התערוכה העולמית של פריז (1867)

התערוכה העולמית של פריז
Exposition universelle de 1867
סוג תערוכה עולמית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפתצרפת צרפת
מיקום שאן דה מארס עריכת הנתון בוויקינתונים
מועדים
תאריכי פעילות 1 באפריל 1867 – 3 בנובמבר 1867 (31 שבועות) עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 48°51′22″N 2°17′52″E / 48.85605403°N 2.29788064°E / 48.85605403; 2.29788064
האתר הרשמי
(למפת פריז רגילה)
 
התערוכה העולמית של פריז
התערוכה העולמית של פריז
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
איור של אזור התערוכה והמבנה המרכזי
הקיסר נפוליאון השלישי (מעליו האות N) ורעייתו, אז'ני דה מונטיז'ו (מעליה האות E) מקבלים את נכבדי האומות שהגיעו לפתיחת התערוכה
ביקור בני הזוג הקיסריים בגלריית המכונות המרכזית

התערוכה העולמית של פריז לתעשייה ואמנותצרפתית: Exposition universelle d'art et d'industrie de 1867) הייתה התערוכה העולמית השנייה שהתקיימה בפריז (הראשונה הייתה התערוכה של 1855), והרביעית שהתקיימה בעולם (לאחר 2 תערוכות נוספות שהתקיימו בלונדון; הראשונה ב-1851 והשנייה ב-1862). התערוכה נפתחה לקהל ב-1 באפריל 1867 וננעלה ב-31 באוקטובר ובמהלכה ביקרו בה 9,063,000 מבקרים[1]. התערוכה נערכה ביוזמתו של נפוליאון השלישי, קיסר צרפת ונועדה להציג את הישגי האימפריה הצרפתית השנייה ומושבותיה ואת תוכנית אוסמן להתחדשות פריז. התערוכה חשפה לעולם המערבי את יפן ואמנותה, ובכך השפיעה עמוקות על ציירים כוינסנט ואן גוך, אנרי טולוז לוטרק, פול גוגן ואחרים. החידושים הטכנולוגיים ובראשם השימוש בחשמל השפיעו על הסופר ז'ול ורן, בפרט על ספרו "20,000 מיל מתחת למים". ולטר בנימין כתב על התערוכה "מחזה התעתועים של התרבות הקפיטליסטית מגיע ביריד של 1867 אל פסגת זוהרו. הקיסרות השנייה בשיא עוצמתה. פריז מתבססת כבירת הפאר והאפנה. אופנבך מכתיב לחיי פריז את הקצב"[2]. התערוכה התקיימה ברוח של אחווה ושלום, ויקטור הוגו פרסם לרגל התערוכה מנשר "אל עמי אירופה" ובו קרא להקמת "ארצות הברית של אירופה" ובין מבקרי התערוכה נמנו אלכסנדר השני, קיסר רוסיה, וילהלם הראשון, מלך פרוסיה וראש ממשלתו אוטו פון ביסמרק. שלוש שנים בלבד מאוחר יותר נסחפו פרוסיה וצרפת למלחמת פרוסיה צרפת.

אודות התערוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר ב-1864 הכריז נפוליאון השלישי על תערוכה עולמית שתתקיים בפריז ב-1867. לראש צוות התכנון וההקמה של התערוכה מונה הנסיך ז'רום-נפוליאון בונפרטה. אתר התערוכה היה אתר התערוכות המסורתי של פריז, שאן דה מארס. המבנה המרכזי של התערוכה היה מבנה אליפטי, כעין מלבן מעוגל-פינות בגודל 490x380 מטרים ובו ביתן מרכזי גדול (פביליון) מוקף גנים, וסביבו שורות מקבילות מקורות ובהן חנויות, גלריות, מסעדות ובתי קפה ופארק שעשועים. בנוסף היו בשטח התערוכה עוד כ-100 ביתני תצוגה קטנים יותר. סך הכל הוצגו בתערוכה 52,000 תצוגות שונות, מכל חלקי העולם[3].

בין התצוגות ניתן למנות, בנוסף לביתן היפני שמשך התעניינות עצומה, תערוכות נוספות ובהן תערוכת האמנות במסגרתה הוצגה תערוכה גדולה מיצירות ז'אן-פרנסואה מילה ובמסגרת התחרותית שלה זכה הציור Rejtan ("נפילת פולין") של הצייר יאן מטייקו במדליית זהב. אוגוסט מארייט הציג תערוכה של עתיקות מצריות שכללה את תכשיטי המלכה אחותפ וב"גלריית ההיסטוריה של העבודה" הוצגו לראשונה אבני יד, כלים פרה-היסטוריים, פרי תגליותיו של הארכאולוג ז'אק בושר (Jacques Boucher). בתחום התעשייה והטכנולוגיה בלט דינמו חשמלי תוצרת חברת סימנס, מעלית[4] תוצרת L. Edoux ותותחים מתוצרת חברת קרופ (תותחים שיעשו שמות בצבא הצרפתי שלוש שנים מאוחר יותר). בתערוכה הוצג גם ברבור הכסף, שבעקבות זאת תואר על ידי מארק טוויין בספרו "תמימים בחו"ל"[5].

שף "קפה אנגלה", אדולף דוגלרה הכין לכבוד המאורע את התפריט שנקרא "ארוחת שלושת הקיסרים" לכבודם של הצאר אלכסנדר השני, וילהלם הראשון ואוטו פון ביסמרק מפרוסיה ונפוליאון השלישי[6].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רוכשי כרטיסים, לפי אתר התערוכות
  2. ^ ולטר בנימין, "פריז: בירת המאה ה-19" בתוך: מבחר כתבים ב': הרהורים, הוצאת הקיבוץ המאוחד 1996 עמ' 39
  3. ^ על התערוכה באתר BnF
  4. ^ שרטוט של תצוגת המעלית
  5. ^ A Collection Of Treasures, The Bowes Museum
  6. ^ "ארוחת שלושת הקיסרים"