תל מיכל. התוכניות להקמת המרינה נוסחו על ידי מינהל מקרקעי ישראל, עיריית הרצליה והחברה העירונית לפיתוח תיירות בהרצליה בע"מ, הנמצאת בשליטת העירייה. המרינה הוקמה בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, והיזמים זכו במחצית משטח המתחם לצורכי מסחר, נופש ותיירות, בתמורה להקמת המרינה על כל מתקניה. המרינה נפתחה בשנת 1995 כאשר הוכרזה בנמל בינלאומי. היא משתרעת על שטח של כ-500 דונם ובה מקומות עגינה ל-680 כלי שיט.

שטחים ירוקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-17 ביולי 2008 נחנך השלב הראשון של פארק הרצליה שמשתרע על שטח של 700 דונם, בין הרחובות יוסף נבו במזרח, נתיבי איילון במערב, שדרות מנחם בגין בצפון ושדרות בן ציון מיכאלי מדרום. בפארק יש מרחבי דשא גדולים, שבילים להולכי רגל ולרוכבי אופניים, מתקני שעשועים, אתרים לפיקניקים ובית קפה. לצד הפארק נשמר חלק משלולית החורף - "הבאסה".‏[9]

רחובות ראשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שדרות שבעת הכוכבים: רחוב העובר ממזרח למערב ומחבר בין הרצליה פיתוח במערב (רחוב שדרות אבא אבן) ורחוב הרב קוק במזרח. הרחוב מהווה את הגישה המרכזית אל מחוץ לגבולות הרצליה, דרך מחלף הסירה בכביש 2 ומחלף שבעת הכוכב בנתיבי איילון. רחוב הרב-קוק נגזר לשני רחובות ששדרות שבעת הכוכבים מהווה אחד מהם, בעוד שהרחוב השני הוא רחוב בן ציון מיכאלי שבסמוך לו ממקום קניון שבעת הכוכבים.
  • רחוב הרב קוק: רחוב העובר ממזרח למערב בדרום הרצליה. תחילתו בצומת כדורי במזרח ובשדרות שבעת הכוכבים במערב. כמו כן, בסמוך לו נמצא תיכון הראשונים.
  • רחוב דוד בן-גוריון: הרחוב הראשי של הרצליה. הוא רחוב העובר מצפון לדרום, ממשיך אתת שדרות ח"ן בצפון ושם חותך את רחוב סוקולוב, במרכזו צומת כדורי שם הוא חותך את רחוב הרב קוק, ובחלקו הדרומי הוא הופך לרחוב סוקולוב של רמת השרון. הרחוב משמש בעיקר לחנויות ואתרים, ובנוסף יש מגורים בחלק גדול ממנו. ברחוב נמצאת התחנה המרכזית של הרצליה". הרחוב, המסומן ככביש 482, מהווה ציר מרכזי ליציאה מהרצליה דרך כביש 4. לעליה לכביש 4 מהרצליה יש לחצות את הרחוב הזה, לעלות על ציר הרוחב כביש 5 ולצאת במחלף מורשה.
  • רחוב ארלוזורוב: רחוב העובר ממזרח למערב, ומחבר בין צומת כדורי לבין דרך ירושלים.
  • דרך ירושלים: רחוב ראשי במזרח העיר, העובר מדרום לצפון. חלקו הדרומי נחשב להרצליה וחלקו הצפוני לרעננה. ישנה פניה מרחוב ירושלים לרחוב אחוזה ממזרח, שהוא הרחוב הראשי של רעננה. חלקו הדרומי הוא גם הכניסה לשכונות נווה עמל ויד התשעה אשר נמצאות ממזרח לו. רחוב זה מתחבר ממערב לרחובות הראשיים (מצפון לדרום) הבריגדה היהודית, סוקולוב, העצמאות וארלוזורוב.
  • רחוב סוקולוב: רחוב העובר ממזרח למערב. בחלקו המזרחי הוא נחתך על ידי רחוב ירושלים בצומת מרומזר, ובחלקו המערבי הוא נחתך על ידי רחוב בן-גוריון ונמשך לרחוב ויצמן הנחתך על ידי רחוב הרב קוק בהמשך. ברחוב זה מסחר רב והוא מכיל חנויות רבות.
  • רחוב העצמאות: רחוב העובר ממזרח למערב. בחלקו המזרחי הוא נחתך במעגל תנועה על ידי רחוב ירושלים, ובהמשכו הוא נחתך על ידי רחוב בן-גוריון. לאחר שהוא נחתך על ידי רחוב בן-גוריון הוא מתעקל דרומה ונחתך בסוף על ידי רחוב הרב קוק. המשכו הוא רחוב בר כוכבא שמהווה את הכניסה לשכונת נווה ישראל. רחוב זה משמש בעיקר למגורים.
  • רחוב הבריגדה היהודית: רחוב העובר ממזרח למערב. בחלקו המזרחי הוא מתחיל בשכונת יד התשעה ונחתך על ידי רחוב ירושלים ובחלקו המערבי ממשיך אותו רחוב מנחם בגין הממשיך לכיוון הרצליה פיתוח וחוף הים. מן הרחוב נגזרות רחובות שכונות גן רש"ל ונחלת עדה.
  • רחוב מנחם בגין: רחוב הממשיך את רחוב הבריגדה היהודית ממערב. חלקו הצפוני מכיל את שדה התעופה הרצליה. חלקו הדרומי מכיל את שלולית הבעסה והוא מהווה את סוף ציר איילון צפון. הרחוב הממשיך אותו ממערב - רחוב המעפילים, נחשב לחלקו הדרומי של כפר שמריהו, ובסופו מחלף רבין המחבר אותו לכביש 2.
  • מדינת היהודים: רחוב ראשי במערב העיר, המוביל מכביש החוף אל הים. משמש בעיקר לתעשייה, מלאכה ומשרדים.
  • אבא אבן: רחוב ראשי במערב העיר, המוביל ממזרח למערב. ממזרח הוא ממשיך את רחוב שבעת הכוכבים וממערב לו קניון "ארנה" שבמרינה וחוף הים. משמש לתעשייה, מלאכה ומשרדים.

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2012, מתגוררים בהרצליה 89,232 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎0.2%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2012, העיר מדורגת 8 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ב (2011-2012) היה 80.0%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2011 היה 10,692 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,964 ש"ח).‏[10]

להלן גרף המציג את התפתחות האוכלוסייה בעיר:

כמחצית מתושבים הם ילידי הארץ, והיתר עלו מכל גלויות ישראל, כשמתוכם כ-40 משפחות מאתיופיה. עם גל העלייה מברית המועצות בתחילת שנות ה-90, הגיעו גם להרצליה מתוכם כ-7,000 עולים.

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת החינוך בהרצליה הינה במקום השני מבחינת השקעה כספית. היא מדורגת במקומות הראשונים בבחינות הבגרות והמיצ"ב.[דרוש מקור]

  • בתי ספר:
    • יסודיים: ויצמן, אילנות, בן-צבי, ברנר, א.ד. גורדון, יגאל אלון, רמב"ם (דתי), וולפסון (דתי, עצמאי), הרצל-רעות, ברנדס, נוף-ים, יוחנני, שז"ר, הנדיב, לב-טוב, בר-אילן (ממלכתי-דתי).
    • חטיבות ביניים, בסוגריים היסודיים המופנים אל כל חטיבה: יד גיורא (אילנות ושז"ר), זאב (גורדון ולב טוב), בן-גוריון (בן צבי ואלון), הנגיד (ויצמן והנדיב),הרצל-רעות (ברנר, יוחנני והרצל), סמדר (נוף ים וברנדיס).
    • תיכונים, בסוגריים חטיבות-הביניים המופנות אל כל תיכון: תיכון עירוני "הראשונים" (יד גיורא וזאב), תיכון-מקיף "היובל" (לשעבר: "קריית חינוך", "החדש") (בן-גוריון ורעות), התיכון העירוני "החדש" (לשעבר: "אורט") (סמדר והנגיד), אולפנת צביה (לבנות דתיות), תיכון הנדסאים, על"ה - תיכון למוזיקה ולמדעים, תיכון דור.
    • תיכונים אקסטרניים ופרטיים: זיו כספי, תיכון תל אביב, יות' טאונס אוף ישראל.

בעיר ישנו גם ייצוג לתוכנית היל"ה אשר פועלת להשלמת השכלה לבני נוער שנשרו ממערכת החינוך הפורמלית.

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב הראשי האשכנזי של העיר הוא הרב יצחק יחיאל יעקובוביץ'.
  • הרב הראשי הספרדי הראשון של העיר הרצליה היה הרב יוסף שמן, שכיהן במשרתו מניסן ה'תשי"ז עד פטירתו בניסן ה'תשכ"א. בשנת 2005 נפטר ממלא מקומו, הרב יצחק הלוי.
  • רב צפון העיר ובית העלמין הוא הרב יעקב נקי.

בעיר פועלים כ-80 בתי כנסת בכל רחבי העיר, ומתוכם ארבעת הגדולים:

  • "בית הכנסת הגדול"- המרכזי האשכנזי ברח' בן-גוריון 1.
  • "מקדש מלך" המרכזי הספרדי, ברח' מוהליבר 8.
  • "היכל מרדכי"- המרכזי הספרדי של הרצליה פיתוח, ברח' הנשיא יצחק בן צבי 137.
  • בית הכנסת יד התשעה חב"ד, ברחוב הרי גלעד 16.

בעיר מס' מקוואות, מתוכם:

  • המרכזי, ברח' סירקין 4.
  • בשכונת נווה עמל, ברח' ד"צ פנקס 54.
  • בשכונת שביב, ברח' א"ל זיסו 9 (לנשים).
  • בשכונת גן רש"ל, ברח' הצברים 12 (לגברים).
  • ועוד מקוואות הפזורות בכל רחבי העיר.

קהילת חב"ד

לחסידות חב"ד יש בעיר קהילה המונה כמאה משפחות ולהן מוסדות חינוך ורווחה, הכוללים בתי חב"ד, גני ילדים, תלמוד תורה, ישיבה, כולל, בית תבשיל, ובית כנסת באזור התחנה המרכזית. בראשות הקהילה עומד הרב ישראל הלפרין.

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך המחצית הראשונה של שנת 2006 ערכה חברת "ארנסט אנד יאנג" מחקר של שוק התיירות הנכנסת של מדינת ישראל מטעם משרד התיירות. בתקציר הדו"ח ‏‏‏[11] נקבע כי "ניתוח של ההכנסות מלינה של תייר בינלאומי מלמד כי בין השנים 1996 ל-2005 , ההכנסה הגבוהה ביותר נרשמה באופן עקבי בהרצליה ובתל אביב...".

הפוטנציאל התיירותי העצום הגלום בהרצליה נובע מקרבתה לים (תיירות נופש), מאזור-התעשייה המשגשג שלה (תיירות עסקים), מתרבות הקולינריה העשירה שלה וממיקומה הגאוגרפי האטרקטיבי (מרכז מישור החוף).

עובדות סטטיסטיות שונות תומכות בטענה לפיה הרצליה היא אחד מיעדי התיירות בעלי הפוטנציאל הכלכלי הגבוה ביותר בישראל. מלבד העובדה שצוינה לעיל, ידוע גם כי שווקים כמו תל אביב, חיפה והרצליה, המושכים מספר גדול יותר של נוסעים עסקיים מחו"ל היו הראשונים שהתאוששו מאינתיפאדה השנייה. ולכן, לפי תחזיתו של אותו דו"ח, השווקים המסוגלים לחולל את ההכנסה הגבוהה ביותר מתיירים בינלאומיים לחדר אירוח זמין הם באופן עקבי ומתמשך (בסדר יורד) הרצליה, תל אביב וירושלים.

כמו כן, מנתונים סטטיסטיים נובע כי בהרצליה תפוסת המלונות היא השנייה בגודלה בישראל (67% מחדרי המלון) – אחרי ים המלח (71%). בשנים האחרונות הבינו משקיעים שונים וכן עיריית הרצליה את הפוטנציאל הכלכלי הגלום בתיירות בעיר והחלו להשקיע בה כספים. וכך, לאחר שנים של תרדמה יחסית (שהתבטאה בין השאר בגידול זעום במספר חדרי המלון בעיר: מ-681 ב-1999 ל-691 ב-2009‏), ניכר כי השוק מתחיל להתעורר ולהתפתח בשנים האחרונות. לאחר עשרות שנים שבהן היו רק חמישה מלונות בעיר (אשל, דן אכדיה, דניאל, השרון ותדמור. לא כולל מלונות-דירות), שני בתי-מלון נוספים צפויים להיפתח בשנים הקרובות ולהוסיף מאות חדרים. האחד בשטח המרינה והשני באזור-התעשייה. המלון באזור התעשייה הוא תוצאה של הבנת פוטנציאל תיירות-העסקים בעיר: עיריית הרצליה אישרה לבעלי חברת הנסיעות איסתא ליינס לשנות את ייעוד הקרקע שרכשו ממסחר ומשרדים למלונאות, וכעת מוקם בשטח מלון הכולל 100 חדרים בצומת הרחובות גלגלי הפלדה ואבא אבן ‏[12].

על תחום התיירות בעיר מופקדת "החברה העירונית לפיתוח תיירות בהרצליה" שבראשה עומד חבר המועצה הצעיר יריב פישר. החברה שוקדת על פיתוח התיירות בעיר, בין השאר באמצעות פרסום ושיווק. אחת לתקופה מסוימת מוצאות על ידי החברה חוברות חינמיות לתיירים בעברית ובאנגלית המציעות להם לבקר במגוון אתרי התיירות שמציעה העיר למבקריה וביניהם:

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר ממוקמת לצד כבישים בין עירוניים, ופועלים בה קווי אוטובוס רבים ורכבת. כמו כן נמצאים בעיר שדה תעופה למטוסים קלים ומרינה.

כבישים בין עירוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כביש נתיבי איילון מסתיים בצפונו בעיר הרצליה, ומהווה ציר מרכזי המקשר את הרצליה לתל אביב ולכביש 1. נקודת הגישה המרכזית לנתיבי איילון היא מחלף שבעת הכוכבים, ובנוסף קיים מחלף המעפילים ("הרצליה צפון") שבו מתאפשרת רק יציאה ימינה (לכיוון הרצליה ורעננה, אך לא לכיוון כפר שמריהו וכביש 2).
  • בין מרכז הרצליה להרצליה פיתוח עובר כביש 2, הציר המרכזי המקשר את הרצליה לצפון הארץ.
  • הגישה לכביש 4 נוחה פחות וכרוכה בנסיעה עירונית החוצה את הערים רמת השרון בדרום או רעננה בצפון.

אוטובוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 2011 חברת "מטרופולין" אשר זכתה במכרז להפעלת קוים בדרום השרון, מפעילה את רוב הקוים העירוניים והבן עירוניים בעיר שהופעלו לפני כן על ידי "אגד"ו"דן" . כמו כן עוברים בעיר 28 קווים של "אגד" ו8 קווים של חברת "נתיב אקספרס". בהרצליה פועלת תחנה מרכזית.

רכבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנת הרכבת בהרצליה

ליד קניון שבעת הכוכבים ומחלף הסירה נמצאת תחנת הרכבת הרצליה, אשר ממוקמת על מסילת החוף. עוצרות בתחנה רכבות הקו הפרברי בנימינה - אשקלון, אשר עוצרות אף בתחנות תל אביב וקו הרצליה - באר שבע. לצורך הגעה לתחנות נוסעים בקווי רכבת אחרים, יש להחליף רכבת בתחנת הרכבת בנימינה (לכוון נהריה),או בתחנות הרכבת של תל אביב. תחנת הרכבת של הרצליה תהיה חלק מקו סיבובי מסילת השרון של רכבת ישראל שיעבור בתחנות רעננה ( שתיים) , הוד השרון, כפר סבא, ראש העין מערב, פתח תקוה ( סגולה וקרית אריה) , בני ברק ואוניברסיטת תל אביב .

בהרצליה מתוכננת לעבור הרכבת הקלה של מטרופולין תל אביב. על פי התכנון, שלושה קווים יעברו בשטחי הרצליה: הקו הירוק יעבור בהרצליה פיתוח, הקו הצהוב במרכז העיר והקו הורוד יעבור הן במרכז והן בהרצליה פיתוח.‏[13] בניית קווים אלו היא בגדר תוכנית עתידית ובשלבי תכנון בלבד.

שדה תעופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שדה התעופה הרצליה הוא שדה תעופה אזרחי לתעופה קלה, הממוקם בין שכונת גן רש"ל בהרצליה לבין כפר שמריהו. השימוש בשדה החל ב-2 ביוני 1948, בעת מלחמת העצמאות, כמשכן הקבוע הראשון של טייסת 101, טייסת הקרב הראשונה של חיל האוויר הישראלי. כיום משמש השדה כמרכזה של התעופה הקלה בישראל: בו פועלים רוב בתי הספר לטיסה בארץ בהם ניתן לעבור קורס טיס אזרחי, מעשי, תאוריה, לשכור מטוס לפי שעה ואף ליהנות מטיסות חוויה בשבתות. כמו כן יוצאות מהשדה טיסות מסחריות: טיסות צילום, מוניות אויר, טיסות רומנטיקה וכדומה. עיריית הרצליה מתנגדת להמשך פעילותו של השדה, משום שלדבריה, עקב קרבתו לשכונות מגורים, ובעיקר לאור פעילות בתי הספר לטיסה, הוא מהווה סכנה בטיחותית.

אופניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים האחרונות נסללו מספר שבילי אופניים לאורך העיר, הארוכים שבהם ברחוב סוקולוב וברחוב ז'בוטינסקי.

תרבות, אמנות ותקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית האזרח, משכנו של תיאטרון אנסמבל הרצליה

אומנויות הבמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר מתקיימים מפעלי תרבות שונים:

  • התזמורת הקאמרית הרצליה: בניצוחו של הרווי בורודוביץ'.
  • מקהלת לי-רון: בניצוחה של רונית שפירא.
  • היכל אומנויות הבמה: שני אולמות תיאטרון ב"בית חיל האוויר".
  • להקת "על הבמה": להקת אומנויות הבמה הייצוגית של הרצליה.
  • להקת "שבעת הכוכבים": להקת המחול הייצוגית של הרצליה בכוריאוגרפיה של רן הירש.
  • תיאטרון אנסמבל הרצליה: תיאטרון השוכן ב"בית האזרח".
  • מגמת התיאטרון של תיכון "היובל" אשר הצמיחה אמנים כמו לירז צ'רכי, מירי מסיקה ועודד פז.

תרבות ומוזיאונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית: שוכן ב"בית יד לבנים", ומהווה משכן לתערוכות של אמנות מודרנית.
  • גן בן שפר: נערכים בו קונצרטים, מופעי מקהלות ולהקות זמר והוא משמש גן משחקים לילדים. הגן נקרא על שם צבי בן-שפר (1904 - 1943), מראשוני הרצליה ומעסקניה הבולטים. לאחרונה שופץ הגן ושודרג. הוקמה בו במה להופעות, פינת זהירות בדרכים לילדים ובריכה אקולוגית בה פורחים פרחי נימפאה בצבעים שונים. בגן נמצאת אנדרטה לבני הרצליה שנפלו במערכות ישראל. כמו כן ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל נערך בגן הטקס העירוני.
  • מוזיאון בית הראשונים: מוזיאון לתולדות הרצליה. במוזיאון צילומים, מצגות אור-קוליות ומוצגים רבים המדגימים ומשחזרים את ההיסטוריה של הרצליה מיום היווסדה, ואתר אינטרנט עשיר ובו סיפורים של ותיקי הרצליה ומשפחות המייסדים.
  • הביאנלה בהרצליה: אירוע המתקיים אחת לשנתיים וכולל תערוכת אמנות גדולה במרכז העיר הפתוחה לקהל הרחב. הראשונה התקיימה מ-23 בספטמבר 2007 עד 1 באוקטובר 2007. הביאנלה השנייה התקיימה באוקטובר 2009.
  • סינמטק הרצליה: נפתח באוגוסט 2008.

תקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנועות נוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר פועלות מספר תנועות נוער:

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגרש כדורסל בספורטק ומאחוריו היכל אמנויות הבמה

בעיר קיימת מסורת ארוכת שנים של ספורט חובבני ומקצועני. "צעדת הרצליה" נערכת מזה מספר שנים: בתחילה יועדה לתלמידים, אך בשנים האחרונות הצעדה מיועדת לכל המעוניין.

עמותת "בני הרצליה" מפעילה בעיר חוגים במסגרת ענפי ספורט מגוונים.

אתרי ספורט בעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהרצליה מספר אתרי ספורט למקצוענים ולחובבים:

ספורט מקצועי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפן הספורט המקצועי, התפארה הרצליה במשך שנים בקבוצות בליגות העליונות של הענפים השונים:

כדורסל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני הרצליה בכדורסל, מחזיקת גביע המדינה בשנת 1995, בה שיחקו שחקני חיזוק זרים כגון טרנס סטנסברי, דייוויד ת'רדקיל וארל ויליאמס. בקיץ 2002 התאחדה בני הרצליה עם אגודת הכדורסל מכבי רעננה, והפכה לקבוצה מאוחדת שנקראת בני השרון. בני השרון הצליחה להתברג בצמרת הכדורסל מאז שנוצרה. בעונת 2006/7 הגיעה להישג השיא שלה, כשהצליחה להעפיל לגמר גביע המדינה מול הפועל ירושלים, בהדרכתו של המאמן הוותיק אפי בירנבוים, לאחר ניצחון על מכבי תל אביב בחצי הגמר.

כדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענפי ספורט נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרצליה ידועה בנבחרות הנוער החזקות שלה, הן בכדורסל (תיכון "היובל" ונוער "בני הרצליה") והן בכדוריד (תיכון "הראשונים"). נבחרות אלה ביססו את מעמדן כטוענות קבועות לכתר האליפות מדי שנה.

במגמת הכדורסל של תיכון "היובל" צמחו הספורטאים טל בורשטיין ויניב גרין, ובפברואר 2009 אף זכתה נבחרת התיכון בתואר אלופת בתי-הספר התיכוניים בישראל כשניצחה את נבחרת תיכון עירוני ט' מתל אביב.

נציגויות זרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהרצליה פיתוח שוכנות הנציגויות הדיפלומטיות של אורוגוואי, ארגנטינה, ברזיל, גואטמלה, הונדורס, פרו והרפובליקה של קונגו. נציגותה של ונצואלה שכנה בעיר עד שנסגרה בינואר 2009 בעקבות מבצע עופרת יצוקה.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשי העיר הרצליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשי עיריית הרצליה
אברהם הירש שמעון זאב לוין בן ציון מיכאלי פסח יפהר נתן רוזנטל יוסף נבו אלי לנדאו יעל גרמן יהונתן יסעור משה פדלון
1937 - 1938 1938 - 1943 1943 - 1960 1960 - 1966 1966 - 1967 1969 - 1983 1983 - 1998 1998 - 2013 2013 2013 –

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרדכי נאור, סיפורי הרצליה - 50 פרשיות בתולדות הרצליה, הוצאת ספריית יהודה דקל, המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, 2013.
  • אריון שחף, אמליה שושני (עורכים), עיר וספר: מערכת ספריות הרצליה 1927-‏2013, רעות: אפי מלצר, 2013.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "מסחר ותעשייה" עתון לשאלות המסחר, החרושת והחקלאות בארץ ישראל, גיליון י"ד ט"ו 27 באוגוסט 1926 עמ' 381.
  2. ^ "ידידי היקר והמכובד כבוד חג' אחסין אל עסי... בשמי ובשם כל תושבי המושבה הרצליה אני מברך אותך, את בניך ואת כל משפחתך הנכבדה והיקרה ליום שמחתכם - ליום נשואי בנך הצעיר הנכבד והחשוב חג' מחמוד... אני מברך אתכם גם כראש המושבה הרצליה וגם כידיד נאמן, מסור, הקשור בקשרי אחוה ורעות עם כבוד החג' אחסין אל עסי עוד מיום הוסד הרצליה. אני רוצה להביע כאן את תקוותי כי הידידות הזו תמשך ותתחזק ותעבור מאבות לבנים, ומבנים לבני בנים.", ברכת הוועד המקומי למוכתר. ארכיון הרצליה, 1-1/2/25, חטיבה 1.‏
  3. ^ הרצליה - אם הקיבוצים והקבוצות, דן יהב, הוצאת ירון גולן, 1994
  4. ^ טבלת שינויים ברשויות מקומיות 1948 עד 2004 - מסמך של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שורה 319, גלילות‏
  5. ^ טבלת שינויים ברשויות מקומיות 1948 עד 2004 - מסמך של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שורה 1455, רשף
  6. ^ עזר ויצמן, לך שמים לך ארץ, תל אביב: הוצאת ספרית מעריב, 1975, עמ' 63.
  7. ^ אורנה ננר, מערת הניסים: הבית שחצוב בסלע הכורכר בחוף סידני עלי, באתר Xnet‏, 5 בדצמבר 2013
  8. ^ ניר ארנון, חוף הרחצה הנפרד של תושבי בני ברק - בהרצליה, באתר mynet‏, 11 ביוני 2009
  9. ^ הריאה הירוקה של הרצליה תישמר באתר החברה להגנת הטבע
  10. ^ פרופיל הרצליה באתר הלמ"ס
  11. ^ http://www.tourism.gov.il/NR/rdonlyres/DA41633B-99F1-483B-AEC0-674C861DC94F/15767/ArnestYanghebrew.pdf‏
  12. ^ http://www.calcalist.co.il/real_estate/articles/0,7340,L-3269962,00.html
  13. ^ פירוט קווי הרכבת הקלה מאתר נ.ת.ע.


קואורדינטות: 32°9′15.47″N 34°50′40.92″E / 32.1542972°N 34.8447000°E / 32.1542972; 34.8447000