התנגשות הציביליזציות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
התנגשות הציביליזציות
עטיפת הספר בעברית
מחבר סמואל הנטינגטון
שם בשפת המקור The Clash of Civilizations
שפת המקור אנגלית
הוצאה בעברית הוצאת שלם
שנת הוצאה

ארצות הברית: 1996

ישראל: 2003
תרגום לעברית דוד בן-נחום
מסת"ב 965-7052-23-8
עטיפת הספר באנגלית

התנגשות הציביליזציות היא תאוריה, שהוצעה על ידי הפרופסור למדע המדינה סמואל הנטינגטון, אשר בעיקרה נאמר כי הזהות התרבותית והדתית תהיה המקור העיקרי של הסכסוכים בעולם שלאחר המלחמה הקרה. ראשיתה של התאוריה היא בהרצאה מפיו של הנטינגטון שנשא בעקבות פרסום הספר קץ ההיסטוריה והאדם האחרון (1992) ב"מכון האמריקני ליוזמה" (באנגלית: American Enterprise Institute).‏[1][2] ב"קץ ההיסטוריה", טען כותב הספר פרנסיס פוקויאמה שהעולם שלאחר המלחמה הקרה יתאפיין בעליונות המערב, הדמוקרטיה הליברלית והשלום העולמי. עד מהרה בשנת 1993, הרחיב וסיכם הנטינגטון את שאמר בהרצאתו שנה קודם לכן, במאמר בכתב העת פוריין פוליסי תחת הכותרת "התנגשות הציביליזציות?".‏[3] מספר שנים לאחר מכן, בשנת 1996, הוציא הנטינגטון גם ספר בנושא.

מבנה הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מתחלק לחמישה חלקים:‏[4]

  • חלק ראשון: עולם של ציוויליזציות
  • פרק א - העידן החדש בפוליטיקה העולמית: זהות תרבותית, העולם החדש כעולם מרובה ציוויליזציות, גישות מחקריות בניתוח היחסים הבינלאומיים - "עולם אחד: אופוריה והרמוניה" (לדוגמה, לדעת הנטינגטון: קץ ההיסטוריה), "שני עולמות: הם ואנחנו" (מזרח ומערב, עולם מפותח נגד עולם מתפתח וכו'), "184 מדינות פחות, או יותר" (השיטה הריאליסטית) ו"תוהו ובוהו מוחלט" (עולם אנרכי).
  • פרק ב - ציוויליזציה בהיסטוריה ובימינו: מהי ציוויליזציה, רשימת הציוויליזציות הקיימות כיום ופירוט על כל אחת, התפתחות הציוויליזציות בהיסטוריה והיווצרות המערכת הציוויליזציונית כמו שהיא היום ויחסי הגומלין כיום בין ציוויליזציות.
  • פרק ג - ציוויליזציה אוניברסלית? מודרניזציה והתמערבות: משמעויות קיומה של ציוויליזציה אוניברסלית, השפות והדתות בעולם, המקורות ההיסטוריים של ציוויליזציה אוניברסלית, המקשר בין המערביות למודרניזציה, המאפיינים המייחדים את הציוויליזציה המערבית, שלוש הדרכים של תגובה של מדינות לא מערביות להתמערבות ולמודרניזציה - דחייה, כמאליזם ורפורמיזם.
  • חלק שני: מאזנן המשתנה של הציוויליזציות
  • פרק ד - דעיכתו של המערב: כוח, תרבות וילידיות: עידן העליונות המערבית, ירידת כוחו של המערב כיום, בהשוואה לעליית כוחן של הציוויליזציות המזרח-אסייתיות.
  • פרק ה - כלכלה, דמוגרפיה והציוויליזציות הקרואות תיגר: קריאת התיגר של הציוויליזציה האסלאמית והסינית כלפי המערב.
  • חלק שלישי: הסדר המתהווה של ציוויליזציות
  • פרק ו - הבסיס התרבותי לתוצרתה המחודשת של הפוליטיקה העולמית: הפוליטיקה של הזהות, תרבות ושיתוף פעולה כלכלי, מדינות ליבה, מדינות קרועות ורוסיה, טורקיה, מקסיקו ואוסטרליה כמקרי בוחן.
  • פרק ז - מדינות ליבה, מעגלים קונצנטריים וסדר הציוויליזציות: מדינות ליבה וגבולות הציוויליזציות.
  • חלק רביעי: התנגשויות בין ציוויליזציות
  • פרק ח - המערב והשאר: בעיות בין ציוויליזציות: האוניברסליזם המערבי, התרבות תפוצת הנשק בעולם, הגידול בסחר הנשק בין סין ומדינות האסלאם הקיצוני, זכויות האדם והדמוקרטיה בעולם, בעיות הגירה בינלאומיות וארצות הברית כמקרה בוחן.
  • פרק ט - הפוליטיקה העולמית של הציוויליזציות: מדינות ליבה וסכסוכי קו שבר, האסלאם והמערב, מזרח אסיה והמערב ומפת בריתות הציוויליזציות המתהווה.
  • פרק י - ממלחמות מעבר למלחמות קו שבר: תולדות המלחמה והמעבר שמתרחש כיום למלחמות מסוג "מלחמות קו שבר".
  • פרק יא - הדינמיקה של מלחמות קו שבר: אופן התרחשותם ומאפיניהם של "מלחמות קו שבר".
  • חלק חמישי: עתיד הציוויליזציות
  • פרק יב - המערב, הציוויליזציות והציוויליזציה: פרק סיכום.

הרעיונות המובאים בספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, הנטינגטון רואה בעידן שלאחר המלחמה הקרה את הציוויליזציות ככח המניע הראשי במערכת היחסים הבינלאומיים. אולם, לא רק זאת. ציוויליזציות, כפי שאכן ההיסטוריה מראה לנו, הן אותו "כח על" בהיסטוריה ששורד את שלל המהפכים שתרבויות, עמים ומדינות יכולים לעבור - אידאולוגיים, התנהגותיים, שלטוניים וכו'. ציוויליזציות נבדלות זו מזו בערכיהן הבסיסיים ובהשקפותיהן הבסיסיות והנחות היסוד במגוון שאלות ורעיונות. על פי הנטינגטון, בני האדם מגדירים עצמם במונחים אתניים ודתיים ועל כן הם נוטים לראות את מערכות היחסים בינם לבין אנשים מקבוצות אתניות או קבוצות דת אחרות במונחים של "אנחנו" מול "הם". הבדלים אלו יוצרים חילוקי דעות בסוגיות מגוונות. קווי שבר בין ציוויליזציות נוצרים והינם בלתי נמנעים: למשל בכל הקשור למאמצי המערב לקדם את ערכיהם ברחבי העולם נולדות תגובות נגד מצד הציבילזציות האחרות.

הגדרת המונח ציוויליזציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ציוויליזציה

על-פי הנטינגטון, "ציוויליזציה היא הישות התרבותית הרחבה ביותר".‏[5] לדעתו, כל אדם עשוי לראות בהשתיכותו הציוויליזציונית את דרגת הזהות המקיפה והגבוהה ביותר שבתוכה הוא "מרגיש בבית" - כך, דרך משל, פריזאי עשוי לזהות עצמו קודם כל כפריזאי, אחר כך כצרפתי, אירופאי, קתולי, נוצרי ולבסוף מערבי. ציוויליזציה היא דרגת הזהות הגבוהה ביותר של האדם המבדילה בין קבוצות שונות של בני אדם.

הדת כמעצבת ציוויליזציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר קובע כי הדת היא קריטריון מפתח בחלוקה לציוויליזציות (להוציא את זו האפריקנית, בעלת החשיבות הקטנה היחסית, שיש סימן שאלה לגבי עצם קיומה) עם זאת, הספר מסתייג וטוען שרק דתות גדולות מספיק במספר מאמיניהן (כשהקטנה בהן היא דת שינטו, של הציוויליזציה היפנית, המונה בערך 120 מיליון מאמינים) יכולה להוות בסיס לציוויליזציה, כגון הנצרות, ההינדואיזם, הבודהיזם והאסלאם.

שמונה הציוויליזציות על פי הנטינגטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת חלוקת העולם לציוויליזציות לפי הספר[6]

על פי הנטינגטון, העולם נחלק ביסודו לשמונה ציוויליזציות עיקריות:

ישויות מיוחדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחסים הבין-ציוויליזציונים בפתח המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

דעיכתו של המערב[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריאת התיגר האסלאמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריאת התיגר הסינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינות ליבה, מדינות מבודדות, מדינות שסועות ומדינות קרועות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינת ליבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינת ליבה, היא מדינה בעלת השפעה ועוצמה כלכלית, צבאית ותרבותית בציוויליזציה שלה. מדינות הציוויליזציה, נוטות בדרך כלל להיערך במעגלים קונצנטריים סביב מדינת או מדינות הליבה, בהתאם לדרגת ההזדהות עם הציוויליזציה שלהם או עם הגוש המדיני שלהם בתוכה. בהיעדר מדינת ליבה בציוויליזציה, היא תתאפיין באי-יציבות.‏[16]

בציוויליזציה המערבית ישנם שני מרכזי ליבה הפועלים במשותף. האחד הוא ארצות הברית, והשני הוא הליבה הצרפתית-גרמנית. מרכז כוח נוסף הוא בריטניה, אשר מטלטל ביניהם, ומארגן סביבו את חבר העמים הבריטי. הליבה הצרפתית-גרמנית ארגנה סביבה את האיחוד האירופי ובפרט את גוש האירו, וארצות הברית ארגנה סביבה את נפט"א כהתאגדות עם קנדה (ועם מקסיקו) ואת ארגון "ANZUS" כברית צבאית עם אוסטרליה וניו-זילנד.‏[17][18]

בציוויליזציות האורתודוקסית,‏[19][20] הסינית‏[21][20] וההינדית,‏[20] ישנן שלוש מדינות ליבה, אחת בכל ציוויליזציה, במעמד בלתי מעורער (רוסיה, סין והודו, לפי סדר זה). בציוויליזציה היפנית והיהודית (אם נחשיב אותה כציוויליזציה), ישנה מדינה אחת, ומכאן אין לנו בהן מדינות ליבה.

בציוויליזציות האסלאמית,‏[22] הלטינו-אמריקנית‏[23] והאפריקנית‏[24] אין כיום מדינות ליבה. עם זאת אפשר לזהות בכולם מספר מרכזי כוח עולים אשר ירצו בעתיד בהחלט להיחשב ככאלו. בציוויליזציה האסלאמית אפשר לזהות חמש מדינות בולטות אשר רואות עצמן כמתאימות לתפקיד, והן טורקיה, ערב הסעודית, איראן, פקיסטן ואינדונזיה. בציוויליזציות הלטינו-אמריקנית, בערב היה אפשר להחשיב את ספרד כמדינת הליבה של אמריקה הלטינית, אך מנהיגיה בחרו במודע שלא יהיה כך הדבר. מכל הבחינות ברזיל, יכולה לשמש בתפקיד זה, אך הבעיה היא שבניגוד למרבית שאר מדינות האזור שבהן היה שלטון ספרדי, בברזיל היה שלטון פורטוגזי, וכך גם שפתה היום היא פורטוגזית. יש אפוא באמריקה הלטינית, ארבע מדינות המתאימות לתפקיד - ברזיל, ארגנטינה, ונצואלה ומקסיקו. בציוויליזציות האפריקנית, לאורך שנים רבות בריטניה הייתה מדינת הליבה של המדינות הדוברות אנגלית, וצרפת הייתה מדינת הליבה של המדינות הדוברות צרפתית. כיום ישנן שתי מדינות המתאימות לתפקיד - דרום אפריקה וניגריה.

מדינה מבודדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינה מבודדת, היא מדינה חסרת שותפות תרבותית. דוגמאות לכך אפשר לראות באתיופיה, אשר לה שפה ייחודית (אמהרית), דת ייחודית והיסטוריה אימפריאליסטית בשונה משכנותיה. דוגמה נוספת היא האיטי, שפתה שונה משכנותיה (צרפתית), הרכבה האתני הוא שונה גם הוא (מרבית התושבים הם ממוצא אפריקני) ובנוסף לזה גם הרכבה הדתי שונה (מיעוט פרוטסטנטי ושל דת הוודו).‏[25] המדינה המבודדת החשובה ביותר לדעת הנטינגטון היא יפן. תרבותה הייחודית, ומאפייניה הם בדלניים ואנטי-אוניברסליים. לזה יש להוסיף את העובדה שיפן היא אי והרכבה האתני הוא הומוגני.‏[26]

מדינה שסועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן מדינות בעלי מספר לאומים (מדינה דו-לאומית, מדינה רב-לאומית) אשר כולן נמנות עם אותה ציוויליזציה, כגון קנדה (צרפתים ואנגלים) או שווייץ (גרמנים, צרפתים ואיטלקים), סיכויי שרידותן בשלמות גבוהים. לעומתן, מדינות בעלות מספר לאומים מציוויליזציות שונות, כגון יוגוסלביה לשעבר או ברית המועצות לשעבר, סיכויי הישרדותן בשלמות לאורך זמן נמוכים. מדינות אלו נקראות "מדינות שסועות".‏[26]

מדינה קרועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינה קרועה, היא מדינה אשר היא או גורמים מתוכה רוצים בשינוי בכל הקשור לשיוכם הציוויליזציוני.‏[27] לדעת הנטינגטון, כדי שמדינה שתצליח לשנות את שיוכה הציוויליזציוני, היא צריכה לעמוד בשלושה תנאים:‏[28]

  1. האליטה הפוליטית והכלכלית של המדינה צריכה לפחות לתמוך באופן כללי בשינוי;
  2. הציבור במדינה צריך לכל הפחות להסכים למהלך;
  3. על האליטות הפוליטיות והכלכלית של הציוויליזציה הקולטת, להיות נכונים לאמץ את האורח החדש.

הנטינגטון סוקר ארבעה מקרים שלדעתו אפשר להגדירם כמקרים כאלו:

  • רוסיה: רוסיה כבר מאות שנים ברמה כזאת או אחרת אפשר להגדירה כמדינה קרועה כלפי המערב. בשונה ממדינות אחרות, אם רוסיה תחבור למערב, ההשלכות מכך יהיו עצומות, ובכללם הציוויליזציה האורתודוקסית, שכיום רוסיה עומדת בראשה תחדל ככל הנראה מלהתקיים. יחסיה של רוסיה עם המערב התפתחו בארבעה שלבים. בשלב הראשון, שנמשך עד לימי שלטונו של פטר הגדול (1689-1725), התקיימה רוסיה במנותק מן המערב. השלב השני החל מימי שלטונו של פטר, ועד המהפכה הבולשביקית בשנת 1917. שלב זה התאפיין במודרניזציה אטית של רוסיה, וברצון של חלק ממנהיגי להופכה למערבית. השלב השלישי כאמור החלק במהפכה הבולשביקית. בשלב זה, רוסיה מיצבה עצמה כמתחרתו הגדולה של המערב. דבר זה התעצם בעיקר בשנותיה של המלחמה הקרה החל מסיומה של מלחמת העולם השנייה (1945). השלב הרביעי בתולדות היחסים בין רוסיה למערב החל עם התפרקות ברית המועצות ונפילת הגוש הקומוניסטי בשנת 1991. כיום החברה הרוסית לדעת הנטינגטון שרויה במאבק באשר לעתידה, וזה אינו ברור.‏[29]
  • טורקיה: טורקיה המודרנית היא הדוגמה הקלאסית למדינה קרועה. בתחילת המאה ה-20, באמצעות שורה של רפורמות, ניסה כמאל אתא תורכ מייסד הרפובליקה, להפוך את מדינתו למערבית ולמודרנית. אתא תורכ, אסר לבישת בגדים מסורתיים, אימץ את הכתב הלטיני ואת מערכת החוק השווייצרית. לאחר מלחמת העולם השנייה, הפכה טורקיה במובהק לבעלת ברית של ארצות הברית ומדינות מערב אירופה ואף הצטרפה לברית נאט"ו. האליטה הטורקית באותם הזמנים אכן רצה להיות שותפה מערבית, והעם הטורקי ברובו כנראה גם הסכים למהלך. אך הבעיה הייתה נעוצה בכך שהאליטות הפוליטיות והכלכלית במערב, לא רצו את טורקיה המוסלמית בחברתם. דבר זה התבטא באי קבלתה של טורקיה לאיחוד האירופי, למרות רצונה העז להצטרף. מכל מקום, כיום עומדים בספק עמידותם של הצלחותיו של אתא תורכ, חרף הגל האסלאמי הגואה בטורקיה.‏[30]
  • מקסיקו: החל משנות השלושים ועד שנות השמונים, מדינית החוץ המקסיקנית, התאפיינה בקריאת תיגר על העליונות האמריקנית באזור. דבר זה השתנה כאמור במהלך שנות השמונים, בהם עלו לשלטון נשיאים פרו-אמריקניים, אשר שאפו לשנות את תרבותה של מקסיקו, מלטינו-אמריקנית למערבית ובפרט לאנגלו-אמריקנית. דבר זה הגיעה לשיאו, עם כניסתה של מקסיקו להסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה - נפט"א, יחד עם ארצות הברית וקנדה. רוב אליטות הפוליטיות והכלכלית במקסיקו רואות בחיוב את ההתקרבות למערב בכלל ולארצות הברית בפרט. המרחק התרבותי בין טורקיה לאירופה גדול מן המרחק התרבותי השורר בין מקסיקו לארצות הברית. דתה של מקסיקו קתולית ושפתה ספרדית.‏[31]
  • אוסטרליה: מדינה המנסה להשתלב במרחב האסייתי.[דרושה הבהרה][32]

מלחמות קו שבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל יצא הספר לאור בעברית בשנת 2003, שש שנים לאחר יציאתו לאור בארצות הברית. הספר יצא לאור על ידי הוצאת שלם, מטעם מרכז שלם ותורגם על ידי דוד בן-נחום. לגרסה העברית התווספה הקדמה לקורא הישראלי, על ידי דן מרגלית, בנוסף להקדמתו של הנטיגטון.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ http://www.aei.org/issue/29196
  2. ^ Official copy (free preview): The Clash of Civilizations?, Foreign Affairs, Summer 1993
  3. ^ סמואל הנטינגטון, התנגשות הציביליזציות, ‫הוצאת שלם‬, 2003, פתח דבר, עמוד טו
  4. ^ סמואל הנטינגטון, התנגשות הציביליזציות, ‫הוצאת שלם‬, 2003, תוכן העניינים, עמודים ז-ח
  5. ^ סמואל הנטינגטון, התנגשות הציביליזציות, ‫הוצאת שלם‬, 2003, עמוד 37
  6. ^ THE WORLD OF CIVILIZATIONS: POST-1990 scanned image
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 סמואל הנטינגטון, התנגשות הציביליזציות, ‫הוצאת שלם‬, 2003, עמוד 41
  8. ^ סמואל הנטינגטון, התנגשות הציביליזציות, ‫הוצאת שלם‬, 2003, עמודים 77-81
  9. ^ סמואל הנטינגטון, התנגשות הציביליזציות, ‫הוצאת שלם‬, 2003, עמוד 42
  10. ^ סמואל הנטינגטון, התנגשות הציביליזציות, ‫הוצאת שלם‬, 2003, עמוד 49
  11. ^ סמואל הנטינגטון, התנגשות הציביליזציות, ‫הוצאת שלם‬, 2003, עמוד 40
  12. ^ סמואל הנטינגטון, התנגשות הציביליזציות, ‫הוצאת שלם‬, 2003, עמודים 39 ו-40
  13. ^ סמואל הנטינגטון, התנגשות הציביליזציות, ‫הוצאת שלם‬, 2003, עמודים 44 ו-45
  14. ^ סמואל הנטינגטון, התנגשות הציביליזציות, ‫הוצאת שלם‬, 2003, עמוד 44
  15. ^ סמואל הנטינגטון, התנגשות הציביליזציות, ‫הוצאת שלם‬, 2003, עמוד 45, הערת שוליים
  16. ^ סמואל הנטינגטון, התנגשות הציביליזציות, ‫הוצאת שלם‬, 2003, עמודים 202-205
  17. ^ סמואל הנטינגטון, התנגשות הציביליזציות, ‫הוצאת שלם‬, 2003, עמודים 205-213
  18. ^ סמואל הנטינגטון, התנגשות הציביליזציות, ‫הוצאת שלם‬, 2003, עמודים 172 ו-173
  19. ^ סמואל הנטינגטון, התנגשות הציביליזציות, ‫הוצאת שלם‬, 2003, עמודים 214-220
  20. ^ 20.0 20.1 20.2 סמואל הנטינגטון, התנגשות הציביליזציות, ‫הוצאת שלם‬, 2003, עמוד 172
  21. ^ סמואל הנטינגטון, התנגשות הציביליזציות, ‫הוצאת שלם‬, 2003, עמודים 221-229
  22. ^ סמואל הנטינגטון, התנגשות הציביליזציות, ‫הוצאת שלם‬, 2003, עמודים 230-238
  23. ^ סמואל הנטינגטון, התנגשות הציביליזציות, ‫הוצאת שלם‬, 2003, עמוד 173
  24. ^ סמואל הנטינגטון, התנגשות הציביליזציות, ‫הוצאת שלם‬, 2003, עמודים 173 ו-174
  25. ^ סמואל הנטינגטון, התנגשות הציביליזציות, ‫הוצאת שלם‬, 2003, עמוד 174
  26. ^ 26.0 26.1 סמואל הנטינגטון, התנגשות הציביליזציות, ‫הוצאת שלם‬, 2003, עמוד 175
  27. ^ סמואל הנטינגטון, התנגשות הציביליזציות, ‫הוצאת שלם‬, 2003, עמוד 177
  28. ^ סמואל הנטינגטון, התנגשות הציביליזציות, ‫הוצאת שלם‬, 2003, עמוד 178
  29. ^ סמואל הנטינגטון, התנגשות הציביליזציות, ‫הוצאת שלם‬, 2003, עמודים 178-185
  30. ^ סמואל הנטינגטון, התנגשות הציביליזציות, ‫הוצאת שלם‬, 2003, עמודים 185-193
  31. ^ סמואל הנטינגטון, התנגשות הציביליזציות, ‫הוצאת שלם‬, 2003, עמודים 193-196
  32. ^ סמואל הנטינגטון, התנגשות הציביליזציות, ‫הוצאת שלם‬, 2003, עמודים 196-200

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]