השבר הסורי-אפריקני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חלקו הצפוני של השבר הסורי-אפריקני.
נאסא: תמונות מן החלל,
בתמונה: חצי האי סיני, ים המלח, ועמק בקעת הירדן

השבר הסורי-אפריקני הוא השם הנפוץ, אם כי המטעה קמעה, לסדרה של שברים גאולוגיים מסוג העתק תזוזה אופקי שמאלי, שנמשך מצפון לדרום, מדרום טורקיה דרך סוריה ובקעת הלבנון בצפון, לאורך נהר הירדן, ים המלח, הערבה, מפרץ אילת וים סוף, דרך מפרץ עדן עד לקניה, שם הוא מתפצל לשניים ומגיע לבסוף עד לזימבבואה. אורכו של השבר כ-6,000 ק"מ, ורוחבו בין 7 ל-20 ק"מ. השבר הוא הגורם העיקרי לרעידות האדמה באזורים שבהם הוא עובר.

בתחום השבר הסורי-אפריקני התרחשו בשנים האחרונות בישראל רעידות האדמה הקלות - בינוניות. הגאולוגים סבורים כי הן משחררות את האנרגיה המצטברת בנקודות החיכוך של הלוחות הטקטוניים, ומונעות בכך למעשה הצטברות של כמות אנרגיה גדולה שאמורה לכאורה לגרום לרעידת אדמה עזה, מסוג הרעידות שהתרחשו באזור בעבר.

השבר מחולק לשלושה חלקים עיקריים (מצפון לדרום): בקע ים המלח - מדרום טורקיה ועד לים סוף, ממפרץ אילת לאורך ים סוף, והבקע האפריקני - מאתיופיה בצפון ועד זימבבואה בדרום.

בפי גאולוגים מודרניים, סדרת השברים נקראת "מערכת שברי הבקע הסורי-אפריקני".

[עריכה] מהות השבר

מפה של מזרח אפריקה, מראה חלק מהפעילות הוולקנית ההיסטורית, (משולשים אדומים) וצומת משולש של חיבור בין שלושת הלוחות (האזור המוצלל במרכז): הלוח הערבי (סורי), ושני חלקיו של הלוח האפריקני (הלוח הנובי והלוח הסומאלי)

השבר מפריד בין הלוח האפריקאי ללוח הערבי, כאשר הלוח הערבי הועתק בהדרגה למרחק של 105 ק"מ צפונית ללוח האפריקני בקטע שמדרום לים כנרת (כך למשל המקום המקביל לבקעת תמנע מצדו המזרחי של השבר הסורי־אפריקני מצוי 100 קילומטר צפונית לו בפונון שבירדן), ו-40 ק"מ בקטע שמצפון לכנרת. שני הלוחות נעים צפונה, אולם הלוח הערבי, ממזרח לשבר, נע במהירות רבה יותר. מהירות התנועה היחסית בין הלוחות היא בסביבות 4 מילימטרים לשנה (לעומת מהירות של כ-4 סנטימטרים לשנה בשבר סן אנדראס).

במקומות בהם הקו המפריד בין הלוחות נמצא בזווית חיובית (נגד כיוון השעון) יחסית לכיוון התנועה היחסית ביניהם, הלוחות מתרחקים זה מזה, ונוצר בקע שמתרחב. כך קורה בים המלח ובים סוף, שהוא מבחינה גאולוגית אוקיינוס צעיר. לעומת זאת באזורים בהם הזווית הזו היא שלילית, הלוחות נלחצים זה לזה, ונוצרים רכסי הרים, כמו רכס הרי הלבנון, ורכס הרי מול הלבנון (כולל הר החרמון).

[עריכה] הבקע בארץ ישראל

הבקעים העיקריים בקו השבר בארץ ישראל הם עמק החולה, בקעת כנרות, בקעת הירדן ובקעת ים המלח. כמו כן, השבר גורם את הקימוט שמגביה את רכס החרמון (הרכס נוצר קודם, בעת מאורע הקשת הסורית). אילולא השבר, הרי הגלעד והגולן בעבר הירדן המזרחי, והרי יהודה ושומרון והגליל היו למעשה גוש הררי אחד, כפי שהיו עד להיווצרותו. עדות לכך היא בזלת הכיסוי, המכסה את הגולן וחלקים מהגליל המזרחי (ואף נמצאת מתחת לפני השטח בכנרת ובעמק החולה). דבר זה מסביר גם את גודלם של חלק מהנחלים בארץ ישראל המערבית (למשל נחל שורק), שעל-פי שטח אגן הניקוז הנוכחי שלהם היו אמורים להיות הרבה יותר קטנים.

באזור זה (שהוא דרום בקע ים המלח) נמצא החלק הנמוך ביותר של השבר והחלק היבשתי היחיד שהינו מתחת לגובה פני הים. בנוסף להפרדת הרי הגלעד מהרי יהודה ושומרון, השבר הסורי-אפריקני גרם לשברי משנה נוספים האנכיים לו, ופיצל את השומרון מהגליל, באמצעות בקעת עמק יזרעאל ומערך הבקעות הצפוניות לה: בקעת כסולות, בקעת בית נטופה, בקעת תרען ובקעת סח'נין. כמו כן מפריד השבר של בקעת באר שבע בין יהודה ושומרון לבין הנגב.

[עריכה] השבר באפריקה

חלקו האפריקני של השבר הסורי-אפריקני גבוה בהרבה מבקע ים המלח, אולם הוא עדיין נמוך בהרבה מהאזורים המקיפים אותו. השבר מפריד בין שני חלקיו של הלוח האפריקאי - הלוח הנובי והלוח הסומאלי.