התקופה האפיפלאוליתית
התקופה האפיפלאוליתית (Epipaleolithic ביוונית: epi = אחרי; pale = ישן, קדום; lithos = אבן או אחרי תקופת האבן הקדומה) היא תקופה בעידן תקופת האבן. הגדרת התקופה באה כתוצאה מהתפתחות מובחנת בטכנולוגיות בהן השתמש האדם. התקופה האפיפלאוליתית מוקדמת לתקופה הנאוליתית. הביטוי "התקופה האפיפלאוליתית" משמש בעיקר באזורים בהם לא היה שינוי משמעותי, כתוצאה מתקופת הקרח.
לראשונה ניתן שם התקופה לשורה של תעשיות כלי צור במגרב של צפון אפריקה, על ידי חוקרים צרפתים. משום שהממצא לא תאם את ההגדרות האירופיות לתקופת האבן התיכונה או בשם המקובל יותר המזוליתית. בניגוד לאירופה היה שימוש ניכר בלהבונים משובררים (מיקרוליתים), עוד לפני תקופה זו. טיעון זה תאם את המצב גם בארץ ישראל ובסופו של דבר נעשה המונח מקובל מאד מחוץ לאירופה גם במזרח התיכון, באנטוליה ובקפריסין. המיקרוליתים היו כלים זעירים ששובצו בראשי חיצים, בצלצלים ואולי אף במלכודות מסוימות. הבדלים ניכרים היו גם בתהליכי הייצור של כלי הצור.
התקופה האפיפלאוליתית החלה לפני כ-23 אלף שנה והסתיימה לפני כ 10.500 שנה (או בשנת 8500 לפנה"ס לערך). בתוך תקופה זו נתקיימו כמה תעשיות לוקאליות המתפשטות, עם הזמן, גם לאזורי מדבר. כזה הוא הרצף של הפרוטו-כבארית, הכבארית והכברית גאומטרית, כך הן הרמונית והמושאבית, כולן תרבויות ציידים ולוקטי מזון. מכאן ואילך יש המוציאים את התרבות הנאטופית אל יחידה נפרדת המכונה התקופה הקדם חקלאית, זאת מאחר שבנאטופית ישנו לפחות קציר של דגנים וישוב בכפרי בסיס בנויים. ייתכן והתקיימה גם חקלאות ראשונית, בינתיים משייכים על פי רוב את התרבות הנאטופית לאפיפלאולית. זאת על אף היותה משקפת שינויים מרחיקי לכת במבנה הכלכלי-חברתי של אוכלוסיות פרהיסטוריות.[1]
הערות שוליים [עריכה]
- ^ ראו: דני נדל, עצמות ורוח - מנהגי קבורה פרהיסטוריות בישראל, המוזיאון לפרהיסטוריה ע"ש משה שטקליס, חיפה, 1992, עמ' 25.
