השריפה הגדולה של רומא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

השריפה הגדולה של רומא הייתה שריפה שהחלה בליל 18 ביולי 64 בחנויות הצפופות של שדה מרס[1]. מאחר שמרבית בתי האזור היו עשויים עץ, התפשטה השריפה במהירות, ונמשכה כ-9 ימים‏‏‏[2]. מתוך 14 רובעי רומא, האש החריבה עד היסוד 3 מהם, פגעה קשות ב-7 רבעים נוספים והותירה 4 בלבד ללא פגע‏[3]. האש שרפה לחלוטין את ארמונו של הקיסר נירון, וכן את מקדש וסטה.

היקף השריפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היקפה של השריפה שנוי במחלוקת בקרב ההיסטוריונים. טקיטוס מציין כי השריפה נמשכה שישה ימים‏[3] (טקיטוס עצמו היה בן 9 בעת השריפה). היסטוריונים אחר תקופה, פליניוס הזקן, בספרו "תולדות הטבע", אינו מזכיר את השריפה אלא בדרך אגב (הוא מזכיר בספרו עצים ששרדו את השריפה). ההיסטוריונים יוספוס פלביוס, דיו כריסוסטום, פלוטארכוס ואפיקטטוס שחיו ברומא בעת השריפה ולאחריה, לא מזכירים אותה בכתביהם.

סווטוניוס‏‏‏‏‏[4] וקסיוס דיו‏‏‏[5], מציינים שנירון שר את "בזיזית איליום" בעודו צופה בשריפה, אולם טקיטוס‏[6] מציין שנירון שהה באנטיום בעת השריפה ושהייתה זו שמועה שהתרוצצה, שבעיצומה של השריפה הוא הופיע ושר על חורבן טרויה‏‏.

תוצאות השריפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקיטוס מציין כי נירון שב לרומא מיד לאחר השריפה, ושילם מכיסו על שיקום העיר, פתח ארמונותיו על מנת לשכן את תושבי העיר שנותרו חסרי בית, ודאג לאספקת מזון לתושבים.‏[6]

השריפה פתחה בפני נירון הזדמנות לבנות מחדש את העיר, והוא שינה את תקנות הבנייה (אסר על בנייה לגובה העולה על 4 קומות), הורה על בנייה באבן במקום בעץ, הרחיב את רחובות העיר, וכן הקים לעצמו ארמון חדש - הדומוס אוראה ("בית הזהב").

רדיפות הנוצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלפידים של נירון, יצירתו של הנריק סימיראדצקי - העלאת נוצרים באש בשל אשמתם בגין השריפה.

לא ידועה סיבת השריפה. טסיטוס מציין בספרו שבקרב תושבי רומא רווחה האמונה שהשריפה התרחשה על פי צו. כדי להזים את השמועה ולשפר את דעת הקהל שנטתה נגדו, הדביק נירון את האשמה על תושבי העיר הנוצרים בהצתת האש, ואלה עונו, חלקם הודו בהצתה וכעונש הועלו באש או הושלכו למאכל כלבים.‏[7]

מקורות היסטוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאורי השריפה המצויים בידינו מקורם בכתבי שלושה היסטוריונים: דיו קסיוס, סווטוניוס וטקיטוס, כולם תיאורים מיד שנייה (אף שטקיטוס היה בן 9 בעת השריפה). מקורות ראשוניים (כתבי פביוס רוסטיקוס, קלוביוס רופוס ופליניוס הזקן) לא שרדו.

אזכורים תרבותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האשמת נירון בשריפה של רומא, והתיאור שלו כמנגן בנבל או בכינור בעת השריפה התקבעו בתרבות האנושית כחלק מתיאור השריפה. בפועל, ייתכן שלא נירון גרם לשריפה (שריפות היו נפוצות ברומא), ובוודאי שלא ניגן בכינור (שהומצא מאות רבות לאחר מכן). האשמת נירון נבעה ממפעלי הבנייה הגדולים שלו שהתאפשרו בשל שריפת בתי מגורים רבים ופינוי שטחים ברומא.

ברומן ההיסטורי של דיויד ויסהארט, "נירון", מתואר הסנאט הרומי כיוזם השריפה, כחלק מתוכנית להביא להפלתו של נירון.

ברומן ההיסטורי של הנריק סנקביץ', "קוו ואדיס", וכן בסרט שנעשה על פיו, מהווה השריפה חלק מהותי בעלילה.

בפרק בסדרת הטלוויזיה "דוקטור הו", "הרומאים", נראה כי הקיסר נירון חשב על הרעיון לשרוף את רומא כדי לבנות את רומא החדשה, אחרי שהדוקטור שרף את תוכניות הבנייה של רומא החדשה.

שמה של תוכנת הצריבה "Nero" מקורה בתיאור השריפה, ובהתאם סמל התוכנה - רומא בוערת על רקע הקולוסיאום (אנכרוניזם נוסף, שכן הקולוסיאום נבנה רק לאחר השריפה).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]