השושלת הטאהרית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הנציבות הטאהרית
הוקמה 821
התפרקה 873
ישות קודמת עבאסים
ישות יורשת צפארים, סאמאנים
משטר נציבות
שפה ערבית
יבשת אסיה
עיר בירה מרו, נישאפור
Tahirid Dynasty 821 - 873 (AD).png

השושלת הטאהרית הקימה נציבות עם מידה רבה של אוטונומיה בשטחים המזרחיים של הח'ליפות העבאסית. עליית הטאהרים מסמלת את תחילת התפרקותה של הסמכות העבאסית בפריפריה של הח'ליפות.

מייסד השושלת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייסד השושלת היה טאהר בן אל-חסין. סבו של טאהר היה ככול הנראה מוולא ממוצא פרסי. מחקר אחד טוען כי הטאהרים היו נצר למשפחה ערבית שהתיישבה בח'וראסאן בתקופה האמיית (יו קנדי מאמץ את טענות הטאהרים למוצא ערבי, אך קרוב לוודאי שטענות אלו היו כוזבות). טאהר, שהיה מצביא חשוב של הח'ליפה אל-מאמון, היה בתחילה מושל העיירה פושנג, הסמוכה להראת, בדומה לאביו ולסבו לפניו.

עליית השושלת הטאהרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי הניצחון של אל-מאמון על אל-אמין הפך טאהר למושל סוריה ואזור אל-ג'זירה (צפון מסופוטמיה). בשנת 821 עבר לח'וראסאן שהפכה לבסיס השושלת. בנוסף שלטו הטאהרים בשיא כוחם גם על ריי, קירמאן, ח'ווארזם ובאופן נומינאלי גם על טבריסתאן. סיסתאן היה מחוז חסות של הטאהרים בח'וראסאן עד להשתלטות העיארון על אזור זה. הסאמאנים פעלו כווסאלים של הטאהרים בטרנסאוקסניה. נצר של המשפחה הטאהרית מונה למושל פארס. משרת הצאחיב אל-שורטה (מפקד המשמר) בבגדאד הייתה מקור כוח חשוב של הטאהרים מעלייתם ועד אחרי נפילת ח'וראסאן לידי הצפארים. בני המשפחה הטאהרית החזיקו במשרות חשובות גם בעיראק, ואף בחצי האי ערב.

נפילת השושלת הטאהרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסוף דה-פקטו של השושלת הטאהרית בא עם נפילת ח'וראסאן לידי הצפארים ב-873. למרות זאת נותרה למחמד בן טאהר מישרתו כראש השורטה וכמושל בגדאד ואף המשיך להחזיק לסירוגין בתואר של מושל ח'וראסאן, למרות שלא שלט בה

יחס הטאהרים אל הח'ליפות בבגדאד[עריכת קוד מקור | עריכה]

טאהר השמיט את שם הח'ליפה מהח'וטבה ומחלק מהמטבעות שטבע. למרות שזהו הדפוס הקלאסי להצהרת עצמאות מהח'ליפות, מת טאהר בשנת 822, זמן קצר אחרי פעולות אלו, ואיננו יודעים אם התכוון לבסס לעצמו ממלכה אוטונומית. יורשיו של טאהר לא ניסו להצהיר על עצמאותם ושמרו על נאמנות דה-יורה לח'ליפות

האפיון הדתי של הטאהרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטאהרים נחשבו לסונים נאמנים. עם זאת, במספר התייחסויות במקורות, נזקפים סנטימנטים פרו-שיעיים לחלק מבני המשפחה הטאהרית. ייתכן שהיו אלה רק נטיות פרו-על ידיות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כאהן, קלוד, האסלאם, מלידתו עד תחילת האימפריה העות'מאנית (המאה השביעית עד סוף המאה החמש-עשרה), תל אביב: דביר, תשנ"ה / 1995.
  • קנדי, היו, מחמד והח'ליפות: המזרח התיכון המוסלמי מהמאה השישית עד המאה האחת-עשרה, עמנואל קופלביץ' (מתרגם), ירושלים ובאר שבע: מוסד ביאליק והוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשנ"ט / 1998.
  • Gordon, Matthew S., The Breaking of a Thousand Swords: A History of the Turkish Military of Samara (A.H. 200-275/815-889 C.E.), Albany, NY: State University of New York Press, 2001.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מעוז, משה, בית עבאס, מתוך "הספרייה הווירטואלית של מט"ח".
הקודם:
העבאסים
הטאהרים הבא:
הצפארים