הרתעה (משפטים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מטרה ראשית של מערכת המשפט היא הכוונת התנהגות. אחת הדרכים העיקריות להשגת מטרה זו הינה יצירת מערך הרתעה לפרטים בחברה, אשר ישנה את שיקולי הרווח-תועלת שלהם בעת שהם שוקלים האם להפר את החוק, מתוך הנחה כי שיקולי רווח-תועלת רציונליים תקפים במקרים אלו.

הרתעה במשפט הפלילי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלי עיקרי ליצירת הרתעה הוא הענישה, המשמשת להרתעת העבריין כך שיימנע מלחזור ולבצע את מעשהו פעם נוספת, וכן משמשת כדוגמה להרתעת עבריינים פוטנציאליים אחרים. בתקופות קדומות היו נהוגים עונשים גופניים (החל מ"שן תחת שן" וכלה בעונש מוות) ואילו כיום נהוגים יותר, ברוב המדינות המתקדמות, עונשי מאסר, המגבילים את חירותו של העבריין, וקנסות - עונשים כספיים.

לשיקולי הרתעה משקל רב בעת מתן גזר הדין, כלומר בעת קביעת העונש שיוטל על העבריין לאחר שנמצא אשם. דוגמה לכך מופיעה בדבריו של שופט בית המשפט העליון, סלים ג'ובראן:

אין מנוס מלהטיל על המבקש עונש מרתיע, אשר יעביר את המסר החד, למבקש עצמו ולנהגים אחרים, כי הנוהג ברכב אוחז באחריות כבדה לחייו ולחיי המשתמשים בדרך מסביבו. שימוש בסם מסוכן, המהווה עבירה כשלעצמו, ועל אחת כמה וכמה שימוש שכזה תוך כדי הנהיגה ברכב, מהווה זלזול חמור ומחוצף באחריות זו לחיי אדם ויש להתייחס לכך בחומרה הראויה, במדיניות ענישה מחמירה וכואבת.

רע"פ 6034/06 זאן אבולעפיה נגד מדינת ישראל, ניתן ב-10.9.2006

ביצירתה של הרתעה יעילה ישנם שני סיכונים:

  • הרתעת יתר: הרתעה שעקב חומרתה מרתיעה לא רק את העבריין, אלא גם את האזרח השומר חוק, הנמנע מעשיית מעשים כשרים, מחשש שמא יתפרשו ככאלה שיפעילו כנגדו צעדי ענישה.
  • הרתעת חסר: הרתעה שאינה משיגה את מטרתה, משום שעוצמתה נמוכה מאוד יחסית לרווח הגלום בביצוע העבירה.

הרתעה במשפט האזרחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

להרתעה מקום מרכזי במשפט הפלילי, אך יש לה מקום לא מבוטל גם במשפט האזרחי, שבו נפסקים לעתים פיצויים עונשיים כאמצעי הרתעה, ולא רק לשם מתן פיצוי לצד הנפגע. בחוק הגנת השכר, למשל, נקבע פיצוי גבוה מאוד על הלנת שכר, לא רק כדי לפצות את העובד על הפגיעה בו, אלא בעיקר כדי להרתיע מעסיקים מהלנת שכר.

בדיני הנזיקין, עצם החובה המוטלת על המזיק לפצות את הניזוק יש בה גורם של הרתעה, משום שבפיצוי, גם כאשר הוא בא רק כדי לפצות את הניזוק, ללא כל גורם עונשי, עלול להיות עול כספי כבד. עול זה עשוי להיות ישיר, כאשר המזיק נדרש לשלם את הפיצוי מכיסו, או עקיף, כאשר חברת ביטוח נושאת בתשלום הנזק, אך מעלה בשל כך את פרמיית הביטוח.

בדיני הנזיקין, הרתעה אופטימאלית מכוונת לכך שסך נזקי התאונות והוצאות מניעתן יהיה נמוך ככל האפשר. מכאן שהרתעה אופטימאלית מכוונת ליעילות כלכלית. הרתעה אופטימאלית תושג על ידי הטלת אחריות על מונע הנזק הזול ביותר, בדרך זו הוא יתומרץ למנוע את הנזק כאשר עלות המניעה נמוכה מתוחלתו. מונע הנזק הזול ביותר הוא זה שלהטלת האחריות עליו יש את הסיכוי הרב ביותר להפחית למינימום את סך נזקי התאונות והוצאות מניעתן. כאשר נטל האחריות כבד מדי נוצרת בעיה של הרתעת יתר. הרתעת יתר עלולה להיות גרועה יותר מהרתעת חסר או מהיעדר הרתעה כלשהי. שיקולים אלה באים לידי ביטוי בנוסחת הנד.