התבוננות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

התבוננות, במובנה האחד היא עיון, מחשבה חוקרת ומעמיקה, הסתכלות פנימית, אל תוכיותם של הדברים; במובנה השני, היא חוויה מיסטית, קונטמפלציה, התנסות רוחנית של אנשי סוד ומסתורין – מיסטיקנים. במדעים ובאמנות בעת החדשה התבוננות עשויה להשתמע כתצפית מסודרת בתופעות.

המונח העברי התבוננות משמש גם לתיאור מצב נפש של התעמקות בעצמי, אינטרוספקציה בלעז, לפעמים תוך כדי פרישות.

בפילוסופיה המערבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התבוננות היא מונח מפתח בפילוספיה היוונית. הפילוסוף אפלטון, אשר טען שבאמצעות ההתבוננות, עשויה הנשמה להגיע לידע והבנה של הטוב. הסוקרטס האפלטוני יוצא מנקודת הנחה שאינו יודע דבר, ולומד באמצעות התבוננות (ללא ידע אפריורי).

פלוטינוס, אבי הנאופלטוניזם, המשיך בדרכו של אפלטון, והגדיר את ההתבוננות כמרכיב עיקרי על מנת להגיע להנוסיס.

פלוטינוס טען שההתבוננות הנעלה ביותר היא התבוננות באלוהים, ושהוא עצמו עבר חוויה כזו כמה פעמים. קביעה זו סללה את הדרך לשילוב המושג בתאולוגיה הנוצרית, שקשורה קשר הדוק אל הנאופלטוניזם. בתאולוגיה הנוצרית המזרחית (התאולוגיה של הנצרות האורתודוקסית) נוצר המונח "תיאוזיס", שמשמעותו דומה למשמעות המושג אצל פלוטינוס. התיאוזיס פירושו התבוננות באלוהים, והוא מוביל, על פי התאולוג ג'ון קלימקוס, לטיהור מהחטאים.

בתאולוגיה הנוצרית המערבית ההתבוננות באלוהים אינה מונח מפתח, והיא מוצגת בדרך כלל בהקשר של מיסטיקה. ה"התבוננות באלוהים" אצל המיסטיקנים אינה באופן מטאפורי, אלא באופן ישיר, באמצעות התגלויות מיסטיות. מיסטיקנים רבים כמו תרסה מאווילה וג'ון הקדוש הציגו את המוצג "קונטמפלציה" בהגותם בהקשרים שונים.

בפילוסופיה המזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהינדואיזם ובבודהיזם, כמו בנצרות, ההתבוננות תופסת מקום מרכזי. בהינדואיזם קיים המונח ג'נאגה יוגה, ששם דגש על חשיבה והתבוננות כדרך חיבור ל"כוח העליון".

בבודהיזם מושם דגש על הצורך במדיטציה על מנת להגיע להארה. המדיטציה כוללת התבוננות פנימית, אך בניגוד למשמעות המושג המקובלת, ההתבוננות אינה כוללת התמקדות, אלא דווקא הרפיה ורוגע. דרך מדיטציה השמה דגש מיוחד על ההתבוננות היא הויפאסאנה, ששמה דגש על התבוננות עצמית, והתמקדות. למשל: הויפאסנה כוללת לעתים קרובות התבוננות פרטנית בכל אחד מאיברי הגוף בנפרד, תוך העברת המודעות מאיבר לאיבר.

בהגות היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי הביניים עסקו חכמים רבות בהתבוננות כפעולת הכרה של האדם בכל דבר, ובמיוחד בעניינים הרוחניים. ההתבוננות שובחה בדרך כלל כפעילות ראויה; כך כתב רבי יעקב אנטולי, אשר חי במאה ה-13 באיטליה ובצרפת, בספרו מַלְמַד התלמידים על חשיבות "השתדלות בלמוד ובהתבוננות".‏[1]

חכמים ניסו להגדיר את מהותה של ההתבוננות, את תהליך ההתבוננות האנושית ואת הכשלים העלולים להפריע לה; כך למשל, הגדיר רבי משה בן-מימון, הרמב"ם, בספרו מורה נבוכים את ההתבוננות כהִתעמקות, בכותבו: "כי אין הדבר כמו שחשבתו בתחלת המחשבה, אבל כמו שיתבאר עם ההתבוננות לזה הדבר".‏[2] והוא התריע על "טעות בהתבוננות".‏[3]

ההתבוננות נבחנה בדברי חכמים מן הבחינה המוסרית; רבי הלל בן אלעזר מורונה אשר חי במפנה המאות ה-11 - ה-12 כתב בספרו תגמולי הנפש על התשוקה אל

"התבוננות מופשטת מתאוה וקנאה".‏[4]

כמו כן, נבחנה ההתבוננות מן הבחינה המהותית; כך למשל, הרמב"ם, רבי משה בן-מימון, הבדיל בין התבוננות בדמיוני שאינו קיים, לבין ההתבוננות במציאות.‏[5]

בעת החדשה, בעברית החדשה המדוברת והנכתבת במדינת ישראל נעשה שימוש ממשיכני במונח; התבוננות היא שם למחקר מעמיק; ולפעמים הוא מחקר, שיש בו תובנות שגם מעבר ומחוץ לדיסיפלינה המחייבת, ההלכתית או האקדמית.‏[6][7][8]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יעקב קלצקין, הערך: הִתבוננות, אוצר המונחים הפילוספיים, א-ד, ברלין:
  • דן מירון, בין התבוננות לבינה : בעקבות מסעו של עמוס עוז "פה ושם בארץ ישראל", ידיעות אחרונות (27.5.1983), עמ' 2-1, 7
  • אריק גלסנר, תוכחה או התבוננות : ברנר המבקר מול ברנר הסופר, עמדה, 17, 2007, עמ' 106-111
  • יוסף וייס, ראשית צמיחתה של הדרך החסידית, ציון, א (ט"ז), תשי"א, עמ' 105-46.
מקורות

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יעקב אנטולי, מלמד התלמידים, סימן פר"ה.
  2. ^ משה בן-מימון, מורה נבוכים, א, ב
  3. ^ משה בן-מימון, מורה נבוכים, ב, ל"ט
  4. ^ הלל מווירונה, תגמולי הנפש. הקדמה
  5. ^ משה בן-מימון, מורה נבוכים, א, ע"ד.
  6. ^ ראו למשל: ענת בסר, עקדת יצחק : התבוננות בפסלו של קדישמן, באתר מט"ח.
  7. ^ אפרת רתם, אנשים בצרות - איידס, קווירים והומופוביה : התבוננות על כתיבה מתוך מחויבות פוליטית מתוך הרומן של שרה שולמן People in trouble, עבודת דוקטור, אוניברסיטת תל אביב, 2009.
  8. ^ מאיר חדש, דברי התבוננות כהכנה להקמת הבית, 2010.