התמוטטות פרוגרסיבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בתחום הנדסת הבניין, התמוטטות פרוגרסיבית היא סוג של כשל מבני ראשוני, אשר גורם לכשל או כשלים מבניים מישניים, ולשרשרת של כשלים מבניים נוספים.

הכשלים הנוספים מתרחשים עקב העמסת הרכיבים שהתמוטטו על הרכיבים שטרם התמוטטו, ובכך גורמת לעומס נוסף שלא נלקח בחשבון בעת התכנון המקורי.

הדוגמה הבולטת ביותר של התמוטטות פרוגרסיבית היא התמוטטותם של שני המגדלים במרכז הסחר העולמי בעקבות מתקפת הטרור בניו יורק ב-11 בספטמבר 2001. אלו הם המקרים המתועדים היחידים של התמוטטות פרוגרסיבית אשר תוצאתה היא הרס מוחלט של המבנה כולו, במבנים שבהם קיים שלד פנימי העשוי מסגרות פלדה.

מקרים נוספים של התמוטטות בניינים התרחשו בבנין בן 26 קומות (Sky Line Tower) בצפון וירג'יניה בארצות הברית, ב-2 במרץ 1973, והתמוטטות אגף בבניין Ronan Point כתוצאה מפיצוץ עקב דליפת גז ב-16 במאי 1968.

בעקבות התמוטטות מגדלי התאומים, ניהל מכון התקנים הלאומי האמריקאי (National Institute of Standards and Technology – WTC), מחקר שעסק בנושאים דחופים כמו מניעת התמוטטות פרוגרסיבית, עמידות מבנים מפני אש, חיזוק מבנים וציפויים עמידים באש לרכיבי פלדה נושאי עומס. בעקבות מחקר זה ומחקרים נוספים שנוהלו על ידי גורמי תקינה נוספים אושרו שינויים בתקני בנייה שונים. השינויים הם בעיקר בנושאים של הגנה פסיבית מאש על שלדי פלדה של מבנים, מערכות כיבוי אש אוטומטיות הכוללות מערכות מתזים, וכן דרכי גישה ללוחמי האש ופינוי המבנים מאנשים ומחומרים מסוכנים כגון שמנים ודלקים.