השגחה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בתאולוגיה, השגחה (ידועה גם בתור השגחה עליונה והכוונה אלוהית) היא השפעתו המכוונת של אלוהים על הנעשה בעולם. ישנה אבחנה בין השגחה כללית שהיא על עניינים מרכזיים בחשיבותם, ובין השגחה פרטית, שהיא על כל פרט בעולם.

בפילוסופיה היוונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אפיקורוס: כל מה שקורה במציאות הוא במקרה, ואין עורך מנהיג ומשגיח.
  • אריסטו: ישנה השגחה במקצת פרטים: האל משגיח על עולם הגלגלים ואישיהם תמידיים כפי שהם, כלומר אין השגה של האל מתחת לגלגל הירח. "למשל, אם נשבה רוח סוערת או בלתי סוערת, אין ספק שהיא משירה מקצת עלי אילן זה, ושוברת ענף מאילן אחר, ומפילה אבן מקירות מסוימים, ומעלה עפר על עשב מסוים ומפסידתו, ומהימה גלי המים, ונשברת ספינה שהייתה שם, ויטבע כל מי שהיה בה או מקצתם; ואין הבדל לדעתו בין נשירת אותו העלה ונפילת האבן או טביעת אותם החסידים הגדולים שהיו בספינה. וכן אינו מבחין בין שור שהטיל רעי על עדת נמלים ומתו, או בנין שנתרועעו יסודותיו וכרע על כל מי שהיה שם מן המתפללים ומתו, ואין הבדל אצלו בין חתול שנתקל בעכבר וטרפו, או עכביש שטרף זבוב, או ארי שרעב ומצא נביא וטרפו", ומה שחורג מסדר הטבע, אין השגחה עמו.

ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהגות היהודית מוסכם שישנה השגחה כללית, אך רבו הדעות לגבי השגחה פרטית. בכלליות ניתן להבחין בין שתי גישות לנושא ההשגחה הפרטית: גישה אחת המזוהה בעיקר עם ההוגים הפילוסופיים, אך גם עם הוגים כגון הרמב"ן שהיה מתנגד חריף לפילוסופיה‏[1] ומראשי המקובלים, ובכל זאת הסכימה דעתו לדעת הרמב"ם, נוטה לצמצם את ההשגחה הפרטית ולהגבילה על בני האדם בלבד - ולחלק מההוגים - אף להגבילה לאנשים מסוימים - השלמים והצדיקים, כל זמן שהם במעלתם, ואילו שאר העולם נשלט על ידי חוקים שאינם מכוונים לכל מקרה ומקרה. ההוגים החסידיים, לעומתם, נטו לכיוון של השגחה פרטית מפורטת על כל נברא.

דעת הרמב"ם[2] היא שההשגחה הפרטית "אינה אלא באישי בני האדם בלבד", אבל לעניין הנבראים הנחותים דעתו בהם "כהשקפת אריסטו" - אין להם השגחה אישית וכל הקורה להם הוא "על פי המקרה המוחלט".

אף על פי שהרמב"ם דוחה את ההשגחה הפרטית ממינים שאינם ממין האדם, הוא סובר שישנה השגחה על זני החי והצומח ("שמירה מינית"), שלא יכחדו -"וכהשקפת אריסטו".

גם ההשגחה שקיימת על בני האדם אינה לכול אחד מהם. לפי הרמב"ם האדם מושגח על ידי אלוהים מכוח הקשר שבין השכל האנושי והשכל האלוהי וההדבקות בשכל הפועל, ולכן האדם "אשר השיג מאותו השפע (השכל בכוח) מנה יתירה ...תהיה ההשגחה בו יותר בהכרח" כלומר, ככל שהאדם שכלי יותר, הרי הוא מושגח יותר. לפיכך, הרשעים ש"נעדר להם מאותו השפע, ירד מעמדם ונכללו במערכת שאר בעלי החיים, "נמשל כבהמות נדמו" והם חשופים לפגיעות המקרה שיפגע בהם "ואין שם מה שיגן עליהם מן המאורעות".

עוד מוסיף הרמב"ם ‏[3] שאף הצדיק כאשר מסיח דעתו מאלוהים ומעבודתו "הרי תהיה ההשגחה עליו בעת מחשבתו בה' בלבד ותתרוקן ההשגחה ממנו בזמן עסקיו", ואם כן אף אותו הצדיק יכול להיחשף אז ליד הגורל "והרי הוא אז מוזמן לכל רע שיארע שיפגע בו" אומנם מדגיש הרמב"ם שגם במצב זה ההשגחה עליו קיימת אך התמעטה "ואינו כמי שלא השכיל כלל".

גם הרלב"ג מסכים לדעת הרמב"ם, שההצמדות לשכל הפועל גורמת את ההשגחה. הרלב"ג מביא ראיה לדעתו מבעלי החיים. לשיטתו, ככל שבעל החיים נכבד יותר, כך ההשגחה המינית עליו – כלומר, יכולתו להגן על עצמו – גדולה יותר‏[4].

על פי הרלב"ג, האדם שראוי להשגחה פרטית ירגיש "פחד סביב העת אשר הוא נכון שיבוא להם רע בו" - ההשגחה מתבטאת באינטואציה פנימית של האדם המושגח לברוח מהסכנה ולכוון להצלחה, לדעתו ההשגחה היא דרגה נמוכה מאוד של נבואה, נבואה ממש מגיעה רק "לחזקי ההתאחדות עם השכל הפועל".

להשקפת הרלב"ג, עיקר ההשגחה אינה להינצל מהמקרים. מאחר שההשגחה הגיעה לאדם "במה שהוא אדם" , ראוי לומר שההשגחה תהיה "בטובות והרעות האנושיות" שהן הצלחת הנפש וכישלונה בהשגת השלמות ‏[5]

לדעה זו בהשגחה מצטרף גם ר' יוסף אלבו[6]

גם הרמב"ן בפירושו לאיוב‏[7] תולה את קיומה של ההשגחה בהכרת האל‏[8], אך בלי להתייחס למושגים פילוסופיים כ'שכל הפועל'.

הר"ן מצמצם את ההשגחה הפרטית עוד יותר. לשיטתו: "העולם הזה התחתון נמסר ונוהג כפי מערכת הכוכבים" ‏[9] ולכן "יתחייב שיענש האדם גם כשלא יתחייב אליו כפי מעשיו העונש ההוא".

לפי הר"ן, הבורא ברא את העולם כך שינהג בדרך הטבע, ומתחייב מזה שגם החף מפשע יסבול מרעת המערכת, מאחר ש"ה' לא ישנה תמיד טבע המציאות אבל ימשיכהו על הויתו כי אם לצורך גדול" ‏[10] ו"אין רצון השם יתברך שישתנה הטבע כפי איש איש". אומנם, אם "יחזק זכות האדם כל כך, אז יצילהו השם יתברך ממנה בשינוי טבע".

בעל החינוך[11] מסכים עם הדעות ששוללות את ההשגחה הפרטית מכלל ענייני העולם‏[12], אך לגבי בני האדם, דעתו היא שהשגחת הבורא היא "פרטית על כל אחד ואחד, וכן "השגחתו על כל דרכי האדם אחת לאחת".

גם רבי עובדיה ספורנו מסכים כי הבורא "בהכרח משגיח כל כל איש מאישי המין האנושי" ‏[13] בהגותו של הספורנו , גם אם האדם ירשיע הרבה עדיין יש לו "נפש שכלית אשר היא עצם נבדל בלתי נפסד" ‏[14]. - נפש האדם מרוממת בעצם יצירתה. לפי הספורנו, האדם שנברא בצלם אלוהים, ראוי להשגחה ללא קשר למעשיו ( - כדברי הרמב"ן ) או השכלתו ( - כדברי הרמב"ם).

שיטה נוספת של ר' יצחק עראמה גורסת, כי ההשגחה הפרטית "נתייחדה אל האומה הנבחרת" – היינו עם ישראל, לפי עראמה ישנן שתי הנהגות בעולם, "הנהגה טבעית" -קרי:חוקי הטבע, ו"הנהגה השגחית" אשר מבדילה בין צדיק לרשע, ההנהגה ההשגחית נתייחדה לישראל משום ש"נתנה להם למורשה התורה האלהיית הכוללת אמיתות הדעות ויושר המעשים".‏[15]. – אם כן רק עם ישראל שקיבל על עצמו עול תורה ומצוות ראוי להשגחה פרטית, או כלשונו :"טבע חכם".

גם הרמח"ל סובר כי השגחת ה' קיימת רק על "העם הנבחר", ומוסיף ששאר האומות נמסרו להשגחה כללית של השר הממונה עליהם ‏[16].

האברבנאל מסכים כי קיים חילוק בהשגחה בין ישראל לשאר האומות, אך לדעתו חילוק זה קיים בהשגחה הכללית על האומה – שהיא קיימת אך ורק על ישראל כאומה נפרדת ‏[17], אומנם על האנשים הפרטיים אין חילוק בזה.

בדיון על ההצדקה שבהריגת בעלי חיים לשם אכילתם ‏[18], כותב הרס"ג שעל אף שאין טענה על עצם ההריגה‏[19], מכל מקום, יקבלו בעלי החיים הללו את שכרם מאת ה', כגמול על הצער שנצטערו בשחיטתם. יש שהסיקו מדברי הרס"ג הללו כי סובר הוא שאף לבעלי החיים ישנה השגחה פרטית‏[20][21]

לעומת דעות אלו, דעת חכמי החסידות היא כי אין דבר בעולם שהשאיר אלוהים ביד המקרה, אלא הכל מיד ה'.

הבעל שם טוב ידוע במיוחד ככזה שחידש את המושג של ההשגחה הפרטית על כל דבר בבריאה. לשיטתו אף "אחד העשבים הצומח במעמקי היער, או באחד ההרים הגבוהים אשר לא עבר שם איש... השם יתברך גזר אומר אשר עשב פרטי זה חיה יחיה חדשים ימים ושעות קצובות, ובמשך זמן זה יסוב ויכוף במספר כזה וכזה"‏[22].

על פי הבעל שם טוב כל תנועה בעולם, מהווה השלמה של כוונת הבריאה. אפילו ליצורים הנחותים ביותר יש תפקיד בהשלמת "הכוונה העליונה בסוד הבריאה כולה", ואם כן מעמדם אינו נופל ממעמד כל הנבראים ‏[24] . גם הרמ"מ מוויטבסק מסכים ש"אין שום עשב יבש ונעקר, ואין שום אבן נזרק, כי אם בזמן ובמקום הראוי לו" ‏[25].

וכן ר' חיים הלברשטאם מצנאז כותב שעל אף ש"הרמב"ם דעה אחרת לו בזה, אבל באמת אפילו ציפור לא ניצוד בלתי השגחה מלמעלה" ‏[26], ר' חיים מסביר שעל אף שהאדם הוא היחיד הראוי מחמת חשיבותו להשגחה פרטית, מאחר שכל הנבראים נוצרו בשביל האדם, מקבלים אף הם השגחה פרטית לתועלתו .

עוד הוגים שתומכים בהשגחה פרטית כוללת: רבי פנחס מקוריץ[27], בעל התניא, ובנו ר' דב בר שניאורסון ("האדמו"ר האמצעי") ‏[28].

הראי"ה קוק ראה את הפרטים כהופעות של הכלל, ולפיכך גרס שההשגחה הכללית חודרת עדיהם, אלא שההשקפה הדתית נוטה להכיר את ההשגחה על הפרטים, ואילו ההשקפה הפילוסופית נוטה להכיר את ההשגחה הכללית ‏[29].

בדברי חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד ישנם מספר רב של מקורות שהוצגו כראיה לקיומה של השגחה פרטית על הכל: "אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו"‏[30]. - כי לא ייתכן שיסורין באים סתם על האדם, אלא הכל על פי חשבון. "ומי חשיד הקב"ה דעביד דינא בלא דינא" ‏[31][32]. "אין מיתה בלא חטא, ואין יסורין בלא עון"‏[33]. "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה"‏[34]. "יושב הקב"ה וזן את כל העולם כלו, מקרני ראמים ועד ביצי כנים"‏[35]. התלמוד הירושלמי ‏[36] מספר על רבי שמעון בר יוחאי שראה צייד ציפורים פורס מצודתו על ציפור, ושמע רבי שמעון בת קול האומרת "דימוס" ("חסד") והציפור השתחררה, ובמדרש בראשית רבה ‏[37] מוסף, כי לאחר מכן שמע את הבת קול מכריזה: "ספקולא", וציפור נלכדה. מקור דומה לסיפור זה קיים באסתר רבה ‏[38]. ובמדרש בראשית רבה: "אין לך כל עשב ועשב שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו ואומר לו גדל" ‏[39]

לעומת זאת, ישנם גם אמרות שהוצגו כראיה להיעדר השגחה פרטית מוחלטת, כגון: "הכל בידי שמיים, חוץ מצינים פחים"‏[40]. "חיי בני ומזוני, לא בזכותא תליא אלא במזלא"‏[41].

באסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כת האשעריה: אין מקריות כלל, הכל בכוונה והנהגה, וידוע כל העתיד לבוא. "כל תנועות החי ותנוחותיו גזורים, ולאדם אין יכולת כלל לעשות דבר או שלא לעשות."
  • המעתזילה: לאדם יכולת בחירה, והאלוהים לא מעניש מטיבים. ואם מעניש, זה כדי להרבות לו גמול לעתיד לבוא.

בעולם המודרני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעולם המודרני, רבו בעלי ההשקפות האתאיסטיות או אגנוסטיות, שדוחים את מושג ההשגחה ובמיוחד את ההשגחה הפרטית. בעוד שיש מחלוקות הגדרתיות בין שוללי קיומו של אלוהים ובין המזהים את המושג האלוהי עם הטבע, כל אלה מאוחדים בשלילת ההשגחה הפרטית ודברי אלברט איינשטיין בנושא משקפים עמדות מקובלות אצל רבים.

אלברט איינשטיין סלד מכך שמנסים לשייך אותו למחנה זה או אחר בנושאים שבאמונה, תאיסטי, או אתאיסטי: "לדעתי הרעיון של אלוהים אישי הוא ילדותי. יכולים לקרוא לי אגנוסטיקן, אך אני לא שותף לרוח הלוחמת של האתאיסטים, שהתלהבותם נובעת בעיקר מהפעולה הכואבת של שחרור כבלי ההטפה הדתית שקיבלו בנעוריהם"‏[42], וכן תקף: "...יש עדין אנשים שאומרים שאין אלוהים, אך מה שבאמת מכעיס אותי הוא שאותם אנשים מצטטים אותי על מנת לתמוך בעמדתם"‏[43], אך גם לא חסך את שבטו מאלו המאמינים שניסו לגייס את דבריו למטרותיהם: "מה שקראת על אמונותי הדתית היה, כמובן, שקר – שקר שחוזרים עליו באופן שיטתי. אינני מאמין בהשגחה פרטית ומעולם לא הכחשתי זאת, אלא הבעתי זאת בבהירות. אם יש בי משהו שניתן לכנותו דתי, זוהי ההערצה בלתי מוגבלת למבנה העולם ככל שהמדע שלנו יכול לגלותו." (מתוך "אלברט איינשטיין, הצד האנושי")

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו "דרשה על ספר קהלת" , כתבי רמב"ן, עמוד קצד: "ראש הממרים (אריסטו) ימחה שמו ושם הנגררים אחריו". וכן ראו פירושו לספר ויקרא, פרק ט"ז, פסוק ח'.
  2. ^ מורה נבוכים חלק שלישי פרקים י"ז - י"ח
  3. ^ שם. פרק נ"א
  4. ^ מלחמות ה' , מאמר רביעי, מהדורת לייפציג , תרכו, עמוד כח.
  5. ^ שם, בעמוד ב.
  6. ^ ספר העיקרים, מאמר רביעי, פרק י .
  7. ^ לו , ז.
  8. ^ "כי האדם מפני שהוא מכיר את אלהיו ישגיח עליו וישמור אותו"
  9. ^ דרשות הר"ן, דרוש שמיני, הוצאת מכון שלם, עמוד קלט
  10. ^ שם, דרוש שלישי, הוצאת מכון שלם, עמוד מו
  11. ^ מצווה קסט
  12. ^ ("וזהו דעת הרחוק הרבה מן השכל".)
  13. ^ אור עמים, כתבי רבי עובדיה ספורנו, מוסד הרב קוק, השגחה, אות ו.
  14. ^ שם, אות ט.
  15. ^ "עקידת יצחק",שער 31,מהדורת פרעססבורג, עמוד רמד,א.
  16. ^ "דרך ה'",חלק ב, פרק רביעי, אות ח.
  17. ^ אברבנאל על התורה, ספר דברים, פרק ד, הוצאת חורב, עמוד 85.
  18. ^ "האמונות והדעות" , מאמר שלישי, מהדורת הרב קאפח, עמוד קמה.
  19. ^ ראו שם טעמו.
  20. ^ מיכאל שוורץ במהדורתו למורה הנבוכים, מאמר ג', פרק יז, הערה 45. לעומת פירושו, בפירוש הרב קאפח (שם, הערה 40, ובמורה הנבוכים, מהדורת הרב קאפח, מאמר ג', פרק יז, הערה 69) שולל דעה זו מן הרס"ג.
  21. ^ לסוברים שאין השגחה על בעלי החיים, חוסר ההשגחה היא ההצדקה שבהריגתם, ראו מורה נבוכים , ג' , יז
  22. ^ כתר יום טוב, סימן קיט, בהוספות.
  23. ^ מסעות בנימין השלישי, אתר פרויקט בן יהודה‏
  24. ^ ראו ביטוי לתפיסה זו באופן מוקצן בפתיחה לספר מסעות בנימין השלישי של הסופר מנדלי מוכר-ספרים‏‏‏[23]: "יתברך הבורא וישתבח היוצר, שהוא מנהיג את הגלגלים בעולמות העליונים ואת בריותיו בעולם התחתון ומבין לכל הליכותיהם. אין לך עשב שאין לו מלאך, שמכהו ואומר לו: "גדל!" ואם עשב כך, קל-וחומר בן-אדם, וקל-וחומר בן-בנו של קל-וחומר אדם מישראל. אין הדיוט קופץ בראש, אין שוטה נעשה פלא-יועץ, ואין עם-הארץ – חסיד ובור – משכיל אצלנו, אלא עד שכל אחד ואחד מהם המלאך שלו מכהו וכופאו להיות מה שהוא. אף קבצנינו, ארחי-פרחי שלנו, מלאכי-השרת מכים אותם ואומרים להם: "פרו-ורבו, קבצנים! בית-יעקב, לכו – וחזרו על הפתחים!"...
  25. ^ "פרי הארץ" , פרשת בא, הוצאת מסורה, עמוד מט.
  26. ^ דברי חיים על התורה, פרשת מקץ, בהתחלה.
  27. ^ באר לישרים, אות לח, או אמרי פינחס, מישור, עמוד קעט
  28. ^ דרך חיים, שער התשובה, פרק ט.
  29. ^ אורות הקודש חלק ב' תקמט'
  30. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ה', עמוד א'
  31. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ה', עמוד ב'
  32. ^ "מלמד שאין רעה באה על האדם בין בגופו בין בממונו אלא על פי הדין" - רמב"ן, תורת האדם, כתבי רמב"ן, מוסד הרב קוק, עמוד רעא.
  33. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף נ"ה, עמוד א'
  34. ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ז', עמוד ב'
  35. ^ שבת , קז , ב, עבודה זרה , ג , ב.
  36. ^ כה,ב.
  37. ^ בראשית רבה, עט.
  38. ^ פרק ג
  39. ^ בראשית רבה, פרק י.
  40. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קמ"ד, עמוד ב'
  41. ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כ"ח, עמוד א'
  42. ^ Albert Einstein in a letter to M. Berkowitz, 25 October 1950; Einstein Archive 59-215; from Alice Calaprice, ed., The Expanded Quotable Einstein, Princeton, New Jersey: Princeton University Press, 2000, p. 216.
  43. ^ Albert Einstein (1879-1955). אוחזר ב־2007-05-21.