הרשימה המתקדמת לשלום
| הרשימה המתקדמת לשלום | |
| אפיון | מפלגה ערבית-יהודית רדיקלית |
|---|---|
| כנסות | 11, 12 |
| אותיות | פ |
| שיא כוחה | 2 מנדטים |
| נוצרה מתוך | "אלטרנטיבה", התנועה המתקדמת וחוגים נוספים |
| התמזגה לתוך | לא התמזגה |
|
ח"כים בסיעה בכנסות בהן פעלה
|
|---|
|
|
הרשימה המתקדמת לשלום הינה מפלגה ערבית-יהודית רדיקלית שהוקמה לקראת הבחירות לכנסת האחת עשרה על ידי מיזוג בין תנועת "אלטרנטיבה" היהודית, התנועה המתקדמת מנצרת ועוד כמה חוגים ויחידים. המפלגה דגלה בזכות ההגדרה העצמית של שני העמים.
ערב הבחירות לכנסת ה-11, נפסלה הרשימה מלרוץ לכנסת על ידי ועדת הבחירות המרכזית, יחד עם רשימת כך של מאיר כהנא, בטענה כי "רשימה זו דוגלת בעקרונות המסכנים את שלמותה וקיומה של מדינת ישראל, ושמירת יחודה כמדינה יהודית".
העניין הובא בפני בית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, בע"ב 2/84, ניימן נ. יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת האחת עשרה פ"ד לט (2) 225. הרכב מורחב של חמישה שופטים: הנשיא מאיר שמגר, אהרן ברק, מרים בן פורת, מנחם אלון ומשה בייסקי, ישב על המדוכה, הפך את החלטת ועדת הבחירות על פיה, והתיר לרשימה לרוץ לכנסת. הרשימה זכתה בשני מנדטים, וכיהנו מטעמה בכנסת חברי הכנסת מוחמד מיעארי (שהיה ממקימי ופעילי תנועת אל ארד, שעניינה נדון בפסק דין ירדור בשנת 1965) והאלוף במיל. מתי פלד.
בשנת 1988, ערב הבחירות לכנסת השתים עשרה, שוב עלה עניינה של הרשימה לדיון בפס"ד בן שלום, אך גם שם התיר בית המשפט את השתתפות הרשימה בבחירות. הרשימה קיבלה 33,695 קולות והפעם זכתה רק במנדט אחד, וכיהן מטעמה בכנסת מוחמד מיעארי. במלחמת המפרץ תמכה המפלגה בעיראק, מה שהביא לפרישת החברים היהודים ממנה ולהפיכתה למפלגה לאומית ערבית טהורה.
בבחירות לכנסת ה-13 בשנת 1992 רצה הרשימה בשלישית, אך הפעם כרשימה עם נציגים ערבים בלבד. הרשימה לא עברה את אחוז החסימה. בחרה לא להתמודד בחירות לכנסת ה-14 בשנת 1996 באותה שנה פרש פלג בראשות מוחמד מיעארי והצטרף למפלגת בל"ד.
