התרבות הכבארית הגאומטרית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

התרבות הכַּבַּארִית הגאומטרית הינה תרבות ארכאולוגית של ציידים-לקטים אפיפלאוליתיים שהייתה פעילה בלבאנט החל מ־12,500 עד ל־10,500 לפנה"ס. תרבות זו הייתה אחת התרבויות הנוודיות האחרונות בלבאנט, ולקראת סוף ימיה הופיעה התרבות הנאטופית, היא תרבות המעבר בין התקופה האפיפלאוליתית לתקופה הנאוליתית.

שורשיה של התרבות הכבארית הגאומטרית בתרבות הכבארית (הנקראת על־שם מערת כבארה). הכבארים המקוריים הוגבלו באזור מחייתם לחוף הים התיכון, אולם סביב 12,500 לפנה"ס התפשטו על אזורים נרחבים מסוריה עד לסיני. הגורם להתרחבות טמון במצב האקלימי ששרר בלבאנט: הקור והיובש שאפיינו את ימי הכבארים הוחלפו בתנאים נוחים למחייה, וכך עודדו התפשטות והשתכללות חברתית המוצגת בתרבות הכבארית הגאומטרית. מספר היישובים עלה והנחלה הכבארית התרחבה, ויש בכך להעיד על גידול באוכלוסייה שנבעה מריבוי המשאבים וזמינותם.

נשמר קשר בין ישובי הדרום, אשר היו קטנים יחסית, ליישובי החוף, כפי שמעידות קונכיות מהים התיכון שנמצאו באתרים דרומיים. אולם המשבר האקלימי הקרוי בפי החוקרים הדריאס הצעיר, אשר התאפיין בהתקררות מהירה ופיחות במשקעים, הניס את הכבארים מהדרום, מפאת חוסר יכולתם להתרגל לניצול המשאבים הדלילים אשר נעשו פחותים יותר ויותר עם החמרת ההתחממות. כמו כן, התחרות לניצול המשאבים בינם לבין המושאבים, יושביה המקוריים של מצרים ועמק הנילוס אשר חדרו לסיני ולנגב והיו יותר מותאמים לניצול המשאבים הדלילים, תרמה להעלמות התרבות הכבארית הגאומטרית מהנגב. בצפון הארץ קמה התרבות הנאטופית, וסמוך לכך נעלמה הכבארית.

ממאפייניה הבולטים של התרבות הכבארית הינם "המיקרוליתים הגאומטריים". צורתם הייתה טרפזית ומלבנית והם עוצבו מלהבונים בתהליך סיתות הצור. מנגד, נמצאו עדויות למיקרוליתים משולשיים, ואף טכניקת הנקר המיקרוליתי. ניתן להצביע על מספר שינויים שעברו הכלים לאורך השנים. השינויים עמדו בעיקר על עיבוי רוחב המיקרולית. נמצאו השפעות אזוריות על עיצוב וחדות הכלים. תעשיית החרטים הכבארית הגאומטרית הייתה דלה למדי, וכזאת הייתה גם תעשיית המגלים.

לבני התרבות היו כלי כתישה וקערות למיניהן. אלו העידו על שכלול בשימוש המזון המלוקט וקשירת קשר חזק יותר עם הלקט שהיה בעיקרו דגן הבר. יחד עם זאת, הלקט לא היווה חלק מהותי מתזונת הכבארים. ציד יחמורים, צבאים, חזירי בר, שורי בר ורטביסט (זן של אנטילופה) היה נפוץ בקרב הכבארים הגאומטריים.

גודל האתרים הכבאריים לא עולה על 400 מטרים רבועים. ביישובים חיו לכל היותר קבוצות מצומצמות של שלוש משפחות. בני התרבות חיו הן במערות והן באתרים מאורגנים. הם נדדו ממחנה אחד לשני בהתאם למזג האוויר. המחנות ההררים שמשו בקיץ והנמוכים בחורף. נמצאו מספר בקתות מדופנות ששמשו למגורים, וכן קירות ובמה באזור חיפה. נמצאו מספר עדויות לקבורה, אולם לא מדובר במנהג נפוץ ומקובל. צדפות הדנטליום שמשו לעתים לעיטור המתים ולעתים לסחר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ישראל אפעל, היסטוריה של ארץ ישראל – התקופה הקדומה, 52–54, "התקופה האפי־פלאוליתית", הוצאת יד יצחק בן צבי וכתר, 1982, ירושלים.
  • האנציקלופדיה העברית, כרך ו' – ארץ ישראל, 395–398, "פרהיסטוריה: התקופה האפיפלאוליתית", הוצאת ספרית הפועלים, 1992.
  • אנה בלפר־כהן, תולדות האדם הקדמון, 109–112, "התרבות הנאטופית", האוניברסיטה המשודרת - משרד הביטחון, 1992 (תשנ"ג), תל־אביב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]