השיעור בגרמנית
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | זיגפריד לנץ |
| שפת המקור | גרמנית |
| סוגה | רומן |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה | 1968 |
| מספר עמודים | 348 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | הוצאת זמורה ביתן, הוצאת מודן |
| תאריך | 1978 |
| תרגום | חיים איזק |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 001983385 |
השיעור בגרמנית (בגרמנית: Deutschstunde) הוא רומן בגרמנית פרי עטו של הסופר הגרמני זיגפריד לנץ. הרומן, שיצא לאור בשנת 1968, הוא מן המייצגים המובהקים של הספרות הגרמנית שלאחר מלחמת העולם השנייה, מידי סופר גרמני, העוסק בהבטים הנוגעים לחברה הגרמנית האזרחית בזמן המלחמה ומיד לאחריה. הסופר מבקר באופן נוקב את שאלת החובה של האזרח לתפקידו, ושאלת האחריות הכבדה העולה מכך, ובעיקר הסוגיה של בעלי תפקידים שרק "מילאו את חובתם".
הסיפור מסופר בשניים, ואולי אף בשלושה מישורי זמן עוקבים, אך הניתנים במקביל. הגיבור הראשי, זיגי יפסן, הוא המספר, הוא נער מצוי במוסד סגור לנערים קשי חינוך, והוא מספר בזמן הווה על מטלה-עונש שהוטל עליו והוא לכתוב חיבור שכותרתו/ נושאו : "תענוגות החובה". תחילה הוא מהסס ומוסר מחברת ריקה, אך בניסיון שני הוא כותב חיבור שזמן והיקף כתיבתו מתמשך מאוד, מעבר לזמן שנגזר עליו לבלות במקום. תוכנו של החיבור מבטא את מסגרת הזמן הראשונה, בימי המלחמה, שבה חי כילד בקרב בני משפחתו ובני כפרו בכפר רוגביל המצוי בקצה הצפוני ביותר של גרמניה. קיימת בסיפור גם התייחסות חיצונית למקרהו של זיגי יפסן, והם קטעים מעבודת הדוקטוראט שכותב פסיכולוג המועסק במוסד האמור, הבוחר את מקרהו של זיגי כמקרה מבחן, וכותב עליו בהסכמתו של הנער.
חייו כילד עוברים על זיגי בביתו ובכפרו בצלן של שתי דמויות דומיננטיות. האחד הוא אביו, ינס אולה יפסן, שוטר הכפר, שביתו היא "תחנת המשטרה הצפונית ביותר בגרמניה". השני הוא מקס לודביג ננסן, שהוא צייר פורה. לדמותו של הצייר השתמש הסופר בדמותו ובגורלו בעת המלחמה של הצייר הגרמני אמיל נולדה (ששמו המקורי היה האנס אמיל הנסן).
באישיותו ובאופיו האב ממלא באופן פנאטי, ללא סייג כלשהו, את הצורך במילוי החובות הנובעות מתפקידו כשוטר. מאחר שאישיותו של הצייר, בעל האופי המעט אנארכי, ובעיקר מאחר שכלל יצירתו מבטאת את הזרם האקספרסיוניסטי באמנות, הם לצנינים בעיני המשטר הנאצי, נאסר עליו, בצו רשמי, מלהמשיך ולעסוק בציור. השוטר המקומי, שהיה בעבר חברו הטוב של הצייר (שבעבר גם הציל את חייו), נדרש למסור לו את הצו ולוודא את ביצועו. בדרכים שונות הוא עוקב אחרי הצייר, מחרים ציורים מוסתרים ואף משמיד אותם. יתר על כן, הוא ממשיך במילוי חובתו, ללא היסוסים כלשהם, גם לאחר שהמלחמה הסתיימה.
הילד זיגי מצוי בתווך. מתוך תיעוב לאב השתלטן, ומאחר שביתו של הצייר הוא כבית שני לו, מתוך חיבה לצייר ומתוך אהבה לעולם הדימויים המצוירים, ולמרות ניסיונותיו של אביו להשתמש בו, אין הוא מלשין על הצייר. נהפוך הוא, הוא מסייע לו להסתיר ציורים.
בסופו של הספר מתברר כי לאחר המלחמה, משהתבגר, זיגי יפסן נתפס כשהוא גונב ציורים מן המוזיאון בעיר המבורג. אלה הם ציוריו של הצייר, שבינתיים הוכרה חשיבותו ומעמדו הושב לו. דומה שהחיים במחיצתו כילד, בכפרו, האירועים הטראומטיים בזיקה לאביו, וההשפעה של הדימויים המצוירים הביאו גם אותו לכדי אובססיה לציורים אלה.
הספר בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- זיגפריד לנץ, השיעור בגרמנית, תרגם חיים איזק, זמורה, ביתן, מודן הוצאה לאור, תל אביב, תשל"ח / 1978
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- השיעור בגרמנית, באתר OCLC (באנגלית)
בקרת זהויות  |
|
|---|