הרשל'ה אוסטרופולר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הרשל'ה מאוסטרופולי (או הרשלה מאוסטרופוליה, וכן הרשלה מאוסטרופוליא. בכתיב יידי: הערשעלע אָסטראָפּאָלער) היה בדחן חסידי שחי באוקראינה פלך ווהלין במחצית השנייה של המאה ה-18. על בסיס דמותו ההיסטורית של הרשל'ה מאוסטרופולי נבנתה דמות בעלת מוטיבים בדיוניים, ולה מיוחסות בדיחות רבות. הרשל'ה הוא מקבילם של גיבורי בדיחות בדיוניים באזורים אחרים כגון ג'וחא בארצות המזרח וטיל אוילנשפיגל במרכז אירופה, אך הם אינם מבוססים על דמות אמתית.

הרשל'ה מאוסטרופולי נמנה עם חוג חסידיו של רבי ברוך ממז'יבוז', נכדו המיוחס של הבעש"ט, והוא היה "ליצן החצר" שלו. רבי ברוך והחסידים היו משתעשעים מהלצותיו, שבהן היה מלגלג עליהם ומוכיח אותם על מעשיהם.

נראה שבניגוד לבדיחות על חכמי חלם הלועגים לחסידים ומנהגיהם, דמותו של הרשל'ה היא דמות גיבור אנדרדוג עני, המצליח בסיוע חוש ההומור להתמודד עם עשירים גבירים ופריצים, עם סמכות בחצר החסידית, ואף עם נכרים המנסים לפגוע בעם ישראל. לסיפורים אלו, בדומה לתסריטים של סרטי צ'רלי צ'פלין יש הד לסיפורי גביהא בן פסיסא בתלמוד, לסיפור שמשון הגיבור-הטראגי, ולסיפור הגולם מפראג.

קורותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בנערותו התבלט הרשל'ה בחוכמתו, והוא אכן למד תורה והיה לתלמיד חכם ובקי בחוכמת הקבלה. הוא למד הלכות שחיטה כדי להתפרנס כשוחט ובודק. מטבעו היה הרשל'ה בעל חוש הומור דק, ונהג להתלוצץ ולהתבדח.

רבי ברוך ממז'יבוז' שהרשל'ה היה חסידו, נהג את חצרו בפאר והדר, וכיוון שלעתים הייתה תוקפת אותו עצבות חיפשו עבורו חסידיו בדחן-חצר. הרשל'ה נבחר לתפקיד זה, וכך בילה את רוב שנותיו בחצר הרבי ברוך. הרשל'ה השמיע בדיחות שנונות ביותר, אך בעיקר ביצע מעשי קונדס מבדחים, אשר השכיחו מהרבי את עצבותו.

האנשים אשר הרשל'ה הקניט או שם לצחוק, מעולם לא שמרו לו טינה, שכן כולם הבינו כי אין הוא עושה זאת על מנת להעליב, אלא בכדי לשמח.

בשנות ה-2000 נטען כי קברו של הרשל'ה אותר בבית העלמין במז'יבוז', בסמוך לקבר הבעש"ט, והוצבה עליו מצבה. לפי ההיסטוריון דוד אסף אין לטענה ביסוס היסטורי‏[1]. במרץ 2013 חוללה המצבה.‏[2]

מעשיות הרשל'ה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבות מן הבדיחות המיוחסות להרשל'ה הן חידודי לשון שמקורן ביידיש ויוחסו לו. אולם ישנן בדיחות במתכונת תלמודית, ובהן מעין "מדרש" על פסוקים ותפילות. מעשיות אלו פחות נפוצות כיום, כאשר ההיכרות עם המקורות פחות חזקה. כמו כן, ההווי היהודי הוא מאפיין חזק במעשיות המבדחות המסופרות עליו: הסעודות שאכל הן בחגים יהודיים (למשל: פעם הטעה אשה פתיה, וסיפר לה שכעת ליל פורים, ואחר כך הגיע לאכול סעודה ב"ליל הסדר" כשבעלה היה מחוץ לעיר), התפילות (כמו קידוש הלבנה), המקווה, המעמדות בבית הכנסת ובעיירה היהודית, וכן היחסים בין הקהילות היהודיות (חסידים ומתנגדים) ובין היהודים בעיירה לנכרים ובייחוד לפריץ.

סיפורי גבורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור הבא דומה מאוד לסיפור התלמודי של גביהא בן פסיסא, אלא שבבסיפור של הרשל'ה ההתמודדות היא עם ההשכלה:

הפריץ שמע שבעיירה מז'יבוז' יש יהודי - רבי ברוך, אשר מעז ללבוש בגדי פריץ, כובע שיער (שטריימל) ואף נוהג בגינוני מלכות. מיד ציווה לאסור אותו. אך החיילים שהגיעו לעיירה מצאו שהרבי עזב את המקום לזמן מה. הם השאירו הודעה שעליו להתייצב תוך זמן נקוב. התלבטו החסידים מה לעשות, כדי לא למסור את רבם לשלטונות. הרשל'ה הציע את עצמו ואמר: "אם אצליח - מוטב, ואם לא - יהיה זה רק הרשל'ה שייתפס, ולא רבי ברוך".
הרשל'ה התייצב אצל הפריץ, ששאל אותו ארבע שאלות. אם ידע לענות עליהן יוכיח שאכן הוא ראוי ללבוש את הבגדים ולנהוג את מנהגי המלוכה.
א. האם מכיר אתה את מקום השלטון שלי? אם כן - מה בדיוק מידת האחוזה שלי?
ב. האם יודע אתה מדע? אם כן - מהו משקלה של הלבנה?
ג. האם אתה מבין איך שליט מתנהג? אם כן - כמה אני חשוב?
ד. האם אתה יכול להבין את רחשי הלב של אחרים? אם כן - מה אני חושב עתה?
ענה לו הרשל'ה:
מידת האחוזה שלך כמעט ידועה לי, אלא שעליך לתת לי פרט קטן, כי המים - האגמים והנהרות לעתים נוגסים באחוזותיך. אמור לי בדיוק מה מידת המים ואומר לך את מידת האחוזה.
- טוב יהודי עונה בשאלה לשאלה, צחק הפריץ. בתשובותיך הבאות לא אסכים לכך.
המשיך הרשל'ה: משקל הירח - בדיוק ליטרא ומחצה. ואם אינך מאמין, תמדוד בעצמך!
- ניצחתני בזאת, אמר הפריץ. המשך.
אתה חשוב יותר מאברהם אבינו, ואין לנו בעמנו גדול ממנו - המשיך הרשל'ה.
- יפה! אמר הפריץ, איך הגעת לזה?
אתה הרי הפריץ החשוב הלבוש בבגדי המלוכה, והרי אברהם אבינו אמר על עצמו "ואנוכי עפר ואפר" - ומי לנו בעמנו גדול מאברהם אבינו.
- טוב ענית לשלש השאלות, אך לאחרונה לא תוכל: מה אני חושב כרגע?
אתה חושב שעומד לפניך רבי ברוך ממז'יבוז', אבל לפניך עומד רק הרשל'ה מאוסטרופוליא - אחד מתלמידיו הפשוטים והנקלים ביותר!

סיפורים רבים מראים את ההתמודדות שלו עם הנשים (השתלטניות לטעמו): לדוגמה אשת הרבי, ואשתו שלו:

פעם כשהרבנית צעקה עליו וסילקה אותו מהחצר שלהם, התחנן בפניה ואמר שאשתו רוצה לפגוש אותה, אלא שאשתו מתביישת לבוא כי היא כבדת שמיעה. לאשתו, שצעקה עליו וכעסה על כך שאינו מתפרנס, סיפר ששוחח עם הרבנית, וזו רוצה לפגוש אותה ולברך אותה, אלא שהרבנית כבדת שמיעה. בפגישה התחבא והקשיב כיצד שתי הנשים צועקות אחת לשנייה, עד שהרבי שאל לפשר הצעקות, ואז נגלה קלונן.

סיפור אחר מראה את הסכנות בהן היה נתון:

שבת אחת ביקש הרשל'ה לברך 'הגומל'. כשנשאל מדוע, הסביר שאשתו תלתה את מעילו לייבוש לאחר הכביסה, המעיל נפל לארץ, ואילו היה הוא בתוך מעילו היה עלול להיפגע קשות.

מן ההברקות המיוחסות להרשל'ה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פעם נתקל בעיר אחת בהלך ששאל אותו אם הוא יכול לפי מצב הלבנה באותו לילה לקבוע אם מותר לומר את ברכת קידוש לבנה או לא? "אינני מקומי!", ענה לו הרשל'ה בקול מתנצל.
  • בהתארחו אצל משפחה שהתמהמהה להגיש לו ארוחה, השמיע בנימת איום את המשפט "אם לא תגישו לי מיד אוכל, אעשה את מה שעשה אבי המנוח במקרה כזה!". המארחים המבוהלים הגישו לו את הארוחה מיד, ואחרי שסיים לאכול שאלו אותו בטון נפחד: "למה התכוונת באיומך? מה היה עושה אביך?" – "במקרה שכזה, היה אבי הולך לישון רעב..." השיב הרשל'ה בתמימות.
  • שבת אחת עבר אחד מהמשכילים בשעת הסעודה השלישית ליד בית המדרש שבו התפלל הרשל'ה והשתתף בסעודה. החסידים קראו לו "בוא, פטם את הנשמה היתרה שלך!"‏[3] ענה המשכיל "לי יש נשמה אחת בלבד!" השיב לו הרשל'ה "כן, אבל היא יתרה!".
  • כאשר הרבי היה עצוב ניסו תלמידיו לעודד את רוחו אך לא הצליחו. לבסוף קראו להרשל'ה להתארח בבית הרבי. הרבי קיבל אותו בסבר פנים יפות והסכים לארחו לכמה ימים, אך ניכר היה שהוא עדיין שרוי בעצבות. בארוחת הצהריים הגדולה הכניס הרשל'ה כף אחת לכיסו. כעבור חצי שעה הכניס עוד כף לכיסו. שאל אותו הרבי "הרשל'ה, מדוע אתה מכניס כפות לכיסך?" והרשל'ה השיב "אדוני, אני קצת חולה והרופא רשם לי תרופה: לקחת כל חצי שעה כף". העלה הרבי חיוך על פניו ורוחו הטובה שבה אליו.

הרשל'ה בספרות ובתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסופר יצחק הרצברג כינס רבים מסיפורי תעלוליו ובדיחותיו של הרשל'ה, בשני כרכים, שהוצאו לאור בהוצאת י. שרברק.

המחזאי הקלסיקן היידי משה גרשנזון חיבר מחזה בשם "הרשל'ה אָסטראָפּאָלעֶר", אשר הוצג בעיבודים שונים בכל התיאטראות האמנותיים היהודים בעולם. בשנת 1951 נתן וולפוביץ' ממייסדי תיאטרון היידיש "תיאטרון גולדפאדן" בתל אביב, העלה את ההצגה, והועמד על כך לדין‏[4].

ב-1966 הועלה בתיאטרון העירוני חיפה המחזה "הרשלי מאוסטרופולי" מאת יעקב אורלנד, בבימויו של יעקב רוטבאום[5].

ב-2012 הועלה המחזה על ידי תיאטרון יידישפיל, בכיכובו של יעקב בודו[6].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הירשילי / ש. י. אברמוביץ (מנדלי מוכר ספרים)), אודסה: מוריה (‫מקרא לבני הנעורים), תרס"ד.
  • אליעזר שרמן, הירשלה אוסטרופולר: אמצאותיו ותעלוליו, בדיחותיו והלצותיו, תולדותיו והרפתקאותיו (תרגם: מ’ חריזמן), תל אביב: למען הספר, תרצ"א.
  • יעקב דינזון, הרשלה: ספור (תרגם: ש’ הרברג), תל אביב: מצפה, 1937. (מהדורה נוספת: י’ צ’צ’יק, [תשי"-].)
  • אלתר דרויאנוב, ספר הבדיחה והחידוד.
  • הרשלי האוסטרפולי: מלך הלצנים – ספר חייו ותעלוליו, מעשיו ובדיחותיו / לקט וסדר יצחק הרצברג; הציורים מאת בינה גבירץ, תל אביב: י. שרברק: מאור, [1947]. (מהדורות נוספות: [תש"י-]; תשכ"ה-1964; תשל"ז-1977.)
  • הרשלה / ספרה מחדש תקוה שריג; צייר: אהרון שבו, תל אביב: ספרית פועלים, תשמ"א-1981.
  • הרשלה מלך הליצנים / לקטה ועבדה: עטרה אופק, איורים: איתן קדמי, תל אביב: ענבל, תשמ"ו-1986 – תשמ"ז-1987. ‬
  • הרשלה: כל ספורי הרשלה / לקטו ועבדו עטרה אפק, ריבה בן נר; איורים: איתן קדמי, [תל אביב] : אלומות, [תשס"ג].
  • הרשלה האוסטרופולי: מיטב ספורי הרשלה / עריכה: תמר פרי, כפר מונש: עופרים, תשס"ו-2006.
  • הרשלה האוסטרופולי, מאת איציק מאנגר, בתוך ספרו דמויות קרובות, תרגם מיידיש אברהם שלונסקי, סיפא - אחרית דבר מאת דב סדן. מרחביה 1941.

עיון ומחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חיים שוארצבום, 'ליצנים עממיים מפורסמים בישראל', מחניים, ס"ז, 1962, עמ' 57–63
  • ז' איגרת, 'אוסטרופוליה באספקלריה של דורות', העבר, יט תשל"ב, 211-209.
  • א"י ברור, 'לדמותו של הירשל אוסטרופולר בנוסח גליציה', העבר, כא, תשל"ה, 231-230.
  • זלמן זילברצווייג, לעקסיקאן פון יידישן טעאטער, ו, עמ' 5640-5617.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דוד אסף, על קברו של הרשלה מאוסטרופוליה
  2. ^ מרדכי חיימוביץ, אוקראינה, יהודים חיללו את קברו של הבדחן החסידי הרשל'ה, באתר nrg‏, 24 באוקטובר 2013
  3. ^ לפי המסורת היהודית, בשבת מקבלים נשמה נוספת על הנשמה הרגילה שיש לאדם.
  4. ^ באותם ימים היה אסור בישראל על פי חוק, להעלות הצגות ביידיש
  5. ^ הרשלי מאוסטרופולי, ארכיון התיאטרון העירוני חיפה, בספריית אוניברסיטת חיפה
  6. ^ הרשל'ה מאוסטרופולי באתר תיאטרון יידישפיל