השגחה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

השגחה (ידוע גם בתור השגחה אלוהית, השגחה עליונה והכוונה אלוהית) היא האמונה כי אלוהים מביט ומשגיח בנעשה בעולם, ופועל בהתאם לנעשה בו. ישנה אבחנה בין השגחה כללית שהיא על כלל העולם וכלל מיני בעלי החיים וכלל האנושות ובין השגחה פרטית שהינה על כל יצור: כל אדם ואדם וכל חיה וחיה בנפרד.

בפילוסופיה היוונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אפיקורוס: כל מה שקורה במציאות הוא במקרה, ואין עורך מנהיג ומשגיח.
  • אריסטו: ישנה השגחה במקצת פרטים: האל משגיח על עולם הגלגלים ואישיהם תמידיים כפי שהם, כלומר אין השגה של האל מתחת לגלגל הירח. "למשל, אם נשבה רוח סוערת או בלתי סוערת, אין ספק שהיא משירה מקצת עלי אילן זה, ושוברת ענף מאילן אחר, ומפילה אבן מקירות מסוימים, ומעלה עפר על עשב מסוים ומפסידתו, ומהימה גלי המים, ונשברת ספינה שהייתה שם, ויטבע כל מי שהיה בה או מקצתם; ואין הבדל לדעתו בין נשירת אותו העלה ונפילת האבן או טביעת אותם החסידים הגדולים שהיו בספינה. וכן אינו מבחין בין שור שהטיל רעי על עדת נמלים ומתו, או בנין שנתרועעו יסודותיו וכרע על כל מי שהיה שם מן המתפללים ומתו, ואין הבדל אצלו בין חתול שנתקל בעכבר וטרפו, או עכביש שטרף זבוב, או ארי שרעב ומצא נביא וטרפו", ומה שחורג מסדר הטבע, אין השגחה עמו.

בדתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדתות האליליות, האלים עוזרים לעמם ולידידיהם, ופוגעים בחוטאים.

ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביהדות רובם ככולם של ההוגים סברו שישנה השגחה כללית על העולם ועל המין האנושי בכלל, אך לגבי השגחה פרטית הנושא יותר סבוך וישנן דעות כמו הראב"ע‏‏‏[1], שסבר כי יש השגחה כללית אך לא פרטית. באופן כללי נטתה הפילוסופיה הדתית לכיוון של השגחה כללית, ונטתה לצמצם את ההשגחה הפרטית, בעוד שתורת הקבלה והחסידות שבעקבותיה, נטו לכיוון של השגחה פרטית מאוד מפורטת, בכל העולם כולו, בכל בני האדם, ואף בבעלי חיים ובצמחים, לפי פשט המקראות ומאמרי חז"ל. ביטוי לתפיסה זו באופן מוקצן קיים בפתיחה לספר מסעות בנימין השלישי של הסופר מנדלי מוכר-ספרים‏‏‏[2]:

יתברך הבורא וישתבח היוצר, שהוא מנהיג את הגלגלים בעולמות העליונים ואת בריותיו בעולם התחתון ומבין לכל הליכותיהם. אין לך עשב שאין לו מלאך, שמכהו ואומר לו: "גדל!" ואם עשב כך, קל-וחומר בן-אדם, וקל-וחומר בן-בנו של קל-וחומר אדם מישראל. אין הדיוט קופץ בראש, אין שוטה נעשה פלא-יועץ, ואין עם-הארץ – חסיד ובור – משכיל אצלנו, אלא עד שכל אחד ואחד מהם המלאך שלו מכהו וכופאו להיות מה שהוא. אף קבצנינו, ארחי-פרחי שלנו, מלאכי-השרת מכים אותם ואומרים להם: "פרו-ורבו, קבצנים! בית-יעקב, לכו – וחזרו על הפתחים!"...

דעת הרמב"ם:[עריכת קוד מקור | עריכה]

"ההשגחה האלוהית אינה בעולם הזה השפל, כלומר מתחת גלגל הירח, אלא באישי מין האדם בלבד. והמין הזה לבדו הוא אשר כל מצבי אישיו ומה שמגיעם מן הטוב והרע הוא כפי הראוי לו, כמו שאמר כי כל דרכיו משפט. אבל שאר בעלי החיים, וכל שכן הצומח וזולתו, הרי השקפתי בו כהשקפת אריסטו. איני סבור כלל כי העלה הזה נשר בהשגחה בו, ולא שהעכביש הזה טרף את הזבוב הזה בגזרת ה' וחפצו עתה על פרט זה, ולא שהרוק הזה אשר ירק ראובן נתעורר עד שנפל על הרחש הזה במקום מיוחד והרגו במשפט וגזרה, ולא שהדג הזה כאשר קלט את התולעת הזו מעל פני המים, עשה זה ברצון אלוהי לפרט זה. אלא כל זה לדעתי על פי המקרה המוחלט כמו שסובר אריסטו... ואל תחשוב כי השקפה זו נסתרת לי באומרו נותן לבהמה לחמה וגו', ובאומרו הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם וגו', ובאומרו פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון, ואף במאמר חכמים יושב וזן מקרני ראמים ועד ביצי כנים, והרבה תמצא כיוצא בלשונות הללו, ואין בהן מאומה הסותר השקפתי זו. לפי שכל אלה השגחה מינית לא אישית, וכאילו הוא מתאר חסדיו יתעלה בזמנו לכל מין מזונו ההכרחי וחומר קיומו, וזה פשוט וברור. וכך סובר אריסטו, כי סוג זה של השגחה הכרחי מצוי, וכבר הזכיר את זה גם אלאסכנדר בשם אריסטו, כלומר: זימון מציאות מזון כל מין לאישיו, ואלמלי כן היה כלה המין בלי ספק, וזה פשוט בעיון קל...והבן השקפתי עד סופה, כי איני סובר שהוא יתעלה נעלם ממנו דבר, או שאני מייחס לו אי יכולת, אלא אני בדעה כי ההשגחה נספחת לשכל וחיובית לו, כיון שההשגחה אינה אלא ממשכיל, ואשר הוא שכל שלם שלמות שאין שלמות אחריה, והרי כל מי שנצמד בו משהו מאותו השפע כפי ערך מה שהגיע לו מן השכל יגיע לו מן ההשגחה. זוהי ההשקפה התואמת לדעתי את המושכל ולשונות התורה."

מורה נבוכים חלק ג פרק יז

ההשגחה שחלה על בני האדם אינה שווה לכולם אלא תלויה במידת קרבתם לאל: "לפי מידת השכל המגיעה אליו - תהיה מידת מה שמגיע אליו מן ההשגחה." האנשים הבורים מקבלים השגחה כללית של המין האנושי ואילו הצדיקים ובראשם הנביאים מקבלים השגחה פרטית.

ההשגחה הפרטית לפי הרמב"ם שונה מהתפיסה המקובלת בחלק מחוגי היהדות.

באסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כת האשעריה: אין מקריות כלל, הכל בכוונה והנהגה, וידוע כל העתיד לבוא. "כל תנועות החי ותנוחותיו גזורים, ולאדם אין יכולת כלל לעשות דבר או שלא לעשות."
  • המעתזילה: לאדם יכולת בחירה, והאלוהים לא מעניש מטיבים. ואם מעניש, זה כדי להרבות לו גמול לעתיד לבוא.

בעולם המודרני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעולם המודרני, במיוחד בעולם האקדמי, רבו בעלי ההשקפות האתאיסטיות או אגנוסטיות, שדוחים את מושג ההשגחה ובמיוחד את ההשגחה הפרטית. בעוד שיש מחלוקות הגדרתיות בין שוללי קיומו של אלוהים ובין המזהים את המושג האלוהי עם הטבע, כל אלה מאוחדים בשלילת ההשגחה הפרטית ודברי אלברט איינשטיין בנושא משקפים עמדות מקובלות אצל רבים.

אלברט איינשטיין סלד מכך שמנסים לשייך אותו למחנה זה או אחר בנושאים שבאמונה, תאיסטי, או אתאיסטי: "לדעתי הרעיון של אלוהים אישי הוא ילדותי. יכולים לקרוא לי אגנוסטיקן, אך אני לא שותף לרוח הלוחמת של האתאיסטים, שהתלהבותם נובעת בעיקר מהפעולה הכואבת של שחרור כבלי ההטפה הדתית שקיבלו בנעוריהם" ‏[3], וכן תקף: "...יש עדין אנשים שאומרים שאין אלוהים, אך מה שבאמת מכעיס אותי הוא שאותם אנשים מצטטים אותי על מנת לתמוך בעמדתם"‏[4], אך גם לא חסך את שבטו מאלו המאמינים שניסו לגייס את דבריו למטרותיהם: "מה שקראת על אמונותי הדתית היה, כמובן, שקר – שקר שחוזרים עליו באופן שיטתי. אינני מאמין בהשגחה פרטית ומעולם לא הכחשתי זאת, אלא הבעתי זאת בבהירות. אם יש בי משהו שניתן לכנותו דתי, זוהי ההערצה בלתי מוגבלת למבנה העולם ככל שהמדע שלנו יכול לגלותו." (מתוך "אלברט איינשטיין, הצד האנושי")

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏בראשית י"ח כ"א‏
  2. ^ מסעות בנימין השלישי, אתר פרויקט בן יהודה‏
  3. ^ Albert Einstein in a letter to M. Berkowitz, 25 October 1950; Einstein Archive 59-215; from Alice Calaprice, ed., The Expanded Quotable Einstein, Princeton, New Jersey: Princeton University Press, 2000, p. 216.
  4. ^ Albert Einstein (1879-1955). אוחזר ב־2007-05-21.