הר ווטאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הר ווטאי
Wutai Shan from the air - p-ad20080116-10h51m49s-cdr1b.jpg

צילום אווירי של הר ווטאי
גובה 3,061 מטרים (פסגת יֵה-דוֹאוּ)
מיקום מחוז שאנשי
סוג הר גוש נטוי
מסלול ההעפלה הקל שביל מסודר
קואורדינטות 39°04′45″N 113°33′53″E / 39.079167°N 113.564722°E / 39.079167; 113.564722קואורדינטות: 39°04′45″N 113°33′53″E / 39.079167°N 113.564722°E / 39.079167; 113.564722
הר ווטאי
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
WutaiShanTaihuai.jpg
נוף העיירה טאיחוואי, מקדשיה, והפגודה הלבנה הגדולה של טאיואן, בלב הר ווטאי
מדינה Flag of the People's Republic of China.svg הרפובליקה העממית הסינית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי וטבעי בשנת 2009, לפי קריטריונים 2, 3, 4 ו-6

הר ווּטָאי (סינית: 五台山; פיניין: Wǔtái Shān; תעתיק ווּטָאי שאן – מילולית "הר חמש הטרסות") או גם הר צִ'ינְגְלְיָאנְג (清凉山, פין-יין: Qīngliáng Shān) הוא אחד מארבעת ההרים הקדושים לבודהיזם בסין.‏[1] ההר שוכן בצפון מזרח מחוז שאנשי שבצפון מזרח סין.

על ההר שוכנים כמה מהמנזרים והמקדשים הבודהיסטיים החשובים ביותר בסין. בעבר שכנו על ההר כמה מאות מנזרים וכיום פועלים בו 68 מנזרים ומקדשים. ההר והמקומות הקדושים לבודהיזם שבו הוכרזו אתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו ב-2009.‏[2]

מלבד ההיבטים הדתיים ההר נודע ביפי רכסיו, סלעיו, הערוצים העמוקים, המים הצלולים והיערות הצפופים המכסים את מורדותיו.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסיב של הר ווטאי מתרומם לגובה של כ-3,000 מטרים בנפת ווטאי (五台县), בצפון מזרח הנציבות העירונית שינז'ואו (忻州) בצפון מזרח מחוז שאנשי שבצפון מזרח סין, כ-150 קילומטרים צפונית לעיר שינז'ואו, וכ-250 קילומטרים מהעיר טאי-יואן בירת מחוז שאנשי. שטח אתר המורשת העולמית הוא 229.5 קמ"ר והוא מוקף באזור חיץ בשטח של 168.5 קמ"ר.

בהר יש חמש פסגות שטוחות מכוסות בצמחיית בתה: פסגה צפונית, פסגה דרומית, פסגה מזרחית, פסגה מערבית ופסגה מרכזית. חמש פסגות שטוחות אלו הן שהעניקו להר את שמו, "הר חמש הטרסות".

  • הפסגה המזרחית - מכונה "הפסגה הצופה לים" (望海峰- וָאנְגְהָאי פֶנְג), כקילומטר מהעיירה טָאיְחְווָאי. גובהה 2,795 מטרים. פסגה פופולרית לצפייה בזריחה מעל לים העננים.
  • הפסגה המערבית - מכונה "פסגת הירח התלוי" (挂月峰 – גְווָאיְוֵּה פֶנְג), גובהה 2,773 מטרים, והיא שוכנת 13 קילומטרים מערבית לעיירה טָאיְחְווָאי. הכינוי לפסגה ניתן לה בגלל האפשרות לצפות בערב בירח התלוי מעל החורשות הצפופות של עצי האורן.
  • הפסגה הדרומית - מכונה "פסגת נוף יפה" (锦绣峰 - גִ'ינְשְׂיוֹ פֶנְג), גובהה 2,485 מטרים, והיא שוכנת כ-12 קילומטרים דרומית לעיירה טָאיְחְווָאי. מקור הכינוי לפסגה הוא בפריחה הססגונית המתרחשת בין מאי לאוגוסט.
  • הפסגה הצפונית - מכונה "פסגת העלים המלבלבים" (叶斗峰- יֵה-דוֹאוּ פֶנְג), גובהה 3,061 מטרים, והיא שוכנת כ-5 קילומטרים צפונית לעיירה טָאיְחְווָאי. זו הפסגה הגבוהה ביותר בהר ווטאי והיא גם הפסגה הגבוהה ביותר בסין ממזרח לקו האורך 110°, מה שהיקנה לה את הכינוי "הגג של צפון סין". שטח הפסגה כ-266 דונם והיא משתרעת לאורך של כ-5 קילומטרים.‏[3] על הפסגה יש בריכה טבעית בשטח של כ-300 מטרים רבועים.
  • הפסגה האמצעית - מכונה "פסגת הסלעים הירוקים" (翠岩峰 – צְווֵיְיֵן פֶנְג), גובהה 2,894 מטרים. הכינוי לפסגה ניתן בשל הסלעים הירוקים המכוסים בטחב שעליה.‏[4]

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקלים בהר קר, כפי שמרמז שמו השני - צִ'ינְגְלְיָאנְג שָׁאן ("הר קר צלול"). הטמפרטורה השנתית הממוצעת על הפסגות היא ℃3.8-. ינואר הוא החודש הקר ביותר עם טמפרטורה ממוצעת של ℃17.3-, ויולי החם ביותר עם טמפרטורה ממוצעת של ℃9.6. בטָאיְחְווָאי הנמוכה יותר האקלים קצת יותר נוח והטמפרטורות גבוהות בכ-℃6. האביב מקדים בחודש והסתיו מאחר בחודש. הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא ℃2-3, הטמפרטורה הנמוכה ביותר שנמדדה במקום הייתה כ-℃30-, והגבוהה ביותר הייתה ℃30. בקיץ ההר מכוסה עננים וערפל, הלחות גבוהה וגשם יורד לעתים קרובות.

מזג אוויר בהר ווטאי
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 13.0- 11- 5.9- 1.5 7.9 11.7 13.7 12.6 7.8 1.7 5.5- 10.7- 0.9
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) 20.6- 19- 14.1- 6.9- 0.4- 4.2 7.4 6.6 1.0 5.4- 12.9- 18.5- 6.55-
משקעים ממוצעים (מ"מ) 7.7 17.1 32.9 37.2 54.2 106.1 182.6 164.5 74.9 44.5 25.8 12.0 759.5

צמחייה ובעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Dasiphora fruticosa

התנאים בהר ווטאי: תוואי הנוף המגוונים, האקלים, סוגי הקרקעות ותנאים טבעיים וגאולוגיים מאפשרים בית גידול למגוון ביולוגי נרחב. יש בהר ווטאי 1,019 מינים של צמחים וסקולריים, המשתייכים ל-459 סוגים ב-103 משפחות. בהם: 22 מינים של שרכים המשתייכים ל-16 סוגים ב-10 משפחות, 8 מינים של חשופי זרע המשתייכים ל-5 סוגים ב-3 משפחות, ו-1,034 מינים של בעלי פרחים המשתייכים ל-456 סוגים ב-92 משפחות. מספר המשפחות, הסוגים והמינים של הצמחים בעלי זרע מהווים כ-26.9%‏, 14.5% ו-4.2% בהתאמה מהמספר הכולל בסין. בהר ווטאי יש 160 מינים של עצים המשתייכים ל-71 סוגים ב-42 משפחות, מספר גבוה בהרבה מהרים אחרים באותו קו רוחב בסין.

בגובה 2,800 מטרים מעל פני הים יש אחו אלפיני ובו צמחים מייצגים כדוגמת Kobresia pygmaea ממשפחת הגמאיים, Spiraea alpina ממשפחת הוורדיים, ו-Dasiphora fruticosa מתת-משפחת הוורדאים. בנוסף יש 14 מינים של משפחת הסחלביים.

חרקים מצויים בשפע ותפוצתם רחבה. ההערכה כי בהר יש למעל ל-2,000 מינים של חרקים בגובה שבין 1,000 מטרים ל-3,061 מטרים, שמתוכם תועדו 486 מינים.

בהר נמנו 142 מינים של עופות השייכים ל-36 משפחות ב-16 סדרות.

גאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקדש בודהיסטי בהר ווטאי
מקדש לִינְגְפֶנְג

הר ווטאי שוכן בלב הקראטון של צפון סין, ובולטים בו כמה תכונות ומבנים גאולוגיים ייחודיים:

  • המקום שבו נחשפים בצורה השלמה ביותר סלעי התשתית של הקרום היבשתי בסין
  • המקום בו נתגלו העדויות המוקדמות ביותר להתנגשות בין יבשות שגרמה ליצירת הרים בסין
  • קמט בצורת האות "S" הכולל חגורה ירוקה שאורכו 90 קילומטרים ורוחבו 50 קילומטרים, שכיוונו צפון מזרח והוא יורד בגובה כלפי דרום מערב, עובר דרך כל אזור הר ווטאי והוא הקמט הארוך ביותר בסין.
  • אזור הגזירה (shear zone) לונְגְצְ'וֵ'אנְגְווָאן (גילו 1.9 מיליארד שנים) משתרע במפגש בין הר ווטאי להר טָאיְהָאנְג. באורך שמעל ל-100 קילומטרים זהו אזור הגזירה הארוך ביותר בצפון סין.

עמקים עמוקים בהר מהווים חתך אורך גאולוגי וחלון טבעי לחקר ההיסטוריה הגאולוגית. החוקרים הוכיחו שהר ווטאי נוצר בתקופה שבין לפני 2.7 ל-2.5 מיליארד שנים (על תהליך היצירה והתצורות שנוצרו במהלכו ראו פרק ההיסטוריה הגאולוגית).

סוגי הסלעים בהר מגוונים והמחשופים מפותחים. סלעי הגרניט מתור הנאוארכאיקון מורכבים מגרנודיוריט, גרניט מונוזוניטי ומעט גרניט טונליטי. הגרניט נוצר מהתכה חלקית של קרום בזלתי צעיר כחלק ממערכת קשת איים. עובי החגורה הירוקה בהר ווטאי מעל ל-4,000 מטרים, גילה בין לפני 2.7 ל-2.5 מיליארד שנים והרכבה: צפחות ירוקות, הורנבלנדה, פלגיוקלז, תצורת ברזל הפסים ועוד. החגורה הירוקה בהר ווטאי נוצרה בקשת האיים ובאגן גב קשת האיים והיא משמרת מרקמים ומבנים שמקורם בהתפרצות תת-ימית.

הגבול שבין הארכאיקון לפרוטרוזואיקון מסומן היטב בהר ווטאי באמצעות אי התאמה בת 80 מיליון שנים בין תצורת דוֹאוּצוּן לתצורת דונְגְיֵה, בין סיום תהליך האורוגנזה עקב ההתנגשות להתחלת התרוממות והחסיפה של הקראטון של צפון סין. התיעוד הסטרטיגרפי של עידן הפרוטרוזואיקון מיוצג חלקית על ידי חלקים מחבורת חבורת חוּטְווֹ (בין לפני 2.5 מיליארד שנים ללפני 1.8 מיליארד שנים).

בהר ווטאי יש שפע מאובנים המתעדים את ראשית החיים עלי אדמות. שפע מאובני סטרומטוליטים מצוים החל בתצורת דָאשְׁלִינְג (Dashiling) בתחתית ההר (בין לפני 2.5 מיליארד ל-1.9 מיליארד שנים) ועד תצורת טְייֵנְפֶּנְגְנָאו (Tianpengnao) בפסגה. בחבורת חוּטְווֹ נשמרו היטב סטרומטוליטים ואונקוליטים[5] גדולים נדירים. המאובנים העתיקים ביותר של איקריוטים, בני 2.4 מיליארד שנים, נתגלו בתצורות דָאשְׁלִינְג וצִ'ינְגְשְׁצוּן (Qingshicun) של חבורת חוּטְווֹ. הופעת מאובנים של אצות והתאים האיקריוטים מציינים שריכוז החמצן באטמוספירה היה כ-1% מריכוזו כיום והתפתחות התאים האיקריוטים מעידה על הגידול בריכוז החמצן באטמוספירה ועל ירידה בריכוז הפחמן הדו-חמצני.

במהלך הרביעון עוצבו פני ההר בתהליכי סחיפה שנבעו מתנאי אקלים פיריגלציאליים שבהם קפיאה והפשרה תכופים יצרו צורות נוף פיריגלציאליות: מישורים סחופים, עמודי סלע, שדות של גושי סלע, זרי סלע (האחרונים בולטים בפסגה המרכזית), אגמים ובריכות. צורות הנוף נקשרו לאגדות ומיתוסים רבים, הבסיס הטבעי לתרבות הבודהיסטית. על כל חמש הפסגות יש שרידים מפעילות הקרחונים ברביעון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה גאולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקדש בהר ווטאי על צלע ההר
מקדש פֿוֹגוָאנְג

ההיסטוריה הגאולוגית בת 2.7 מיליארד שנים של הר ווטאי נחלקת לארבעה שלבים:

  1. הפחתה בתור הנאוארכאיקון של קרום הימי מתחת לקרום היבשתי והתנגשות יבשות (בין לפני 2.7 מיליארד שנים ל-2.5 מיליארד שנים): התנועה מערבה של הקרום הימי גרמה להשקעה של סלעיים געשיים וסלעי משקע באגן קדמת קשת האיים בקשת האיים ובאגן גב קשת האיים ויצרה שכבה עבה של חגורה ירוקה. ההתנגשות גרמה גם ליצירת הרים. בזלת כרים מתקופה זו מעידה על התפרצות הרי געש תת-ימיים. בהר נוצרו כמה סוגי גרניט כתוצאה מהפעילות המגמטית שליוותה את יצירת קשת האיים והתנגשות היבשות. האחרונה התרחשה לפני 2.53 עד 2.51 מיליארד שנים. מתקופה זו נוצרו התצורות גָאופָאן (Gaofan) שהושקעה במים עמוקים לפני 2.53 מיליארד שנים, ודוֹאוּצוּן (Doucun) שהמשקעים העבים בתחתיה מעידים על התרוממות הר ווטאי וכוללים מאגר עשיר של מאובנים של צמחים.
  2. השקעה של אגנים מתור הפלאופרוטרוזואיקון (בין לפני 2.5 מיליארד שנים ל-1.9 מיליארד שנים): בגבול שבין הארכאיקון לפרוטרוזואיקון (לפני 2.5 מיליארד שנים) הפך הר ווטאי לחלק מהקראטון של צפון סין. בתחילת הפלאופרוטרוזואיקון נוצרו באזור עמקי ביקוע והתפרצויות געשיות השקיעו שכבות בזלת מרובות בתחתית תצורת דונְגְיֵה (Dongye, לפני 2.4 מיליארד שנים). עמקי הביקוע התמלאו והפכו לסביבה ימית רדודה. הים נסוג וחזר חליפות ומתקופה זו הושקעו שכבות אבן בוץ ופחמות שבתת-החבורה דונְגְיֵה, שנחשפה למרגלות חלקו הדרומי של הר ווטאי. הפחמות ומאובני הסטרומטוליטים בתת-חבורה זו מעידים על התפתחות החיים בתקופה זו. במקביל נוצרו גם סלעי גרניט לפני כ-2.2 מיליארד שנים. פעילות נמרצת של אצות כחוליות הגדילו את אחוז החמצן באטמוספירה. סימנים לתהליכי בליה נתגלו בשכבות האדומות של תת-החבורה דונְגְיֵה. לפני 2.0 עד 1.8 מיליארד הייתה נסיגה של הים בשל התרוממות הקרום ונוצרו משקעי מולאס של תצורת גְווֹגְ'יָאגָ'אי (Guojiazhai). עם סיום השקעת תצורה זו לפני כ-1.8 מיליארד שנים הושלמה גם חבורת חוּטְווֹ (Hutuo) המורכבת מהתצורות גָאופָאן, דוֹאוּצוּן וגְווֹגְ'יָאגָ'אי, והכוללת את אחד התיעודים השלמים ביותר של התפתחות כדור הארץ.
  3. כיסוי במשקעים מהמזופרוטרוזואיקון לפליאוזואיקון (בין לפני 1.8 מיליארד שנים ל-0.45 מיליארד שנים): לפני כ-1.8 מיליארד שנים, נוצרה בקראטון של צפון סין מערכת של עמקי ביקוע כתוצאה מתהליכי מתיחה. הר ווטאי שוכן במפגש בין שתי מערכות עמקי ביקוע והוא חלק מנחיל דייקים מאפיים שנוצר לפני 1.77 מיליארד שנים. האזור שקע תחת הים והתרומם כמה פעמים ועדות לכך מצויה בשכבות המשקעים: תצורת צָ'אנְגְג'וֹאוּגוֹאוּ (Changzhougou) - קוורציט שנוצר בעמק ביקוע, תצורת גָאויוּ'גְ'וָאנְג (Gaoyuzhuang) - דולומיט שנוצר בסביבה ימית לפני 1.4 מיליארד שנים. בין לפני מיליארד ל-600 מיליון שנים (קמבריון) היה אזור הר ווטאי ביבשה ואז התחדשו התופעות של הופעת ונסיגת הים שהתבטאו במשקעים הימיים מהפליאוזואיקון ופאצייס ימי-יבשתי על המדרונות הצפוניים והדרומיים של הר ווטאי.
  4. התרוממות הר ווטאי במזוזואיקון ובקנוזואיקון (מלפני 200 מיליון שנים עד ההווה): ההר החל להתרומם שוב מאז המזוזואיקון. פעילויות געשיות יצרו סלעי גרניט ודייקים מאפיים קטנים. סביב ההר היו אגנים של סלעי משקע מהיורה. בפלאוגן (לפני 65 עד 60 מיליון שנים) הפך צפון סין למישור גידוע[6] כפי שניתן לראות כיום במשטחים הישרים העתיקים של פסגות של הר ווטאי. בנאוגן (בין לפני 23 ל-2.6 מיליון שנים), התפתחה מערכת הגראבנים פֶנְוֵיי (Fenwei). פעילות טקטונית הרימה את מישורי הגידוע של הר ווטאי לגובהם הנוכחי (בין 2,700 ל-3,000 מטרים). מאמצע הפליסטוקן התרחב העתק גִ'יג'וֹאוּשָׁאן (Jizhoushan) בחלק הדרום מערבי של הר ווטאי כלפי צפון מזרח וגרם להיווצרות ארבעה אגנים קטנים בחלק הדרום מערבי של ההר, שבחלקם יש כיום אגמים והם כוסו בלס. בתקופת עידן הקרח ברביעון היה הר ווטאי תחת השפעת אקלים קרוב לקרחוני ותהליכי קפיאה הפשרה גרמו לסחיפה עזה ששינתה את המישורים שבפסגות ההר והותירו סימנים על פסגות ההר ועל רכסי ההרים.

היסטוריה אנושית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקדש שְׂייֵנְטונְג
הפגודה במקדש צִ'יפֿוֹ
פסל ענק במקדש צִ'יפֿוֹ

הר ווטאי הוא אחד מארבעת ההרים הקדושים לבודהיזם בסין. בבודהיזם הסיני משמש כל אחד מארבעת ההרים כבודהימנדה (道場‏, בפין-יין dàocháng - דָאוצָ'אנְג),‏[7] של אחד מארבעת הבודהיסטווה הגדולים. הר ווטאי הוא ביתו של מנג'וסרי (Mañjuśrī, בסינית 文殊‏ (Wénshū) – וֶנְשׁוּ), הבודהיסטווה של החוכמה. הר ווטאי שויך למנג'וסרי מזמנים קדומים. פאול ויליאמס כתב:

הקשר בין מנג'וסרי להר ווטאי בצפון סין היה ידוע בתקופה הקלאסית בהודו גופא, וזוהה על ידי מלומדים סינים עם הר ב"צפון מזרח" (יחסית להודו או למרכז אסיה) והתייחסו אליו כמשכנו של מנג'וסרי בסוטרה אוואטמסאקה. נאמר שצליינים מהודו ומדינות אחרות באסיה עלו לרגל להר ווטאי במאה השביעית

Williams, Paul. Mahayana Buddhism: The Doctrinal Foundations. 2000. p. 227

ווטאי היה ההר הראשון שזוהה כמקום משכנו של בודהיסטווה ולעתים קרובות מתייחסים אליו כ"ראשון בין ארבעת ההרים הגדולים". ההר זוהה על בסיס פסקה ב"סוטרה אוואטמסאקה" (בסינית 華嚴經‏ (Húayán jīng) – חְווָאיֵן), המתארת את משכנם של בודהיסטוות רבים. בפרק זה נאמר שמנג'וסרי שוכן על "הר קר צלול" בצפון מזרח. פסקה זו היוותה מקור לזיהוי ההר ולמקור לשמו הנוסף "הר קר צלול" (סינית 清涼山‏ (Qīngliáng Shān) - צִ'ינְגְלְיָאנְג שָׁאן).

הבודהיסטים מאמינים שהבודהיסטווה מופיע לעתים קרובות על ההר, כשהוא לובש צורה של עולי רגל פשוטים, נזירים, או לעתים קרובות בדמות העננים בעלי חמשת הצבעים יוצאי הדופן. להר ווטאי יש גם קשר מתמשך לבודהיזם הטיבטי.‏[8]

על פי הכרוניקה "רשומות הר צִ'ינְגְלְיָאנְג" שאסף המלומד הבודהיסטי גֶ'נְצֶ'נְג (Zhencheng) היה מקדש דָאפֿוּלִינְגְגְ'יוֹ (Dafulingjiu – על שם פסגה הנשר בהודו שבה בודהה הטיף פעם, כיום מקדש שְׂייֵנְטונְג), המקדש הבודהיסטי הראשון שנבנה בהר ווטאי, הפעיל עד היום והוא גם המקדש הגדול ביותר בהר. המקדש הוקם בהוראת הקיסר מינג (汉明帝, שלט 75-28) משושלת האן המזרחית בשנת 68 בתקופה שבה הגיעו שני מלומדים בודהיסטים מהודו לסין בהזמנת הקיסר.

בתקופת השושלות הדרומיות והצפוניות החלה פריחה של הבודהיזם בהר ווטאי כשקיסרים באו להר לחלוק כבוד לבודהיסטווה, והחלה מסורת של עלייה לרגל להר. בתקופה זו נבנו כ-200 מקדשים ומנזרים, ונזירים ונזירות רבים הצטרפו למסדרים על ההר.

התקופות של שושלת סווי ושושלת טאנג היו תור הזהב של הבודהיזם הסיני. הקיסר ון (שלט 604-581) הורה לבנות מקדשים על כל אחת מחמש פסגות ההר, ובהם לשכן את פסל מנג'וסרי. בנו, הקיסר יאנג עלה להר בקיץ 615 על מנת להימלט מחום הקיץ ולהתפלל. מרבית הקיסרים משושלת טאנג, למעט הקיסר ווּדְזונְג (שלט 846-840) שהיה טאואיסט ורדף את הבודהיזם, היו מאמינים אדוקים בבודהיזם של הר ווטאי. תשעה קיסרים משושלת טאנג, החל בקיסר טָאיְדְזונְג (שלט 649-626) וכלה בקיסר דֶדְזונְג (שלט 805-779) חוקקו צווים בנושא ההר. בין הצווים: צו שבו הורה הקיסר לנתיניו להתייחס אל ההר כאל "מקור הסגולות של האבות המייסדים", צווים שהורו על בניית מקדשים וגיוס נזירים, צו שפטר את ההר ממסים, וצו שהעמיד את כל הנזירים והנזירות הבודהיסטים בסין תחת השגחתו ושלטונו של המלומד הראשי בהר. בשיאה של שושלת טאנג פעלו בהר 360 מקדשים.

בתקופת שושלת טאנג הפך ההר לבודהימנדה לאסכולות שונות של הבודהיזם הסיני, וכונה "הארץ האלוהית" ו"בירת" הבודהיזם הסיני. נזירים מהודו, נפאל, סרי לנקה, קוריאה ויפן עלו לרגל להר על מנת להעתיק כתבי קודש ולחוות הארה. התרבות שהתפתחה בהר: כתבים, מוזיקה, פסלים וארכיטקטורה התפשטה לארצות בדרום ובמזרח אסיה. שמעו של ההר יצא למרחקים והוא הפך למקום קדוש, שווה ערך להר הנשר (גרידדהראז פארוואט) בהודו.

הבודהיזם של הר ווטאי המשיך להתפתח במהלך שושלות סונג ויואן. צו של הקיסר טָאיְדְזונְג משושלת סונג (שלט 997-976) הורה על בניית מקדש טָאיְפִּינְגְשִׂינְגְגְווֹ, ועל בניית אולם בגובה קומתיים במקדש מנג'וסרי שבו הוצבו פסלי מנג'וסרי. מספר המקדשים בהר הצטמצם בתקופה זו ל-70. הבודהיזם הטיבטי הגיע להר בתקופת שושלת יואן. הקיסרים צֶ'נְגְדְזונְג (שלט 1307-1294) ויִינְגְדְזונְג (שלט 1323-1320) עלו לרגל להר לסגוד למנג'וסרי. במהלך שושלת יואן נבנו בהר 12 מקדשים. הר ווטאי היה המקום הקדוש היחיד בסין שבו היה דו קיום הרמוני בין הבודהיזם הטיבטי והסיני.

התקופות של שושלת מינג ושושלת צ'ינג היו תור זהב נוסף של הבודהיזם בהר. מספר המקדשים בהר גדל שוב והגיע בתקופת שושלת מינג לשיא חדש של 104 מקדשים. הקיסר יונגלה (שלט 1424-1402), קיסר מינג השלישי, שלח את המלומד הטיבטי קרמה למקדש שיינטונג שחודש לכבודו ואף בנה לכבודו סטופה. הקיסר ואן-לי משושלת מינג (שלט 1620-1573) הורה לבנות את הפגודה הלבנה הגדולה לכבוד אימו. בתקופתו נבנה מנזר סוקחוואטי בהר ווטאי שבו למדו במקביל בודהיזם סיני וטיבטי. הקיסרים הראשונים של שושלת צ'ינג העריכו מאוד את פולחן מנג'וסרי. החל בקיסר שונג'ה, הקיסר השלישי משושלת צ'ינג, השתמשו הקיסרים באסכולת הבודהיזם המכונה "אסכולת הכובעים הצהובים" על מנת להדק את הקשר בין מונגוליה לקיסרות. הקיסרים קאנגשי וצ'יינלונג עלו כמה פעמים להר. בשיא התקופה היו בהר 122 מקדשים ומנזרים: 25 של הבודהיזם הטיבטי ו-97 של הבודהיזם הסיני.

בשלהי תקופת שושלת צ'ינג ועד השנים הראשונות של הרפובליקה הסינית חלה הידרדרות הדרגתית בפולחן הבודהיזם בהר בשל חוסר הביטחון החברתי. מאז הקמת סין העממית ב-1949 נחקקו צווים וכללים שנועדו להגן על המורשת הדתית של ההר.

כמה ממבני העץ העתיקים ביותר בסין שרדו בהר ווטאי מתקופת שושלת טאנג (907-618). אלו כוללים את האולם הראשי של מקדש נָאנְצָ'אן (南禪寺‏, פין-יין Nánchán Sì) והאולם המזרחי של מקדש פֿוֹגוָאנְג (佛光寺‏, Foguang Sì) שנבנו בשנים 782 ו-857 בהתאמה. צוות של היסטוריונים שעסקו באדריכלות, שכלל את ליאנג סה-צ'נג (梁思成‏; 1972-1901), היסטוריון הסיני בולט של תחילת המאה ה-20, זיהה את גילם העתיק של המבנים בשנים 1938-1937. מאז נחקרו תוכניות המבנים על ידי סינולוגים ומומחים באדריכלות סינית מסורתית כדוגמת ננסי סטיינהרדט (Nancy Steinhardt). סטיינהרדט סיווגה מבנים אלו על פי סוגי האולמות כפי שהם מופיעים במדריך המבנים הסיני "יִינְגְדְזָאו פָאשְׁה" (營造法式).

ב-2008 התלוננו תושבים מקומיים שבמסגרת הכנת ההצעה של הממשל הסיני להכריז על הר ווטאי כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, הם פונו בכוח מבתיהם ושוכנו רחוק ממקורות פרנסתם.‏[9]

ב-2009 הוכרז הפארק הלאומי הר ווטאי כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. ההר היה יעד תיירותי פופולרי ויעד לעלייה לרגל עוד קודם לכן. בשנת 2007, שנתיים לפני ההכרזה, ביקרו בהר מעל ל-3.3 מיליון תיירים.

מקדשים בודהיסטיים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקדש יְוֵּאנְגָ'או
מקדש דְזוּנְשֶׁנְג

נכון ל-2014 יש בהר 68 מקדשים: 21 מחוץ למעגל שמתוות פסגות ההר ו-47 בתוכו, והם מתחלקים לשבעה מנזרים בודהיסטים טיבטיים, 40 מנזרים של בודהיזם סיני, חמישה מנזרי נזירות ומנזר פומבי אחד.

  • מקדש שְׂייֵנְטונְג (显通寺‏, פין-יין xiantong si) – המקדש היוקרתי ביותר, ובו שוכנים משרדי אגודת הבודהיזם של הר ווטאי. הוא נבנה לראשונה בשנת 68 בתקופת שושלת האן המזרחית (220-25) ובעקבות הרחבות שנעשו בו במהלך ההיסטוריה הוא משתרע על שטח של 80,000 מ"ר. סביב חצר מרכזית בנויים שבעה היכלות, שבאחד מהם מוצב פסל הבודהיסטווה מנג'וסרי. לפני שער הארמון פעמון נחושת גדול שמשקלו כ-10,000 קילוגרם, וכשהוא מצלצל ניתן לשמוע אותו בכל רחבי ההר.
  • מקדש טָאיְוֵּ'אן (塔院寺‏, פין-יין Tayuan si) – הסטופה הלבנה בסגנון טיבטי בגובה 75.3 מטרים הניצבת בחזית המקדשים של טָאיְחְווָאי הקרויה "הפגודה הלבנה הגדולה", חלק מהמקדש, הפכה לסמל של הר ווטאי והאתר העיקרי לביקורי תיירים. במקדש סטופה נוספת, פגודת וֶנְשׁוּפָה (Wenshufa) שעליה נטען כי היא מכילה את שערותיו של מנג'וסרי וביתן דָאצָאנְגְגִ'ינְג (Dacangjing) שבו שמורים כתבי קודש.
  • מקדש שׁוּשְׂיָאנְג (殊像寺‏, פין-יין Shuxiang si) – דרומית מערבית למקדש טָאיְוֵּ'אן. נבנה במקור בשנים 350-319 (שושלת ג'או) נהרס ונבנה מחדש כמה פעמים בתקופת שושלות טאנג, יואן, מינג וצ'ינג. שטח המקדש כ-6,400 מ"ר והוא כולל מעל ל-50 מבנים, בהם ביתן מנג'וסרי, שהוא הביתן הגדול ביותר בהר ובו פסלו של מנג'וסרי. בגובה 9.87 מטרים, זהו הפסל הצבוע הגדול ביותר של מנג'וסרי בהר. לפני המקדש מעיין מים זכים ששתייתם על פי האמונה תוסיף חוכמה לשותה.‏[10]
  • מקדש לְווֹחוֹאוּ (罗睺寺‏, פין-יין Luohou si) – מזרחית למקדש שְׂייֵנְטונְג. הוקם כמקדש של בודהיזם טיבטי בתקופת שושלת טאנג. האטרקציה העיקרית במקדש הוא פרח לוטוס עשוי עץ שבאמצעות מנגנון יכולים עלי הכותרת שלו להיפתח ולגלות בפנים דמוית בודהה מגולפות.‏[11]
  • מקדש פּוּסָאדִינְג (菩萨顶寺‏, פין-יין Pusading si) – נבנה בשנים 499-471 (תקופת שושלת וי הצפונית), שופץ בתקופת שושלות טאנג וסונג ושונה למקדש מנג'וסרי בשנים הראשונות לשלטונו של הקיסר יונגלה, הקיסר השלישי בשושלת מינג. נבנה מחדש ב-1581 (השנה התשיעית לשלטונו של הקיסר ואן-לי משושלת מינג) נבנה מחדש בפעם האחרונה בשנים 1684 ו-1691 בתקופת שלטונו של הקיסר קאנגשי משושלת צ'ינג. במקדש הפונה לדרום יש 121 אולמות וחדרים, והוא המרכז של הבודהיזם הטיבטי בהר כשהוא מכוון את הפעילות של המקדשים האחרים של הבודהיזם הטיבטי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Mary Anne Cartelli, The Five-Colored Clouds of Mount Wutai: Poems from Dunhuang, BRILL, 2012, ISBN 9004241760
  • Christoph Baumer, China's Holy Mountain: An Illustrated Journey into the Heart of Buddhism, I.B.Tauris, London 2011. www.ibtauris.com ISBN 978-1-84885-700-1

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


Flag of the People's Republic of China
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית בסין

הארמונות הקיסריים של שושלות מִינְג וצִ'ינְג בבייג'ינג ובשֶׁנְיָאנגמאוזולאום של קיסר צ'ין הראשוןמערות מוֹגָאוֹהר טָאיְשָׁאןאתר איש פּקין בג'וֹאוּקוֹאוּדְייֵןהחומה הגדולההר חוָאנְגְשָׁאן • אזור נוף ועניין היסטורי חְוָאנְגְלוֹנְג • אזור נוף ועניין היסטורי עמק גְ'יוֹגָ'איְגוֹאוּ • אזור נוף ועניין היסטורי ווּלִינְגְיְוֵאן • מתחם מבנים עתיק בהרי ווּדָאנְג • חֶבֶר היסטורי של ארמון פּוֹטָאלָה, מקדש ג'וקהנג ונורבולינגקה בלְהָסָה • אתר הנופש ההררי והמקדשים שסביבו בצֶ'נְגְדֶה • מקדש ובית הקברות של קונפוציוס וארמון משפחת קוֹנְג בצ'וּפוּ • גן לאומי לוּשָׁאן • נופי הר אומיי, כולל נופי הבודהה הענק של לֶשָׁאן • העיר העתיקה של פִּינְגְיָאוהגנים הקלאסיים של סוּג'וֹאוּ • העיר העתיקה של לִיגְ'יָאנְגארמון הקיץ, גן קיסרי בבייג'ינג • מקדש השמים: מזבח קיסרי בבייג'ינג • תגליפי הסלע בדָאדְזוּהר ווּיִי • כפרים עתיקים בדרום אנחווי - שִׂידי והוֹנְגְצוּןקברים קיסריים של שושלות מינג וצ'ינגמערות לוֹנְגְמֶןהר צִינְגצֶ'נְג ומערכת ההשקיה של דוּגְ'יָאנְגְיֵןמערות יוּנְגָאנְגהאזורים המוגנים בשלושת הנהרות המקבילים ביוּנָּאןערי בירה וקברים של ממלכת גוֹגוּרְיוֹ העתיקההמרכז ההיסטורי של מקאושמורות הפנדה הענק בסצ'ואןיִין שׂוּדְיָאולוֹאוּ וכפרים בקָאיְפִּינְגפוג'יין טולואוהפארק הלאומי הר סאנצ'ינגשאןהר ווטאימונומנטים היסטוריים של דנגפנג (מנזר שאולין) • תבליט דנשיההנוף התרבותי של האגם המערבי בהאנגג'ואוזאנאדוארץ המאובנים של צ'נגיאנגשינג'יאנג טיאנשאןהנוף התרבותי של טרסות האורז בהונג האני * התעלה הגדולה * דרך המשי (עם קירגיזסטן וקזחסטן) * הקארסט בדרום סין

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שלושת ההרים האחרים הם הר אומיי בסצ'ואן, הר גְ'יוֹחְווָה באנחווי והר פּוּטְווֹ בג'ג'יאנג.
  2. ^ China’s sacred Buddhist Mount Wutai inscribed on UNESCO’s World Heritage List. UNESCO World Heritage Centre
  3. ^ Wutaishan Travel
  4. ^ מרבית המידע על הפסגות נלקח מ-Mt. Wutai
  5. ^ oncolite, מבנים כדורים שנוצרו על ידי כחוליות
  6. ^ peneplain – פֶּנֶפליין, היווצרות שטח מישורי כשהסחיפה מיישרת את פני השטח עד בסיס הסחיפה
  7. ^ bodhimaṇḍa – בבודהיזם הוא מקום מומלץ להתיישב בו, מכיוון שבו מתקיימת תמצית ההארה
  8. ^ Tuttle, Gray (2006). 'Tibetan Buddhism at Ri bo rtse lnga/Wutai shan in Modern Times.' Journal of the International Association of Tibetan Studies, no. 2 (August 2006): 1-35.
  9. ^ Mountain residents bulldozed out of government's world heritage vision
  10. ^ Shuxiang Temple
  11. ^ המידע על ארבעת המקדשים נלקח בעיקר מ-Mt. Wutai עם השלמות מאתר אונסק"ו