השביתה הכללית בבריסביין ב-1912

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נשים צועדות במהלך השביתה

בשביתה הכללית בבריסביין ב-1912 השתתפו עשרות אלפי עובדים, היא נמשכה חמישה שבועות, המשטרה ניסתה לדכא אותה באכזריות, והיו לה תוצאות חשובות, גם בתחום העבודה וגם בתחום הפוליטיקה.

הגורמים לשביתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריסביין נמצאת בקצה המזרחי של אוסטרליה. בשנת 1910 הוקם האיגוד המקצועי של עובדי החשמליות, וב-18 בינואר 1912 החליטו המעסיקים שאסור לעובדים לענוד את סמל האיגוד המקצועי. העובדים החלו לשבות וערכו הפגנה בהשתתפות של 10,000 תושבים. המעסיקים היו בבעלות אנגלית, והמנכ"ל היה אמריקאי. הוא סירב לשאת ולתת עם איגוד הוועדים של קווינסלנד QCU, ולכן הוקם ארגון שכלל 43 איגודים מקצועיים, שהכריזו על שביתה כללית החל מה-30 בינואר.

מהלך השביתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השביתה הייתה מאורגנת היטב. 500 פעילים דאגו לסדר ולעזרה ראשונה. כל יום היו הפגנות וצעדות. הממשלה הגיבה רק כשהשביתה התרחבה ושיתקה את תנועת הרכבות. הם תקפו את המפגינים בכוח ב-2 בפברואר, מה שכונה מאוחר יותר "יום שישי השחור". ראש ממשלת קווינסלנד היה שמרן ופנה לממשלה המרכזית להתערב בכוחות צבא. אך ראש הממשלה המרכזית היה אנדרו פישר, איש מפלגת הלייבור האוסטרלית, פועל לשעבר במכרות של קווינסלנד, והוא סירב להפסיק את השביתה בכוח. גם השובתים פנו לפישר וביקשו עזרה צבאית, אך הוא החליט לתמוך בהם כספית.

דנהם שקל להפעיל אוניית מלחמה גרמנית נגד השובתים. בית המשפט דן בבקשת הממשלה להעניש את השובתים, אך בית המשפט זיכה את השובתים, והיא הופסקה כעבור חמישה שבועות ב-6 במרץ.

תוצאות השביתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השביתה חיזקה מאוד את הסולידריות ואת ההזדהות הפנימית של תנועת הפועלים של קווינסלנד. שלוש שנים אחרי השביתה נבחרה מפלגת הלייבור האוסטרלית בפעם הראשונה בקווינסלנד לראשות הממשלה האזורית. פעילי השביתה פוטרו מעבודתם, אך כשהולאמו החשמליות של קווינסלנד, בשנת 1922, הוחזרו פעילי השביתה המפוטרים לעבודה.