השועל והחסידה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
השועל והחסידה
מידע כללי
מאת איזופוס עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור יוונית עתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה משל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
השועל והעגור, בהפתגמים ההולנדיים של הצייר פיטר ברויגל האב

השועל והחסידה הוא משל של איזופוס. מספר 426 באינדקס של פרי. לסיפור גרסה מוכרת של ז'אן דה לה פונטן המופיעה כסיפור השמונה עשר בספרו הראשון שפורסם לראשונה בשנת 1668.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרכז הסיפור שועל וחסידה. השועל מזמין את החסידה לסעוד בביתו, במטרה זדונית לצחוק על צורתה המיוחדת. הוא מגיש את הארוחה בצלחת שטוחה, דבר המקשה על החסידה ארוכת המקור, והיא אוכלת רק מעט גרגרים. החסידה בתמורה מזמינה אותו לארוחה, אותה היא מגישה בכלים צרים וארוכים, אשר קלים לחסידה, אך בלתי אפשריים לשימוש עבור השועל.

מוסר ההשכל הוא שמה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, וחשוב ללכת לפי הכלל של ואהבת לרעך כמוך.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איורי המעשייה קיימים כבר מימי הביניים באירופה. תחילה נהגו לצייר רק חלק אחד של המעשייה, ולרוב תיארו בו את נקמתה של החסידה, אולם החל מהמאה ה-19 חלק מהאמנים בחרו בעיצובים מורכבים. אחד הבולטים שבהם הוא צמד פסלים מתוך 39, שנבנו עבור המבוך המוקדש ללואי הארבעה עשר בגני ארמון ורסאי. וכן צמד פסלים בכיכר "Barzy-sur-Marne" בצפון צרפת, שם מופיעים שני בעלי החיים, זה לצד זה, בזוויות ישרות והארוחה נותרת עבור הצופה בגדר הדמיון. פתרון אחר בחר פיטר ברויגל האב בציורו הפתגמים ההולנדיים בו מופיעים שועל ועגור, זה מול זה כשלפני השועל צלחת שטוחה, ולפני העגור כד צר וארוך.

הפופולריות של הסיפור גדלה לאחר שהוא הופיע במשלי ז'אן דה לה פונטן, לאחר מכן הוא הופיע על פריטים ביתיים כגון כפתורים, פומיות לטבק, אריחים וכלי חרסינה, ואף טפטים. בין האמנים שבחרו את הסיפור כנושא היו גוסטב קלימט, יאן ואן קסל האב, וז'אן בפטיסט ובנו ז'אק שארל.

במאה ה-20 מארק שאגאל יצר תחריטים עם הדמויות. האגדה הופיעה גם על בולים הממחישים את אגדות לה פונטיין. ביניהם בול דואר שהונפק על ידי דהומיי. ובול שיצא בשנת 1960 בהונגריה ובבול הנצחה במונקו לכבוד ציון 350 שנה למשל.

עיבוד ותרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור זכה לעיבודים בשפות רבות. בעברית הוא הופיע בשנת 1994 בתרגום ועיבוד של זאב ענר ודורית ישראל ובהוצאת אביבים, ובשנת 2003 בתרגום של בינה אופק ובהוצאת עופרים, אותו הקובץ גם זכה להיכנס לספר "השועל והחסידה ועוד סיפורים" שיצא בשנת 2006 באותה ההוצאה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]