השערת רימן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

במתמטיקה, השערת רימן היא השערה שהציע בשנת 1859 המתמטיקאי ברנהרד רימן, מגדולי המתמטיקאים של אותה עת. לפי ההשערה, החלק הממשי של כל האפסיםלא טריוויאליים) של פונקציה מרוכבת הידועה בשם "פונקציית זטא של רימן" הוא \ \frac{1}{2}. השערה זו, הקשורה קשר עמוק להתפלגות של המספרים הראשוניים, היא מן הבעיות הפתוחות הבולטות ביותר בתורת המספרים ובמתמטיקה בכלל.

המתמטיקה של השערת רימן[עריכת קוד מקור | עריכה]

פונקציית זטא של רימן היא פונקציה מרוכבת המוגדרת עבור מספרים מרוכבים s בעלי חלק ממשי גדול מ- 1 על ידי \zeta(s)=\sum_{n=1}^\infty\frac{1}{n^s}, ועבור ערכים אחרים באמצעות המשכה אנליטית. לאחר ההמשכה, הפונקציה מרומורפית בכל המישור, עם קוטב פשוט בנקודה s=1, ואפסים פשוטים בנקודות \ s=-2,-4,-6,\dots. אפסים אלו נקראים "האפסים הטריוויאליים", משום שהם נובעים מיד מן הנוסחה להמשכה האנליטית של הפונקציה.

השערת רימן עוסקת באפסים של פונקציית זטא, למעט אלה שבערכים השליליים הזוגיים. ההשערה קובעת שכולם נמצאים על "הישר הקריטי" \ \mbox{Re}(z)=\frac{1}{2}.

רימן פרסם את השערתו במאמרו העוסק בהתפלגות המספרים הראשוניים, ולהשערה קשר עמוק להתפלגות זו. בשנת 1896 הוכיחו ז'אק הדמר ושארל דה לה ואלה פוסן, כל אחד מהם באופן עצמאי, שלפונקציה אין אפסים על הישר \, \mbox{Re}(z)=1, ותוצאה זו לבדה הספיקה להם כדי להוכיח את משפט המספרים הראשוניים. מכאן נובע גם שעל כל האפסים להימצא ב"רצועה הקריטית" \, 0< \mbox{Re}(z) < 1. בשנת 1900 כלל המתמטיקאי הנודע דויד הילברט את השערת רימן ברשימת 23 הבעיות שלו כבעיה השמינית, רשימה שהיוותה אתגר למתמטיקאים במהלך המאה ה-20, ואחדות מהבעיות שבה עודן מחכות לפתרון. הוא אמר אודות הבעיה: "אם אתעורר לאחר שינה בת חמש-מאות שנה, שאלתי הראשונה תהיה: האם הוכיחו כבר את השערת רימן?"‏‏‏[1].

הלגה פון קוך הוכיח ב-1901 כי השערת רימן שקולה לגרסה החזקה הבאה של משפט המספרים הראשוניים: \pi(x)=\int_2^x \frac{dt}{\ln{t}} + O(\sqrt{x}\ln{x}) כאשר \ x\to\infty.

השערת רימן שקולה לכך שההתפלגות הסימן של פונקציית מביוס \ \mu היא אקראית כמו בהטלת מטבע, כלומר לטענה ש-\ M(x) = \sum_{n \leq x}\mu(n) = O(\sqrt{x}).

השערת רימן המוכללת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פונקציית זטא של דדקינד עבור שדה מספרים \,K היא ההמשכה האנליטית של \zeta_K(s)=\sum_{I\sub\mathcal O_K}\big(N^K_{\Bbb Q}(I)\big)^{-s}, כאשר \,I עובר על האידאלים של חוג השלמים \mathcal O_K, ו-N^K_{\Bbb Q}(I)=|\mathcal O_K : I|, הנורמה של \,I. אם \,K הוא שדה המספרים הרציונליים, מתקבלת פונקציית זטא של רימן. גם במקרה הכללי, הטור המתאר את פונקציית זטא מתכנס עבור \ \mbox{Re}(s)>1, וקיימת עבורו המשכה לפונקציה מרומורפית בכל המישור המרוכב, עם קוטב פשוט יחיד ב-\ s=1.

השערת רימן המוכללת גורסת כי לכל שדה מספרים \,K, האפסים של פונקציית זטא של דדקינד המתאימה מקיימים \mbox{Re}(s)=\frac12.

פרס קליי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בעיות המילניום של מכון קליי

בשנת 2000 הכריז מכון קליי למתמטיקה, הנמצא בקיימברידג', מסצ'וסטס, על פרס בסך מיליון דולר שיינתן לראשון שיפתור אחת משבע בעיות מתמטיות מרכזיות. אחת משבע בעיות אלה היא השערת רימן, והפרס יינתן למי שיוכיח את נכונותה. הפרכת הטענה, אף שגם היא מהווה פתרון של הבעיה, אינה מזכה בפרס. הסבר אפשרי להבחנה זו טעון בעובדה שאם הטענה אינה נכונה, ניתן להפריכה באמצעות תוכנית מחשב שתמצא דוגמה שבה הטענה אינה מתקיימת, ואילו אם הטענה נכונה, רק גאונות אנושית תצליח להוכיחה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏The Riemann Hypothesis, J. Brian Conray, Notices of the AMS, March 2003, [1]