התנועה הצ'רטיסטית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כרזה המפרסמת את האסיפה הצ'רטיסטית הגדולה ב-10 באפריל 1848

התנועה הצ'רטיסטית היא אחת התנועות המשמעותיות ביותר שפעלו למען רפורמה פוליטית בבריטניה. התנועה הייתה לתנועת עובדים שפעלה להרחבת זכות הבחירה למעמד הפועלים בין השנים 1838 ו-1848, והייתה תנועת העובדים ההמונית הראשונה בעולם. תנועה זו שלטה בפוליטיקה הפנימית בבריטניה בשנים אלו וגייסה למעלה מ- 3 מיליון תומכים בשיאה. הצ'רטיסטים שאפו להכניס רפורמות בשיטת הממשל בבריטניה על מנת להפוך אותה לדמוקרטית יותר. שמה של התנועה נגזר מ"הצ'רטר העממי" (אנגלית: People's Charter), הצהרת עקרונות שפורסמה במאי 1838[1].

האליטות הפוליטיות בבריטניה ראו בתנועה כסכנה ומעוררת מרד וסירבו לנהל משא ומתן עם מנהיגי התנועה או להיענות לחלק מדרישותיהם. הממשלה הבריטית מחצה סופית את התנועה ב-1848. על אף שלא היו לתנועה הישגים מיידיים וישירים היא הביאה להתעוררות והתארגנויות פוליטיות בקרב מעמד הפועלים הבריטי בנוגע להדרתו מהבחירות לפרלמנט. היסטוריונים רואים בתנועה הצ'רטיסטית כהמשך למאבקים במאה ה-18 כנגד שחיתות פוליטית וכהתפתחות לדמוקרטיזציה בבריטניה בתקופת המהפכה התעשייתית[2][3].

שש הדרישות של הצ'רטר העממי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמה של התנועה נגזר מ"הצ'רטר העממי" (אנגלית: People's Charter), הצהרת עקרונות שפורסמה בשנת 1838 והעלתה את הדרישות הבאות:

  1. מתן זכויות הצבעה אוניברסליות לזכרים;
  2. התקנת שיטת הצבעה חשאית;
  3. ביטול דרישות הרכוש מחברי פרלמנט;
  4. תשלום משכורת לחברי פרלמנט (כך שעניים יוכלו להיות חברי פרלמנט);
  5. אזורי בחירה בגודל שווה;
  6. בחירות שנתיות לפרלמנט[4].

דרכי פעולה וניסיונות מרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאם לובט 1800-1877 בין מנהיגי התנועה הצ'רטיסטית

חוק הרפורמה של שנת 1832 אכזב את מעמד הפועלים משנתן זכות בחירה לחלק גדול של המעמד הבינוני אך פסח על מעמד הפועלים. התנועה סחפה אחריה את ההמונים בבריטניה של אמצע המאה ה-19 והיו התארגנויות מקומיות ברחבי בריטניה. רובן הכירו בויליאם לובט (Lowett), בין מנסחי הצ'רטר העממי, כמנהיג התנועה.

מנהיג סניף ברמינגהם תומאס אטווד (Attwood) הציע איסוף חתימות על הצ'רטר העממי והגשתו כעוצמה לפרלמנט, התנועה אימצה את דרך הגשת העצומות גם בהמשכה. ביולי 1839 הפרלמנט הבריטי דחה את עצומת הצ'רטר העממי על אף שזאת זכתה ליותר ממיליון ורבע חתימות. פלגים יותר רדיקלים בתנועה את התקוממות ניופורט, התקוממות אלימה בשם "התקוממות ניופורט" ב- 4 בנובמבר 1839. התקוממות ניופורט היא ההתקוממות המזוינת האחרונה שהתרחשה באיי בריטניה אשר כללה בין 1000-5000 תומכי התנועה הצ'רטיסטית וכורי פחם תחת הנהגתו של ג'ון פרוסט[5]. לאחר התקוממות ניופורט פלגים מתונים יותר בתנועה הפסיקו את תמיכתם בתנועה הצ'רטיסטית והנהגתה עברה לידי פרגוס או'קונור. תחת הנהגתו של או'קונור הוגשה עצומה בחתימת יומת מ-3.3 מיליון בני אדם ב-1842 לפרלמנט אשר נדחתה. דחיית העצומה הביאה להתפרצות של שביתות מקומיות ברחבי בריטניה אך מנהיגי התנועה לא הצלחו לארגן שביתה כללית.

ב-1848 התקיימו באירופה מרידות ומהפכות לאומיות אשר זכו לשם אביב העמים אשר הפיכו רוח גבית בתנועה הצ'רטיסטית למאבק בבריטניה. אולם שלטונות בריטניה דאגו שהמהפכות הלאומיות יישארו ביבשת אירופה ולא יתפרץ לאיי בריטניה ומחצו ביד קשה את התנועה הצ'רטיסטית[4].

הנרי האנט 1773-1835 חבר פרלמנט בריטי אשר הגותו על זכויות בני מעמד הפועלים השפיעה רבות על התנועה הצ'רטיסטית

השפעות התנועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שהתנועה הצ'רטיסטית לא הובילה באופן ישיר ליצירתם של רפורמיות פוליטיות, היא הייתה תקדים רב משמעות ופתחה פתח שאיפשר לארגונים ואינדיבידואלים שבאו אחריה להיאבק למען רפורמות. חמש הדרישות הראשונות של הצ'רטר העממי הושגו, אחרי שהתנועה הצ'רטיסית איבדה מכוחה.

לתנועה הייתה גם השפעה על אוסטרליה של המאה ה-19 אז קולוניה בריטית. רבים מהמנהיגים הוגלו לאוסטרליה ואלו שם החלו להפיץ את בשורת אי ציות האזרחי והיו בין מנהיגי מרד איוריקה בשנת 1854.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Royale, Edward. Revolutionary Britannia?: Reflections on the Threat of Revolution in Britain, 1789-1848
  2. ^ Malcolm Chase, Chartism: A New History (2007)
  3. ^ Boyd Hilton, A Mad, Bad, and Dangerous People?: England 1783-1846 (2006) pp 612-21
  4. ^ 4.0 4.1 הרמן, תמר. מלמטה למעלה: תנועות חברתיות ומחאה פוליטית, כרך 2, האוניברסיטה הפתוחה.
  5. ^ The Welsh Academy Encyclopædia of Wales. Cardiff: University of Wales Press 2008.