ה.ל.א. הארט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ה.ל.א. הארט (הרברט ליונל אדולפוס הארט. אנגלית: H.L.A. Hart ;‏ 18 ביולי 1907 - 19 בדצמבר 1992) נחשב לאחד מהפילוסופים של המשפט החשובים ביותר במאה העשרים. הוא מחברו של "מושג החוק" והיה פרופסור לתורת המשפט באוניברסיטת אוקספורד. הארט פיתח תאוריה מתוחכמת של משפט פוזיטיבי בתוך המסגרת של הפילוסופיה האנליטית. הארט תרם גם תרומה חשובה לפילוסופיה הפוליטית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארט נולד ב-1907, בעיר הארוגייט באנגליה, בשם הרברט ליונל אדולפוס, בנו של חייט יהודי משגשג ממוצא גרמני ופולני. התחנך בקולג' צ'לטנהאם, בבית הספר בראדפורד גראמר ובניו קולג' שבאוקספורד. בשנת 1929 הוא סיים לימודי תואר ראשון באוקספורד, ראשון בני כיתתו. הוא נעשה עורך דין טוען בבית משפט (באריסטר), היה חבר בלשכת עורכי הדין בצ'נסרי מ-1932 עד 1940, והיה חברו הטוב של ריצ'רד (מאוחר יותר לורד) וילברפורס. במהלך מלחמת העולם השנייה, עבד הארט עם MI5, מחלקה במודיעין הצבאי הבריטי, שם הוא חידש את קשריו עם ידידיו מאוקספורד. הוא לא שב לפרקטיקה המשפטית לאחר המלחמה, והעדיף במקום זאת לקבל את ההצעה להיות מרצה עמית (בפילוסופיה, לא משפטים) בניו קולג' שבאוקספורד. בשנת 1952 הוא התמנה לפרופסור לתורת המשפט באוקספורד. הוא פרש מהקתדרה ב-1969 וירש אותו רונלד דבורקין. הוא היה נשיאה של החברה האריסטוטלית מ-1959 עד 1960. הוא נישא לג'ניפר ויליאמס, עובדת מדינה בכירה, ולזוג נולדו ארבעה ילדים. הארט ניהל גם מערכות יחסים מיניות עם גברים.

תלמידיו של הארט[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים מתלמידיו הראשונים של הארט נהפכו להיות פילוסופים משפטיים, מוסריים ופוליטיים חשובים. בכללם בריאן בארי, ג'ון פיניס, קנט גרינוולט, נייל מקקורמיק, יוסף רז, צי'ן ליו טן, וו.ג'. ואלושוב, ורונלד דבורקין. להארט הייתה גם השפעה חזקה על ג'ון רולס הצעיר בשנות החמישים, כשרולס היה מלומד אורח באוקספורד מעט אחרי סיימו את הדוקטורט שלו.

שיטה פילוסופית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יותר מכל אדם אחר, חולל הארט מהפכה בשיטות של תורת המשפט ובפילוסופיה של החוק בעולם דובר האנגלית. הוא הושפע מהפילוסופים של השפה ג'ון ל. אוסטין ולודוויג ויטגנשטיין. הארט הביא את כלי הניתוח, במיוחד לינגוויסטיקה ופילוסופיה, כדי להתדיין בעזרתם בבעיות המרכזיות של התאוריה המשפטית. שיטתו של הארט שילבה ניתוח זהיר של אנליזה פילוסופית בת המאה העשרים עם מסורת תורת המשפט של ג'רמי בנת'ם, הפילוסוף האנגלי המשפטי, פוליטי ומוסרי הגדול. הארט גם הושפע מן המשפטן האוסטרי הנס קלזן, על אף שהארט דחה שני מאפיינים בולטים של הפוזיטיביזם של קלזן: הרעיון שהחוק דורש בהכרח עונשים; והרעיון הנאו-קנטיאני שהתופעה החברתית הנורמטיבית לא יכולה להיות מוסברת באופן טהור במונחים של עובדות חברתיות. במקומם, קיבל הארט את מאפייני המשפט הפוזיטיבי כפי שהציע המשפטן (להבדיל מפילוסוף השפה) ג'ון אוסטין: המשפט הוא יציר האדם, ואין קשר הכרחי בין המשפט למוסר.

מושג החוק (The Concept of Law)[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודתו החשובה ביותר היא ספרו "מושג החוק", שיצא לאור לראשונה ב-1961, ובמהדורה שנייה (בכללם הערות חדשות) פורסם לאחר מותו ב-1994. הספר הוא תוצאה של סדרת הרצאות שהארט החל להעביר ב-1952, והוא מבשר בהרצאות הולמס שלו: "פוזיטיביות והפרדת החוק והמוסר" שהוא העביר בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארד. מושג החוק התפתח להשקפה מורכבת של הפוזיטיביזם המשפטי. בין הרעיונות הרבים שהוא פיתח בספרו ניתן לראות את:

  • ביקורת על התאוריה של ג'ון אוסטין שהחוק הוא מצוות הריבון המגובה על ידי איום של עונש, בעיקר בטענה שהתאוריה של אוסטין אינה נותנת מענה לשאלת ההזדהות של החברה עם החוק.
  • בניגוד לתורת הפקודה של אוסטין שדנה בשלטון האדם (הריבון) במשפט, הארט מתמקד בשלטון המוסדות, להם כפוף גם הריבון.
  • הבחנה בין כללי משפט ראשוניים ומשניים, בהם הכללים הראשיים שולטים והכללים המשניים מורשים ליצירה, החלפה והכחדה של כללים ראשיים.
  • הבחנה בין נקודות מבט פנימיות וחיצוניות של המשפט והחוקים, הקרובים להבחנתו של מקס ובר ומושפעים ממנו, בנוגע להשקפות הסוציולוגיות והמשפטיות של החוק.
  • פיתוח הרעיון של שיקול דעת שיפוטי.
  • הרעיון של כלל ההכרה (Rule of Recognition), כלל חברתי שמבדיל בין הנורמות שלהן סמכות החוק ואלו שאין להן סמכות זו. הארט ראה את רעיון חוק ההכרה כהתפתחות של ה-Grundnorm של קלזן.
  • תשובה מאוחרת (במהדורת 1994) לרונלד דבורקין, שמתח ביקורת על הפוזיטיביזם המשפטי באופן כללי ובמיוחד על השקפתו של הארט בנידון בספריו: "לקחת את הזכויות ברצינות", "עניין של עיקרון", ו"אימפריית החוק".

עבודות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארט כתב ביחד עם טוני הונורה את ספרו "סיבתיות בחוק" (1959 , מהדורה שנייה (1985). כתוצאה מוויכוחו המפורסם עם לורד פטריק דבלין על תפקיד החוק הפלילי באכיפת נורמות מוסריות, כתב הארט את "חוק, חירות ומוסר" (1963) ואת "טוהר המידות של החוק הפלילי" (1965). עמדתו הליברלית של הרט, שהובעה בספרים אלה, הייתה שאין לעשות שימוש במשפט הפלילי לשם אכיפת נורמות של מוסר פוזיטיבי. לעבודתו של הארט על היחסים בין החוק והמוסר הייתה השפעה ניכרת על החוק בבריטניה והיא עזרה להפוך לחוקית את ההומוסקסואליות, בין היתר.

השפעתו בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנון רובינשטיין בספרו "אכיפת המוסר בחברה מתירנית" משנת 1975 מושפע מן הוויכוח שבין הארט ללורד דבלין, האם לגיטימי לאכוף את המוסר באמצעות החוק. רובינשטיין תקף את האיסור במשפט הישראלי על יחסי מין בין גברים.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חוק, חירות ומוסר/ ה.ל.א. הארט; מאנגלית: אליה גילדין; מבוא למהדורה העברית ואחרית דבר למהדורה החדשה: רות גביזון. מהדורה חדשה, תל אביב: ספרי עליית הגג, 2006.
  • חוק חירות ומוסר/ ה.ל.א. הארט; תירגמה מאנגלית: אליה גילדין. ירושלים: אדם, 1981.

באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Essays in Jurisprudence and Philiosphy ,1983.
  • Essays on Bentham: Studies inb Jurisprudence and Political Theory, 1982.
  • Punishment and Responsibility, 1968.
  • The Morality of the Criminal Law, 1964.
  • Law, Liberty, and Morality, 1963.
  • The Concept of Law, 1961.
  • Causation in the Law (with Tony Honore), 1959.
  • Definition and Theory in Jurisprudence, 1953.

ספר לכבודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Law, Morality, and Society: Essays in Honour of H.L.A. Hart, edited by P.M.S. Hacker and Joseph Raz.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אנדרי מרמור, אחרית דבר למושג החוק, משפטים כז(1)(1996)
  • Nicola Lacey, A Life of H.L.A. Hart: The Nightmare and the Noble Dream. Oxford University Press, 2004.
  • Fredrick Schauer, "(Re)Takuing Hart," 119 Harv. L. Rev. 852 (2006).
  • Karen Armstrong, "The Spiral Staircase". Harper Collins, 2004.
  • Nicola Lacey, H.L.A. Hart and The Concept of Law.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]