השושלת האפשארית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ויקיזציה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
השושלת האפשארית
Nadir Shah Flag.png
אירועי הקמה הכרזת נאדיר שאה על עצמו כשאה
הוקמה 1736
התפרקה 1796
ישות קודמת האימפריה הספווית
משטר שאה
שפה פרסית, אזרית
יבשת אסיה
עיר בירה משהד
Afsharid (1736-1802).svg

האפשארים (פרסית: سلسله افشار) היו מלכי שושלת איראנית ממוצא טורקי מאזור ח'וראסאן אשר שלטו בפרס במאה ה-18 לספירה. השושלת נוסדה בשנת 1736 על ידי נאדר שאה, מצביא שהדיח את אחרון מלכי השושלת הסאפאוית, וטען לכתר המלוכה האיראני. בזמן מלכותו, הורחבו גבולות איראן לגבולותיהם המרביים מאז האימפריה הסאסאנית.

לאחר מותו של נאדר שאה חולק רובה של האימפריה בידי הזאנדים והדוראנים, והשלטון האפשארי הוגבל למדינה קטנה בח'וראסאן, לבסוף, השושלת האפשארית הופלה בשנת 1796 על ידי מוחמד ח'אן קאז'אר, מייסד השושלת הקאז'ארית.

השושלת נקראת על שמו של השבט הטורקי אפשאר, שאליו השתייך נאדר שאה. האפשארים היגרו מטורקסטן לאזרבייג'ן בסביבות המאה ה-13 לספירה. בתחילת המאה ה-17, השאה הפרסי עבאס הגדול העביר רבים מן האפשרארים מאזרבייג'ן לח'וראסאן למטרת הגנה על הגבול הצפון-מזרחי של מדינתו מן האוזבקים.

ייסוד השושלת[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאדר שאה, שנולד בשם נאדר קולי למשפחת נוודים צנועה שהתיישבה בח'וראסאן, ששם הפך למצביא מקומי. תחילת דרכו לשלטון החלה עם כך שמורדים אפגנים הדיחו את המלך החלש של השושלת הסאפאוידית ,שאה סולטאן חוסיין, בשנת 1722. באותו הזמן, כוחות עות'מאנים ורוסים השתלטו על שטחים פרסיים. נאדר איחד כוחות עם בנו של סולטאן חוסיים, טמאספ השני והוביל את ההתנגדות לאפגנים, כשהוא מצליח לדחוק את רגליו של אשרף ח'אן, מנהיג המורדים האפגנים, מחוץ לבירה, וכמו כן הכתיר נאדר שאה את טמאספ למלך.

נאדר שאה נלחם כדי להחזיר את האדמות שאבדו לטובת העות'מאנים ולהשיב את האחיזה הפרסית באפגנים, בזמן שהוא היה במזרחל ונלחם באפגנים, התיר המלך החדש, טמאספ השני, לעות'מאנים לקחת מחדש את השטחים במערב שהוחזרו לאירן על ידי נאדר שאה. נאדר, נגעל מיחסו של המלך אליו החליט להדיחו מן השלטון וכך עשה, בשנת 1932 המלך הודח ובמקומו הוכתר בנו התינוק עבאס השלישי. ארבע שנים לאחר מכן, אחרי שהוא השיב את רוב אדמות פרס האבודות, החליט נאדר להכתיר את עצמו למלך ושאה אירן בטקס בערבת מוגאן בחלקה הצפון-מערבי של הממלכה(אזרבייג'ן של היום).

כיבושי נאדר ובעיית ירושתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאדר שאה יזם מדיניות דתית חדשה שמטרתה לישר את ההדורים בין האסלאם השיעי והאסלאם הסוני. השושלת הסאפאוידית נשענה על תמיכת השיעים, אולם חיילים רבים בצבאו של נאדר היו סונים, כמו כן נאדר גם רצה להציב את עצמו בתור יריב לסולטאן העות'מאני בנוגע לעליונות בעולם המוסלמי, צעד כזה לא היה מתאפשר עם נאדר שאה היה נותר שיעי.

זמן לא רב לאחר מכן, נאדר פתח במלחמה נגד האפגנים וכבש את ח'אנדאר. בשנת 1738, הוא פלש לאימפריה ההודית המוגולית, שחט 30,000 מתושבי דלהי ובמערכה בודדה אחת בזז הון רב, כולל את כס הטווס האגדי ואת יהלום הקוהינור.

לאחר שובו מהודו, נאדר נפל לשינה עמוקה יחד עם בנו הבכור רזא קולי מירזא, ששלט באירן בזמן העדרותו של אביו, כששמע שמועה כי נאדר, אביו, מת, הוא החל בהכנות לתפוס את השלטון על ידי כך שפקד להוציא להורג את השבויים הסאפאוידים, טמאספ ובנו עבאס. נאדר לא שבע רצון מהתנהגותו של בנו והשפיל אותו על ידי כך שהעבירו מתפקידו כמשנה למלך. נאדר נהיה רודני יותר ויותר, הוא הטיל מס כבד על נתיניו על מנת שיכול לממן את מסעותיו הצבאיים, כמו כן בריאותו התרופפה, באחד ממסעותיו לדאגסטן הוא ניצל מניסיון התנקשות, בו האשים את בכורו, רזא, וכעונש עיוור אותו כדי שלא יוכל לרשת את כס המלכות. הרודונות והדרישות המופרזות והמוגזמות של נאדר שאה לא העלו את חינו בעיני עמו וגרמו להתקוממויות ומרידות בכל רחבי ממלכתו, בשנת 1747, בהיותו באחד ממסעותיו הרבים לדיכוי המרידות נגדו, שני קצינים מצבאו התנקשו בו, עקב כך פרצה באירן מלחמת אזרחים.

מלחמת האזרחים ונפילת השושלת האפשארית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותו של נאדר שאה, תפס אחיינו, עלי קולי, את כס המלכות וטען לעצמו את התואר אדיל שאה("השאה הצודק"), הוא ציווה להוציא להורג את כל בניו ונכדיו של נאדר שאה למעט שאהרוח בן ה-13, בנו של רזא קולי. אדיל עשה טעות כששלח את אחיו, אברהים, לשמור על הבירה איספהן, אברהים החליט להציב את עצמו כיריב, הוא הביס את אדיל בקרב, עיוור אותו ולקח לעצמו את כס המלכות בו שלט אדיל פחות משנה. ביינתים, קבוצה של קצינים שיחררה את שאהרוח מכלאו שבעיר משהד והכתירה אותו לשאה באוקטובר של שנת 1748. אברהים הובס ונהרג בשבי בשנת 1750, גם לאדיל לא שפר גורלו, והוא הוצא להורג על פי בקשת אלמנתו של נאדר שאה, שאהרוח הודח למשך זמן קצר על ידי שליט בובות אחר, סולימאן השני, אבל וחרף עוורונו, הוחזר שאהרוח לשלטון על ידי תומכיו, הוא מלך במשהד משנות ה-50 של המאה ה-18, רוב תחום שלטונו הוגבל לאזור ח'וראסאן. בשנת 1796, נכבשה משהד על ידי מוחמד ח'אן קאז'אר, מייסדה של השושלת הקאז'ארית, הוא עינה את שאהרוח כדי שהלה יגלה לו את מקום הימצאות אוצרותיו של נאדר שאה. בעקבות העינויים שעבר, מת שאהרוח מפצעיו, ועמו מתה ונכחדה השושלת האפשרידית.

רשימת המלכים האפשארים[עריכת קוד מקור | עריכה]


נאדר שאה (1736-1747)
אדיל שאה (1747-1748)
אברהים (1748)
שאהרוח (1748-1796)