השירות המטאורולוגי הישראלי

השירות המטאורולוגי הישראלי
הפרחת בלון מטאורולוגי אליו קשורה רדיוסונדה ממטה השירות המטאורולוגי הישראלי בבית דגן
הפרחת בלון מטאורולוגי אליו קשורה רדיוסונדה ממטה השירות המטאורולוגי הישראלי בבית דגן
מידע כללי
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
סוכנות אם משרד התחבורה והבטיחות בדרכים עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הקמה 14 במרץ 1937 עריכת הנתון בוויקינתונים
מטה מרכזי מרכז וולקני
אתר האינטרנט הרשמי של השירות המטאורולוגי הישראלי
קואורדינטות 32°00′25″N 34°48′54″E / 32.006884180359°N 34.814896001256°E / 32.006884180359; 34.814896001256
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
התחנה המטאורולוגית במנזר בית ג'מאל שפועלת מאז 1919 ועד היום
שדה התעופה בלוד בו שכן השירות המטאורולוגי עם הקמתו, בצילום משנות ה-30 של המאה ה-20

השירות המטאורולוגי הישראלי הוא יחידת סמך במשרד התחבורה האחראית לחיזוי מזג האוויר, אספקת מידע מטאורולוגי וחקר האקלים בישראל. ראשיתו בשנת 1937 במסגרת ממשלת המנדט הבריטי, והוא חבר בארגון המטאורולוגי העולמי מאז 1949. השירות מפעיל יותר מ-100 תחנות מדידה ברחבי ישראל, ומרכזו בקצה הצפון-מערבי של ראשון לציון, בשטחו של מרכז וולקני ליד מחלף השבעה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדידות מטאורולוגיות נערכו בארץ ישראל עוד במאה ה-19, במסגרת שתי אגודות לחקר ארץ ישראל שפעלו בגרמניה ובבריטניה באותה התקופה: קרן המחקר הבריטית לארץ ישראל (PEF[1]) והאגודה הגרמנית לחקר פלסטינה (DPV[2]). המדידות נערכו בין היתר על ידי רופאים מבריטניה והטמפלרים במושבותיהם בארץ. המטאורולוג הראשון העברי בארץ ישראל היה ד"ר אברהם ברוך (רוזנשטיין) שהגיע לארץ מפולין בשנת 1909 וניסה להקים בארץ ישראל רשת מדידות מטאורולוגיות להכרת האקלים בארץ. בהמשך הוא הקים וניהל את התחנה המטאורולוגית של עיריית תל אביב, וקיבל אות כבוד מהממשלה הבריטית. ברוך (רוזנשטיין) גם כתב את עבודת המחקר הקלימטולוגית הראשונה בעברית על "אקלים יפו - תל אביב - שרונה[3][4]".

התחנה המטאורולוגית הוותיקה ביותר בישראל הפועלת עד היום באותו מקום, נמצאת במנזר בית ג'מאל. היא הוקמה בשנת 1919 על ידי הפטריארך האיטלקי. עם תחילת תקופת המנדט הבריטי והחל משנת 1920 החלו מדידות בחמש תחנות: חיפה, עזה, ג'נין, באר שבע וירושלים. התחנות היו כפופות למשרד החקלאות של ממשלת המנדט, כאשר האחריות לאיכות התצפיות בתחנות היה של השירות המטאורולוגי המצרי[5]. בנוסף, הוקמו תחנות מדידת גשם במקומות רבים, על ידי דב אשבל[6][7]. בשנות ה-30 של המאה ה-20, הקימה האוניברסיטה העברית בירושלים, תחת ניהולו של דב אשבל תחנות מטאורולוגיות ברחבי הארץ, כמעט בכל יישוב חדש שהוקם, בשיתוף מוסדות התנועה הציונית.

השירות המטאורולוגי המנדטורי הוקם בשנת 1937 עם הקמתו של שדה התעופה בלוד, בכפיפות לרס"ן דגלאס ויליאם גמבלי במחלקה לתעופה אזרחית של ממשלת המנדט. עד הקמת השירות המטאורולוגי ניתנה תחזית לחיל האוויר הבריטי, שהיה מוצב ברמלה על ידי אנשי המשרד המטאורולוגי הבריטי (MetOffice[8]).

ב-1 בנובמבר 1936 התמנה רודולף פייגה לתפקיד המטארולוגי הממשלתי[9][10], ומיד אחר כך החל לגייס עובדים נוספים לצורך הקמת השירות עבור ממשלת המנדט. הוא היה מטאורולוג יהודי יוצא גרמניה, שהקים וניהל את המצפה המטאורולוגי באזור קריטרן-ברסלאו בגרמניה (כיום העיר וורוצלב בפולין). פייגה הגיע לארץ בשנת 1935 לצורך השתתפות במכביה השנייה, במסגרת משלחת דאונים מגרמניה[11][12],כשכוונתו המקורית הייתה לפתח בארץ את המחקר על מטאורולוגיה ודאייה. הוא אסף קבוצה של עובדים שהקימו את התשתית של השירות המטאורולגי. ביניהם, שלושת יוצאי גרמניה שהיו בכירי השירות המטאורולוגי בשנתיים הראשונות להקמתו – היינץ גוטפלד (מרדכי גלעד), אדגר רוזנאו (נפתלי רוזנן) וגדעון שטייניץ, שלימים גם היוו את הנהלת השירות המטאורולוגי לאחר הקמת המדינה.

באוגוסט 1939 הועבר שדה התעופה לוד לידי חיל האוויר הבריטי. החשדות והעוינות של מפקד השדה נגד היהודי יוצא גרמניה הביאו לשליחתו של פייגה למעצר במאי 1940. הוא שב לנהל את השירות המטאורולוגי רק לאחר שחיל האוויר הבריטי פינה את שדה לוד בפברואר 1946.

לקראת סוף 1940 ובמהלך מלחמת העולם השנייה ועד תחילת 1946 היה השירות המטאורולוגי המנדטורי מסופח השירות לחיל האוויר המלכותי שבראשו עמד קצין מטאורולוג מהמשרד המטאורולוגי הבריטי שגוייסלמילואים.

במאי 1941 הועבר השירות המטאורולוגי לרמלה וזמן קצר לאחר מכן לירושלים, מקום מושבו של מטה חיל האוויר בארץ. עם יציאת חיל האוויר הבריטי משדה התעופה לוד, עברה לשם קבוצת חזאים של השירות המטאורולוגי המנדטורי, במקביל למרכז החיזוי שנשאר בירושלים.

בשנת 1948 הוחלט להקים יחידה מטאורולגית ב"שירות האוויר"[13](לימים, חיל האוויר של מדינת ישראל) ועובדי השירות המטאורולוגי הצעירים גויסו ליחידה זו. בעת מלחמת העצמאות, חלק גדול מעובדי השירות היהודים עברו ליחידה המטאורולוגית של חיל האוויר. עמדת החיזוי בשדה התעופה לוד ננטשה[14] ב-22 במאי 1948 לאור ההנחיה של ההגנה ליהודים לעזוב את השדה מחשש לביטחונם.

השירות המטאורולוגי לאחר הקמת המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הכרזת המדינה, הקבוצה שנשארה בירושלים, שלה ניתן השם "שמאי" (שירות מטאורולוגי ארץ ישראלי) ונתנה שירות ליישוב היהודי, בין היתר שירות לתעופה באזור ירושלים. עובדי היחידה קיבלו תעודות על "מילוי תפקידי הכרחי".

ב-28 במאי 1948 נהרג רודולף פייגה[6][15], מנהל השירות המטאורולוגי מרסיסי פגז ירדני, בעודו עוסק בסידורי החשמל שנדרשו להמשך פעילות היחידה המטאורולוגית בירושלים.

בחודש יוני 1948 סופח השירות המטאורולוגי ל-משרד התחבורה בממשלה הזמנית, וחודש אחר כך נמסרו לו מספר משרדים בקריה בתל אביב, שם התמקמו כל יחידות השירות שלא גויסו. מרדכי גלעד (היינץ גוטפלד), סגנו של פייגה, התמנה למנהל השירות המטאורולוגי הישראלי.

השירות המטאורולוגי הישראלי הפסיק לתת שירותי חיזוי עד ליולי 1949. בתקופה זו המשיכו לפעול ההנהלה, מחלקת רשת התחנות ואקלים ומחלקת מחקר. באותה עת חתמה מדינת ישראל על האמנה של הארגון המטאורולוגי העולמי[16].

בחודש יולי 1949 נפתח מחדש מרכז החיזוי בשדה לוד. כל עובדי היחידה המטאורולוגית של חיל האוויר שרצו בכך, הצטרפו לשורותיו. בהסכם עם משרד הביטחון נקבע כי השירות המטאורולוגי של משרד התחבורה יספק שירותים מטאורולוגיים לצורכי המדינה, כולל עבור צה"ל.

בשני העשורים הראשונים של המדינה השירות המטאורולוגי עסק בעיקר בעבודות קלימטולוגיות בתחום המטאורולוגיה החקלאית לצורך תכנון החקלאות במדינה החדשה: אזורי קרה, שיטות למניעת קרה, אזורים בעלי טמפרטורה גבוהה, הגברת המטר באמצעות זריעת עננים, חקר ההתאדות ומחקרים לצורך יישוב הנגב. בנוסף, החל העיסוק בנושא זיהום אוויר והשפעת המטאורולוגיה על התפשטות מזהמים, כולל הכנת דו"ח משמעותי לטובת הקמת הכוח רידינג ד' בתל אביב בשנת 1967.

השירות המטאורולוגי היה מעורב בהקמת המחלקה למטאורולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים בשנת 1957. היא הוקמה במסגרת לימודי מתמטיקה ומדעי הטבע על ידי ד"ר ייל מינץ ושנתיים לאחר מכן, פרופ' יהודה נוימן, מנהל מחלקת המחקר בשירות המטאורולוגי החליף את ד"ר מינץ באוניברסיטה העברית בירושלים.

עם סיום בנייתו של המחשב "וייצק" במכון ויצמן, החל ד"ר מינץ לעשות שימוש במחשב זה לצורך הרצת מודלים נומריים לחיזוי מזג אוויר. כאשר ד"ר מינץ עזב את הארץ, המשיך בהרצת המודלים הנומריים גדעון שטייניץ שהיה אחראי על המחלקה הסינופטית והמחקר בשירות המטאורולוגי, תחילה ב"וייצק", ולאחר מכן במחשב שנרכש על ידי צה"ל.

ב-1958 חתמה ישראל עם הארגון המטאורולוגי העולמי[17]על הסכם להקמת מרכז מטאורולוגי חדש בבית דגן[18]. המרכז נחנך ב-1962 וכל יחידות השירות הועברו אליו. כחלק מההסכם עם הארגון העולמי, סיפק המרכז מאז שירותים מטאורולוגיים גם למדינות אחרות.

בשנת 1967 הוקמה מחלקה למדעי הסביבה באוניברסיטת תל אביב[19], שכללה גם את נושא מדעי האטמוספירה. בשנת 1963 הוקם האיגוד המטאורולוגי הישראלי (אמ"י) ובשנת 1970, אירח השירות המטאורולוגי יחד עם אמ"י, שתי האוניברסיטאות והאיגוד המטאורולוגי האמריקאי את הכנס המטאורולוגי הבינלאומי הראשון שהתקיים בישראל.

בהמשך נחתם הסכם עם השירות המטאורולוגי הגרמני להעברה ישירה של נתונים מטאורולוגיים עולמיים לשירות המטאורולוגי הישראלי, והשירות המטאורולוגי אמור להעביר לגרמנים את הנתונים שנאספו בישראל.

בשנת 1969 הגיע המחשב הראשון לשירות המטאורולוגי. עם הגעתו, נתן היה לקבל את כל הנתונים שהגיעו באמצעות הקו הישיר מגרמניה, ישירות למחשב השירות המטאורולוגי ולשרטט את התצפיות על המפות. נתונים אלה איפשרו גם לעשות ניתוח אובייקטיבי של מזג האוויר לצורך הרצת מודלים נומריים לחיזוי והדבר הוביל לעליית מדרגה ביכולות החיזוי והדיוק. במהלך השנים מאז, השירות המטאורולוגי קיבל תוצרי מודלים כחבר בארגון המטאורולוגי העולמי.

בשנות ה-90 הורחב מגוון השירותים שהשירות סיפק. כיום מקושר מרכז החישובים של השירות בחיבור מהיר לרשת התקשורת הבינלאומית של ארגון המטאורולוגי העולמי ומסייע בכך לשיפור החיזוי שלו ושל שירותים מטאורולוגיים מקבילים.

בשנת 2011 נחתם הסכם שיתוף פעולה עם המרכז האירופאי לתחזיות לטווח בינוני ECMWF.

ב-2020 השירות המטאורולוגי חנך אתר אינטרנט חדש[20].

אגפי השירות המטאורולוגי ופעילויות עיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגף בכיר למטאורולוגיה מבצעית[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • והפקת והפצת תחזיות מזג אוויר ואזהרות מטאורולוגיות בזמן אמת, לציבור הרחב, למשרדי הממשלה וגופי החירום וההצלה, לתחנות רדיו, ערוצי טלוויזיה, עיתונות ומדיה חדשה, לתעופה ולימאות כולל הערכות מצב שוטפות לקראת אירועי מזג אוויר חריגים
  • פיקוח על שירותים מטאורולוגיים לתעופה האזרחית
  • הפעלה, ביחד עם רשות המים, של מרכז חיזוי השיטפונות הלאומי
  • ביצוע תצפיות שעתיות של מזג האוויר וכן מעקב, ניטור ובקרה בזמן אמת של המידע הזורם ממקורות שונים בארץ ובעולם, ובכלל זה תצפיות מהתחנות המטאורולוגיות ברחבי הארץ (אוטומטיות ומאוישות)
אגף מחקר ופתוח מערכות חיזוי[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • יצירת אנליזות ושיפור המודלים והתחזית לטווח קצר, הבינוני והארוך
  • הערכת שינויי האקלים
  • פיתוח ושיפור המודל לתחזית קרינת UV, תחזית התאדות, לסיכונים משריפות ותחזית גובה גלי ים
אגף אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • מנהל את ארכיון הנתונים האקלימיים של מדינת ישראל[21]
  • מבצע בקרה על הנתונים האקלימיים בשיטות מתקדמות
  • מפרסם דוחות אקלימיים עתיים וגם לאירועי מזג אוויר מיוחדים[22]. מפרסם גם ברמה הבינלאומית
  • עוקב אחר שינויי אקלים בישראל תוך שימוש בשיטות המתקדמות ביותר לצמצום ההשפעות של השינויים שחלו בתנאי המדידה על סדרות הנתונים (הומוגניזציה)
  • מסייע בהכנת תחזיות אקלימיות לעשורים הקרובים
  • מפיק אטלסים אקלימיים[23] וממפה מידע אקלימי בשיטות חדשניות
  • מכין חוות דעת אקלימיות לגורמי הממשלה השונים ובכללן גם חוות דעת לגבי אסון טבע הנובע ממזג האוויר, כולל תיחום האזורים בהם החריגות הייתה מובהקת
  • מכין תרחישי ייחוס אקלימיים ולאירועי מזג אוויר קיצוניים מאד[24]
  • בונה מערך מידע על המידע (מטה דטה)
  • מייעץ למשרדי ממשלה בכל הנושאים הקשורים באקלים ובפרט בהיערכות לשינויי אקלים ולמזג אוויר קיצוני
  • מספק מידע אקלימי ייעודי למגזר החקלאי כמו: מכסות צינון לעצים נשירים, התאדות וכדומה
אגף בכיר תשתיות טכנולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אגף רשת תחנות ושירותים הנדסיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • מקים, מפעיל ומתחזק את רשת התחנות המטאורולוגיות של השמ"ט
  • מפעיל מעבדות לכיול ציוד מדידה מטאורולוגי של השמ"ט
  • מייעץ בתחום הסטנדרטים הבינלאומיים למדידות מטאורולוגיות
  • אחראי לתפעול מערכת הרדיוסונדה וביצוע הפרחות רום, רדיוסונדה (מספקת מידע מטאורולוגי מהקרקע עד גבה רב) ובלוני פיילוט למדידת נתוני רוח ברום
אגף טכנולוגיות דיגיטליות ומידע[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • האגף מספק את מערכות המידע הטכנולוגיות והשירות לצורכי לחיזוי, למחקר, לאקלים ולתשתיות הטכנולוגיות
  • מנגיש את המידע המטאורולוגי והאקלימי לציבור הרחב באמצעים טכנולוגיים שונים
  • מקיים שיתופי פעולה עם משרדי ממשלה וארגונים נוספים בארץ ובעולם
  • מפתח יישומים, מקים ומתחזק תשתיות מחשוב, רשת וסייבר, על מנת לתמוך, לשפר ולייעל את תהליכי העבודה בשירות המטאורולוגי
מהנדס ראשי[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אכיפת תקנים בינלאומיים על תשתיות וציוד המדידה של השמ"ט
  • ניהול מקצועי של מעבדות הכיולים
  • בחינה של טכנולוגיות חדשות והטמעתן
אגף מנהל ומשאבי אנוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיתופי פעולה בינלאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברות בארגונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השירות המטאורולוגי מקיים שיתופי פעולה עם שירותים מטאורולוגיים אחרים וכן עם ארגונים בינלאומיים, בין השאר עם המרכז האירופאי לחיזוי לטווח בינוני European Centre for Medium-Range Forecasting[25] (חברה בארגון מאז 2010). במסגרת שיתוף הפעולה, ישראל מקבלת את כלל התוצרים המופקים במרכז החשוב הזה, החל מתחזיות לטווח קצר, המשך בתחזיות ים, קרינה, אבק ועוד וכלה בתחזיות חודשיות ועונתיות.

ישראל חברה גם בתאגיד לפיתוח מודלים בקנה מידה קטן The Consortium for Small-scale Modeling[26] מאז שנת 2017. במסגרת זו, אגף מחקר ופיתוח משתתף בפיתוח המודל ובהרצתו לאזור מזרח אגן הים התיכון.

בכל הנוגע לחיוזי לטווח הקצר (עד שש שעות), השרות המטאורולוגי הישראלי משתמש במערכת (INCA (Integrated Nowcasting through Comprehensive Analysis[27]. מערכת INCA שפיתוחה החל על ידי השירות המטאורולוגי האוסטרי (ZAMG) מאז שנת 2011

השירות המטאורולוגי משתתף באופן פעיל בשלושה פרויקטים מרכזיים של תאגיד השירותים המטאורולוגיים של אירופה EUMETNET[28], ובהםEUMETCAL Meteo-Alarm[29][30],ו - OPERA[31].

הסכמי שיתוף פעולה ופרויקטים בינלאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

SEE-MHEWS-A[32][עריכת קוד מקור | עריכה]

פרויקט האזהרות המוקדמות לאירועי קיצון למדינות דרום מזרח אירופה SEE-MHEWS-A שהגה ארגון המטאורולוגיה העולמי בשנת 2016, ובו לוקחת ישראל חלק פעיל ומריצה את אחד מארבעת המודלים הנומריים של הפרויקט. תוצרי המודל מוצגים גם באופן שוטף באתר השירות המטאורולוגי, ומשמשים גם את חזאי השרות המטאורולוגי ומסייעים להם במתן תחזיות.

שיתוף הפעולה הטרילטרלי בין יוון, קפריסין וישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת הסכמי הברית האסטרטגית בין ממשלות יוון, קפריסין וישראל, שנחתמו בחודש מאי 2019, נחתם גם הסכם הבנות לשיתוף פעולה בין השירותים המטאורולוגיים של אותן מדינות. ההסכם כולל יצירת פלטפורמה לשיתופי נתונים וידע, קידום הקמת תחנות מדידה חדשות, שיתוף פעולה מחקרי בתחומי האגרומטאורולוגיה, המטאורולוגיה התעופתית והימית, המודלים הנומריים לתחזיות לטווח קצר ותחזיות עונתיות, קלימטולוגיה, תחזיות שריפות ואבק ועוד.

RTC Bet-Dagan[עריכת קוד מקור | עריכה]

השירות המטאורולוגי משמש כמרכז הדרכה בינלאומי Regional Training Center להדרכה במטאורולוגיה יישומית של ארגון המטאורולוגיה העולמי משנת 1967. במסגרת מרכז ההדרכה הבינלאומי, מקיימים השירות המטאורולוגי והמחלקה לשיתוף פעולה בינלאומי של משרד החוץ (מש"ב) קורסים וסדנאות בתחומים שונים של המטאורולוגיה וההידרולוגיה למשתלמים מרחבי העולם ובעיקר ממדינות מתפתחות.

שיתופי פעולה בארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

שינויי אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד מהנושאים המדוברים ביותר בשנים האחרונות הוא שינוי האקלים, המהווה אתגר לכל המדינות וביניהן ישראל. לפי החלטת ממשלה 4079 מ-2018[33], המשרד להגנת הסביבה מרכז את היערכותה של מדינת ישראל אל מול הבעיות הנובעות משינויי האקלים באזורנו.

לפי אותה החלטה, השירות המטאורולוגי, כמוקד ידע בתחום, התחייב לספק את המידע המטאורולוגי ההיסטורי ואת ההערכות לגבי התנאים המטאורולוגיים הצפויים בעתיד, כבסיס לתוכנית ממשלת ישראל להתמודדות עם שינויי אקלים.

בהתאם להחלטה 1791 משנת 2022[34], יוקם בניהול השירות המטאורולוגי מרכז חישובים אקלימי לאומי בעל יכולת עיבוד גבוהה אשר ישמש להרצת סימולציות אקלימיות ברזולוציה גבוהה, לבחינת תסריטים שונים והשפעותיהם האפשריות, לסימולציה של הנגזרות על ענפים שונים ולסימולציה של מידת האפקטיביות של פעולות הסתגלות שונות.

מרכז חיזוי שיטפונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצפות ושיטפונות בזק הם שניים מאירועי מזג האוויר הקיצוניים בעלי המידה הגבוהה ביותר של פגיעה בחיי אדם וברכושו, המתרחשים תדיר ברחבי העולם וגורמים לאבידות מרובות בנפש והרס רב.

הצפות מתרחשות, כאשר במעלה הנהר, בשל סיבה זאת או אחרת (הפשרת שלגים, גשמים חזקים וממושכים וכיוצא בזה), עולה בבת אחת גובה פני המים ועודף המים הנוצר מחפש לו דרך אל הים. אם כי בארץ, נדירים מקרים שכאלו, אך עדיין לנהרות ולנחלים שונים ישנה היכולת לגרום הצפות בקנה מידה נרחב, לגעתון, למשל או לאיילון.

שיטפונות הבזק מתרחשים על פי רוב באזורים מדבריים, בהם הקרקע יבשה וקשה וכל גשם חזק וקצר עשוי לגרום, בשל חוסר היכולת של המים לחלחל אל תוך הקרקע, לשיטפון רב-עוצמה, מהיר ולעיתים גם קטלני.

בשל כך, החליט השירות המטאורולוגי יחד עם רשות המים להקים בצוותא מרכז שיטפונות ארצי, הממוקם בשירות המטאורולוגי ובו יישבו חזאים הידרולוגים מרשות המים, אשר ביחד עם חזאי השירות המטאורולוגי יפיקו תחזיות ואזהרות לגופי החירום ולקהל הרחב לגבי הצפות ושיטפונות בזק.

מנהלי השירות לדורותיהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה
ראובן (רודולף) פייגה 1948
מרדכי גלעד 1948–1975
יהודה לוי טוקטלי 1975–1987
שמואל יפה 1987–1992
צבי אלפרסון 1992–2002
הניה ברקוביץ 2002–2015
ניר סתיו 2015–2023
עמיר גבעתי 2024–מכהן

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Home, The Palestine Exploration Fund (באנגלית אמריקאית)
  2. ^ The Society – German Society for the Exploration of Palestine (באנגלית אמריקאית)
  3. ^ אברהם ברוך, "על אקלים יפו - תל אביב - שרונה", עבודה קלימטולוגית השוואתית 1922
  4. ^ ⁨ידיעות עירית תל אביב⁩ | 11 דצמבר 1927 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
  5. ^ דין וחשבון של ה.מ. הנציב העליון, דואר היום, 26 בספטמבר 1921
  6. ^ 1 2 תיק ג - 108/22 ארכיון המדינה
  7. ^ אבידן משיח, בעלייתו של פרופ' אשבל, חרות, 12 במאי 1964
  8. ^ Weather and climate change, Met Office (באנגלית)
  9. ^ Palestine Gazette, 19 December 1936, pg. 8.
  10. ^ https://www.nevo.co.il/law_word/law21/pg-e-0650.pdfעמוד 1294
  11. ^ Gliders Coming to Palestine, Palestine Post 17 march 1935, page 8.
  12. ^ Volume 6 No. 1 Jan 1935, Sailplane & Gliding
  13. ^ כהן, א. (2004) תולדות חיל האוויר, במלחמה לעצמאות ממטוסים קלים - למטוסי קרב והתקפה, אוקטובר - 1948 יולי 1948, חיל האוויר - ההוצאה לאור של משרד הביטחון. עמ' 101, 439–440.
  14. ^ כאוס בנתב"ג: מה עבר על נמל התעופה שלנו במלחמת העצמאות?, באתר הספרנים, ‏2022-07-13
  15. ^ meteorological Magazine, VOL. 77. No. 915. SEPTEMBER 1948 obituary MM_09_1948, 20(1).pdf עמוד 212
  16. ^ ישראל לארגון מטריאולוגי, על המשמר, 29 בספטמבר 1949
  17. ^ אתר הארגון המטאורולוגי העולמי, באתר public.wmo.int (באנגלית)
  18. ^ ב-1988 סופח שטח המרכז לשטחה המוניציפלי של ראשון לציון
  19. ^ אתר בית הספר למדעי הסביבה
  20. ^ עידן יוסף, שודרג אתר השירות המטאורולוגי, באתר News1 מחלקה ראשונה, 26 בינואר 2020
  21. ^ דף מאגרי הנתונים המטאורולוגיים באתר השירות המטאורולוגי
  22. ^ עמוד הסקירות האקלימיות באתר השירות המטאורולוגי הישראלי
  23. ^ עמוד האטלס האקלימי באתר השירות המטאורולוגי
  24. ^ עמוד שינויי אקלים באתר השירות המטאורולוגי
  25. ^ אתר הארגון ECMWF
  26. ^ אתר התאגיד COSMO
  27. ^ אתר המערכת INCA
  28. ^ אתר התאגיד EUMETNET
  29. ^ אתר Meteo-Alarm
  30. ^ אתר EUMETCAL
  31. ^ אתר OPERA
  32. ^ דף הפרוייקט באתר של הארגון המטאורולוגי העולמי
  33. ^ היערכות ישראל להסתגלות לשינויי אקלים: יישום ההמלצות לממשלה לאסטרטגיה ותכנית פעולה לאומית, החלטה מספר 4079 של ממשלת ישראל השלושים וארבע, משנת 2018, באתר של משרד ראש הממשלה
  34. ^ הקמת מרכז חישובים אקלימי לאומי ועדכון בסיס הידע המדעי בדבר שינוי האקלים, החלטה מספר 1791 של ממשלת ישראל השלושים ושש, משנת 2022, באתר של משרד ראש הממשלה