הר מונדנוק
| הר מונדנוק | |
|---|---|
 רמת סלעית על פסגת הר מונדנוק |
|
| גובה | 965 מטרים (3,165 רגל) |
| מיקום | ג'פרי/דבלין, מחוז צ'שייר, ניו המפשייר, ארצות הברית |
| העפלה ראשונה | 1725 על ידי קפטן סמואל ווילארד |
| מסלול ההעפלה הקל | שביל החץ הלבן 3.7 קילומטרים (2.3 מיל) |
הר מונדנוק (באנגלית: Mount Monadnock, או Grand Monadnock) הוא הר בניו המפשייר שבאזור ניו אינגלנד המוכר בשל הופעתו בכתבם של ראלף וולדו אמרסון ושל הנרי דייוויד תורו. ההר הוא הבולט ביותר מבין רכס ההרים הלבנים שבניו המפשייר ובברקשיירים, ומהווה את הנקודה הגבוהה ביותר במחוז צ'שייר, ניו המפשייר. הר מונדנוק ידוע זה מכבר כאחד מבין ההרים שהכי מטפסים עליו.
עם גובה של 965 מטר (3,165 רגל), הר מונדנוק גבוה יותר מכל פסגה אחרת בטווח של 48 ק"מ (30 מיל) בכמעט 300 מטרים (1,000 רגל), ומתנשא לגובה של 600 מטרים (2,000 רגל) מעל הנוף שמסביבו.
"מונדנוק" הפך למונח שנמצא בשימוש אצל גאולוגים אמריקנים שמתאר כל הר מבודד שנוצר מסלע חשוף שנותר לאחר ששכבות סלע רכות יותר שהקיפו אותו נסחפו (,תופעה שמוכרת בעולם כ"אינזלברג" (Inselberg)).
פסגתו החשופה, המבודדת והסלעית של ההר מספקת נופים נרחבים. על ההר מספר מסלולי הליכה המעפילים אליו.
תוכן עניינים |
השם [עריכה]
המילה מונדנוק נגזרת משפת האבנקי כמילה שבאה לתאר הר. בתרגום חופשי משמעות המילה היא "הר ההעומד לבדו", אם כי משמעותה המדויקת של המילה (בהתייחס לסוג ההר) אינה ודאית. המונח מונדנוק אומץ על ידי המתיישבים הראשונים בדרום ניו המפשייר ולאחר מכן על ידי גאולוגים אמריקאיים כמונח חילופי לאינזלברג או הר שפסגתו מבודדת מסביבתו. הר מונדנוק נקרא לעתים קרובות גראנד מונדנוק וזאת כדי להבדיל מפסגות אחרות בורמונט ובניו המפשייר שכוללות בתוכן את המילה מונדנוק.
היסטוריה [עריכה]
המעפילים [עריכה]
גם ראלף וולדו אמרסון, וגם הנרי דייוויד תורו ביקרו בהר וכתבו עליו באהדה. אמרסון היה מבקר את ההר בתדירות, והפך את ההר לנושא מרכזי באחד מיצירותיו המפורסמות. תורו ביקר בהר ארבע פעמים בין השנים 1844 ל-1860 ובילה הרבה מאד זמן כדי לאבחן ולמיין תופועות טבעיות. תורו נחשב כמי שכתב את אחד מאוספי הטבע הרציניים הראשונים. על שמו נקרא שקע בסמוך לפסגה שממנו יש תצפית סלעית. תצפית אחרת נקראה על שמו של אמרסון.
"בית חצי הדרך" ומבנים נוספים [עריכה]
ב-1858 מוזס קדוורת' מרינג', ניו המפשייר פתח מלון בשם "בית חצי הדרך" על צידו הדרומי של ההר, בכחצי מהדרך שבין הבסיס לפיסגה. "כביש האגרה" (Old toll road) נבנה בשעתו כדי לתת גישה אליו. באותה תקופה הפופולריות של ההר צברה תאוצה ולא לקח הרבה זמן עד שקדוורת' הרחיב את המלון לכדי אכלוס של 100 איש. בימי קיץ עמוסים האורוות במלון הכילו כ75 סוסים. המלון הפך לרכוש ציבורי לאחר שמאות מתושבי הערים הסמוכות התאגדו כדי לקנות את המלון ואת כביש האגרה במטרה למנוע בנייתה של אנטנת רדיו על פסגת ההר. לאחר שהמלון נשרף ב-1954 פעל במקום קיוסק עד שנת 1969 שאז הוא נסגר יחד עם כביש האגרה שנסגר לציבור. מוזס ספרינג שנובע מחור שנקדח בסלע מאחורי האתר, הוא אחד מהפריטים המעטים שנותרו מימי המלון.
על פסגת ההר הייתה ממוקמת ביתן כיבוי אש קטנה (מגדל לגילוי שריפות) שפעלה בין השנים 1911 ל-1948, התחנה יצאה משירות עם הופעתם של אמצעים מודרניים לגילוי אש ביערות. הביתן שימש כמחסה למטפסים ולמכירת חטיפים עד 1969 ונהרס ב-1972. בקתה קטנה שהייתה ממוקמת רחוק יותר במורד ההר שימשה את הכבאים למגורים. אך גם זו נהרסה.
מקום מגורים פרטי שנמצא 30 מטרים (100 רגל) דרומית לאתר בית חצי הדרך לשעבר, הוא המבנה האחרון שנמצא על ההר מעל גובה של 300 מטרים (1000 רגל).
היסטורית טיפוס [עריכה]
ההעפלה המתועדת המוקדמת ביותר על פסגת הר מונדנוק בוצעה ב-1725 על ידי קפטן סמואל ווילארד וארבעה עשר חיילים תחת פיקודו ששהו בהר והשתמשו בפסגתו כדי לערוך תצפיות ולפטרל לאינדיאנים בארצות הברית. לפני שהנוהג התחיל להתקבל בעין רעה, מטפסים היו חורטים את שמם בפסגה, בחריטה המוקדמת ביותר שנמצאה נכתב "ס. דקין, 1801" ומיוחס לפקיד עירוני מקומי.
"טיפוסים מהירים" בולטים שקשורים להר מונדנוק הן אלו של גארי הרינגטון שהעפיל לפסגה שש עשרה פעמים תוך עשרים וארבע שעות, ושל לארי דייויס שטען שהעפיל לפסגה פעם ביום למשך 2850 ימים רצופים (7.8 שנים).
לעתים קרובות נטען כי הר מונדנוק הוא ההר השני שמטפסים עליו הכי הרבה בעולם, אחרי הר פוג'י ביפן. מספר המטפסים על הר מונדנוק בשנה עומד על 125,000, בזמן שבהר פוג'י המספר עומד על כ200,000 מטפסים בשנה. על פי אונסק"ו שום הר לא מתקרב בפופולריות הטיפוס שלו להר טאי שבסין, עם יותר משני מיליון ביקורים בשנה.
ביוגאוגרפיה, אקולוגיה וגאולוגיה [עריכה]
כתוצאה משריפות שהתחוללו בשנים המוקדמות של המאה ה-19 אשר שרפו את רובו של ה90 מטרים (300 רגל) העליוניים מסביב לפיסגה, ראש ההר וסביבותיו מכוסים עפר. על אף שההר התאושש וחזר לרמה שהוא נראה טבעי, הר מונדנוק הוא דוגמה להר שיש לו קו עצים מלאכותי, קו זה נמוך בהרבה מקו העצים של האקלים בהרים דומים באזור.
ראש ההר משמש כבית להרבה מינים תת-אלפינים מיוחדים שמסוגלים לשמור על לחות לאורך זמן. מינים אלפינים ותת-אלפינים כוללים עוזרר, כותנת הדשא, ממין ער אציל, ממין אפזרית, וחמוציות ההר. על ההר גם נמצאים קרומהולץ, עצים שצורתם התעוותו ממזג אויר קשה. כמו כן נמצא על ההר כמה ביצות רטובות אלפיניות. השכבות הנמוכות יותר של ההר מכוסות במינים של יערות צפוניות; בשכבות הביניים ניתן למצוא אשוחית אדומה. לפני השריפות בהר, הר מונדנוק היה מכוסה כולו ביער של אשוחית אדומה. מאז ששכבות העפר כבר לא מופיעות על פיסגת ההר, האשוחית חזרה לאיטה לראש ההר בתהליך הידוע כסוקצסיה.
הרכב ההר בחלקים גדולים ממנו הוא צפחה וסלע קווארזיט של סלע מותמר בני 400 מיליון שנה שנוצרו בעיקר בתקופת היווצרות ליטלטון בדבון, רבדים גאולוגיים שמשתרעים דרומה אל מסצ'וסטס וצפונה אל ההרים הלבנים. בגבהים נמוכים יותר של ההר וסטרטיגרפית מתחת להיווצרות ליטלטון, סלע היסוד הוא מתקופת סילור. מבחינת מבנה, ההר הוא חלק מקער שהוסט - גלישון שנוצרו בכוח הדחיסה של האורוגנזה באקדיה. ניתן לראות קמטים של סלעים מותמרים בגודל קטן מאד או בינוני על כמה מאזורי הסלע שעל ההר, כולל את הקער המפורסם קמט בילינג (קער שמתשתרע כ140 מטרים (450 רגל) מערבית לפסגה), המובא בגאולוגיה מבנית (Structural Geology) במהדורת 1942 של מארלנד פ. בילינג (Marland P. Billings). בנוסף לקמטים מרשימים, הווצרויות ליטלטון מתקופת הדבון מראות גם פסאודומורפיזם גדולים של סילימניט אחרי אנדלוזיט. קריסטל הסילימניט האלו, בדרך כלל דקיקים מאד, מופיעים כ"עקבות תרנגול הודו (turkey tracks)" באורך של כ102 מילימטרים (4 אינץ') על הר מונדנוק ונוצרו במהלך מחזור של יצירת סלע מותמר.
הידרולוגיה [עריכה]
הר מונדנוק ממוקם על פיצול אגן הניקוז שבין נהר קונטיקט לבין נהר מרימק (Merrimack River). המדרונות הצפוניים של ההר מנקזים את המים ל מאגר המים האווי (Howe), לאחר מכן הם עוברים דרך נחל מינוואווה (Minnewawa Brook) לנהר אשולוט (Ashuelot River), לנהר קונטיקט ולבסוף מגיעים למצר לונג איילנד. נחל גליסון (Gleason Brook) ונחל ההר (Mountain Brook) זורמים על המדרון המערבי, אחר כך דרך נחל שייקר לאגף הדרומי של נהר אשולוט. המדרונות הדרום מערביים של ההר מתנקזים לנחל פאסט, משם לנחל קווארי לפני שנשפכים לאגף הדרומי של נהר אשולוט.
בצד הדרומי מזרחי של ההר, זורמים הנחלים מיד (Mead) וסטוני אל נחל ההר, יובל של נהר קונטוקוק (Contoocook River), שזורם אל נהר מרימק ובסופו אל מפרץ מיין. המדרונות המזרחיים של ההר מתנקזים אל אגם תורנדייק (Thorndike Pond), המוצא שממנו הוא זורם (כנחל סטנלי) צפונית מזרחית אל נחל נובנוסיט (Nubanusit Brook), אחר כך אל נהר קונטוקוק ואל נהר מרימק.
בילויים [עריכה]
הר מונדנוק פתוח להליכה, לטרקים, לפיקניק ולהליכה בשלג. סקי בשטחים פתוחים גם כן אפשרי בחלק מהמסלולים הנמוכים. מדינת ניו המפשייר מפעילה מחנה עונתי בצידו הדרומי של ההר, בכל אופן, מחנאות אסורה במקומות אחרים על ההר. התשלום שנדרש (בעונה) כדי לחנות ב"כביש האגרה" ובתחילת המסלולים הוא על כל מבקר בנפרד. על ראש ההר אין כבישים, וכביש האגרה, שמוביל לבית חצי הדרך, סגור לרכבים. טרקטורונים אינם מורשים בשטחי ההר. תצפיות טובות של ההר אפשר לראות מכמה דרכים וכבישים מהירים אזוריים, במיוחד מכביש ניו המפשייר 124.
מסלולים [עריכה]
הר מונדנוק מכוסה לאורכו ולרוחבו בהרבה קילומטרים של מסלולים מתוחזקים היטב. המסלולים הכי נפוצים הם מסלול הנקודה הלבנה (White Dot Trail) מסלול באורך של 3.5 קילומטרים (2.2 מיל), זהו מסלול ההעפלה הקצר ביותר אבל גם התלול ביותר, הגישה אליו היא מצידו הדרום-מזרחית של ההר. מסלול נוסף הוא מסלול החץ הלבן (White Arrow Trail) מסלול באורך 3.7 קילומטרים (2.3 מיל) עד לראש ההר, החץ הלבן נחשב למסלול הכי קל להעפלה לפיסגה, דרך תחילת המסלול שכביש האגרה (בית חצי הדרך) על צידו הדרומי של ההר. מסלולים ראשיים נוספים כוללים את:
- מסלול מרלבורו (Marlboro Trail), בצד המערבי של ההר, 3.5 קילומטרים לפסגה.
- שביל דבלין (Dublin Path), שהוא גם חלק ממסלול אחר - מונדנוק-סאנאפי גרינווי (Monadnock-Sunapee Greenway), בצידו הצפוני, 3.9 קילומטרים (2.4 מיל)
- מסלול פמפלי (Pumpelly Trail), בצפון-מזרח, מסלול ההעפלה הכי ארוך, 7.1 קילומטר (4.4 מיל).
- הגישה מהצד המזרחי של ההר מאופשרת על ידי מסלול בירצ'ופט (Birchtoft Trail)(שמתחיל באגם גילסון), ועל ידי כמה מסלולים שמתחברים עד להגעה לפיסגה.
מסלולים חשובים נוספים כוללים את מסלול הצלב הלבן (White Cross Trail) שהוא מסלול מקביל למסלול הנקודה הלבנה, וצעדת הצוק (Cliff Walk), מסלול מעקפי מפואר בנופים שעוקב במקצתו למזרח של מסלול החץ הלבן. גם ההמסלול מטקומט מונדנוק (Metacomet-Monadnock Trail) הארוך 180 קילומטרים (110 מיל) מעפיל להר מהצד הדרום-מערבי, אבל אין לו כניסה מכביש מס' 124 בתחתית ההר, והכביש מסומן ב"אין חניה".
הר מונדנוק הוא הנקודה האחרונה מצפון של מסלול מטקומט מונדנוק (Metacomet-Monadnock Trail), מסלול הליכה ארוך טווח שהולך דרומה דרך מסצ'וסטס לגבול קונטיקט. הוא גם תחנה אחרונה במסלול מונדנוק-סאנאפי גרינווי (Monadnock-Sunapee Greenway), מסלול בן 80 קילומטרים (50 מיל) שמחבר בין הר מונדנוק להר סאנפי (Sunapee). מסלול ארוך טווח נוסף שמקשר בין הר מונדנוק להרים נוספים הוא וואנטסטיקט-מונדנוק גרינווי (Wantastiquet-Monadnock Greenway), שמקשר בין מונדנוק לפארק פיסגה (Pisgah State Park) ולוואנטסטיקט, שלו פיסגה בולטת בהינסדייל, ניו המפשייר, וצופה על העיר בראטלבורו, ורמונט ועל נהר קונטיקט.
הליכה וטיפוס על ההר [עריכה]
המסלול בין הארבע שעות לראש ההר וחזרה דרך אחד מהמסלולים הקצרים נחשב למסלול בדרגת קושי בינונית למטייל הממוצע אבל אינה דורשת כישורים מיוחדים במהלך סוף עונת האביב ועד לתחילת הסתיו. רוחות ומזג האוויר בחלק החשוף והסלעי של ראש ההר הם בדרך כלל קשים יותר מאשר תחתיהם לאורך כל השנה; סופות בחורף וסופות רעמים בקיץ יכולים להוות סכנת חיים. שלג וקרח מהחורף מסוגלים להישאר על המסלולים עד חודש מאי, מה שגורם להליכה להיות מסוכנת או אפילו בלתי אפשרית ללא ציוד מיוחד. השלג שנדחס כתוצאה מגלישה במסלולים המשומשים יותר גורם לכך שהזמן שלוקח לקרח ולשלג להמס מתארך. אביזרים לייצוב כגון גרזן קרח, מקלות סקי, נעלי קרח ודומיהם יכולים להיות לעזר ולפעמים אף הכרחיים לטיפוס בחורף ובתחילת האביב בהתאם לרמות השלג והקרח. הליכה בסתיו בדרך כלל מצריכה ביגוד חם, מודעות למזג האוויר וזמני העפלה מוקדמים יותר. היות שיש מעט מקורות מים ראויים על ההר וקצת מאד מחסה מהשמש בגובה שמעל 610 מטרים (2,000 רגל), קיימת סכנת התייבשות ומכת חום. על ההר לא צומחים צמחים רעילים וגם לא משתכנים שם נחשים ארסיים. ההר וסביבותיו הם מקום מושבם של הדוב שחור אמריקני, אם כי המפגש איתם הוא נדיר.
ייעוץ בקשר למסלולי הליכה ניתן בעונה (בין יום הזיכרון (ארצות הברית) ועד יום קולומבוס וסופי שבוע מסוימים מחוץ לעונה ) במפקדה של הפארק בצד הדרום-מזרחי של ההר. תיאור המסלולים ומפות של הר מונדנוק מופצים על ידי מגוון של גורמים חלקם עסקיים וחלקם לא. החברה להגנת היערות של ניו המפשייר מדפיסה מדריך מפורט הכולל מפות, תיאור מסלולים, היסטוריה, גאולוגיה, אקולוגיה ומידע נוסף שקשור להר.
שימור [עריכה]
רובו של ההר שמור ולא ניתן לפיתוח. החברה להגנת היערות של ניו המפשייר היא הבעלים העיקריים של השטח ומחזיקה למעלה מששה עשר קמ"ר בשמורת מונדנוק. קרקעות ממנודנוק מוחכרים למדינה לצרכים ניהוליים. העיר ג'פרי גם מחזיקה בחלקים מההר.
בשנת 2000, מסלול מטקומט מונדנוק נכלל במחקר של שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית כדי לבחון אפשרות להכליל אותו ב"מסלול נופי הלאומי", מה שנקרא כיום זמנית "המסלול הנופי של ניו אינגלנד", שגם יכלול את מטאבסט ומטקומט שבקונטיקט, ויתן לזה מן המאפיינים של שביל האפלצ'ים. בינתיים שוררת אי בהירות בנוגע האם החלק של מטקומט-מונדנוק שעובר בניו המפשייר יכלל סופית בעיצוב המסלול על ידי הNST.
אמנות [עריכה]
לצד אמרסון ותורו, אמנים וסופרים אחרים קיבלו השראה מהר מונדנוק, ביניהם:
- ווילאם פרסטון פלפס ()William Preston Phelps) (1848-1917, אמן שהיה ידוע כ"צייר של הר מונדנוק"
- ציורים נוספים של הר מונדנוק ניתן למצוא בין השאר אצל הציירים אבוט תייר (Abbott Thayer), רוקוול קנט (Rockwell Kent), וריצ'רד וויטני (Richard Whitney).
- המלחין האמריקאי אלן הוואנס (Alan Hovhaness) (1911-2000), שגם טיפס על הר מונדנוק מספר פעמים בצעירותו, הלחין סימפונית פנטזיה עם השם מונדנוק, בסביבות 1935.
- סופר האימההווארד פיליפס לאבקרפט כתב חיבור אודות ההר בשם לטמפלטון ולהר מונדנוק.
- זוכה פרס פוליצר גאלווי קינל (Galway Kinnell) כתב על ההר ביצירתו רעיית פרחים על הר מונדנוק.
- חלק מאירועיחגיגות הריקודים של הר מונדנוק התקיימו על פסגת ההר בנקודת השוויון.
