התנצלות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

התנצלות היא פעולתם של אדם, קבוצה או ארגון שפגעו באחד, ובה הפוגע מודה באשמה, מביע חרטה, ומבקש את סליחתו של הנפגע.

התנצלות נעשית לעתים באופן אישי, בין הפוגע לנפגע, ולעתים היא נעשית בפומבי, כחלק מתיקון העוול שנעשה.

לעתים באה ההתנצלות ביוזמתו של הפוגע, המתחרט על מעשיו, ולעתים הוא עושה זאת לאחר שהנפגע דרש זאת ממנו.

התנצלות של קבלן בניין בהרצליה

ברברה קלרמן מאוניברסיטת הרווארד מנתה מאפיינים של ההתנצלות המושלמת‏‏‏[1]:

  • מודה בטעות או במעשה העוול
  • מקבלת אחריות
  • מביעה חרטה
  • מספקת הבטחה כי העבירה לא תחזור על עצמה
  • באה בעיתוי הנכון

התנצלות וקבלתה לפי הרמב"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמב"ם, בספרו משנה תורה, עוסק בהתנהגות הנאותה לפוגע ולנפגע.

עבירות שבין אדם לחברו, כגון חובל חברו או המקלל את חברו או גוזלו וכיוצא בהן - אינו נמחל לו לעולם, עד שייתן לחברו מה שהוא חייב לו, וירצהו.

אף על פי שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו, צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחול לו; ואפילו לא הקניט את חברו אלא בדברים, צריך לפייסו ולפגוע בו עד שימחול לו.

לא רצה חברו למחול לו - מביא לו שורה של שלושה בני אדם מריעיו, ופוגעין בו ומבקשין ממנו. לא נתרצה להן, מביא לו שנייה ושלישית. לא רצה, מניחו והולך לו; וזה שלא מחל, הוא החוטא. ואם היה רבו - הולך ובא אפילו אלף פעמים, עד שימחול לו.

לפי שאסור לאדם שיהיה אכזרי ולא יתפייס, אלא יהיה נוח לרצות וקשה לכעוס, ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול, מוחל בלבב שלם ובנפש חפצה; ואפילו הצר לו הרבה וחטא לו הרבה, לא ייקום וייטור. וזה הוא דרכם של זרע ישראל, וליבם הנכון. אבל הגויים ערלי לב אינן כן, אלא "ועברתו שמרה נצח" (עמוס א,יא); וכן הוא אומר על הגבעונים לפי שלא מחלו לישראל, "והגבעונים לא מבני ישראל המה" (שמואל ב כא,ב).

משנה תורה, הלכות תשובה, פרק ב

התנצלות של מדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנצלות של מדינה היא אקט פומבי, שבו העומד בראש המדינה מבקש מחילה מקבוצת אוכלוסייה גדולה, על עוול שגרמה המדינה לאותה אוכלוסייה. לעתים באה התנצלות כזו שנים רבות לאחר שנגרם העוול, כך שהמבקשים הם צאצאיהם של גורמי העוול, ובקשתם באה לתקן עוול היסטורי.

דוגמאות נודעות להתנצלות של מדינה:

התנצלות בכפייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שופט בית משפט השלום בירושלים, נעם סולברג, התייחס לסוגיית כפיית התנצלות בשני פסקי דין וכתב: "... את המשפט האחרון במודעה (בסוגריים מרובעים), ובו התנצלות, ראיתי להציע, אך לא כעניין שבחובה. זאת, מחמת ספק משפטי אם קיימת סמכות להורות על פרסום התנצלות, להבדיל מתיקון או הכחשה (ראו סעיף 9 בהשוואה לסעיף 19 לחוק, וכן האמור אצל שנהר, שם, בעמוד 360). לא רק ספק משפטי יש כאן, אלא גם ספק ענייני, אם יש טעם בהתנצלות בכפייה. אך טוב יעשו הנתבעים אם ישקלו להוסיף על התיקון, גם התנצלות, ואם יכתירו את המודעה בכותרת התנצלות." ‏[3]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צבי רייס, "ההתנצלות הפומבית - כלי ביד המנהיג", משאבי אנוש, מרץ-אפריל 2007.
  • ברברה קלרמן, "מתי צריך מנהל להתנצל ומתי לא?", אקזקיוטיב, יוני-יולי 2006, עמ' 21-13 (מתורגם מ-Harvard Business Review.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏ברברה קלרמן, "מתי צריך מנהל להתנצל ומתי לא?", אקזקיוטיב, יוני-יולי 2006‏
  2. ^ Dylan Welch, קווין ראד מתנצל, באתר ה"סאנדיי מורנינג הראלד"
  3. ^ א (י-ם) 3438/03 בתיה כרמון נגד ידיעות אחרונות, סעיף 116, ניתן ב-8 באפריל 2008
    א (י-ם) 1831/01 שרה נתניהו נגד רשת שוקן בע"מ, ניתן ב-25 ביולי 2002