השושלת האיח'שידית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| השושלת האיח'שידית | |
 |
|
| הוקמה | 935 |
| התפרקה | 969 |
| ישות קודמת | עבאסים |
| ישות יורשת | פאטמים |
| משטר | סולטאני |
| יבשת | אסיה, אפריקה |
| עיר בירה | קהיר |
השושלת האיח'שידית (בערבית: اخشيد 935 - 969), הייתה שושלת שליטים מוסלמים סוניים, ממוצא טורקי, ששלטה במצרים ובסוריה. מקים השושלת היה מוחמד אִבּן טוּגג', עבד-חייל[1], שקודם לדרגת מושל. הוא היה אהוד על הח'ליפה הבגדאדי וזה העניק לו את התואר הפרסי "איח'שיד"[2]. מאז נקרא מוחמד אל-איחשיד. האיחשידים שלטו כ- 35 שנה עד שבשנת 969 השתלטו הפאטמים על מצרים.
אמירי השושלת [עריכה]
- מוחמד בן טוגג' אל-איחשיד. 935 - 946
- אבו אל-קאסם אונגור אבן אל-איח'שיד. 946 - 961
- אבו אל-חסן עלי אבן אל-איח'שיד. 961 - 966
- אבו אל-מסכ כאפור (עבד-אתיופי). 966 - 968
- אבו אלפארס אחמד אבן אל-איח'שיד 968 - 969
