השפעת גל המחאות בארצות ערב (2010-2012)
 |
ערך זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך הנתונים בנושא זה משתנים במהירות, ועל כן ייתכן שהם חלקיים, לא מדויקים או לא מעודכנים. |
גל המחאות בארצות ערב (2012-2010) המכונה גם אביב העמים הערבי מחולל השפעות ניכרות בעולם כולו[1]. מכיוון שמדובר באירוע מתפתח, התיאור להלן הוא בהכרח חלקי ולא מדויק.
תוכן עניינים |
[עריכה] התקדים ההיסטורי
ב21 באוגוסט 1983 נרצח בנינו אקינו, מנהיג אופוזיציה פיליפיני, עם ירידתו מהמטוס שהחזירו מגלות בארצות הברית. מותו גרר סדרת הפגנות עממיות ענקיות במדינה תחת הכותרת "כוח העם (People Power)[2]" שהביאו לבסוף לבריחתו של שליט הפיליפינים פרדיננד מרקוס ב1986. הצלחת המהפכה הפיליפינית היוותה השראה לגל ההתקוממיות ששטפו את מזרח אירופה ב1989 והביאו לסופו של הגוש המזרחי.
[עריכה] אביב העמים הערבי
ב17 בדצמבר 2010 סטרה פקידה עירונית תוניסאית בשם פאידה חמדי לרוכל רחוב בשם מוחמד בועזיזי, ירקה עליו והחרימה את רכושו. בועזיזי שלא הצליח להתלונן על כך באוזני המושל, הצית את עצמו וכעבור 18 יום מת מפצעיו[3][4][5]. מעשיו הציתו הפגנות המוניות בתוניסיה שהובילו לבריחתו של השליט זין אל-עאבדין בן עלי, 10 ימים בלבד אחרי מותו של בועזיזי. הצלחת המהפיכה בתוניסיה הובילה ל"אביב העמים הערבי" במסגרתו התחוללה הפיכה במצרים ומלחמות אזרחים פרצו בלוב, בחריין, סוריה ותימן. גם בארצות ערב האחרות חלו שינויים עקב לחץ הציבור. באלג'יריה הוסר "מצב החירום" הקיים במדינה מאז שנת 1992. שינויים חוקתיים במרוקו הגדילו במידת מה את כוחו של רה"מ הנבחר מול המלך. בירדן החליף המלך את ראש הממשלה. נשיא סודאן עומר אל-בשיר הודיע כי לא יתמודד לכהונה נוספת בבחירות ב-2015. ראש ממשלת עיראק נורי אל-מאלכי הודיע כי לא יתמודד לכהונה שלישית. הקבינט של כווית התפטר.
[עריכה] השפעות מעבר לעולם הערבי
בהשראת הארועים בארצות ערב התפתחו מחאות נרחבות גם בישראל (מחאת האוהלים), בספרד[6], ביוון[7] ובבריטניה (גם הפגנות[8] וגם מהומות). מחאות נרשמו גם בסין[9] ובאיראן אך כולן דוכאו מייד בידי השלטונות. מחאות בהיקפים קטנים יותר נרשמו בעשרות מדינות נוספות. לפי רשימה אחת[10], המדינות שהושפעו מהאירועים הן:
באפריקה שמדרום לסהרה: אנגולה, בורקינה פאסו, קמרון, ג'יבוטי, חוף השנהב, גבון, מלאווי, מוזמביק, סווזילנד, אוגנדה, זימבבואה
באירופה: גאורגיה[11], אלבניה, בלארוס, קרואטיה, גרמניה, בריטניה, יוון, צפון קפריסין, פורטוגל, ספרד
באסיה: ארמניה[11], אזרבייג'אן[11], עיראק, איראן, ישראל, מלזיה, האיים המלדיביים, בורמה, צפון קוריאה, הרפובליקה העממית של סין, טורקיה, וייטנאם
באמריקה: בוליביה, מקסיקו, ארצות הברית
[עריכה] קוים משותפים למחאות
לחלק גדול מהמחאות הציבוריות ברחבי העולם ישנם מאפיינים משותפים. במקרים רבים הן מייצגות מצוקות כלכליות, אשר באירופה קשורות למשבר האירו[12] ובארצות אחרות לבעיות כלכליות מקומיות. המחאות הן לרוב "בשם העם", והן דורשות מעורבות גדולה יותר של "הציבור" בנהול ענייניו המדיניים והכלכליים. בארצות ערב ובמדינות בלתי-דמוקרטיות התביעה היא לדמוקרטיזציה, ובארצות דמוקרטיות הדרישה היא לשקיפות, ביזור כוח כלכלי, ושלטון ייצוגי יותר.
מחאת הדיור בישראל פועלת למען דמוקרטיה ישירה ו"חכמת ההמונים". כך נפתח אתר בשם "שיתוף הציבור במאבק לצדק חברתי" בו נאמר כי "תנועת המחאה פותחת ערוץ ישיר לעם ומאפשרת לכל אזרח להניח הצעות שישנו את ההתנהלות החברתית-כלכלית של המדינה. הצעות שיזכו לתמיכה גדולה יועברו לצוות המומחים שיחווה עליה את דעתו ומשם למנהיגות שתשלב אותם במסמך העקרונות."[13]
המפגינים בספרד דוחים את הדמוקרטיה הייצוגית (אשר הם מכנים בשם קלפטו-פלוטוקרטיה, שלטון הגנבים העשירים) וקוראים לדמוקרטיה השתתפותית עממית המבוססת על אספות הפתוחות לכל מי שרוצה להשתתף, ועל קבלת החלטות בקונצנזוס[6].
גם המפגינים ביוון מאשימים את חברי הפרלמנט שהם "גנבים" [14], ובכך מביעים דרישה למערכת פוליטית שקופה יותר, ייצוגית יותר ופחות ניתנת להשפעה בידי כוחות כלכליים חזקים.
הבלשן והפעיל הפוליטי נועם חומסקי כתב במרץ 2011 כי מאבק האיגודים המקצועיים בויסקונסין קשור קשר הדוק למאבק המצרי נגד חוסני מובארק, שכן בשני המקרים מדובר במאבק למען זכויות עובדים ודמוקרטיה[15]. בהמשך הוא מסביר את הצורך להיאבק בהשתלטות האחוזון העליון על הכלכלה, ומסיים באמירה כי בדרכים שונות, גורל הדמוקרטיה נמצא על כף המאזניים במדיסון שבויסקונסין לא פחות מאשר בכיכר תחריר.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ לתיאור מקיף יותר כדאי לפנות לגרסה האנגלית ב http://en.wikipedia.org/wiki/Impact_of_the_Arab_Spring
- ^ http://en.wikipedia.org/wiki/People_Power_Revolution
- ^ http://english.aljazeera.net/indepth/features/2011/01/201111684242518839.html נדגם 20 באוגוסט 2011
- ^ http://www.independent.co.uk/news/world/africa/tunisia-i-have-lost-my-son-but-i-am-proud-of-what-he-did-2190331.html נדגם 20 באוגוסט 2011
- ^ http://www.nytimes.com/2011/01/22/world/africa/22sidi.html?_r=1&pagewanted=2&src=twrhp נדגם 20 באוגוסט 2011
- ^ 6.0 6.1 http://en.wikipedia.org/wiki/2011_Spanish_protests
- ^ http://en.wikipedia.org/wiki/2010-2011_Greek_protests
- ^ http://en.wikipedia.org/wiki/2011_United_Kingdom_anti-austerity_protests
- ^ http://en.wikipedia.org/wiki/2011_Chinese_pro-democracy_protests
- ^ http://en.wikipedia.org/wiki/Impact_of_the_Arab_Spring
- ^ 11.0 11.1 11.2 יש לציין ששאלת שיוכן של מדינות הקווקז לאירופה או לאסיה שנויה במחלוקת
- ^ http://en.wikipedia.org/wiki/European_sovereign_debt_crisis
- ^ נדגם 20 באוגוסט 2011
- ^ http://news.bbc.co.uk/2/hi/8661385.stm נדגם 20 באוגוסט 2011
- ^ http://www.zcommunications.org/the-cairo-madison-connection-by-noam-chomsky נדגם 20 באוגוסט 2011
| האביב הערבי | |||
|---|---|---|---|
|
| מחאות אנטי ממשלתיות במאה ה-21 | ||
|---|---|---|
| מחאות ומהפכות |
מהפכת הוורדים הגאורגית • המהפכה הכתומה באוקראינה • מהפכת הצבעונים בקירגיזסטן • ההפיכה השלטונית בקירגיזסטן • מהפכת הארזים בלבנון • המהומות ביוון |
|
| גל המחאות בארצות ערב (2011-2010) |
המהפכה התוניסאית • מהפכת הלוטוס במצרים • ההפיכה העממית בלוב • ההפגנות בירדן • המחאות בבחריין • ההפגנות באלג'יר • המחאות בתימן • המחאות בסוריה |
|
| מחאות בשל זיופים בבחירות ותנועות מחאה דמוקרטיות | ||
| מחאות אחרות ומעשי טבח |
אינתיפאדת אל-אקצה • הטבח המשטרתי באתיופיה (2006) • תנועת מסיבת התה • מהומות המוסלמים בצרפת |
|
