התפרצות הר הגעש וזוב (79)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ההדמייה של הBBC המראה כיצד נראתה פומפיי ביומה האחרון. בחזית מקדש יופיטר, (מעליו - באופק - הר וזוב מתפרץ. משמאל, לאורך הרחוב מקדש אפולו. במרכז הפורום של העיר. (אילוסטרציה)

התפרצות הר הגעש וזוב ב-24 באוגוסט, שנת 79 לספירה, אשר החריבה את פומפיי, הרקולנאום וערים אחרות^[1] במפרץ נאפולי, הפתיעה את תושבי המפרץ. התושבים לא לקחו כלל בחשבון אפשרות להתפרצות ההר, ולא היו ערוכים אליה. אמנם היה ידוע כי מדובר בהר געש, אך הסברה הייתה שמדובר בתופעה נדירה ^[2]. היחיד שהישווה את הוזוב להר הגעש הפעיל אטנה היה הגאוגרף היווני סטרבו.

בשנת 62 התרחשה רעידת אדמה במפרץ. ברם, גם אירוע זה לא גרם לכך שתעלה האפשרות כי גם הוזוב, שהיה רדום במשך מאות שנים, יהיה פעיל אי פעם. פליניוס הזקן כתב שרעידות אדמה קלות לא היו נדירות במפרץ נאפולי. רעידה זו הייתה חזקה בהרבה, ולפי תוצאות ההרס מעריכים אותה בדרגה 7.5 בסולם ריכטר. הרעידה גרמה לנזקים רבים במבני הציבור, בבתים פרטיים ובמערכת הובלת המים בערי המפרץ, ולעבודות שיקום ושיפוץ ממושכות, וכן לנטישה של חלק מהתושבים.

מעריכים שרעידת האדמה גרמה לשינויים במבנהו הגאולוגי של הר וזוב הסמוך, ומקץ 17 שנים, ב-24 באוגוסט, שנת 79 לספירה, התפרץ ההר ושם קץ לקיומן של מספר ערים במפרץ.

על פי שני מכתבים ששלח פליניוס הצעיר להיסטוריון הרומי טקיטוס, וכן על פי ניתוחים גאולוגיים של אדמת האזור ושל ממצאים מהחפירות, שוחזר מהלך ההתפרצות. פליניוס, אז בחור צעיר כבן 18, שהה בחופשת קיץ בעיר מיסנום (Misenum), בצפון המפרץ. מכתביו הם העדות היחידה למה שהתרחש.

[עריכה] טרום ההתפרצות

לא הייתה כל התרעה מוחשית על בוא ההתפרצות. בדיעבד הסתבר כי היו סימנים מקדימים : בארות המים והמעיינות סביב ההר התייבשו מספר ימים קודם להתפרצות^[3]. , והפרות שרעו במדרונות הווזוב התנהגו באופן מוזר. בצורה אירונית משהו נחוגה יום קודם, ה-23 באוגוסט, החגיגה השנתית של תושבי פומפיי לכבודו של האל וולקן - אל האש והאחראי להרי הגעש.

מספר רעידות אדמה קלות אירעו בימים שקדמו להתפרצות.^[4]

[עריכה] מהלך ההתפרצות

ב-24 באוגוסט, בשעות הצהריים, החל זרם של עשן, פומיס וסלעים וולקניים להתפרץ מלועו של ההר לגובה של עשרות אלפי מטרים. פלניוס הצעיר צפה בתופעה ממרחק וכינה אותה "עץ אורן ענקי". הסלעים והאפר הוולקני נעו עם הרוחות לכיוון דרום מזרח, כשהם מכסים בנפלם את העיר פומפיי וסביבתה, מכלים בחומם הלוהט כל יצור חי שנקלע לאזור. ההתפרצות כולה ארכה קרוב ל-24 שעות. חלק מתושבי פומפיי נמלטו והצילו את נפשם.

הרקולנאום שבמערב לא ניזוקה כמעט, למעט מעט נפולת של אפר, אך תושביה החלו להימלט מאימת ההר. במהלך הלילה החל החומר הוולקני ליפול על ההר, והחל להתהוות על מורדותיו נחשול פירוקלסטי, תערובת של אפר, גזים וסלעים מותכים, בטמפרטורה של כ-400 מעלות צלזיוס, שעשה את דרכו במהירות של כ-150 קמ"ש לכיוון הרקולנאום שבקרבת חוף הים. בהמשך הלילה נוצר זרם פירוקלסטי נוסף, שכיסה את העיר בשכבה נוספת של טוף - חומר וולקני, אך שני הזרמים הגדולים יותר הגיעו בבוקר ה-25 באוגוסט, והם שכיסו את העיר בשכבות שהצטברו לכדי עובי של עד 20 מטרים.

האזורים שנפגעו בהתפרצות הווזוב

פליניוס הצעיר, ששהה בחופשת קיץ באחוזת דודו, פליניוס הזקן, מפקד בצבא ובצי הרומאי, וחוקר בעל שם, כתב במכתביו כי האוויר באזור שעל שפת הים היה כה רעיל עד כי אלה שנשמו אותו מתו, ביניהם דודו בן ה- 65, שיצא בספינה לכיוון מרכז המפרץ. אוויר עכור זה מנע מרבים את האפשרות להימלט מאימת ההר אל מחוץ לתחום המפרץ . משהו מאווירת הבהלה והנכאים שאחזה בנמלטים (שהוא עצמו היה אחד מהם) ניתן ללמוד ממכתבו השני של פליניוס לטקיטוס.

התפרצות הר הגעש גרמה לשחרור של גזים רעילים - בעיקר תרכובות גופרית - לאוויר מפרץ נאפולי. האפר הוולקני שעלה לאוויר גרם לאפלה באזור בשעות היום. קיימת סברה כי מספר הנפגעים בעת הבריחה ההמונית מפומפיי לא היה נמוך ממספר הניספים בעיר עצמה. הימצאות הגזים הרעילים באוויר והשמים המכוסים בענני אפר נמשכה שבועות אחדים בחודש אוגוסט החם.^{[דרוש מקור]}

הגאולוגים מניחים כי גובה הווזוב מעל פני הים היה - לפני שנת 79 - כ-2,000 מטר. גובה הההר היום הוא 1281 מטר מעל פני הים, דהיינו שליש מגובהו נגוז בהתפרצות.

[עריכה] תוצאות ההתפרצות

הערים פומפיי, הרקולנאום, סטאבייה ואופלונטיס חרבו.

[עריכה] פומפיי

כמות החומר הוולקני שניתכה על העיר הייתה כה רבה עד כי חלק מגגות העיר קרסו תחת העומס, להבדיל מהרקולנאום, בה ההרס נוצר על ידי נחשול פירוקלסטי, וגגות בתיה שרדו. מספר הקורבנות מוערך במספר אלפים, חלקם בעיר עצמה וחלקם במהלך ההימלטות. העיר כוסתה בטוף בעובי של כ-4 מטרים עד לגילויה ב-1748 וחשיפתה.

[עריכה] הדקות האחרונות

תושבי פומפיי שנלכדו בהתפרצות

במוזיאון המקומי בפומפיי, המצוי בכניסה לאתר החפירות, מוצג אוסף של דגמי גבס שנוצרו על ידי מילוי החללים הריקים ^[5] שנמצאו בתוך הלבה על ידי תמיסת גבס רטובה. הארכאולוג האיטלקי ג'יוספה פיורלי (Giuseppe Fiorelli) מצא את השיטה לחשיפת המודלים. הוא הזרים לחללים שנמצאו בתוך הלבה תמיסת גבס רטובה. לאחר שהגבס התגבש פורקה שכבת הטוף (האפר הוולקני אשר כיסה את העיר באופן פתאומי בשנת 79) שעטפה את החלל הריק. הדגם שהתקבל מראה את התנוחה של הקורבן ברגע שנחת עליו ענן האפר הוולקני, גרם למותו והקפיא את מצבו. לפי תנוחה זו, שבה נתפסו הקורבנות בעת האסון נראה כי חלקם נספו תוך כדי שינה. הדגמים כוללים: אנשים בודדים, קבוצת אנשים ובעלי חיים.

[עריכה] הרקולנאום

השלדים שנמצאו בהרקולנאום

נראה שתושבי הרקולנאום שבמערב הצליחו ברובם להימלט מאימת ההר.

במשך שנים הייתה סברה שכל תושבי העיר הצליחו להינצל, שכן כמעט ולא נמצאו בה שלדים. ב-1982, עם הרחבת החפירות לאזור החוף, התברר כי סברה זו בטעות יסודה. למעלה מ-200 שלדי אדם נמצאו בקרבת החוף, בתוך 12 בתי סירות, שריד לתושבי העיר שניסו להימלט אל הים מאימת ההתפרצות, בחשבם שסמוך לים יצליחו להינצל. חומו או רעילותו של הזרם קטלו אותם. מעריכים שהם מצאו את מותם סביב השעה אחת בלילה.

להבדיל מפומפיי, שכמות החומר הוולקני שניתכה עליה הייתה כה רבה עד כי חלק מגגות הבתים בה קרסו תחת העומס, בהרקולנאום, בה ההרס נוצר על ידי נחשול פירוקלסטי, גגות הבתים שרדו בדרך כלל, היות שהבתים התמלאו בחומר הפירוקלסטי ועמדו בעומס.

[עריכה] סטאבייה

[עריכה] מחקר התפרצות הווזוב

במשך שנים היה מקובל להסתמך על מכתביו של פליניוס כמקור בלעדי למה שאירע במפרץ נאפולי בשנת 79.

ההשערות ששררו במשך מאות שנים היו:

• פומפיי נהרסה על ידי נפולת של אפר ופומיס, ותושביה נהרגו מסלעים נופלים וגגות קורסים או נחנקו בחדריהם אשר כוסו תחת מבול האפר.
• הרקולנאום נפגעה מזרם איטי של לבה רותחת, ותושביה ברחו כולם.

לקראת סוף המאה העשרים הגיעו הוולקנולוגים למסקנות חדשות באשר לאופי ההתפרצות. אם משלבים את המידע ממכתבי פליניוס הצעיר, יחד עם לימוד נתוני השכבות הוולקניות שנחשפו במפרץ נאפולי וממצאי החפירות, נובע כי ב-24 באוגוסט 79 קרה אירוע הרבה יותר מחריד.^[6]

שלב ההתפרצות הפליניאנית של הר הגעש הסתיים בתוך 18 שעות. המסקנה הנוכחית היא שהאסון נמשך זמן רב יותר, עד ארבעה ימים. בשלב הראשון בהתפרצות נעקרו בעצמה רבה סלעי מגמה משיא הר הגעש. יציאת הסלעים ממקומם גרמה למפולות בהר ואז נוצר לוע (caldera) גדול. ^[7] סלעים גדולים עוד יותר נפלטו מבטן ההר. כאשר ההתפרצות הייתה בשיאה, קצב הפליטה של הר הגעש היה בנפח של 150,000 טון חומר וולקני לשנייה. חומר וולקני זה נפל בטווח של 30 ק"מ. בשלב הפליניאני קיימת הערכה כי 2.6 ק"מ³ של חומר וולקני נפלט לשחקים ומשם חזר אל הקרקע.

הנפולת מהאוויר כללה: אפר, פומיס, אבן ספוג לבנה וסלעי לבה קטנים יותר, בקצב של 16 ס"מ לשעה. היא גרמה ליצירת שכבת כיסוי בגובה של 3 מטר על העיר פומפיי. גגות רבים קרסו בשל העומס שנוצר עליהם. אנשים ששהו מתחת לגגות ניספו. אלה שברחו מביתם איבדו את הכיוון בחשיכה שנוצרה עקב ענן האבק הלבן והאפור, ולא מצאו את דרכם. חלקם הופלו או נפלו מסלעים בדרך, כשלו במרצפות המדרכות או מקריסת בתים. בשלב הזה פליניוס טוען לקרבנות אחדים בעוד שרבים היו עדין ב"מדבר האפור" שנוצר מה"פומיס" בבוקר 25 באוגוסט.

טוף בעובי 20 מטרים בהרקולנאום

אבל הר הגעש טרם חדל לפעול. רק עתה החל, שלב ההתפרצות פליאנית, שנמשך שש שעות קטלניות. במהלך הלילה שינתה ההתפרצות צורה. המאגמה הקלה, העשירה בגאז, שהייתה מצויה בשכבות העליונות של ההר כלתה, ומבטן ההר החלה להתפרץ מגמה כבדה יותר. המגמה שפרצה מתוך ההר נחתה על פני האדמה. היום רואים את ההבדל בין שני השלבים: שכבות של אפר פומיס אפור מכסות את אפר הפומיס הלבן. היו גם זעזועים חזקים. גלי הים נעו ליבשה ובחזרה ואז נוצרה "הצפה" ימית בעקבות התפרצות הר הגעש.

לימוד של התפרצות הר הגעש פלה (Mount Pelée) במרטיניק בשנת 1902 מראה כי מהר הגעש התפרץ נחשול פירוקלסטי במהירות של 100 ק"ם לשעה, וכיסה את העיר סנט פייר (St Pierre). אומדן הנפגעים נע סביב 28,000 תושבים. התפרצות זאת נחשבה לאסון הוולקני הגדול ביותר במאה ה-20.

שכבות החומר הפירוקלאסטי, תערובת של גזים, אפר וסלעים וולקניים, מהר הוזוב, שנמצאו בפומפיי. החומר הוולקני כיסה גם את העיר הרקולנאום, ששכנה 5 ק"מ ממערב להר וספגה מינימום של נשורת וולקנית, נפגעה מששה נחשולים פירוקלסטיים. הרקולנאום כוסתה בשכבות של טוף בגובה 20 מטר. פליניוס מתאר את הנחשול הפירוקלסטי בזו הלשון:

לזרם הלבה לקח 5 עד 6 דקות עד שהגיע מלוע הר הגעש עד לעיר פומפיי. זרם סמיך, מתגלגל, מובל על פני ענן גז, אפר וחומר סלעי הגיע אל הבתים של העיר, כמו להבת אש אדירה. הטמפרטורה נעה בין 400° לבין 800°. ה"ענן השחור" שכלל אפר שרוף של עצים, בתים ודלתות, יחד עם אפר בני האדם ובעלי החיים , הצטרפו ללבה הזורמת. גם כאשר ההר נרגע עדיין היה האוויר מלא עשן, גז לוהט ואפר לא כבוי.

בשעות אחרי הצהרים של 25 באוגוסט שככה ההתפרצות והשקט חזר על כנו. מניחים כי האנרגיה ששוחררה על ידי הווזוב הייתה פי 100,000 מאשר בהירושימה. התוצאה הייתה שערים בקמפניה נהרסו . פומפיי לא נבנתה שוב וערים אחרות נעלמו מהעין.

האם תושבי הרקולנאום נסו? החוקרים סברו כי תושבי העיר הספיקו לנוס ממנה. הסיבה לא הייתה ברורה, אולי העובדה שהעיר הייתה מרוחקת מההר יותר מאשר פומפי. חלקם הצליח להימלט אבל היו גם אחרים שלא נסו. שהרי גם בפומפיי התגלה שהיו שרידים רק באמצעות מילוי חללי האוויר בגבס. בחפירות של 1980 נמצאו בהרקולנאום שרידים של מאות מהם. הם נספו בין גלי הים שהציפו את המקום לבין ענני הגז הרעיל. כמו כן, אנשי פומפיי וערים אחרות, ייתכן ונספו בדרכי הבריחה לדרום.

פליניוס תיאר את ההתרחשויות אך ייתכן שלא כל המידע על תוצאות ההתפרצות הגיע לידיעתו. די היה לו במראות הראשונים שהשאירו אותו נדהם מהתופעה.

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ סטאביה, טורה אנונציאטה
2. ^ אין נתונים על התפרצויות קודמות הר הגעש, מלבד אחת בשנת 1,200 לפנה"ס ומן הסתם היא לא הייתה ידועה לתושבי המפרץ. המקור: Current Archeology.co.uk
3. ^ Pompeii at the State University of Minnesot's E-museum
4. ^ Visiting Pompeii - AD 79 - Vesuvius explodes. Current Archeology. Retrieved on 2006-12-08.
5. ^ במרוצת השנים התפרק החומר האורגני של הגוף ונשאר חלל ריק.
6. ^ מקור: אתר ארכאולוגי בריטי
7. ^ מכאן נובעת ההשערה כי גובה ההר פחת בשליש בעקבות ההתפרצות

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פומפיי

• מכתבי פליניוס הצעיר
• אתר ארכאולוגי בריטי