ואדי חרמיה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינות באגן הניקוז |
מדינה פלסטינית  |
|
(למפת דרום השומרון רגילה)   ואדי חרמיה | |
  | |
ואדי חרמיה או ואדי אל-חראמייה (בערבית: وادي الحرامية שמשמעותו "נחל השודדים") הוא אפיק נחל צר ועמוק הממוקם בצפון הרי בנימין, בין שילה לגופנא, ובו עוברת הדרך הקדומה החוצה את הארץ מצפון לדרום. כיום עובר באפיק הנחל כביש 60.
שם זה ככל הנראה ניתן לו משום שבעבר הוא היה מקום מועד להתקפות שודדים על עוברי האורח במקום, מכיוון שהמקום כה צר ועמוק והדרך עוברת בתוך ערוץ הנחל.
צפונית-מערבית לנחל נמצאת ההתנחלות מעלה לבונה, עוד בסביבת המקום הכפרים הפלסטינים סינג'יל ואל-מזרעה א-שרקיה.
בעת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בזמן העתיק היה ואדי חרמיה ממוקם באחת הנקודות האסטרטגיות החשובות ביותר באזור, זאת מפני שהמעבר הראשי מדרום הארץ לצפונה עבר בו. ערך ביטחוני הביא להקמת מצודות סביב הנחל בתקופות שונות:
- בורג' בארדוויל – מצודת בולדוין (בורג' – מצודה, כמו burg בגרמנית)
- מצודת ריימון דה סן ז'יל בסינג'יל
- חרבת בורג' א-ליסאנה במזרעה א-שרקיה, שבה שרידי מצודה צלבנית שהוקמה על גבי שרידי מבצר עתיק יותר מן התקופה הרומית[1]
- המבצר הצלבני על הכביש, מדרום לצומת המשטרה הבריטית. יש סבורים[2] שקרב מעלה לבונה, הקרב הראשון בין כוחותיו של יהודה המכבי ובין כוחות הצבא הסלאוקי נערך בוואדי, ולכן נקרא גם קרב ואדי חרמיה. הקרב נערך בשנת 167 לפנה"ס בין כוחות המכבים ובין הצבא הסלאוקי שהורכב מחיל המצב המקומי של העיר שומרון תחת פיקודו של אפולוניוס. הסלאוקים הובסו ואפולוניוס נהרג. גם במסעו של אספסיאנוס לכיוון ירושלים היה ואדי חרמיה המכשול האחרון שעמד בפניו בדרכו לירושלים.
ארכאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בצלעות הוואדי ישנן מערות טבעיות ומערות חצובות. חלק מהמערות שימשו כמערות קבורה. במערת הקבורה, שנמצאת בק"מ ה-32 מירושלים, נמצאה כתובת עם האותיות "לגה" האות הראשונה מטושטשת וככל הנראה זו היא האות "ב". לפי השערת החוקרים במערה זו נקברה אישה חשובה ממשמרת בילגה, אחת מ-24 משמרות הכהונה ששירתו בבית המקדש השני. משמרת זו נודעה לגנאי בגלל התנהגות כוהניה. משמרת זו התגוררה באזור גופנה בימי בית שני.[3]
את המערה מצא אלעזר ליפא סוקניק במהלך סקר ארכאולוגי שקיים באזור בשנת 1932, במהלך עבודות להרחבת הכביש על ידי הבריטים.
בעת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בימי המנדט הבריטי, לפחות עד סלילת כביש תל אביב חיפה הישן בשנת 1936, היווה כביש 60 שעבר דרך ואדי חרמייה את הדרך העיקרית המחברת את דרום הארץ עם צפונה. בוואדי חרמייה עבר הכביש בין הרים גבוהים במקום נוח להסתתרות שודדים[4][5] ועל כן הוקמה במקום תחנת משטרה,[6] שהיוותה גם תחנת עזרה ראשונה וסיוע במרחב בין רמאללה ושכם;[7] שודד דרכים ידוע שפעל במקום בתקופת היישוב היה אחמד חמד מחמוד שנודע בכינויו "אבו ג'ילדה". בימי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1936–1939), פעלו הפורעים הערבים נגד קווי הטלפון שעברו לאורך הוואדי,[8] נגד כלי הרכב היהודיים שעברו במקום ואף נגד תחנת המשטרה עצמה,[9] שננטשה בספטמבר 1938 מחוסר יכולת להגן עליה.[10]
גם בימי שלטון ממלכת ירדן ביהודה ושומרון אירעו במקום מקרי שוד.[4]
בעקבות הסכמי אוסלו והאיסור על יהודים לנסוע באזורים שנמסרו לרשות הפלסטינית, נפרץ "כביש עוקף רמאללה", כחלופה לקטע מכביש 60 שבסביבות רמאללה. הכביש העוקף נפגש עם כביש 60 הישן במרכז ואדי חרמיה, סמוך לתחנת המשטרה הבריטית בצומת שנודע כ"צומת המשטרה הבריטית" או "צומת חרמיה". מאז, קטע הכביש העובר בחלקו הדרומי של הוואדי (לשעבר חלק מכביש 60) הוא ראשיתו של ציר "חוצה בנימין" וחלקו הצפוני של כביש 466.
גם כיום הדרך בוואדי חרמייה מועדת לפורענות שכן הוואדי חשוך ברובו, מפותל מאוד ובקטעים ארוכים בו אין קליטה לתקשורת סלולרית. להלן מספר פיגועים בולטים שהיו בדרך זו:
- עפרה פליקס,[11] בתו של הרב מנחם פליקס, נרצחה בערב שבת ה' בשבט תשנ"ה (6/1/1995). כשהיא נרצחה טרם נמנע מיהודים לנסוע בדרום הוואדי. היא נסעה עם משפחתה מבית אל צפונה ומחבלים ירו עליהם מהמארב מדרום לצומת חלמיש (המפגש עם כביש 465 – כביש עוקף ביר-זית).
- המחבל אחמד ע'נדור רצח את שרה לישה בט"ו בחשוון תשס"א (13 בנובמבר 2000), ב"צומת המשטרה הבריטית".[12]
- ב-3 במרץ 2002 נרצחו במקום 10 חיילים ואזרחים במחסום המשטרה הבריטית על ידי ת'אא'ר חמאד, צלף פלסטיני שבא מהיישוב סילוואד הסמוך. בעקבות הרצח ניסו תושבים מעפרה ושילה להקים היאחזות בתחנת המשטרה הנטושה, אך הם פונו כעבור זמן קצר.
- בכ"ו בסיון תשס"ב (6 ביוני 2002), נרצח ארז רונד מאש ממארב.
- הפיגוע בוואדי חרמיה (2024) ירי שהתרחש ב-7 בינואר 2024, בו נרצח גבר ערבי תושב מזרח ירושלים בן 30 בוואדי חרמיה שבהרי בנימין, בצומת המשטרה הבריטית, ואישה נוספת, אף היא תושבת מזרח ירושלים, נפצעה באורח קשה. היא מתה מפצעיה לאחר כשבועיים וחצי.
בנוסף לאלה, בדרך ובסביבתו היו פיגועים רבים נוספים, בירי, מטעני חבלה או אבנים. חלקם הסתיימו במות הנפגע או בפציעתו.
כיום, משמשת תחנת המשטרה הבריטית הנטושה כ"בית יד לבנים" של המועצה אזורית מטה בנימין. מדי שנה, מתקיים בבית יד לבנים טקס יום הזיכרון המרכזי לנופלי בנימין.
התיישבות בעת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1975 ניסה גרעין שילה מאנשי גוש אמונים להקים את היישוב עפרה. לאחר מספר ניסיונות שלא הצליחו נכנסו המתיישבים להתגורר במערות הפזורות בוואדי חרמיה, כאות מחאה על סירובה של הממשלה לאשר להם את הקמת היישוב. ניסיון זה נודע בשם "מבצע מנוחה ונחלה".[13]
יישובים סמוכים ונקודות ציון[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עפרה – 3 ק"מ דרומית מזרחית לוואדי.
- שילה – 4 ק"מ צפונית לוואדי.
- סילואד – בקצהו הצפוני של הוואדי.
- עטרת ורוואבי – 3 ק"מ מערבית לוואדי.
- רכס בעל חצור – מזרחית לוואדי.
- צומת המשטרה הבריטית – בחיבור בין החלק הצפוני והחלק המערבי של הוואדי. במקום שוכן בית יד לבנים האזורי.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "ההר הטוב הזה – מסלולים ואתרים בדרום השומרון" מאת דניאל אלדד ויוסף ירושלמי הוצאת בית אל ירושלים תשס"ט 2009. עמודים 190–207
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בית יד-לבנים של המועצה אזורית מטה בנימין
- אנדרטה במקום הפיגוע בצומת חלמיש, באתר "ארץ זוכרת יושביה".
- אנדרטה בצומת המשטרה הבריטית, באתר "ארץ זוכרת יושביה".
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Pringle, 1998, pp. 29-30
- ^ גבורת המכבים בבנימין עלון ישע שלנו, גיליון 127, טבת תשס"ט
- ^ ז'אבו ארליך, גבורת בית חשמונאי, החברה להגנת הטבע
- ^ 1 2 Crime Wave in Arab Areas, פלסטיין פוסט, 17 בינואר 1949
- ^ Hold-Up on Nablus Road, פלסטיין פוסט, 27 במרץ 1934
- ^ אתרים מעניינים - ואדי חארמייה, באתר "לבן כתום לבן"
- ^ The Good Samaritan, פלסטיין פוסט, 16 באוגוסט 1936
- ^ Official Communique, פלסטיין פוסט, 22 ביוני 1936
- ^ Sniping Attacks near Jerusalem, פלסטיין פוסט, 16 ביוני 1938
- ^ Three Stations and Posts Closed, פלסטיין פוסט, 18 בספטמבר 1938
- ^ עפרה פליקס, באתר "אלון מורה-שכם"
- ^ התובע הצבאי נגד סאמר מחמד חסין אבו קויק, תיק ביה"מ: 3639/02, תיק תביעה: 574/02, תיק פ.א.: 3148/00, באתר דובר צה"ל (הקישור אינו פעיל)
- ^ דני רובינשטיין, דבר, באתר עיתונות יהודית היסטורית, 11.3.1975