התקן תוך רחמי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
התקן תוך רחמי מנחושת

התקן תוך רחמי הוא סוג של אמצעי מניעה. קיימים שני סוגים עיקריים של התקנים תוך רחמיים כיום- התקן נחושת מסוג T 380A, והתקן המשחרר את ההורמון levonorgestrel (מירנה).

סוגי התקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקן נחושת T 380A[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקן זה הינו בצורת T, שאורכו 36 מ"מ וקוטרו 32 מ"מ, אשר מכיל 380 ממ"ק נחושת. להתקן זה יש משך פעילות של לפחות 10 שנים. מנגנון הפעילות במניעת הריון אינו ברור, אולם קיימות מספר תאוריות הכוללות פעילות קוטלת זרע, התערבות בהתפתחות הנורמלית של תהליך ההפריה ופעילות על האנדומטריום אשר מביאה לפאגציטוזה של זרעונים ומניעת נדידת זרעונים לחצוצרה לצורך הפריה.

בעבר, התקן זה היה מקושר לעליה בשכיחות דלקת אגנית סביב זמן הכנסתו לרחם. אולם, על ידי הגבלת השימוש בו לזוגות מונוגמיים וזוגות הנמצאים בסיכון נמוך להידבקות במחלות מין, הסיכון הכולל לדלקת אגנית הינו כיום נמוך מאד, ועומד על 1:1000. סיבוכים נוספים הקשורים להכנסת התקן תוך רחמי הינם הריון חוץ רחמי, הפלה ספונטנית ואף פרפורציה של הרחם. אף על פי ש- 5% עד 8% מההריונות שכן מתרחשים עם התקן זה הינם הריונות אקטופיים, (הריון חוץ רחמי), הרי שבאופן כללי לאור היעילות הגבוהה של התקן זה, הסיכון האבסולוטי להריון אקטופי הינו באופן משמעותי נמוך יותר מאשר אצל נשים שאינן משתמשות באמצעי מניעה.

הסיכון להפלה ספונטנית כאשר קיים התקן זה עומד על 50%. במידה וההריון ממשיך, על המטופלות לדעת כי קיים סיכון גבוה יותר לירידת מים מוקדמת וללידה מוקדמת.

התקן זה עלול להיפלט בעיקר בשבועות הראשונים לשימושו, בשיעורים שהם עד 5%.

התקן מסוג "מירנה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקן המירנה, הנקרא גם IUS הוא אמצעי מניעה תוך רחמי יעיל ומהימן לטווח ארוך.
התקן המירנה מורכב מהתקן פלסטי קטן בצורת T . בזרוע האנכית של T הפלסטי ישנו מאגר קטן של הורמון, לבונורגסטרל, שמשתחרר באופן מבוקר לתוך חלל הרחם. במהלך 5 שנות השימוש.

יעילות המירנה במניעת הריון גבוהה מזו של התקן הנחושת והיא דומה לזו של קשירת חצוצרות.

פעילות המירנה היא מקומית בחלל הרחם:

1. מירנה גורמת לעיבוי הריר המופרש בצוואר הרחם, דבר המקשה על מעבר תאי הזרע דרך הצוואר, וע"י כך נמנעת הפריית הביצית.

2. מירנה מעכבת את תנועת תאי הזרע ותפקודם בתוך הרחם והחצוצרות.

3. מירנה מעכבת את התפתחות רירית הרחם ולכן דימום הוסת הופך להיות קצר יותר וחלש יותר.

כל השינויים האלה הם הפיכים לחלוטין ועם הוצאת המירנה ניתן להרות כבר במחזור הויסתי הראשון.

התקנת המירנה ברחם נעשית על ידי רופא/ת נשים שמיומן/ת בטכניקת ההתקנה וההליך הוא קל ונמשך דקות ספורות.

בניגוד להתקן הנחושת, שלעתים מעלה את כמות הדימום הויסתי, המירנה גורמת לכך שהדימום הויסתי יהיה קל וקצר ופחות מכאיב. אולם שינוי זה לא קורה מיידית עם ההתקנה. בחודשי השימוש הראשונים שלאחר ההתקנה, בהם הגוף מסתגל לשינוי, ייתכנו הכתמה או דימום במהלך החודש, בנוסף לדימום הויסתי. דימומים והכתמות בחודשי השימוש הראשונים אינם ייחודיים למירנה ומופיעים גם באמצעים הורמונליים אחרים. עם מירנה ההכתמות הולכות ונעלמות בהדרגה והדימום הויסתי הופך קל, קצר ופחות כואב ומאפשר לאישה הרגשה חופשית ואיכות חיים טובה יותר.

נשים רבות מוצאות שהדימום הויסתי הקל, (או לעתים העדר הדימום), הם היתרון העיקרי של ההתקן ההורמונלי. לאחר שנת שימוש במירנה הדימום הויסתי מתקצר בממוצע ליומיים בחודש. כ- 20% מהנשים מדווחות על הפסקת הדימום בכלל.

סיכונים הכרוכים בשימוש בהתקן המירנה דומים לאלו שצוינו עבור התקן הנחושת, למעט היעדר הסיכון לדלקת אגנית בשימוש במירנה.

ההתקן המירנה נעשה פופולרי יותר ויותר בקרב נשים בשנות ה-30 וה-40 לחייהן בשל הנוחות שהוא מקנה למשתמשות וכן בשל הפיכות השיטה - אישה שמעוניינת בהריון, צריכה לפנות לרופא לשם הוצאת ההתקן וחוזרת לפוריות מלאה.

התקנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את ההתקן התוך רחמי מחדיר רופא דרך צוואר הרחם אל חלל הרחם, להתקן יש חוט המושאר בנרתיק כדי שאפשר יהיה לשלוף אותו במידת הצורך.

תרשים מיקום התקן תוך רחמי

פוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוב המקרים, לאחר הוצאת ההתקן, חוזרת הפוריות מיד להיות כשהייתה לפני החדרתו.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.