הר נמרוט
 | |||||
| ראשי פסלים בהר נמרוט | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| מידע כללי | |||||
| גובה |
2,150 מ'  | ||||
| שטח |
11 הקטאר | ||||
| מדינה |
טורקיה | ||||
| מיקום |
אדיאמן, טורקיה | ||||
| רכס הרים |
הרי הטאורוס, Ankar Dağı | ||||
| קואורדינטות | 37°58′51″N 38°44′27″E / 37.980738888889°N 38.740830555556°E | ||||
  | |||||
הר נמרוט (בטורקית: Nemrut Dağı, בכורדית Çiyayê Nemrûd) הוא הר בגובה של 2,206 מטר ופארק לאומי בנפת אדיאמן בדרומה של מרכז טורקיה, שהתפרסם בעקבות מקדש וקבר מלכותי הנמצאים על פסגתו ואשר הוקמו על ידי מלך קומגנה, אנטיוכוס הראשון תאוס.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנטיוכוס הראשון תאוס, שמלך על קומגנה, בין שנת 70 לפנה"ס ל-38 לפנה"ס, הקים על פסגת הר נמרוט מקדש וקבר מלכותי. המקדש נמצא כ-7 ק"מ צפונית-מזרחית לעיר הקומגנית ארסמיה (Arsameia), כיום חורבות Eski Kale ("המצודה הישנה"), הנמצאות למרגלות הר נמרוט.
האתר התגלה במקרה בשנת 1881 על ידי מהנדס גרמני. במקום בוצעו ב-1883 עבודות סקר וחפירות על ידי אוסמאן המדי ביי, והיו אלה החפירות הארכאולוגיות הראשונות שנעשו על ידי צוות טורקי.
החפירות חודשו והורחבו אחרי 1953 בידי הארכאולוגית האמריקנית תרזה גואל, יחד עם הארכאולוג הגרמני פרידריך דורנר (אנ') שסייע במיוחד בחקר הכתובות שנמצאו בראש ההר. החפירות לעונותיהן נמשכו שנים אחדות, וחלק מהדוחות פורסמו במשותף. המיזם נתמך, בין היתר, במענקים של בית הספר האמריקאי לחקר המזרח, ארגון נשיונל ג'אוגרפיק וקרן בולינגן (Bollingen Foundation). בעונות החפירות של 1963 ו-1964 השתמשה גואל בסריקות גיאופיזיקליות (אנ') לאיתור קברו של אנטיוכוס הראשון תאוס ברוגם המכתיר את ההר, והייתה בין הראשונים שהשתמשו בשיטות אלה בחפירות ארכאולוגיות. הפרסום המדעי המסכם של החפירות בהר נמרוט התעכב עד 1996[1] בגלל התרופפות בריאותו של דורנר, ובגלל שגואל השתתפה בחפירות סמוסטה (Samosata) בירת הממלכה הקומגנית,[2], בשל החשש להצפת אתר סמוסטה בעקבות הקמת סכר אתאטורק.
קברו של אנטיוכוס לא התגלה, אם כי סביר שהוא נקבר באתר, אולי מתחת לתל המלאכותי על הפסגה. המקום הוכרז בשנת 1987 כאתר מורשת עולמית.
המקדש על הפסגה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אל האתר מובילות שתי דרכים טקסיות (אחת מדרום והאחרת מצפון) והוא כולל שתי מערכות של פסלי אדם ישובים בגובה עד 10 מטר, אחת מצידו המזרחי של תל מלאכותי בגובה 49 מטר ובהיקף 152 מטר, והאחרת מצידו המערבי. הדמויות הן של אנטיוכוס עצמו בחברת אלים יוונים-פרסים, וגובה ראשי הדמויות לבדם הוא כ-2 מטר. רעידות אדמה שפקדו את האזור לאורך שנים הפילו את ראשי הפסלים ממקומם וסדקו אותם (ולעיתים גם את גופי הפסלים עצמם), אם כי נראה שנגרם להם גם נזק יזום, ייתכן שבמהלך מלחמת האיקונות בתקופת האימפריה הביזנטית. הראשים מונחים על הקרקע בסמוך לשורות הפסלים וקיימות תוכניות להשיבם למקומם. האתר ששימש לפולחן נועד ככל הנראה להיות מרכזה של דת חדשה שייסד אנטיוכוס.
- שורת הפסלים המערבית כוללת אבן גדולה ובה נראים דמות אריה ומפה שמימית המתאימה למערך הכוכבים ב-7 ביולי 62 לפנה"ס, וייתכן כי זהו מועד תחילת הקמתו של האתר. חלק זה של האתר נועד לאצולה והגישה אליו הייתה באמצעות הדרך הטקסית הדרומית. האלים הישובים בצד המערבי הם אפולו, אלה מקומית, זאוס, אנטיוכוס עצמו (הדומה לדמותו של אפולו) וארס אל המלחמה. שתי שורות קטנות יותר כללו את 15 מלכי פרס עליהם התייחס אנטיוכוס הראשון עד דריווש הראשון ואת 17 המלכים ההלניסטים עד אלכסנדר הגדול שגם אליו טען אנטיוכוס לקשר.
- בשורה המזרחית ישובים אותם אלים כמו בשורה המערבית, אך מבטם מופנה כלפי מטה, אל ההמונים.
- במרפסת בצידו הצפוני של האתר לא היו פסלים. לכאן הגיעו פשוטי העם באמצעות הדרך הטקסית הצפונית ובה עשו את הכנותיהם לקראת מפגשם עם האלים בשורת הפסלים המזרחית.
קרקוש[עריכת קוד מקור | עריכה]
כ-15 ק"מ דרומית-מערבית לפסגת ההר מצוי תל קבורה מלאכותי נוסף, המכונה Karakuş ("העיט") בשל עמוד הניצב במקום ועליו עיט אבן. כתובת באתר זה מציינת כי קבורות בו שלוש נשים ממשפחתו של המלך מיתרידטס השני, אך הקבר עצמו נבזז. מאחר שמיתרידטס השני הוא אביו של אנטיכוס הראשון תאוס, סביר שאתר זה קדם למקדש העיקרי שעל פסגת ההר.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
תצפית לעבר הר נמרוט -
הגשר בדרך להר נמרוט -
קרקוש -
-
-
-
-
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קרן נמרוט הבינלאומית
- הפסלים בהר נמרוט (צרפתית)
- גלריית תמונות
- אתר אודות הר נמרוט
- ישראלים על פסגת הר נמרוד, מעריב, 17 במרץ 1978; המשך; המשך
- תקוה וינשטוק, אל אברהם אבינו, מעריב, 6 באוקטובר 1989
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Donald H. Sanders (ed.), Nemrud Daği: The hierothesion of Antiochus I of Commagene. Results of the American excavations dir. by Theresa B. Goell, Eisenbrauns, Winona Lake, Indiana, 1996, ISBN 1-57506-015-9
- ^ סמסט (אנ') שעל גדות הפרת בנפת אדיאמן, דרום-מזרח טורקיה
