ואלה ד'אאוסטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

**המחוז האוטונומי של ואלה ד'אאוסטה**


בירה	אאוסטה
נשיא	לוצ'אנו טברי
נפות	אין
מספר רשויות מקומיות	74
שטח	3,263 קמ"ר
- דרוג	20 (1.1 %)
אוכלוסייה (2006) - כללי - דרוג - צפיפות	123,978 20 (0.2 %) 37,7/קמ"ר

מפה המציגה את מיקום מחוז ואלה ד'אאוסטה באיטליה

ואלה ד'אאוסטה (באיטלקית: Valle d'Aosta, בצרפתית: Vallée d'Aoste) ^[1] ולהלן "עמק אאוסטה" הוא מחוז אוטונומי באיטליה. האוטונומיה מתבטאת בכך שהואיל וחלק מתושבי העמק הם ממוצא צרפתי, נקבע כי צרפתית תהיה שפה רשמית שנייה במחוז, בנוסף לאיטלקית. עיר הבירה של המחוז היא אאוסטה (Aosta). אוכלוסיית המחוז נאמדת ב-123,978 נפש נכון לסוף 2006. המחוז נמצא בצפון מערב איטליה ונושק לגבולות שווייץ וצרפת ומדרום לו נמצא מחוז פיימונטה האיטלקי.

[עריכה] תאור האזור

אוכלוסייה של 120,000 בשטח של 3,263 ק"מ² מביאה את צפיפות האוכלוסייה לנמוכה ביותר באיטליה. עמק האוסטה הוא עמק בהרי האלפים ובצדדיו הרי המון בלאן ^[2]והפיסגה הגבוהה ביותר מבין הרי האלפים פיסגת המטרהורן. המחוז נחצה על ידי הנהר דורה בלטאה, החמישי בספיקה שלו בצפון איטליה. הנהר נובע מהרי המון בלאן ומתמזג בנהר הפו. הוא היובל השמאלי שלו ומהווה מקור מים חשוב לנהר הפו. בשנת 2000 הנהר עלה על גדותיו וגרם נזקים רבים לשטחי החקלאות ולמבנים.

[עריכה] תולדות המחוז

התושבים הראשונים של "עמק אאוסטה" היו קלטים וליגורים, אשר לשונם נשמרה בשמות של אחדים מהמקומות של המחוז. הרומאים כבשו את המחוז וקראו לו " פרטוריה אאוסטה". השליטה במקום באה להבטיח את המעברים האיסטרטגיים בהרי האלפים. מעברים, אשר שופרו בעזרת גשרים ודרכים. בתום הכיבוש הרומי, האוטונומיה חזרה למחוז הודות לבידודה הגאוגרפי. בהמאה ה-5 הגותים והלומברדים השתלטו עליה ואחריהם שלטו במקום הפרנקים. המחוז היה לחלק מ"לוטרינגיה" (Lotharingia) בממלכת איטליה, עבר ל" ממלכת בורגונדי העליונה", אשר התחברה עם "ממלכת ארלס". השינויים האלה עברו ללא השפעה משמעותית על תושבי העמק.

בשנת 1031-1032, "אומברטו ה-1", מייסד בית סבויה, קבל מ"קונרד ה-2", הקיסר של האימפריה הרומית הקדושה את התואר " נסיך אאוסטה" ובנה לעצמו מצודה ב"ברד" (Bard). כאשר נבנו מצודות נוספות, שטחי המחוז חולקו בין המצודות החזקות וכך נוצר משטר פאודלי קלאסי. בשנת 1191 "תומאס ה-1" מבית סבויה, מצא לנכון להבטיח לקהילות התושבים "מגילת זכויות" (Carta delle Franchigie ). זכויות אלה של תושבי המחוז נשמרו עד לשנת 1770. רק בשנה הזאת, פסקה התבדלות המחוז והוא החל להדק את הקשרים עם מחוז פיימונטה.

עוד, במחצית המאה ה-13, פדריך ה-2 קיסר "האימפריה הרומית הקדושה" קבע כי מחוז "האוסטה" יהיה לדוכסות וקבע את סמלו של המחוז עד היום הזה. הדוכסות השתייכה ל"בית סבויה" עד לאיחוד איטליה בשנת 1870. חוץ מתקופה קצרה 1539-1563 - שהייתה תחת שלטון צרפתי - היא הייתה חלק מתחום השליטה של בית סבויה.

בהמאה ה-12 והמאה ה-13, הגיעו למקום קהילות של דוברי גרמנית, השומרות עד היום על זהותן העצמאית.

בתקופה שלאחר שלטון נפוליאון חזר "עמק אאוסטה" למעמדו הקודם. השליט בניטו מוסוליני בתקופת שלטונו, מאז העשור השלישי של המאה העשרים, ניסה לקדם את התוכנית ל"איטליזציה" של המחוז, שכללה חילופי אוכלוסייה: "וולדוסטט" (Valdostans)^[3] הועברו לפיימונטה ודוברי איטלקית - ל"עמק אאוסטה". מעשהו זה גרם להתגברות המגמות לבידול המחוז וכך, בתום המלחמה, בשנת 1948 הוכרז המחוז כאוטונומי וכונה "המחוז האוטונומי של ואלה ד'אאוסטה ".המקור

מאז תום המלחמה זוכה המחוז להצלחה כלכלית. מגיעים אליו מהגרים מרחבי איטליה. התעשייה והתיירות זוכות לפיתוח והמחוז נהנה מהכנסה גבוהה לנפש.

[עריכה] משק המחוז

עצי יער בדרך למנסרה

מחוז אאוסטה עדין נשאר מחוז ובו העיסוקים הבסיסיים הם: חקלאות ומרעה. לאחר שהוקם במקום סכר הגיעה למחוז תעשיית יציקת מתכות. היא גם מרכז לתיירות חורף במרכזים חשובים אלה: קורמאיור (Courmayeur) ו"קרויניה" (Cervinia). במחוז דרכי המעבר לשווייץ ולצרפת: "מעבר סאן ברנרד הגדול", "מעבר סאן ברנרד הקטן" ו "מינהרת מון בלאן", שעוברת בה "דרך אירופה E25 ", מתחת להרי האלפים.

[עריכה] אוכלוסיות המחוז

השפה האיטלקית, יחד עם השפה הצרפתית מהוות את השפות הרישמיות של המחוז. עם זאת השפה האיטלקית היא נפוצה יותר. שפה מקומית בשם "ארפיטן" (Arpitan) הייתה פעם נפוצה במחוז. דיברו בה גם בשאר חבלי הארץ של בית סבויה בשווייץ ובצרפת. הניב המקומי, הקרוי "וולדוטן" (Valdôtain) או "פטויז" (patois). תושבי עיר אחת, "גרסונאי" (Gressoney-Saint-Jean) מדברים בניב גרמני. לפי סקר סטטיסטי 4% מתושבי עמק האאוסטה הם מהגרים.

[עריכה] הערות שוליים

^ ובניב מקומי Franco-Provençal language, ArpitanVal d'Outa
^ מון בלאן (בצרפתית: "הר לבן") או מונטה ביאנקו (באיטלקית: "הר לבן") או לה דאם בלאנש (בצרפתית "הגברת הלבנה"), בהרי האלפים, הוא ההר הגבוה במערב אירופה. גובהו מוערך כ-4,807 מטרים, אך זה משתנה משנה לשנה במספר מטרים, בהתאם לרדת השלג ומצב האקלים.
^ האוכלוסייה המקורית של המחוז