השגחה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

השגחה (ידוע גם בתור השגחה אלוהית, השגחה עליונה והכוונה אלוהית) היא האמונה כי אלוהים מביט ומשגיח בנעשה בעולם, ופועל בהתאם לנעשה בו. ישנה אבחנה בין השגחה כללית שהיא על כלל העולם וכלל מיני בעלי החיים וכלל האנושות ובין השגחה פרטית שהינה על כל יצור: כל אדם ואדם וכל חיה וחיה בנפרד.

בפילוסופיה היוונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אפיקורוס: כל מה שקורה במציאות הוא במקרה, ואין עורך מנהיג ומשגיח.
  • אריסטו: ישנה השגחה במקצת פרטים: האל משגיח על עולם הגלגלים ואישיהם תמידיים כפי שהם, כלומר אין השגה של האל מתחת לגלגל הירח. "למשל, אם נשבה רוח סוערת או בלתי סוערת, אין ספק שהיא משירה מקצת עלי אילן זה, ושוברת ענף מאילן אחר, ומפילה אבן מקירות מסוימים, ומעלה עפר על עשב מסוים ומפסידתו, ומהימה גלי המים, ונשברת ספינה שהייתה שם, ויטבע כל מי שהיה בה או מקצתם; ואין הבדל לדעתו בין נשירת אותו העלה ונפילת האבן או טביעת אותם החסידים הגדולים שהיו בספינה. וכן אינו מבחין בין שור שהטיל רעי על עדת נמלים ומתו, או בנין שנתרועעו יסודותיו וכרע על כל מי שהיה שם מן המתפללים ומתו, ואין הבדל אצלו בין חתול שנתקל בעכבר וטרפו, או עכביש שטרף זבוב, או ארי שרעב ומצא נביא וטרפו", ומה שחורג מסדר הטבע, אין השגחה עמו.

ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהגות היהודית אין חולק שאלוהים משגיח על העולם בהשגחה כללית , אך לגבי השגחה פרטית רבו הדעות , בכלליות ניתן להבחין בין שתי גישות לנושא ההשגחה הפרטית : תורת הקבלה והחסידות שבעקבותיה, נטו לכיוון של השגחה פרטית מאוד מפורטת על כל נברא ונברא מבני האדם ובעלי החיים ואף בצמחים. הגישה הפילוסופית לעומת זאת , נטתה לצמצם את ההשגחה הפרטית ולהגבילה על בני האדם בלבד - ולחלק מההוגים - אף להגבילה לאנשים מסוימים - השלמים והצדיקים. בעוד שהעולם בכללותו נשלט על ידי חוקי הטבע והמזלות.

דעת הרמב"ם[1] היא שההשגחה הפרטית "אינה אלא באישי (כל יחיד וכל פרט ) בני האדם בלבד" אבל לעניין שאר הנבראים הנחותים וכל שכן הצומח וכו' דעתו בהם : "כהשקפת אריסטו" - אין להם השגחה אישית וכל הקורה להם אינו מגזירת עליון אלא "על פי המקרה המוחלט".

למרות ששולל הרמב"ם את ההשגחה ממינים שאינם ממין האדם , סובר הוא שישנה השגחה מסוימת בחי ובצומח - לצורך שמירת המין בכללותו ("שמירה מינית"), שלא יכחד מחוסר מזון וכדומה -"וכהשקפת אריסטו".

גם ההשגחה שקיימת על בני האדם אינה מובטחת לכולם , לפי הרמב"ם האדם מושגח על ידי אלוהים בגלל הקשר שבין השכל האנושי והשכל האלוהי וההדבקות בשכל הפועל , ולכן האדם "אשר השיג מאותו השפע (השכל בכוח) מנה יתירה ...תהיה ההשגחה בו יותר בהכרח "... כלומר , ככל שהאדם יותר קרוב לשפע האלוהי כך ההשגחה עליו גדולה יותר , אם כן ההשגחה על האדם היא כדרגתו וקרבתו לשפע האלוהי.

על פי זה, הרשעים ש"נעדר להם מאותו השפע , ירד מעמדם ונכללו במערכת שאר בעלי החיים , "נמשל כבהמות נדמו" והנם חשופים לפגיעות המקרה שיפגע בהם "ואין שם מה שיגן עליהם מן המאורעות" .

עוד מוסיף הרמב"ם ‏[2] שאף הצדיק כאשר מסיח דעתו מאלוהים ומעבודתו "הרי תהיה ההשגחה עליו בעת מחשבתו בה' בלבד ותתרוקן ההשגחה ממנו בזמן עסקיו" , ואם כן אף אותו הצדיק יכול להיחשף אז ליד הגורל "והרי הוא אז מוזמן לכל רע שיארע שיפגע בו" אומנם מדגיש הרמב"ם שגם במצב זה ההשגחה עליו קיימת אך התמעטה "ואינו כמי שלא השכיל כלל".

להשקפה זו של הרמב"ם על ההשגחה מצטרפים גם ר' יוסף אלבו[3] והרמב"ן[4] אך בעוד ר' יוסף אלבו גם כן רואה את סיבת ההשגחה בשכל , כמו הרמב"ם ("ראוי שתדבק בו ההשגחה האלוהית כפי שעור יתרון שכלו יותר מהם") הרמב"ן תולה זאת בהכרת האדם את האלוהים ובשמירתו את חוקיו . ומכל מקום שניהם מודים שהרשעים מסורים למקרים.

הר"ן מצמצם את ההשגחה הפרטית עוד יותר , לשיטתו "העולם הזה התחתון נמסר ונוהג כפי מערכת הכוכבים" ‏[5] ולכן "יתחייב שיענש האדם גם כשלא יתחייב אליו כפי מעשיו העונש ההוא".

לפי הר"ן , הבורא ברא את העולם כך שינהג בדרך הטבע , ומתחייב מזה שגם החף מפשע יסבול מרעת המערכת , מאחר ש"ה' לא ישנה תמיד טבע המציאות אבל ימשיכהו על הויתו כי אם לצורך גדול" ‏[6] ו"אין רצון השם יתברך שישתנה הטבע כפי איש איש" . אומנם , כמובן אם "יחזק זכות האדם כל כך , אז יצילהו הש"י ממנה בשינוי טבע" - מוסיף הר"ן שיש מקרים בהם לאדם יש זכות מיוחדת להינצל ואז הש"י "יגן בעדו מרעת המערכת".

בעל החינוך[7] מסכים עם הדעות ששוללות את ההשגחה הפרטית מבעלי החיים , הצמחים , ושאר עניני העולם ‏[8] ("וזהו דעת הרחוק הרבה מן השכל".) , אך לגבי האנושות , דעתו היא שהשגחת הבורא היא "פרטית על כל אחד ואחד מבני האדם" , וכן "השגחתו על כל דרכי האדם אחת לאחת".

בדרכו של בעל החינוך הולך אף רבי עובדיה ספורנו, שמוסיף שכל אדם נברא בצלם אלוהים ויש לו "נפש שכלית אשר היא עצם נבדל בלתי נפסד כאשר ישלם בעיון ובמעשה" ‏[9] , ואם כן גם אם ירשיע האדם הרבה - עדיין הבורא "משגיח על כל איש מאישי המין האנושי" ‏[10].

בדיון על ההצדקה שבהריגת בעלי חיים לשם אכילתם ‏[11] , כותב הרס"ג שעל אף שאין טענה על עצם ההריגה ‏[12] , מכל מקום , יקבלו בעלי החיים הללו את שכרם מאת ה' , כגמול על הצער שנצטערו בשחיטתם. יש להוכיח מדברי הרס"ג הללו כי סובר הוא שאף לבעלי החיים ישנה השגחה פרטית ‏[13][14]

לעומת דעות אלו המבטאות בדרך כלל (להוציא את הרס"ג) את הגישה הפילוסופית , (אם כי לא רק הפילוסופים נקטו עמדה זו , דוגמא טובה לכך היא הרמב"ן , שהיה מתנגד חריף לפילוסופיה ‏[15] ומראשי המקובלים , והסכימה דעתו לדעת הרמב"ם.) דעת חכמי הקבלה והחסידות (בדרך כלל) היא כי אין דבר בעולם שהשאיר אלוהים ביד המקרה , אלא הכל מיד ה'.

הבעל שם טוב ידוע במיוחד ככזה שחידש את המושג של ההשגחה הפרטית על כל דבר בבריאה . לשיטתו אף "אחד העשבים הצומח במעמקי היער , או באחד ההרים הגבוהים אשר לא עבר שם איש...השם יתברך גזר אומר אשר עשב פרטי זה חיה יחיה חדשים ימים ושעות קצובות , ובמשך זמן זה יסוב ויכוף במספר כזה וכזה".‏[16]

על פי הבעל שם טוב כל תנועה בעולם, מהווה השלמה של כונת הבריאה . אפילו ליצורים הנחותים ביותר יש תפקיד בהשלמת "הכוונה העליונה בסוד הבריאה כולה" , ואם כן מעמדם אינו נופל ממעמד כל הנבראים ‏[18] . גם הרמ"מ מוויטבסק מסכים ש"אין שום עשב יבש ונעקר , ואין שום אבן נזרק , כי אם בזמן ובמקום הראוי לו" ‏[19]

בתלמוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד ישנם מספר רב של מקורות התומכים לכאורה בדעה שמכילה השגחה פרטית מלאה על האדם  : "אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו" ‏[20].( - כי לא ייתכן שיסורין באים סתם על האדם , אלא הכל על פי חשבון.) "ומי חשיד הקב"ה דעביד דינא בלא דינא" . ‏[21][22] "אין מיתה בלא חטא , ואין יסורין בלא עון". ‏[23] "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה". ‏[24]

לעומת זאת , ישנם גם אימרות שמשאירות את האדם ליד המקרה: "הכל בידי שמיים , חוץ מצינים פחים" ‏[25]. ( - הכל בידי שמיים , חוץ מצינה=צינון , שזה תלוי באדם , אם שומר על עצמו לבל יתקרר.) "חיי בני ומזוני , לא בזכותא תליא אלא במזלא". ‏[26].

באסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כת האשעריה: אין מקריות כלל, הכל בכוונה והנהגה, וידוע כל העתיד לבוא. "כל תנועות החי ותנוחותיו גזורים, ולאדם אין יכולת כלל לעשות דבר או שלא לעשות."
  • המעתזילה: לאדם יכולת בחירה, והאלוהים לא מעניש מטיבים. ואם מעניש, זה כדי להרבות לו גמול לעתיד לבוא.

בעולם המודרני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעולם המודרני, רבו בעלי ההשקפות האתאיסטיות או אגנוסטיות, שדוחים את מושג ההשגחה ובמיוחד את ההשגחה הפרטית. בעוד שיש מחלוקות הגדרתיות בין שוללי קיומו של אלוהים ובין המזהים את המושג האלוהי עם הטבע, כל אלה מאוחדים בשלילת ההשגחה הפרטית ודברי אלברט איינשטיין בנושא משקפים עמדות מקובלות אצל רבים.

אלברט איינשטיין סלד מכך שמנסים לשייך אותו למחנה זה או אחר בנושאים שבאמונה, תאיסטי, או אתאיסטי: "לדעתי הרעיון של אלוהים אישי הוא ילדותי. יכולים לקרוא לי אגנוסטיקן, אך אני לא שותף לרוח הלוחמת של האתאיסטים, שהתלהבותם נובעת בעיקר מהפעולה הכואבת של שחרור כבלי ההטפה הדתית שקיבלו בנעוריהם"‏[27], וכן תקף: "...יש עדין אנשים שאומרים שאין אלוהים, אך מה שבאמת מכעיס אותי הוא שאותם אנשים מצטטים אותי על מנת לתמוך בעמדתם"‏[28], אך גם לא חסך את שבטו מאלו המאמינים שניסו לגייס את דבריו למטרותיהם: "מה שקראת על אמונותי הדתית היה, כמובן, שקר – שקר שחוזרים עליו באופן שיטתי. אינני מאמין בהשגחה פרטית ומעולם לא הכחשתי זאת, אלא הבעתי זאת בבהירות. אם יש בי משהו שניתן לכנותו דתי, זוהי ההערצה בלתי מוגבלת למבנה העולם ככל שהמדע שלנו יכול לגלותו." (מתוך "אלברט איינשטיין, הצד האנושי")

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מורה נבוכים חלק שלישי פרקים י"ז - י"ח
  2. ^ שם . פרק נ"א
  3. ^ ספר העיקרים , מאמר רביעי , פרק י .
  4. ^ בראשית , יח , יט . איוב , לו , ז.
  5. ^ דרשות הר"ן , דרוש שמיני , הוצאת מכון שלם , עמוד קלט
  6. ^ שם , דרוש שלישי , הוצאת מכון שלם , עמוד מו
  7. ^ ספר החינןך , מצווה קסט ,
  8. ^ וכן מודה למושג של "שמירה מינית" בשאר המינים.
  9. ^ אור עמים , פ - פא.
  10. ^ אם כי הוא לא שולל , שהשלם שבאדם - השגחתו תגבר.
  11. ^ "האמונות והדעות" , מאמר שלישי , מהדורת הרב קאפח , עמוד קמה.
  12. ^ ראה שם טעמו.
  13. ^ אומנם , הרב קאפח (שם, הערה 40 , ובמורה נבוכים , מהדורת הרב קאפח, מאמר ג', פרק יז , הערה 69) שולל דעה זו מן הרס"ג . וראה הערתו של מיכאל שוורץ (מורה נבוכים , מהדורת מיכאל שוורץ , מאמר ג' , פרק יז , הערה 45,) שחולק עליו.
  14. ^ לסוברים שאין השגחה על בעלי החיים , חוסר ההשגחה היא ההצדקה שבהריגתם , ראה מורה נבוכים , ג' , יז
  15. ^ ראה , "דרשה על ספר קהלת" , כתבי רמב"ן , עמוד קצד : "ראש הממרים (אריסטו) ימחה שמו ושם הנגררים אחריו". וכן ראה , ויקרא , טז , ח.
  16. ^ כתר יום טוב , סימן קיט , בהוספות.
  17. ^ מסעות בנימין השלישי, אתר פרויקט בן יהודה‏
  18. ^ ראה ביטוי לתפיסה זו באופן מוקצן בפתיחה לספר מסעות בנימין השלישי של הסופר מנדלי מוכר-ספרים‏‏‏[17]: "יתברך הבורא וישתבח היוצר, שהוא מנהיג את הגלגלים בעולמות העליונים ואת בריותיו בעולם התחתון ומבין לכל הליכותיהם. אין לך עשב שאין לו מלאך, שמכהו ואומר לו: "גדל!" ואם עשב כך, קל-וחומר בן-אדם, וקל-וחומר בן-בנו של קל-וחומר אדם מישראל. אין הדיוט קופץ בראש, אין שוטה נעשה פלא-יועץ, ואין עם-הארץ – חסיד ובור – משכיל אצלנו, אלא עד שכל אחד ואחד מהם המלאך שלו מכהו וכופאו להיות מה שהוא. אף קבצנינו, ארחי-פרחי שלנו, מלאכי-השרת מכים אותם ואומרים להם: "פרו-ורבו, קבצנים! בית-יעקב, לכו – וחזרו על הפתחים!"...
  19. ^ "פרי הארץ" , פרשת בא , הוצאת מסורה , עמוד מט.
  20. ^ ברכות , ה , א.
  21. ^ שם , ב.
  22. ^ "מלמד שאין רעה באה על האדם בין בגופו בין בממונו אלא על פי הדין" - רמב"ן , תורת האדם , כתבי רמב"ן , מוסד הרב קוק , עמוד רעא.
  23. ^ שבת , נה , א.
  24. ^ חולין , ז , ב.
  25. ^ בבא בתרא , קמד , ב.
  26. ^ מועד קטן , כח , א.
  27. ^ Albert Einstein in a letter to M. Berkowitz, 25 October 1950; Einstein Archive 59-215; from Alice Calaprice, ed., The Expanded Quotable Einstein, Princeton, New Jersey: Princeton University Press, 2000, p. 216.
  28. ^ Albert Einstein (1879-1955). אוחזר ב־2007-05-21.