התמה של איבריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Flag of Georgia 1.png
Flag of the Greek Orthodox Church.svg
הסכסוך הביזנטי-גאורגי
מקור הסכסוך
אישים: דוד השלישי | גורגן | בגרט השלישי
שטחים במחלוקת: טאו | תאודוסיופוליס | פאסיאן | ימת ואן
מלחמת גיאורגי בבסיליוס (1015-1022)
קרבות: קרב שירימני | קרב סוונדכס
שליטים: גיאורגי הראשון | בסיליוס השני
כללי: המשמר הורנגי | התמה של איבריה
מרידות ליפריט, דוכס קלדקארי
קרבות: קרב סאסירתי
מעורבים: ליפריט הרביעי | בגרט הרביעי
רומנוס השלישי | קונסטנטינוס השמיני
ראו גם: הממלכה הגאורגית המאוחדת והאימפריה הביזנטית

התמה של איבריה (יוונית: θέμα 'Ιβηρίας) הייתה יחידה צבאית ומינהלית של האימפריה הביזנטית, שנוצרה על ידי קיסרי האימפריה הביזנטית ממספר אזורים ארמניים וגאורגיים במאה האחת עשרה. התמה נוסדה לראשונה עקב הסיפוח של בסיליוס השני חלקים משליטת הבגרטידים לאימפריה הביזנטית, בשנים 1000-1021, ומאוחר יותר מגדיל את שטח התמה על חשבון מספר ממלכות ארמניות, טיפין טיפין במהלך המאה האחת עשרה. אוכלוסיית התמה הייתה מולטי-אתנית עם רוב ארמני, ובכללם מספר ניכר של קהילות ארמניות, שהשתייכו לכלקדונים [1], ושזוהו אתנית, על ידי הביזנטים, כאיברים, שהוא הכינוי היווני-רומי לגאורגים[2].

יסוד והרחבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נסיכויות טאו-קלארג'תי והאדמות השכנות

התמה נוסדה על ידי הקיסר בסיליוס השני (976-1025) מהאדמות שהוריש לו הנסיך הגאורגי, דוד השלישי. שטחים אלה היו חלק מאזורי הספר הגאורגים-ארמניים, שבמרכזם הייתה טאיק שנקראה בגאורגית טאו מטאו-קלארג'תי, וכן מספר מחוזות במערב ארמניה ביניהם תאודוסיופוליס , אזור פאסיאן (Φαστανοζ) [3] וימת ואן (אפאהוניק) כולל העיר מנזיקרט, הארכּ, מארדלי (מארדר'י), חלדויאריץ' וצ'ורמאיארי, ניתנו, בשנת 979, ניתנו על ידי בסיליוס לדוד, בגין עזרתו של דוד במרד של הגנרל הביזנטי, ברדס סקלרוס. למרות זאת, דחה דוד, בשנת 987, את בקשת העזרה של בסיליוס במרד אחר כנגד הגנרל הביזנטי, ברדס פוכאס, מה שעורר את חשדו של בסיליוס כלפי השליטים בקווקז. לאחר נפילת המרד, הוכרח דוד להפוך את בסיליוס ליורשו היחיד לאחר מותו‏[2].

בסיליוס מימש את ירושתו מיד עם מותו של דוד השלישי בשנת 1000, ומכריח את יורשו הגאורגי, בגרט השלישי להכיר בסידור מחדש של המחוזות. למרות זאת, לא מוותר בנו של בגרט השלישי, גיאורגי הראשון, ומחדש את התביעה הישנה לירושת דוד השלישי. עם היווצרות ההזדמנות הראשונה, כאשר בסיליוס עסוק במלחמה כנגד הבולגרים, פולש גיאורגי, בשנת 1014, לטאו ופאסיאן. במלחמה שנמשכה שבע שנים מובס גיאורגי, ונאלץ, בשנת 1022, לוותר על שטחים נוספים לטובת הביזנטים, ביניהם: קולה (גאורגית: კოლა, טורקית: Göle), ארטאני (არტაანი) וג'אוואחתי [4]. מחוזות אלה אורגנו מחדש על ידי בסיליוס לתוך התמה של איבריה שבירתה תאודוסיופוליס. כתוצאה מכך, המרכז הפוליטי של הממלכה הגאורגית נע צפונה, כמו גם חלק ניכר מהאצולה הגאורגית [5], כאשר האימפריה הביזנטית מחזיקה במאחזים קריטיים להמשך התפשטותה לשטחי ארמניה וגאורגיה.

מאוחר יותר המשיך בסיליוס לתבוע חלקים מהממלכה הארמנית, שנשלטה על ידי הבגרטידים הארמנים, ממלכת אני, שהיו באותם ימים, אזורים במחלוקת בין בנו של גאגיק הראשון, יואן סומבט ואשוט הרביעי מאני. כעונש על תמיכתו בגאורגים, נענש, בשנת 1022, יואן-סומבט, מסר את נחלותיו לידי הביזנטים, ועד לאמצע שנות הארבעים של המאה האחת עשרה שבר הקיסר, קונסטנטינוס התשיעי (1042-1055), את התנגדות שרידי הבגרטידים מארמניה, והכריח את הקתוליקוס [6] פטר, בשנת 1045, להיכנע יחד עם עירו אני[7] הממלכה סופחה לתמה של איבריה ובירתה של התמה הועברה מתאודוסיופוליס לאני. משלב זה ואילך נוהלה התמה של איבריה במשותף עם ארמניה הגדולה, והתמה הגדולה מצוינת פעמים רבות כתמה של איבריה וארמניה[8].

בשנת 1064 סופחה, הממלכה הארמנית העצמאית האחרונה, ממלכת קארס, לתמה, כאשר גאגיק השני מקארס בנה לכבוד התפטרותו מכהונתו לטובת הקיסר, קונסטנטינוס העשירי (1059-1067), כדי למנוע מהסלג'וקים את כיבוש הממלכה. משפחת המלוכה עברה לקפדוקיה, כנרה כדי להצטרף לאצולה הארמנית שם, שפותתה בידי המינהלה הביזנטית לוותר על שטחיהם בתמורה לשטחים במערב‏[7]. לאירוע זה קדם כיבוש של העיר אני בידי הסלג'וקים והמרכז המנהלתי של התמה הוחזר לתאודוסיופוליס [9].

ממשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכרונולוגיה המדויקת של התמה של איבריה והמושלים ששלטו בה לא ברורה לגמרי. מספר חותמות יווניות מהתמה או "פנים איבריה" המעורפל ניתנות לתיארוך רק לעתים רחוקות‏[8]. למרות שחוקרים רבים מחזיקים בדעה כי התמה נוסדה כנראה מיד לאחר סיפוח נסיכות טאו עם מותו של דוד השלישי, קשה עדיין לאמת האם השלטון הביזנטי התרחב לטאו באופן קבוע בשנת 1000 או רק לאחר תבוסת הגאורגים בקרב סוונדכס בשנת 1022. כמו כן לא ניתן לזהות שום מנהיג צבאי שמונה באיבריה לפני מינויו, בשנת 1025/1026, של הסריס ניקטאס מפיסידיה למושל (Dux או catapan) של איבריה. חלק מההיסטוריונים מאמינים כי המושל הראשון של התמה היה רומנוס דלסנוס או אחיו תאופילקטוס שמונו בשנת 1022 ו-1027 לאחר המערכה הגאורגית של בסיליוס [10]

מושל התמה נעזר בפקידי מיסים, שופטים ובאדמיניסטרטורים שלקחו חלק בניהול הצבאי והאזרחי. בין הפקידים היו פקידים מקומיים, אדמיניסטרטורים של המחוזות שבהם שלטה התמה ונציגים ארעיים שנשלחו על ידי הקיסר. פרט לחיל המצב הביזנטי הרגיל, שמרו על האזור חיילי צבא של איכרים מקומיים, שקיבלו בתמורה אדמות ממשל פטורות מס. מצב זה השתנה על ידי קונסטנטינוס התשיעי (1042-1055), אשר פרק את הצבא התמה של איבריה שמנה כ-5,000 חייל, והמיר את שירותם משירות צבאי לתשלומי מיסים. והעלה את נטל המס.

סוף התמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרפורמות של קונסטנטינוס הביאו לאי שביעות רבה בקרב תושבי התמה, וחשף אותה למתקפה עוינת של צבא התמה שפורק. קונסטנטינוס נאלץ בתחילה למחוץ את המרידה המקדונית של לאו טורניסיוס, שהיה מושל לשעבר של התמה של איבריה בשנת 1047, ולאחר מכן לעצור את התקדמות הפצ'נגים (Peçenekler).

בשנים 1048-1049 ביצעו הסלג'וקים, בהנהגת איברהים אינל, את הפלישה הראשונה שלהם באזור, והשמידו, ב-10 בספטמבר 1048, את הצבא הביזנטי-ארמני-גאורגי המשותף שכלל כ-50,000 איש בקרב קפטרואו. עשרות אלפי נוצרים נטבחו ובמספר אזורים הפכו ערים לעיי חורבות. בשנת 1051 או 1052, אאוסטתיוס בוילאס, איל-הון ביזנטי שהגיע מקפדוקיה לתמה של איבריה מצא הרס חורבן ועזובה באזור‏[8].

התמה של איבריה פסקה להתקיים לאחר תבוסת הביזנטים בקרב מנזיקרט, שהתרחש ב-26 באוגוסט 1071. עדיין התמה המשיכה להחזיק מעמד, אבל לא יאוחר משנת 1074, כאשר גרגורי פקואוריאנוס (Γρηγσριος Παχουράνος), המושל הביזנטי ממוצא ארמני-גאורגי, העביר באופן רשמי את הבעלות על חלק מהתמה, ובכללם טאו וקארס למלך הגיאורגי, גיאורגי השני. אף על פי כן, צעד זה לא עזר בעצירת הפלישה הסלג'וקית, והאזור הפך לשדה קרב של המלחמות בין הסלג'וקים לגאורגים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סיריל טואומנוף (1963), מחקרים על ההיסטורית הנוצרית של הקווקז, (באנגלית)
  • ארוטיונובה פידאניאן (1986-87), מספר היבטים על המחוזות הצבאיים-מנהלתיים ואדמיניסטרציה של ארמניה במהלך המאה האחת עשרה, (באנגלית)
  • סליה קליסטרט , ההיסטוריה של האומה הגאורגית, (באנגלית)
  • נינה גריסון, הסיפוח הביזנטי של הממלכות הארמניות במאה האחת עשרה, (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כלקדונים - כנסיות ותאולוגים שמקיבלו את ההגדרה שניתנה בועידת כלקדון לגבי הגשמי והרוחני בדמותו של ישו
  2. ^ 2.0 2.1 סטפן ה. ראפ (2003), מחקרים בהיסטוגרפיה הגאורגית של ימי הביניים, עמ' 414, (באנגלית), ISBN 9042913185
  3. ^ באותם ימים נקראה בגאורגית סוונדכס (სჳნდაქს-ი) שבגאורגיה או פאסיאן (Phasiane) או בסיאן שבצפון טורקיה שהייתה ידועה מתקופת קולכיס
  4. ^ דוד מרשל לנג (1966), הגאורגים, עמ' 109-110
  5. ^ אדוארד רוברט וו. (1988), עמק קולה: דוח מקדמי על אזורי הספר של צפון טורקיה, עמ' 126
  6. ^ קתוליקוס - הפטריארך של ארמניה, גאורגיה ואלבניה או של כנסייה נסטוריאנית אחרת
  7. ^ 7.0 7.1 אן אליזבת רדגייט (2000), הארמנים, עמ' 226-7, ISBN 0631220372, (באנגלית)
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 דוד מרשל לנג (1966), הגאורגים, עמ' 138-140
  9. ^ ג'וזף ראיס סטרייר (1983), מילון ימי הביניים, עמ' 215, ISBN 0684167603, (באנגלית)
  10. ^ קתרינה הולמס (2005), בסיליוס השני וניהול האימפריה (976-1025), עמ' 362-363, ISBN 0199279683, (באנגלית)