התנקשויות פוליטיות
על משמעותן של התנקשויות פוליטיות ראו בערך רצח פוליטי.
רשימה זו ממוינת בסדר כרונולוגי עולה. רציחות של נשיאי ארצות הברית מופיעות ברשימה נפרדת בהמשך ערך זה.
תוכן עניינים |
[עריכה] בתקופה הקדומה
- עגלון מלך מואב
- גדליהו בן אחיקם
- סנחריב מלך אשור
- אלכסנדר הרביעי, בנו של אלכסנדר מוקדון (מוקדון, 310 לפנה"ס לערך)
- רוקסן, אשתו של אלכסנדר מוקדון (מוקדון, 310 לפנה"ס לערך)
- שמעון התרסי (135 לפנה"ס)
- טיבריוס גרקכוס (133 לפנה"ס)
- גאיוס גרקכוס (121 לפנה"ס)
- יוליוס קיסר (רומא, שנת 44 לפנה"ס)
- קליגולה (רומא, 41 לספירה)
- קלאודיוס (רומא, 54 לספירה)
- קומודוס (רומא, 192 לספירה)
- פרטינקס (רומא, 193 לספירה)
- אלכסנדר סוורוס (רומא, 235 לספירה)
[עריכה] מלכי יהודה וישראל
- אלה בן בעשא (תרצה)
- יורם (מלך ישראל)
- אחזיה (מלך יהודה)
- עתליה (ירושלים)
- יואש (מלך יהודה) (בזקנותו)
- זכריהו בן ירבעם
- שלום בן יבש (שומרון)
- פקחיה בן מנחם (שומרון)
- פקח בן רמליהו
- אמון (ירושלים)
[עריכה] ימי הביניים ושחר העת החדשה
- ליאו החמישי (הארמני) (820)
- ג'יימס הראשון, מלך סקוטלנד (1437)
- דייוויד ריציו, (1566)
- אנרי השלישי, מלך צרפת (1589)
- אנרי הרביעי, מלך צרפת (1610)
- גוסטב השלישי מלך שבדיה (1792)
- ז'אן-פול מארה, מהפכן צרפתי (1793)
- ספנסר פרסיבל, ראש ממשלת בריטניה (1812)
- אלכסנדר השני, צאר האימפריה הרוסית (1881)
- מארי-פרנסואה-סדי קארנו, נשיא צרפת (1894)
- אליזבט מבווריה ("סיסי"), קיסרית אוסטריה ומלכת הונגריה (ז'נבה, שווייץ 1898)
[עריכה] המאה ה-20
- אומברטו הראשון, מלך איטליה (1900)
- אלכסנדר הראשון, מלך סרביה (1903)
- הנסיך הגדול סרגיי אלכסנדרוביץ' (1905)
- קרלוש מלך פורטוגל ובנו הנסיך פיליפ (1908)
- גאורגיוס הראשון, מלך יוון (סלוניקי, יוון (1913)
- הארכידוכס פרנץ פרדיננד, יורש העצר האוסטרי (סרייבו, בוסניה, 1914)
- פיוטר סטוליפין, ראש ממשלת רוסיה (קייב, רוסיה הצארית, 1911)
- ז'אן ז'ורס (פריז, צרפת, 1914)
- גריגורי רספוטין (סנקט פטרבורג, רוסיה, 1916)
- רוזה לוקסמבורג (ברלין, גרמניה, 1919)
- קורט אייזנר (מינכן, גרמניה, 1919)
- ג'מאל פאשה (טביליסי, גאורגיה, 1922)
- ולטר רטנאו, שר החוץ של גרמניה (ברלין, גרמניה,1922)
- מייקל קולינס (אירלנד, 22 באוגוסט 1922)
- גבריאל נרוטוביץ' (ורשה, פולין, 1922)
- ג'אקומו מאטיאוטי (רומא, איטליה 1924)
- סמיון פטליורה (פריז, צרפת, 1926)
- פול דומר, נשיא צרפת (1932)
- אנגלברט דולפוס, קנצלר אוסטריה (1934)
- אלכסנדר הראשון, מלך יוגוסלביה (1934)
- לואי בארטו, שר החוץ של צרפת (1934)
- סרגיי קירוב, (לנינגרד, ברית המועצות, 1934)
- לאון טרוצקי, (מקסיקו סיטי, מקסיקו, 1940)
- ז'אן פרנסואה דרלאן, (צפון אפריקה, 1942)
- מהטמה גנדי, (ניו דלהי, הודו, 1948)
- המלך עבדאללה הראשון, (העיר העתיקה בירושלים, 1951)
- סולומון בנדרנאיקה, (ציילון, 1959)
- פטריס לומומבה, (קונגו, 1961)
- רפאל טרוחיו, (הרפובליקה הדומיניקנית, 1961)
- מלקולם אקס, (ניו יורק, ארצות הברית, 1965)
- הנדריק פרוורד, (דרום אפריקה, 1966)
- מרטין לותר קינג, (ממפיס טנסי, ארצות הברית, 1968)
- רוברט קנדי, (לוס אנג'לס, ארצות הברית, 1968)
- וספי אל-טל, (קהיר, מצרים, 1971)
- לואיס קאררו בלאנקו, (מדריד, ספרד, 1973)
- פייצל מלך ערב הסעודית (ריאד, ערב הסעודית 1975)
- הרברט צ'יטפו, לוחם חירות זימבבואי (לוסקה, זמביה 1975)
- אלדו מורו, (רומא), איטליה, 1978)
- גאורגי מרקוב, (לונדון, בריטניה, 1978)
- פארק צ'ונגהי, נשיא דרום קוריאה (1979)
- לואי מאונטבטן, אירלנד (1979)
- ג'ון לנון, ניו יורק, ארה"ב, (1980)
- אנואר סאדאת, נשיא מצרים (קהיר, מצרים, 1981)
- בשיר ג'ומאייל, נשיא לבנון (ביירות, לבנון, 1982)
- בנינו אקינו (מנילה, הפיליפינים, 1983)
- אינדירה גנדי (ניו דלהי, הודו, 1984)
- אולוף פלמה, ראש ממשלת שבדיה (סטוקהולם, שבדיה, 1986)
- רג'יב גנדי (מדרס, הודו, 1991)
- ואזגן סרקיזיאן (ירוואן, ארמניה, 1999)
[עריכה] בארץ ישראל, לפני הקמת מדינת ישראל
- ישראל דה האן, (ירושלים, 1924)
- הלורד מוין, (קהיר,1944)
- חיים ארלוזורוב, (ת"א,1933)
- ידידיה סגל[דרוש מקור], (חיפה,1948)
[עריכה] במדינת ישראל
- הרוזן פולקה ברנדוט (ירושלים, 1948)
- ישראל קסטנר (תל אביב, 1957)
- חמאד אבו רביעה (ירושלים, (1981)
- אמיל גרינצוויג (ירושלים, 1983)
- יצחק רבין (תל אביב, 1995)
[עריכה] המאה ה-21
- רחבעם זאבי (גנדי), (ירושלים, 2001)
- פים פורטאון, (הילפרסום, הולנד, 2002)
- אנה לינד, (סטוקהולם, שבדיה, 2003)
- זוראן ג'ינג'יץ, (בלגראד, סרביה, 2003)
- תאו ואן גוך, (אמסטרדם, הולנד, 2004)
- רפיק חרירי, (ביירות, לבנון, 2005) ראו גם: רצח רפיק אל-חרירי
- לאקשם קאדירגמר, (קולומבו, סרי לנקה, 2005)
- בנזיר בהוטו, (רוואלפינדי, פקיסטן, 2007)
[עריכה] רצח נשיאים בארצות הברית
- הנשיא אברהם לינקולן (וושינגטון הבירה, ארצות הברית, 1865)
- הנשיא ג'יימס גרפילד (וושינגטון הבירה, ארצות הברית, 1881)
- הנשיא ויליאם מקינלי (בפאלו, ארצות הברית, 1901)
- הנשיא ג'ון פ' קנדי (דאלאס, טקסס, ארצות הברית, 1963). ראו גם: רצח קנדי.
[עריכה] מתמודדים לנשיאות
- המתמודד לנשיאות רוברט קנדי (לוס אנג'לס,קליפורניה, ארצות הברית, 1968).
[עריכה] התנקשויות פוליטיות שלא הסתיימו במוות
[עריכה] התנקשויות בעת העתיקה שנכשלו
- יותם בן גדעון
- יואש (מלך יהודה) (כשהיה תינוק)
- אחשוורוש מלך פרס ומדי
[עריכה] נסיונות התנקשות בחיי נשיאים בארצות הברית
[עריכה] הנשיא אנדרו ג'קסון
נסיון ההתנקשות הראשון בנשיא ארצות הברית התרחש ב-30 בינואר 1835, כשריצ'רד לורנס, אמריקאי בעל הפרעה נפשית, ניסה להתנקש בחייו של הנשיא ג'קסון בעת שביקר בהלווית סנאטור מקרוליינה הדרומית. בתחילה תכנן לורנס לירות בו עם כניסתו לטקס, אך לא הצליח להתקרב אליו במידה מספקת. לאחר שעזב ג'קסון את ההלוויה, התחבא לורנס מאחורי עמוד. מכשהגיע הנשיא, יצא לורנס ממחבואו וירה לעבר גבו של ג'קסון, אך היה מעצור בנשק. במהרה הוציא לורנס את אקדחו השני, אך גם איתו כשל. מאוחר יותר התברר כי אקדחיו לא היו עמידים דיים בפני לחות, ובאותו יום מזג האוויר היה לח בצורה קיצונית. מעשיו של לורנס משכו את תשומת לבם של הנוכחים, ובמהרה נתפס והוכנע, אף בעזרתו של הנשיא ג'קסון, שהכה אותו מספר פעמים עם מקל ההליכה שלו.
[עריכה] הנשיא תאודור רוזוולט
נסיון ההתנקשות בתאודור רוזוולט התרחש בשנת 1912, 3 שנים לאחר שסיים את תפקידו. ההתנקשות אירעה בזמן שרוזוולט התמודד בבחירות לנשיאות ארצות הברית לכהונה שלישית. היורה היה קיצוני אשר התנגד לרעיון של כהונה שלישית של נשיא. רוזוולט נפצע קשה, אך שרד והמשיך במסע הבחירות (שבו הפסיד).
[עריכה] הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט
בשנת 1933, בפרק הזמן שבין בחירתו של רוזוולט לנשיא לבין השבעתו, הוא עמד לשאת נאום בעצרת במיאמי שבפלורידה כשמתנקש ירה לעברו, הרג את ראש עיריית שיקגו ופצע חמישה אנשים אחרים. הנשיא הנבחר לא נפגע. המתנקש נדון למוות והוצא להורג בכיסא החשמלי.
[עריכה] הנשיא הארי טרומן
בשנת 1950 שני לאומנים מפוארטו ריקו ירו לעבר הנשיא טרומן בוושינגטון הבירה והרגו שניים מסוכני השירות החשאי. הנשיא לא נפגע. אחד המתנקשים נהרג והשני נדון למוות. הנשיא טרומן המיר את עונשו למאסר עולם. ב-1979 הוא זכה לחנינה מידי הנשיא ג'ימי קרטר.
[עריכה] הנשיא ריצ'רד ניקסון
ב-1974 אדם בשם סמואל בייק, סוחר צמיגים מובטל בן 44 שלקה בהפרעה דו קוטבית, ניסה לחטוף מטוס נוסעים במטרה להפילו על הבית הלבן. לצורך החטיפה גנב אקדח של חבר והכין פצצה ביתית שבוססה על דלק. במהלך ניסיון החטיפה הכושל של המטוס הוא ירה בשוטר בכניסה לנמל התעופה ובשני הטייסים שסירבו להמריא עם המטוס. לאחר ששוטר בעל יוזמה ירה בו שני כדורים דרך הצוהר של דלת המטוס, בייק ירה בראשו ונהרג. השוטר ואחד הטייסים נהרגו מכדוריו, ואילו הטייס השני נפצע קשה וחזר לעבודתו רק לאחר 5 שנים. המניע של בייק הייתה אמונתו כי השלטון מושחת ואינו מאפשר קיום לאנשים מן השורה, לאחר שבקשתו להלוואה לצורך מיזם עסקי נדחתה. ה-FBI תיחקר מספר פעמים את בייק, אך הוא לא נמצא כמסוכן על ידם. על בסיס המקרה נעשה ב-2004 סרט בשם "מלכודת לנשיא" בכיכובו של שון פן.
[עריכה] הנשיא ג'רלד פורד
ב-5 בספטמבר 1975, אשה בשם לינט פרום, מחסידי צ'ארלס מנסון, ניסתה לירות לעבר הנשיא פורד באקדח בסקרמנטו שבקליפורניה. סוכן עירני של השירות החשאי הספיק להוציא מידה את האקדח לפני שהספיקה לירות. היא נדונה למאסר עולם. באוגוסט 2009 השתחררה פרום מהכלא[1].
ב-22 בספטמבר, 17 יום בלבד לאחר ניסיון ההתנקשות הקודם, פעילת זכויות אזרח בשם שרה ג'ין מור ירתה באקדח בסן פרנסיסקו לעבר הנשיא. צופה אקראי גרם להטיית ידה והיריה החטיאה את הנשיא. היא נדונה למאסר עולם.
[עריכה] הנשיא רונלד רייגן
|
|
ערך מורחב – ההתנקשות ברונלד רייגן |
ב-30 במרץ 1981 ליד בית מלון בוושינגטון הבירה צעיר בשם ג'ון הינקלי ירה בנשיא רייגן. הקליע חדר לחזהו של הנשיא אך החטיא את לבו. הנשיא החלים. המתנקש נדון למאסר עולם. סיבת ההתנקשות הייתה הערצתו של המתנקש לשחקנית ג'ודי פוסטר (שבה היה מאוהב ללא ידיעתה) ורצונו להרשימהּ.
[עריכה] התנקשויות כושלות אחרות
- קשר העשרים ביולי נגד אדולף היטלר ב-1944.
- ניסיון ההתנקשות באפיפיור יוחנן פאולוס השני ב-13 במאי 1981.
- ניסיון ההתנקשות באפיפיור בנדיקטוס ה-16 ב-18 בספטמבר 2010.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- יואב קרני כאשר 'תולעת גדולה' אומרת להם לרצוח
- רציחות פוליטיות באתר סנונית
- ניסיון ההתנקשות באפיפיור בנדיקטוס ה- 16 בתר ערוץ 7
[עריכה] הערות שוליים
- ^ "סקוויקי" שוחררה מהכלא אחרי יותר מ-30 שנה, גלי צה"ל און-ליין, 14 באוגוסט 2009