השושלת האידריסית
_(1258_1659).svg) | |
 | |
| ממשל | |
|---|---|
| משטר | מונרכיה |
| שפה נפוצה | ערבית, ברברית |
| עיר בירה | ואלילי (789-808), פאס (808-927) |
| גאוגרפיה | |
| יבשת | אפריקה |
| היסטוריה | |
| הקמה | |
| תאריך | 788 |
| פירוק | |
| תאריך | 974 |
| ישות קודמת | בית עבאס |
| ישות יורשת | ח'ליפות קרודובה |
  | |
השושלת האידריסית (בערבית: الأدارسة; בתעתיק: אל-אדארִסַה) הייתה שושלת מוסלמית שהשתייכה לזרם השיעי הזיידי ושלטה במרוקו בין השנים 788–974.[1] זו הייתה השושלת המוסלמית העצמאית הראשונה בהיסטוריה של מרוקו, שלפני כן הייתה כפופה לאימפריה העבאסית.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מייסד השושלת היה אידריס בן עבדאללה (788–791), שבהמשך היה ידוע בשמו "אידריס הראשון". אידריס ייחס את מוצאו למשפחת עלי בן אבי טאלב ואשתו פאטמה בת מוחמד, ודרך זה לנביא מוחמד עצמו. אידריס הראשון נמלט למגרב לאחר קרב ליד העיר מכה בין תומכי סיעת עלי לבין בית עבאס. העיר הראשונה אליה הגיע הייתה טנג'יר, העיר החשובה ביותר במרוקו באותה העת, ועד שנת 788 הוא עבר להתיישב בעיר ווליביליס.
בעיר ווליביליס (שידועה בשם ואלילי בקרב המקומיים) ישב באותה עת שבט בֶּרְבֵּרִי בשם עווראבה, שהחליט לאמץ את אידריס ולמנות אותו לאימאם (מנהיג רוחני) שלהם. שבט עווראבה ערך את המינוי כנראה כדי להעלות את מעמדו בתור שבט שהצטרף רק מעט קודם לכן לאסלאם. אידריס מצידו החל לבסס את סמכותו ופעל לדיכוי של הנוצרים והיהודים באזור, תוך ניסיון להשתלט על שטחים נרחבים בצפון מרוקו. בשנת 789 יזם אידריס את הקמתה של עיר חדשה, פאס, מדרום מזרח לווליביליס, שתיהפך בהמשך לעיר הבירה של הממלכה האידריסית ולאחת הערים החשובות בהיסטוריה של מרוקו. ב-791 הורעל אידריס על ידי סוכן שפעל מטעם האימפריה העבאסית. בנו ויורשו, אידריס השני, נולד רק אחרי מותו, ועד בגרותו שלט בממלכה עבד נאמן בשם ראשד שגם דאג לגדל את יורשו של אידריס. בשנת 801 גם ראשד הורעל, ואידריס השני תפס את השלטון בגיל 11 בלבד.
אף שאידריס הראשון הרחיב את שלטונו על פני מרוקו הצפונית, הוא עדיין היה תלוי בשבט עווראבה שהיה בסיס כוחו. אידריס השני ניסה להחליש את התלות בשבט עווראבה על ידי הזמנת ערבים מתוניסיה ומספרד לשטח ממלכתו ומינוי ערבים לתפקידים בכירים.[2] בנוסף, החליט אידריס השני להעביר את מקום מושבו ואת הבירה האידריסית מווליביליס, שהייתה עיר בֶּרְבֵּרִית בשליטת שבט עווראבה, לעיר פאס שאליה הגיעו המהגרים הערבים והפכו אותה לבעלת צביון ערבי יותר מערים אחרות במרוקו. בעקבות ניסיונותיו להחליש את התלות בשבט עווראבה, הוא הסכסך עם ראשי השבט והורה להרוג אותם. אידריס השני הצליח להביא את השושלת האידריסית לשיאה ולהפוך אותה לממלכה המרכזית במרוקו. עד שנת 828 התפרס שטח הממלכה ממערב אלג'יריה עד אזור סוס שבדרום מרוקו.
תחת בנו ויורשו מוחמד אבן אידריס (828–836) התפרקה הממלכה למעשה והייתה מחולקת בין שמונה האחים, והחל מאבק ירושה. מוחמד היה המנהיג הפורמלי אך לא שלט באופן אפקטיבי על אחיו. במהלך תקופה זו האסלאם והתרבות הערבית קיבלו מרכזיות בערים של מרוקו, בעוד שרוב אוכלוסיית מרוקו מחוץ לערים הייתה בעלת צביון בֶּרְבֵּרִי, ודגלה באסלאם הטרודוקסי שהיה משולב עם אמונות מקומיות קדומות. האידריסים היו בעיקר שליטים בערים והיה להם מעט כוח על רוב האוכלוסייה של המדינה. בהמשך תקופת שלטונה של השושלת האידריסית, אימצו האידריסים את התרבות הבֶּרְבֵּרִית. ההיסטוריון בן התקופה אבן קותיבה מאפיין אותם בסוף המאה ה-9 כשושלת עם צביון בֶּרְבֵּרִי.
ב-868 נלחמו האידריסים נגד קונפדרציה של שבטים בֶּרְבֵּרִיִּים, שלמשך תקופה מסוימת הצליחו להשתלט על פאס ולהרוג את אחד האחים של המשפחה האידריסית, אך אח אחר הצליח לכבוש מחדש את פאס. ב-917 עמדה הממלכה האידריסית מול שבט בֶּרְבֵּרִי בשם "מיקנסה" שפעל בשם השושלת הפאטמית, בת בריתם לשעבר, שרצתה להכפיף אותם לשליטתה. השבט מיקנסה הצליח להשתלט על פאס למספר שנים, עד שב-925 חזרה השליטה לשליט האידריסי חסן הראשון אל-חג'אם, ששלט עד שנת 927, והיה השליט האחרון של השושלת האידריסית. ב-927 התקומם שבט המיקנסה בשנית, והדיח את השושלת האידריסית משלטונם באופן סופי.[3] בני המשפחה האידריסית נמלטו והתחבאו בקרב שבטים בֶּרְבֵּרִיִּים באזור הרי "ריף" במרוקו, שהסכימו לתת להם מחסה בעקבות היותם צאצאים למשפחת הנביא. בני המשפחה האידריסית ניסו לארגן את כוחם מחדש מתוך אזור הריף, אך נכשלו בכך והובסו באופן סופי על ידי ח'ליפות קורדובה בשנת 974.
בעקבות נפילת השושלת האידריסית החל מאבק שליטה על מרוקו בין ח'ליפות קורדובה, השושלת הפאטמית ושבטים בֶּרְבֵּרִיִּים מקומיים.
השושלת האידריסית [4][5][עריכת קוד מקור | עריכה]
- אידריס הראשון - (788–791)
- אידריס השני - (791–828) -
- מוחמד בן אידריס - (828–836)
- עלי (1) אבן מוחמד - (836–849)
- יחיא (1) בן מוחמד - (849–863)
- יחיא (2) בן יחיא - (863–866)
- עלי (2) בן עומר - (866–?)
- יחיא (3) בן אל-קאסם - (?–905)
- יחיא (4) בן אידריס (905–919 או 921)
- מיקנסה (919–925) שבט בֶּרבֶּרי מטעם השושלת הפאטימית
- אל-חסן אל-חאג'ם בן מוחמד אל-קאסם - (925–927) אחרון השליטים משושלת אידריס בפס
שליטי אידרסים בצפון מרוקו[עריכת קוד מקור | עריכה]
1. אל-קאסם ג'אנון בן מוחמד – (938–948)
2. אבו אל-עיאש בן אלקאסם ג'אנון – (948–954)
3. אל-חסן בן אל-קאסם ג'אנון - (954–974, 985)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- השושלת האידריסית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Introduction to Islamic theology and law, By Ignác Goldziher, Bernard Lewis, p.218
- ^ Idrīsid dynasty in Encyclopedia Britannica.
- ^ Jamil M. Abun-Nasr, A History of the Maghrib in the Islamic Period, Cambridge University Press, 1987, pp.50-53.
- ^ Bosworth, Clifford Edmund, "The Idrisids "The New Islamic Dynasties: A Chronological and Genealogical Manual. ., Edinburgh University Press, 1996, עמ' פרק 8
- ^ Abun-Nasr, Jamil, A history of the Maghrib in the Islamic period, Cambridge: Cambridge University Press, 1987, עמ' 63
