הר הקסמים

ערך זה עוסק ברומן מאת הסופר תומאס מאן. אם התכוונתם לסדרת טלוויזיה לילדים, ראו הר הקסמים (סדרת טלוויזיה).

הר הקסמים
מחבר	תומאס מאן
הוצאה	ספרית פועלים
שנת הוצאה	1924
תורגם לשפות	30+

צילום המהדורה הראשונה של הספר, 1924

נוף מרהיב בעיירה דבוס, כניגוד לאווירת המוות האופפת את המלחמה בספר הר הקסמים

הר הקסמים (בגרמנית: Der Zauberberg) הוא רומן מאת הסופר הגרמני תומאס מאן שראה אור בשנת 1924. ברומן מבטא מאן את הלכי הרוח של אירופה החולה והמנוונת של ה"Fin de siècle", סוף המאה ה-19.

הרומן נמנה עם יצירותיו החשובות ביותר של מאן, וחדשנותו בישרה את הרומן של המאה העשרים, בעיקר את ההתייחסות לממד הזמן, וזאת לצד בעקבות הזמן האבוד של מרסל פרוסט ויוליסס מאת ג'יימס ג'ויס.

הרומן תורגם לעברית על ידי מרדכי אבי-שאול ויצא לאור בספריית הפועלים, מהדורה ראשונה 1955.

תיאור העלילה

האנס קאסטורפ, בורגני צעיר, נוסע לבקר את בן-דודו יואכים צימסן החולה בשחפת בבית ההבראה של דבוס שבהרי שווייץ, בכוונה להישאר שם שלושה שבועות, ולבסוף נשאר במקום שבע שנים וחולה אף הוא.

האנס מוקסם מן העולם הנפרש לעיניו בבית ההבראה, שמהווה מעין מיקרוקוסמוס סימבולי לחברה האנושית, ובעיקר לחברה האירופית של אותם ימים. השהות בבית ההבראה מסמלת גם את החיים בעולם האירופי המתנוון של תחילת המאה ה-20 על כל הלכי הרוח שבו.

קאסטורפ מתאהב באחת מנשות בית ההבראה, מאדאם שוֹשא, ומשוחח ארוכות עם שני אינטלקטואלים: האיטלקי סֶטֶמבּריני, צאצא של מורשת ההשכלה, והישועי נאפטה - יריבו של העולם הרומנטי והדקדנטי - הבוחר בהמשך לשים קץ לחייו. דמות מיוחדת נוספת היא זו של ההולנדי פפרקורן, המייצג את האינסטינקט האירציונלי ואת שליטת החושים והטבע על האדם.

בפרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914 נקרע קאסטורפ מהאווירה המכושפת של בית ההבראה, והוא נשלח לשדות הקרב שבהם ייקח חלק בקטל הגדול. גורלו נותר לא-ידוע, אפוף אווירת מוות.

דמויות ברומן

• האנס קאסטורפ - גיבור הרומן. משמש ככלי שרת ביד המחבר כדי לספר את הלכי הנפש של אירופה השסועה בתקופת טרום מלחמת העולם הראשונה. כצעיר בן 23 הוא מגיע ל"מושב של מעלה", בית ההבראה בהרי שווייץ, כדי לבקר את בן-דודו. נפשו היא כעין לוח חלק, "טאבולה ראסה", והשהות על ההר עתידה לפתוח בפניו דרכי מחשבה שונות ולגרום לו להתחיל להרהר באופן פילוסופי בבעיותיו של האדם.

• קלאודיה ("Clavdia" לפי ההגייה הרוסית) שושא, רוסייה בת 28, בעלת עיניים קירגיזיות - הדמות הנשית הראשית ביצירה - היא אישה מסתורית ורבת פנים. ביצירתו של מאן נחשב המזרח למקומם של היצר ושל החושניות, כמו גם של המחלות ושל המוות הנגרמים בעטיים. קאסטורפ מתאהב בה בתחילת שהותו בבית המרפא, כנראה בשל הדמיון בינה לבין פריביסלאב הִיפּה, בן כיתה סלאבי של האנס מימי ילדותו, שבו היה מאוהב. מאדאם שושא מתוארת גם כבעלת תכונות גבריות אחדות (היא נוהגת, למשל, להטיח את דלת הזכוכית בעוצמה רבה כל אימת שהיא נכנסת לחדר האוכל). ב"ליל צום הבשר" מתוודה קאסטורפ בפניה על אהבתו אליה, תוך שזירת חוט מקשר בין פריביסלאב הִיפּה ליחסיו עמה, והוא בוחר לשם כך דווקא בשפה הצרפתית. על רקע דברים אלה מתערפלים תחומי המין והמגדר של הדמויות.

• לודוביקו סטמבריני - אינטלקטואל איטלקי, הדוגל בערכים כדוגמת חופש הפרט, קידמה, שוויון ואחווה. הוא נצר למסורת האיטלקית האילומיניסטית (מלשון "הארה", כשהכוונה היא להשכלה ולנאורות), וחבר בכת הבונים החופשיים. מוצאו האיטלקי מסמל את ערש התרבות הקלאסית (יוון ורומי) כשם נרדף לערכים הדמוקרטיים והנאורים. סטמבריני הוא היריב האידאולוגי של נאפטא.

• לֵאו נאפטא - ישועי שמרן, נמוך קומה וכעור מראה ממוצא יהודי, יריבו האידאולוגי של סטמבריני. הוא דוגל במשטר דיקטטורי ובענישה גופנית, ומאמין בישועת הנפש רק על ידי ייסורים וסגפנות בעולם הזה. תפישתו מנבאת כפי הנראה את העתיד להתרחש באירופה, ומגלמת ברוחה את אופיו של המשטר הסטליניסטי. כשהיריבות האידאולוגית בינו לבין סטמבריני מגיעה לשיא, מציע נאפטא "לפתור" את הסכסוך באמצעות דו-קרב, ובמהלכו יורה נאפטא בראשו שלו.

• מינהר פפרקורן - איש העולם הגדול ממוצא הולנדי, עשיר ומייצג נהנתנות. הוא מתלווה למאדאם שושא בחזרתה לבית המרפא לאחר היעדרות ממושכת. פפרקורן דואג לתפנוקים מכל טוב לו ולשאר חברי בית המרפא. דיבורו מסורבל ומקוטע, ודבריו אינם ממוקדים ונהירים, ולמרות זאת, הכול מוקסמים מאישיותו רבת הכריזמה והולכים שבי אחריו. ברטרוספקטיבה ניתן אולי לראות בדמותו השתקפות כלשהי של הרודן אדולף היטלר, אשר סחף אחריו המונים בפלפולי מלים ובקסמי אישיות אפלה. משרואה פפרקורן כי מחלתו עומדת להכריעו וכי אינו יכול עוד לדחות את הקץ (בדומה לדחיית עיקרי הנושא בדיבורו), הוא רוקח רעל ומתאבד.

לקריאה נוספת

• Dowden, Stephen (2002) A Companion to Thomas Mann's Magic Mountain, Camden House, ISBN 1-57113-248-1

קישורים חיצוניים

• יוסי קליין, פסגת ההר הלבן תמיד, באתר הארץ, 16.04.2008
• לנוכח "הר הקסמים" בבלוג "מילים"