השושלת העלאווית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Royal standard of Morocco.svg

השושלת העלאוויתערבית: العلويون; אל-עלוויון) (1631-) זו שושלת המלוכה השולטת במרוקו כיום. מלך מרוקו הנוכחי מוחמד השישי הוא השליט מספר 22 של השושלת העלאווית. השם "עלאווים" מגיע ממולאי עלי אל-שריף (1589-1659) שנחשב למייסד השושלת. המשפחה העלאווית מייחסת את מוצאה למשפחת הנביא מוחמד דרך עלי בן אבי טאלב ופאטמה בת מוחמד.

מוצא[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המסורת של המשפחה, העלאווים הגיעו למרוקו בסוף המאה ה -13 כאשר העלוואי אל-חסן א-דאחיל הגיע מהחג'אז לעיר תאפילאלת בדרום מרוקו בהזמנת תושביה, כדי להיות האמאם של העיר. תושבי תאפילאלת קיוו שכצאצא של מוחמד, הנוכחות שלו תביא ברכה על העיר ותעזור לשפר את יבולי התמר. צאצאיו של א-דאחיל החלו להרחיב את כוחם בדרום מרוקו במיוחד לאחר מותו של השליט אחמד אל-מנסור (1578-1603) שהשתייך לשושלת הסעדית. מולאי עלי אל-שריף החל להרחיב את השליטה העלאווית מסביב לעיר תאפילאלת . בנו, מולאי אל-ראשיד (1664-1672), כבר הצליח בשנת 1669, להביס את הסולטאן הסעדי האחרון ולכבוש את מרקש. אל-ראשיד המשיך עם מסע כיבושיו ועוד בימי שלטונו גם צפון מרוקו נפלה תחת השליטה העלאווית, ולראשונה היה ניתן לאחד ולהעניק יציבות למדינה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איסמעיל אבן שריף (1672-1727) היה הראשון לארגן את מוסדות השלטון העלאווים, ותוך מלחמה בשבטים מקומיים הוא הקים מדינה מאוחדת. העלאווים בתקופה זו נתקלו בקשיים ביחסיהם עם השבטים הברברים והשבטים הבדואים-ערבים במרוקו, ולכן איסמעיל הקים צבא המבוסס על חיילים-עבדים שחורים שקיבל את השם "המשמר השחור". האחדות של מרוקו לא שרדה אחרי מותו של איסמעיל ושבטים מקומיים הצליחו לצבור כוח צבאי ופוליטי על חשבון העלאווים.

רק עם מוחמד השלישי (1757-1790) הממלכה העלאווית הצליחה לאכוף מחדש את שלטונה על מרוקו. הניסיון לשלוט על מרוקו בריכוזיות נזנח והתאפשר לשבטים מקומיים לנהל חיים אוטונומיים. תחת עבד א-רחמאן (1822-1859) נפלה מרוקו לראשונה תחת השפעה של המעצמות האירופיות. בעקבות התמיכה של מרוקו בתנועת העצמאות האלג'ירית שהונהגה על ידי עבד אל-קאדר אל-ג'זאירי, צרפת שלחה כוחות צבא להילחם בה וב-1844 מרוקו הובסה בקרב בקרבת הגבול עם אלג'יריה וזנחה את תמיכתה בעבד על-קאדר.

החל משלטונם של מוחמד הרביעי (1859-1873) וחסן הראשון (1873-1894) העלאווים ניסו לטפח קשרי מסחר עם אירופה וארצות הברית, והם העבירו את הצבא והממשל תהליכי מודרניזציה כדי לשפר את השליטה על שבטי הברברים והבדואים. עם המלחמה נגד ספרד (1859-1860) אירופה החלה להתערב באופן ישיר בענייני מרוקו, ועל אף שהובטח למרוקו עצמאות בוועידת מדריד (1880) ההשפעה הצרפתית והספרדית על המדינה דווקא התחזקה. גרמניה ניסתה מצדה לצבור השפעה על מרוקו כדי להחליש את השפעתה של צרפת, וכך פרצו המשבר המרוקאי הראשון (1905-1906) והמשבר המרוקאי השני (1911). בעקבות משברים אלה העלאווים נאלצו להכיר בחסות הצרפתית על ארצם בהסכם פס שנחתם ב -3 בדצמבר 1912, בו מרוקו נהפכה באופן רשמי למדינת חסות של צרפת. באותו הזמן אזור הריף שבצפון מרוקו ניתן לחסות ספרד.

בתקופה שבה מרוקו הייתה מדינת חסות (1912-1956) הייתה השקעה כלכלית ניכרת בתשתיות של המדינה על מנת לקשר את הערים הגדולות שעל חוף האוקיינוס ​​האטלנטי לאזורי פנים-הארץ, ובכך להפוך את מרוקו לאזור כלכלי אחד. עם זאת משטר החסות האירופאי נאלץ להתמודד עם התנגדות מצד שבטים ברברים, וכאשר היה ניסיון להכפיף את השבטים לתחום השיפוט של בתי משפט צרפתיים בשנת 1930 התנועה למען עצמאות מרוקו החלה. בשנת 1944, מפלגת איסתיקלאל ("עצמאות") הוקמה בתמיכת הסולטאן מוחמד החמישי (1927-1961). צרפת נאלצה להעניק עצמאות למרוקו ב -2 במרץ 1956, והותירה אחריה מורשת של פיתוח כלכלי באזורים וערים מסוימים, ולעומת זאת הרס ובידוד באזורים שמהם יצאה ההתנגדות הברברית נגד צרפת וספרד בין 1912 ל -1933.

המלך הנוכחי של מרוקו הוא מוחמד השישי, שהומלך ב-23 ביולי 1999 להיות המלך ה-22 בתולדות השושלת.