התקופה האפיפלאוליתית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
התקופה האפיפלאוליתית (ביוונית: epi = אחרי pale = ישן,קדום lithos = אבן או אחרי תקופת האבן הקדומה) היא תקופת בעידן תקופת האבן. הגדרת התקופה באה מתוצאה מהתפתחות מובחנת בטכנולוגית בהן השתמש האדם. תקופה זו מוקדמת לתקופה הנאוליתית. הביטוי התקופה האפיפלאוליתית, המשמש בעיקר באזורים בהם לא היה שינוי משמעותי, כתוצאה מתקופת הקרח. תקופה זו החלה בערך לפני כ-12,000 שנה והסתיימה לפני כ-8,000 שנה. השם "התקופה האפיפלאוליתית" משמש בעיקר באזורים בהם החלה המהפכה הנאוליתית מוקדם, ותקופת הקרח לא הייתה כמעט מובחנת בהם, כמו במזרח התיכון, אנטוליה וקפריסין.
האנשים בתקופה האפיפלאוליתית היו עדין צידים נוודים. הם התאפיינו בלהבים מתקדמים העשוים מחלמיש וצור, הידועים בשם מיקרולית (microliths). מיקרוליטים אלה היו מונחים בתוך עץ. הומינידים אלה היו בעיקר נוודים, אם כי בתרבות הנאטופית, בלבאנט נמצאו ישובי קבע.

