הר אסיניבוין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הפארקים בהרי הרוקי הקנדיים
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Mount Assiniboine Sunburst Lake.jpg
הר אסיניבוין על רקע אגם סאנברסט
מדינה Flag of Canada.svg קנדה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 1984, לפי קריטריונים 7, 8
Canadian Rocky Moutain parks map He.svg

הר אסיניבוין (אנגלית: Mount Assiniboine) הוא הר דמוי-פירמידה השוכן על קו פרשת המים של אמריקה, בפרובינציה הקנדית קולומביה הבריטית סמוך לגבולה עם פרובינציית אלברטה. אחד מקצות בסיס הפירמידה הוא הצומת שבו נפגשים הפארק הלאומי באנף בגבול המזרחי של הפארק והפארק הלאומי קוטניי בגבול המערבי. הגבול המערבי של הפארק שוכן מעל הנחלים דיר ואקסטנשן שמוצאים בקוטניי, וזורמים אל נהר מיצ'ל.

ההר מתנשא לגובה 3,618 מטרים, והוא הנקודה השביעית בגובהה בהרי הרוקי הקנדיים. המסיב של ההר משתרע על פני 80 קילומטרים רבועים. ההר ממוקם בגובה 1,525 מטרים מעל אגם מגוג. ב-1885 העניק ג'ורג' מ. דאוסון להר את שמו. דאוסון ראה את ההר מהר קופר (הנחושת) בפארק הלאומי באנף, ותוך כדי הבחין בקבוצת עננים מסביב לפסגה. צורת העננים הזכירה לו את העשן שבקע ממקטרותיהם של אינדיאנים משבט אסיניבוין. הראשונים לטפס על ההר היו ג'יימס אאוטראם, כריסטיאן בוהרן וכריסטיאן האסלר, שעשו זאת ב-1901. הפארק הפרובינציאלי הוקם ב-1922, לאחר שקולומביה הבריטית הכריזה על שטח בגודל 5,120 הקטאר כאזור מוגן בעקבות מסע שכנועים של המועדון האלפיני הקנדי. ב-1925 היה לורנס גראסי לראשון שמטפס על ההר לבדו. ב-1984 הוכרז הפארק על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית ביחד עם פארקים נוספים ותחת השם הקיבוצי "הפארקים בהרי הרוקי הקנדיים".

החלקים הנמוכים של ההר הם בית גידול עבור יערות אשוחית, בהם גדלות קבוצות קטנות של אשוח אלפיני ואורן לודג'פיפל. האזורים הבלתי מיוערים בגבהים אלה הם בית גידול עבור צמחים ממשפחת האברשיים, יערתיים וכדומה. החל מגובה של 2,100 מטרים ועד גובה של 2,400 מטרים גדלים זה לצד זה אשוח אלפיני, אשוחית אנגלמן ולגש אלפיני. לאורך הנחלים של ההר ובאזורים הבוציים ניתן למצוא צמחייה אופיינית כגון מרבדי ערבות נמוכות. המדרונות הסלעיים של ההר מכוסים בצמחים כגון Sedum (משפחת הטבוריתיים), ערבה ארקטית, ומינים אחדים של בקעצור. הערבות האלפיניות הן בית גידול עבור מאות מינים של פרחי בר שפורחים בקיץ במגוון רב של צבעים.

בפארק נצפו 93 מינים של עופות, ובהם מינים אחדים של עורביים ופרושיים. הפארק הוא גם בית גידול עבור בעלי חיים נוספים כגון אייל פרדי שחור זנב, אייל קורא, אייל קנדי, דוב שחור, דוב גריזלי, כבש ביגהורן ועז הרים. לעתים נדירות ניתן לצפות גם בגירית, גרגרן, דלק, זאב מצוי וזאב ערבות.

אין כבישים המובילים אל הפארק, והדרכים היחידות להגיע אליו הן בטיסת מסוק או דרך שביל טיולים באורך 27 קילומטרים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]